להלן החלטה בנושא בקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת: החלטה 1. בפניי בקשות לצווים למניעת הטרדה מאיימת לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת (להלן: "החוק"). 2. המבקשים עתרו בתאריך 28/2/07 למתן צו כאמור כנגד המשיב. 3. בבוקר הדיון ביום 1/3/07 הגיש המשיב בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד המבקשים. 4. הצדדים הינם שכנים אשר מתגוררים בבתים גובלים ברחוב שטיינברג 6 בקרית אתא. 5. הצדדים הגישו בקשות דומות בתאריך 26/1/07. בעקבות דיון שהתקיים בפניי ביקשו הצדדים ליישב הסכסוך ביניהם בדרכי שלום ואף חתמו אישית על הסכמה לביטול הדדי של התלונות שהוגשו על ידם והתחייבו לנהוג זה כלפי זה בכבוד ולהימנע מלנקוט כל צעדי אלימות פיזית ומילולית. 6. בבקשה זו עתרו המבקשים למתן צו שיאסור על המשיב להטרידם, לאיים עליהם, לבלוש אחריהם, להתחקות אחר תנועותיהם, מעשיהם ומעשי ילדיהם, לפגוע בפרטיותם, ליצור עמם קשר בכתב או בכל אמצעי אחר וכן למנוע מהמשיב להתקרב לביתם, רכבם או מקום עבודתם. 7. עם קבלת הבקשה ניתן על ידי ביום 28/2/07 צו ארעי כמבוקש והבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים ליום 1/3/07. בפתח הדיון הסכימו הצדדים לקיים דיון מאוחד בבקשות שהוגשו. 8. בישיבת ביהמ"ש מיום 1/3/07 עלה כי המשיב פנה בבוקר יום 28/2/07 למבקשת עת שעמדה לצאת ברכבה מהחניה וכאשר שלושת ילדיה הקטינים נמצאים עמה בדרישה תקיפה לשוחח עמה. משסירבה המבקשת לקיים שיחה עם המשיב, פנה המשיב למקום עבודתו של המבקש ברשות הדואר ודרש מעובדים שונים לקבל את מספר הטלפון של המבקש. במהלך הדיון תיארו המבקשים בהרחבה את נוהגו של המשיב לתצפת אותם ואת ביתם, להמתין להם בפתח ביתם על מנת לכפות עליהם שיחה או ויכוח עמו, את בהייתו הבלתי פוסקת בילדיהם ואת הצעקות של המשיב עליהם ועל מי מאורחיהם המבקשים לבקרם. כן פירטה המבקשת בעדותה את הקללות והאיומים שספגה מעת לעת מהמשיב, לרבות אמירות כגון "את לא מכירה אותי, אני חולה נפש, יש לי תעודות רפואיות וכולם יודעים זאת, אני אמרר לך את החיים פה, תצטערי על היום שבו נולדת, את חושבת שתישארי פה? על הגופה שלי, אני אביא טרקטור ואהרוס הכל, בסוף אחד יהיה בבית סוהר ואחר יהיה בבית קברות" ועוד אמירות רבות מן הסוג הזה אשר נאמרו על ידי המשיב בקולו המאיים למבקשת מאז שגילתה התעניינות ברכישת הבית שגובל לביתו של המשיב. 9. המבקש בעדותו ציין כי נכח בחלק מהפעמים בהם התבטא המשיב באופן זה כלפי המבקשת וציין כי נסיונותיו להשכין יחסי שכנות טובים עם המשיב לא צלחו. כן ציין המבקש כי המשיב צופה כל העת במבקשים ובילדיהם, הוא בוהה בילדים אשר פוחדים מהמשיב ומתצפת על כל תנועה שעושים המבקשים וילדיהם. המבקש ציין כי המשיב הגיע ביום 28/2/07 למקום עבודתו, הקים שם מהומה וגרם לבושות. 