אפליה בכניסה למועדונים בגלל גיל

להלן פסק דין בנושא אפליה בכניסה למועדונים בגלל גיל: פסק דין 1. א. התובע הגיש תביעה זו לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בסך של 30,000 ₪ - בטענה שהנתבעת הפרה את החוק ונהגה כלפיו בחוסר שוויון ואפליה ולהצדקת תביעתו מציין התובע את העובדות הבאות: ביום 25.4.08 הגיע התובע לפאב "טרומן קפוטה", (להלן:"הפאב") שבבעלות הנתבעת לשם בילוי ומשביקש להיכנס, נמנעה כניסתו בטענה שגילו נמוך מרף הגילאים המתיר כניסה למקום. התובע דיבר עם ה"סלקטורית" ואדם נוסף אשר הזדהה כעובד במקום וגם הוא אמר שרשאים להיכנס רק גברים ששנת לידתם היא לכל המאוחר 1982. לגבי נשים, המדיניות שונה והן רשאיות להיכנס אם שנת לידתן לכל המאוחר 1984. שבוע לאחר מכן, וגם ביום 30.7.08 הגיע התובע למקום ושוב ניסה את מזלו, אך גם בפעמים אלו נטענו בפניו אותן טענות כפי שנטענו בביקורו הראשון. התובע סבור, שהייתה לגביו אפליה פסולה ובהסתמכו על סעיפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים, התשס"א- 2000 (להלן:"החוק הנ"ל) והיות ואפליה כגון דא, שהיא עוולה לפי החוק הנ"ל המעניקה לו הזכות לתבוע אף ללא הוכחת נזק לכן, תובע הוא מהנתבעת לפצותו בסכום הנ"ל. ב. הנתבעת, אמנם, הגישה כתב הגנה, אך אף נציג מטעמה לא טרח להתייצב ביום הדיון בבית המשפט. התובע, גם השיב לטענותיה של הנתבעת בכתב תשובה ומשכתבי הטענות היו בפני ולאחר ששמעתי את התובע בעניין תביעתו, החלטתי לדחות את מתן פסק הדין למספר ימים על מנת לעיין בכתבי הטענות ובעדות התובע, בטרם אגיע למסקנה, מה פיצוי - אם בכלל- יש להעניק לתובע בגין העובדות שהעלה בטענותיו. 2. התובע חזר בפני על העובדות, כפי שהובאו בכתב התביעה ועלי לציין, שבכתב התביעה מפרט התובע את העובדות לגבי כל ביקור, משלושת הביקורים אצל הנתבעת וגם מסתמך על סעיפים רלוונטיים של החוק הנ"ל. התובע גם צרף לכתב התביעה דיסק על שיחה המתנהלת בינו ובין עובד הנתבעת. אורך השיחה 2.35 דקות והתובע גם צרף תמליל של אותה שיחה מיום 2.5.08 (הוא הביקור השני של התובע אצל הנתבעת) וכן הודעות ותמונות אינטרנט. לאחר שעיינתי בכתב התביעה ובכל המצורפים לכתב התביעה ולאחר שעיינתי בכתב ההגנה והמצורפים, הגעתי למסקנה, כי למרות שנציג מטעם הנתבעת לא התייצב- אין מקום לקבל את התביעה ודינה להידחות - זאת מן הנימוקים הבאים: א. אי התייצבות נתבע אינה מתפרשת, בכל מקרה, כהודאה בתביעת תובע ואף לא כהודאה בעובדות שהתובע טוען להן. מעצם כתב ההגנה, כבר נתעוררו השאלות השנויות במחלוקת. משכך, נטל הראיה עדיין מוטל על התובע והרשות בידו להביא ראיותיו שלא במעמד הנתבע ואם ירים את נטל הראיה - יקבל פסק דין. הנתבעת אינה מכחישה את טענותיו של התובע, שלא נתנו לו להיכנס בשל גילו, ברם לטענתה, אין עמידה על איסור זה מהווה הפליה אסורה כהגדרתה בחוק הנ"ל. ב. א) התובע הטוען להפליה, מסתמך על סעיף 6(2) ו-6(3) לחוק הנ"ל, ברם שני סעיפים אלה מתייחסים ל"נמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, בקיום תנאי אשר לא נדרש ממי שאינם נמנים עם אותה קבוצה". סעיף 6 הנ"ל קובע מספר חזקות שנועדו להקל עם מי שמבקשים לתבוע בגין הפליה, ברם על מנת שתצמח לתובע