להלן פסק דין בנושא אחריות העירייה בגין נפילה לבור ברחוב: פסק דין בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובעת, לפי טענתה, עקב נפילה בשל בור שנפער באחד מרחובות העיר חיפה כתוצאה מביצוע עבודות הנחת תשתית הטלויזיה בכבלים. ביום 9/1/07, העידה בפניי הגב' מזל בלדוט-שבתאי, אשר היתה עדת ראייה לגבי הנפילה הנטענת וכן העידה התובעת בעצמה. לאחר שבחנתי את הראיות שהוצגו בפניי ושקלתי את טיעוני באי כוחם של הצדדים אשר טענו בעל פה בתום הדיון, מסקנתי היא, כי יש לקבל את התביעה וכי יש לפסוק לזכותה של התובעת פיצוי בהתאם לראשי הנזק אשר יפורטו להלן. ראשית אציין, כי אני נותנת אמון בגירסת התובעת לפיה, היא אכן מעדה ביום הרלבנטי, ועדותה שיכנעה אותי כי היא אכן נפלה בשעות הערב ביום 15/5/05. כמו כן, שוכנעתי, על בסיס עדותה והעדות של עדת הראייה, שהיא נפלה במקום אליו התייחס כתב התביעה וכי במקום היתה שקיעה מסויימת של הכביש. עם זאת, אני סבורה שיש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של כ-50%. התובעת תיארה שהיא יצאה מהרכב הרלבנטי על מנת להוציא מוצרי מזון מתא המטען של הרכב וכי טרם הצליחה להוציא את הקניות, היא מעדה. יש להדגיש שהשקע הרלבנטי נמצא על הכביש בסמוך לאבן השפה, בעוד שהתובעת העידה שהיא ירדה מהמדרכה אל הכביש. במצב דברים זה, יש לייחס חלק מהנפילה לירידה בלתי זהירה של התובעת ממפלס המדרכה אל מפלס הכביש והתובעת אף לא העידה שהיא בחנה את השטח הרלבנטי והסתכלה מהו הפרש הגבהים בין המדרכה לבין הכביש. שתי העדות העידו שלא היתה כל בעיה עם תאורת הרחוב באותה עת, התובעת לא מיהרה באופן מיוחד, לא נשאה בידיה מצרכים באותו שלב ויש ליחס לה רשלנות בכל הנוגע לנפילה. עוד אוסיף, כי בא כוח התובעת ביקש להגיש לתיק תמונות של הבור הרלבנטי אשר צולמו על ידי בעלה של התובעת ביום 2/6/05, ברם אולם, העדה מטעם התובעת העידה, שהעיריה או גורם מטעמה הסירו את המפגע יום יומיים לאחר הארוע הרלבנטי (עמ' 7 שורות 6 עד 7). אם נכונים דבריה של העדה מטעם התובעת, הרי שבמועד שבו צולמו התמונות כבר טופל האזור ולא ברור אם כן, לאיזה בור מתייחסות התמונות. יש בכך כדי לחייב את המסקנה שלמעשה אין בפנינו תמונה של הבור הנטען הרלבנטי ויש להסתפק בהקשר זה בתיאור של התובעת והעדה מטעמה לגבי הבור. אם נחזור ונעיין בתיאורן של שתי העדות לגבי הבור, תתחזק המסקנה באשר לכך שלא היתה כל סיבה שהתובעת לא תבחין בו ויש בכך להוות תימוכין נוסף למסקנתי באשר לרשלנות התורמת שיש לייחס לה. באשר לגובה הנזק, הרי שהתובעת טענה שיש לפסוק לה פיצוי בגין כאב וסבל, בגין הפסדי השתכרות בעבר, הוצאות רפואיות ונסיעות. בנוגע לרכיב הפסדי ההשתכרות בעבר: בהקשר זה אין באפשרותי לקבל את גירסת התובעת, היות ולא הובאה כל