10. המשיב הכחיש בחקירתו הנגדית בביהמ"ש את כל המיוחס לו וציין כי הוא מפחד מהמבקש. המשיב טען כי בתאריך 26/1/07 ו/או בסמוך לכך תקף המבקש אותו ואת בתו והשליך עליהם כסאות ואבנים לתוך ביתם ואף פגע בבתו של המשיב עד שהמשיב והיא נזקקו לטיפול רפואי. כן צירף המשיב מסמכים רפואיים המעידים על כך שהמשיב ובתו פנו לבית חולים. במהלך הדיון חזר המשיב והעלה את דרישותיו לפיהן על המבקשים להימנע מלקשור את כלבם בסמוך לביתו, להימנע מלחנות בחניה הסמוכה לחדר השינה שלו ולהתניע את רכבם בשעת בוקר מוקדמת ולשמור על השקט בין השעות 16:00-14:00 בימי שבת וחג. 11. לאחר ששמעתי את דברי הצדדים, סבורני כי דין בקשתם של המבקשים להתקבל. להלן אפרט. מעדותו של המשיב עולה כי המשיב עוסק במרבית שעות היום במעקב ובתצפית על ביתם של המבקשים, המבקשים וילדיהם וכאמור בעדותו ציין "אני רואה את אורלי ואת ליאור יותר מאשתי והילדים. אני כל היום בבית. אני מובטל. שלושה פעמים ניסו לפרוץ להם את הבית. מהיום גם אם יפרצו להם אני לא אתערב יותר. אני אברך אותם. לא, אני לא אברך. אני אזמין את המשטרה אם יפרצו להם לבית. לא נגדם. נגד הפורצים" (עמ' 12 לפרוטוקול). המשיב נוהג לפנות למבקשים על רקע סכסוכי שכנים שונים הקיימים בין הצדדים. הגם שיתכן שכוונת המשיב הינה לפתור את הסכסוך בדרכי שלום ולהימנע מהצורך להתדיין בערכאות, עולה כי המשיב הינו אדם הנוטה בנקל להתפרצות קולנית ביותר המערבת אף תנועות ידיים מאיימות ואכן מטיח במבקשים אמירות שיש בהן משום איום. אציין כי ביטוי להתנהגות זו ניתן גם בדיון בביהמ"ש. במהלך עדותם של המבקשים נהג המשיב להתפרץ בקולו המרעים לדבריהם פעם אחר פעם ואף לכנותם בביטויים כגון שקרן, שקרנית ועוד. בפתח עדותו הוסיף המשיב מיוזמתו את הדברים הבאים (עמ' 10 לפרוטוקול): "קודם כל אני רוצה לבקש סליחה מביהמ"ש שהתפרצתי בכל הדברים. זה הטבע שלי מאז שאני ילד קטן, אבל אני אנסה לשפר את עצמי. ניסיתי לבצע הרבה טיפולים, אבל זה לא עזר לי". וכאמור, אם התנהגותו של המשיב אינה מרוסנת בביהמ"ש והוא אף מעיד על עצמו שאינו יכול לשלוט במזגו, ניתן רק לשער את התנהגותו של המשיב מחוץ לכותלי ביהמ"ש ועל השלכות התנהגות זו על שכניו וילדיהם הקטינים. 12. אף שהמשיב ניסה במהלך כל הדיון להעמיד פנים כאילו פניו לשלום וכי אין לו דבר כנגד המבקשים, הרי גם במהלך הדיון עצמו שלח המשיב כלפי המבקשים איומים מפורשים באם אלה לא יקבלו את דרישותיו לגבי שמירה על שעות מנוחתו, הרחקת כלבם מהחדר וחניה מחוץ לחצר ביתם, ובלשונו (עמ' 15 לפרוטוקול): "אם היא תשמור על שלושת הדברים האלה יהיה סוף פסוק, אבל אם הדברים האלה לא ייפסקו אני לא יודע מה יכול לקרות... לשאלת ביהמ"ש מה יקרה אם לא יישמרו שלושת הדברים שביקשתי אני משיב שאני לא יודע מה שיהיה. אני לא ישן טוב ואני מתחיל להיות עצבני. אני לא יודע מה יהיה. אלוהים יודע מה יהיה". 