עילת תביעה על פי החוק הנ"ל, על התובע להראות כי הפגיעה בו נעשתה בשל השתייכותו לאחת מאותן קבוצות שהוגדרו בסעיף 3 לחוק הנ"ל. סעיף 3 לחוק הנ"ל קובע בעניין הפליה:" מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות. ב) ייתכן כי במבט כללי, אפשר לראות בטענת התובע שלא ניתנה לו האפשרות להיכנס משום שלא נולד לכל המאוחר בשנת 1982 כהבחנה בין שווים, אך אין בטענה זו כדי להצביע על הפליה בין מבקרים באותם גילים, אלא שבמקרה זה קבעה הנתבעת לעצמה מדיניות של הגבלת גיל בכניסה לפאב. אם התובע היה מוכיח כי הוא נמנה בין ילידי 1982 ולכל אלה שנולדו בשנה זו נתנו להיכנס ואילו הוא - שגם נולד בשנה זו- לא נתנו להיכנס, אפשר היה לומר שאין כאן שוויון בין האחד לאחר, בעלי אותו גיל. בענייננו, אין הדבר כך. התובע לא הצביע על איסור החל לגבי אבחנה בין לקוחות על סמך גיל. על מנת להוכיח הבחנה בין שווים שאינה ראויה, היה על התובע להראות שהוא ניכלל באותה מסגרת גילאים וחרף זאת לא נתנו לו להיכנס. ג) המחוקק גילה דעתו מפורשות בסעיף 3(א) לחוק הנ"ל, כאשר הוא מנה את העילות או החלופות להפלייה שהן: "גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, הקשפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות". בחוק לא נזכר איסור על קביעת קריטריון לכניסה לפאב לאנשים בעלי גיל מסוים. לכן, טענותיו של התובע, אינן מן העילות הנובעות מהאמור בסעיף 3(א) הנ"ל. ד) כבר נדונה השאלה, האם הרשימה המפורטת בסעיף 3(א) הנ"ל היא רשימה סגורה או שאפשר להוסיף עליה עילות נוספות, שאינן כלולות בסעיף זה. לעניות דעתי, המחוקק נתן דעתו על רשימת עילות הכלולות במסגרת הסעיף הנ"ל, ומשכך קבע לא נראה לי שיש להתיר עוד פתח להוספת עילות נוספות, כאשר מתכלית החוק עולה שיש לדון בהפלייה על רקע החלופות המנויות בסעיף 3 - זאת גם כפי שעולה מסעיף 6 לחוק הנ"ל, בו נקבע כי העילה תהא עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3 הנ"ל. ה) התובע ידע, כבר מביקורו הראשון, מהם הקריטריונים לכניסת מבקרים אצל הנתבעת, לכן לא מצאתי סיבה להישנות ביקוריו של התובע לבקר באותו מקום, למרות שידע מראש שלפי תאריך לידתו לא יוכל להיכנס. שמעתי גם מה שהוקלט בדיסק ועיינתי בתמליל ומבלי להיכנס לשאלה אם התובע נהג כדין בעת שהקליט את שהקליט, הרי שנשמע מהדיסק שהשיחה התנהלה בנינוחות ותוך מתן הסבר סבלני על ידי אותו עובד, אשר הסביר לתובע את סיבת אי הכנסתו לפאב. לכן, מסכים אנוכי לטענת הנתבעת, כי עצם חזרתו של התובע - שוב ושוב- לאותו מקום ממנו נדחה, יש בה משום מגמתיות מסוימת להכין תביעה עתידית וכך עולה שפעם ראשונה נדחה התובע ופעם שנייה כבר בא מצויד עם מכשיר הקלטה על מנת להכין לעצמו תמליל לשם הכנת והגשת תביעה לבית המשפט. 3. לפיכך ולאור הנימוקים שהובאו לעיל, לא מצאתי כי סיבת הסירוב לאפשר לתובע להיכנס לפאב נכנסת לגדר אחת העילות המנויות בסעיף 3 לחוק הנ"ל - ולכן אני מחליט לדחות את התביעה. לאור העובדה, שהתובע נדחה בפעם ראשונה להיכנס לפאב ולאור העובדה שהנתבעת לא התייצבה לדיון - אני מחליט שאין מקום לחייב את התובע בהוצאות משפט - למרות התוצאה אליה הגעתי.אפליה בכניסה למועדונים ולמקומות בילויהפליה / אפליה