הוכחה באשר לנזק הנטען. התובעת טענה שעבדה כמטפלת ועוזרת בית לאשה חולה והשתכרה כ-3,000 ₪ לחודש. עוד טענה התובעת, כי היא נעדרה מעבודתה עקב הפגיעה למשך שלושה וחצי חודשים (סעיף 11 לתצהירה ת/2). מנגד, בחקירתה, העידה התובעת כי בעקבות הפגיעה היא הפסיקה לחלוטין את עבודתה אצל אותה מעבידה (עמ' 9, שורות 22-23 וכן שורה 31). אני סבורה כי לסתירה זו באשר לשאלה האם חזרה התובעת לעבוד אצל אותה מעבידה אם לאו, יש משמעות ולכן אין באפשרותי לקבל את גירסתה באשר להפסדי ההשתכרות בעבר. למותר לציין שהתובעת אף לא הציגה כל קבלה, אישור תשלום, אישור הפקדת מזומן או כל אסמכתא אחרת בקשר להעסקה כאמור ובקשר לגובה השכר כאמור. יתכן עד מאוד שהתשלום התבצע במזומן ולא במסגרת חוזה עבודה מסודר אשר דווח כדין לשלטונות ועם זאת, ניתן היה לנסות ולהשיג תצהיר או מכתב זה או אחר מטעם אותה מעבידה או בני משפחתה אשר העסיקו, כפי הנטען, את התובעת. בהעדר כל ראייה שהיא באשר להעסקה כאמור, הרי שמבקשת למעשה התובעת שאתבסס אך ורק על עדותה בהקשר זה, אך, כפי שציינתי לעיל - בעדותה התגלתה סתירה אשר תפעל לחובתה. עוד אוסיף ואציין, כי התובעת לא צרפה לתצהירה אישורי מחלה ויש בכך כדי להוות תימוכין נוסף לכך שיש לדחות את התביעה ככל שהיא נוגעת להפסדי השתכרות בעבר. בנוגע לרכיב ההוצאות הרפואיות והוצאות הנסיעות: אף כאן לא הובאו כמעט קבלות רלבנטיות ועם זאת, אני למדה מהתיעוד הרפואי שאכן התובעת נאלצה לסור לחדר המיון ביום הארוע, ביקרה במועד נוסף אצל מומחה אורטופד וביצעה בעקבות המלצתו שלושה טיפולי פיזיוטרפיה. אני סבורה שהנסיעות לאותם טיפולים אכן כרוכות בהוצאות מסויימות, כאשר התובעת העידה כי היא נסעה במונית לאותם טיפולים וכך גם יש לשים לב לקבלה אחת אשר צורפה בנוגע לאחד מהביקורים במרפאה. אשר על כן, אני סבורה שיש לפסוק לתובעת פיצוי בסך 700 ₪ בגין ראש נזק זה. באשר לרכיב כאב וסבל: אני סבורה שהפיצוי הראוי בראש נזק זה, בשים לב למהות הפגיעה ולכך שלא נותרה כל נכות צמיתה לתובעת, הינו בסך של 6,000 ₪. אשר על כן, סך הנזק הינו 6,700 ₪. כיון שיש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 50%, הרי שהפיצוי המתאים הינו בסך של 3,350 ₪. אשר על כן, על הנתבעת לפצות את התובעת בסכום של 3,350 ₪ בתוספת הוצאות בגין שכ"ט עו"ד בסך 500 ₪ + מע"מ והחזר אגרת בית משפט ששולמה. בהתאם להסדר שבין הנתבעת לבין הצד השלישי, הרי שעל הצד השלישי לשלם לתובעת מחצית מהסכומים שפורטו לעיל. 25. ההודעה שנשלחה מאת הנתבעת לצד השלישי נמחקה בהסכמת הצדדים והמזכירות מתבקשת להשיב לב"כ הנתבעת את האגרה ששולמה במסגרת שליחת ההודעה כלפי הצד השלישי.תאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבוריאחריות העירייה בנזיקיןעירייהנפילה