13. לנוכח כל האמור ולצורך שמירה על שלומם של המבקשים וילדיהם, סבורני כי יש להעתר לבקשתם וליתן כנגד המשיב צו למניעת הטרדה מאיימת אשר יהיה בתוקף למשך ששה חודשים ועד ליום 6/9/07. 14. המשיב טען אמנם כי הוא ובתו הותקפו על ידי המבקש בסמוך ליום 25/1/07 וכתוצאה מכך נגרמו להם נזקי גוף. ואולם, בתו של המשיב הגב' מזרחי דינה אושרית, ילידת 1974, לא הצטרפה לבקשת המשיב ואף לא התייצבה לדיון למתן עדות ואף מגליון חדר המיון מיום 25/1/07 לא עולה ממצא רפואי כלשהו למעט תלונותיה של הגב' מזרחי. לנוכח העדרה של הגב' מזרחי דינה ולאור עדותם הקוטבית של המבקש והמשיב ושעה שאף בתעודת חדר המיון של המשיב מיום 25/1/07 לא תועד ממצא רפואי כלשהו ומשהמשיב אף לא זימן לעדות את אשתו ואת מי משכניו שהיו נוכחים באירוע, לא הוכחה טענתו של המשיב במידת ההוכחה הראויה בדין האזרחי ביחס למעשה התקיפה שהינו מיוחס למבקש. הגם שהמשיב חזר וציין כי הוא פוחד מפני המבקש פחד פיזי וזאת חרף היותו איש גדול וחסון, עלה מעדותו של המשיב כי הוא מי שמחפש את קרבתם של המבקשים והוא מי שחוזר ופונה אל המבקשים על מנת להתעמת עמם. מעדותו של המשיב עלה כי היה זה הוא שפנה למקום עבודתו של המבקש ברשות הדואר על מנת ללבן עמו דברים וזאת לאחר שהמבקשת סירבה לדרישה לשוחח עמו. עצם העובדה שהמשיב חוזר ופונה למבקש על מנת להתנצח עמו מעידה על כך שאין ממש בטענותיו של המשיב בדבר חשש פיזי של המשיב מהמבקש. לו אכן היה המשיב חרד מפני המבקש, ניתן להניח שהמשיב לא היה יוזם מגע עם המבקש ולא היה פונה למקום עבודתו של המבקש על מנת להכנס עמו לויכוח נוסף. במהלך הדיון חזר המשיב והבהיר פעם אחר פעם כי הינו מבקש במסגרת עתירתו כי ביהמ"ש יורה למבקשים להרחיק את כלבם, לא לחנות את רכבם בסמוך לחדר השינה שלו ולשמור על שעות המנוחה שלו בשבת. עניינים אלה שהמשיב עתר להם אינם ראויים להתברר במסגרת דיון על פי החוק למניעת הטרדה מאיימת אשר נועד למטרות אחרות ולא למציאת פתרון לבעיות מעין אלה וראוי היה שהמשיב יפנה את הסכסוך לערכאות המתאימות. על כן לא ראיתי להעתר לבקשת המשיב והיא נדחית בזאת. 15. לאור כל האמור לעיל, ניתן בזאת צו למניעת הטרדה מאיימת האוסר על המשיב להטריד את המבקשים ובני משפחתם בכל דרך ובכל מקום, לאיים עליהם, לבלוש אחריהם, לארוב להם, להתחקות אחר תנועותיהם ומעשיהם או לפגוע בפרטיותם בכל דרך אחרת: ליצור עמם כל קשר בעל-פה. כן הנני אוסרת על המשיב להתקרב לפתח ביתם של המבקשים, לרכבם ו/או למקום עבודתם של המבקשים. תוקף הצו הינו מיום 4/3/07 ועד ליום 4/9/07. 16. ככל שהמשיב מחזיק בכלי נשק עליו להפקידו בתחנת המשטרה הסמוכה למקום מגוריו. 17. על מנת להותיר ולו אפשרות כלשהי לקיום יחסי שכנות בין הצדדים, הנני נמנעת מלפסוק הוצאות. הטרדה מאיימתצוויםצו מניעההטרדה