הפקדת ערובה בתביעת רשלנות מקצועית

להלן החלטה בנושא הפקדת ערובה בתביעת רשלנות מקצועית: החלטה זו בקשת הנתבעים לחייב את התובעת בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות הנתבעים. הבקשה מוגשת מכוח הוראות תקנה 519 לתקנות סד"א תשמ"ד - 1984 , וסעיף 353 א' לחוק החברות תשמ"ט - 1999. בתיק העיקרי הגישה התובעת נגד הנתבעים - עורכי דין - תביעה כספית בסך 200,000 ₪ בגין רשלנות מקצועית. טוענים הנתבעים - כי בנסיבות העניין יש להורות על חיוב התובעת בהפקדת ערובה להוצאות. תקנה 519 לתקנות סד"א מסמיכה את ביהמ"ש לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות ובלבד שאמצעי זה לא יופעל כדבר שבשגרה , הן מתוך התחשבות בזכות הגישה לבית המשפט והן על מנת שלא לפגוע יתר על המידה בזכות הקניין. הנטל בנושא החיוב בהפקדת ערובה מוטל דווקא על התובעת . התובעת היא חברה פרטית בערבון מוגבל. הפסיקה קובעת כי במקרה כזה קיימת חזקה לזכות הנתבעים ועל החברה התובעת להראות מדוע לא תחוייב בהפקדת ערובה . על מנת להרים הנטל הרובץ עליה על החברה - התובעת - להראות כי ביכולתה לשלם את ההוצאות שיושתו עליה אם לא תזכה בדין. ראה: רע"א 3274/92 סרוסי נ. י.ע.ף פד"י מ"ז (2) 192 . ראה: רע"א 544/89 אויקל נ. מילי פד"י מ"ד (1) 648. הגם שפסקי הדין האמורים עוסקים במצב המשפטי שקדם לחקיקת חוק החברות, ומתייחסים לסעיף 232 לפקודת החברות (נוסח חדש) תשמ"ג -1983 . אולם - לאחר תיקון חוק החברות והוספת סעיף 353 א' הושווה המצב המשפטי למצב שהיה קיים על פי סעיף 232 לפקודת החברות (נוסח חדש) תשמ"ג - 1983. בבוא ביהמ"ש לשקול אם להורות על הפקדת ערובה להבטחת ההוצאות יבחן ביהמ"ש הן את סיכויי התביעה והן את יכולתה הכלכלית של התובעת לשאת בהוצאות , תוך שמירה על כלל זכות הגישה לערכאות. סיכויי התביעה על סיכויי התביעה לומד ביהמ"ש מכתבי הטענות והתצהירים שצורפו לבקשת הנתבעים ותגובת התובעת. התובעת מייחסת לנתבעים 3 פרטי רשלנות כמפורט בסעיפים 27-28 לכתב התביעה , בטיפולם בתביעתה נגד U.M.I דהיינו - אי הגשת תצהיר עדות ראשית ; אי מתן תגובה לבקשת סילוק על הסף ; אובדן התיק במשרד הנתבע 1. הנתבעים טוענים - כי תצהירי העדות הראשית לא הוגשו נוכח העדר שיתוף פעולה מצד התובעת שלא המציאה הראיות שברשותה לידיהם , שהיה בהם אף ליתן התגובה לבקשה לסילוק על הסף בטענת ההתיישנות . בתגובת שבפני אין התובעת מפריכה הטענות הללו של הנתבעים , כאשר בתיק העיקרי גם לא נמצא כתב תשובה לטענות אלה. טוענים הנתבעים כי תביעת התובעת שהוגשה באמצעות הנתבעים הוגשה ב-28.04.02 , לטענת הנתבעים עילת התביעה באותה תביעה נולדה והתגלתה לתובעת לכל המאוחר ב-27.10.94 ועל כן חלפו לפחות 7 שנים , 6 חודשיים ויומיים ממועד העילה ועד הגשת התביעה , ויש גם גירסה אחרת כי חלפו אף 7 שנים , 6 חודשים ו-20 ימים. על כן - טוענים הנתבעים בכתב הגנתם כי חלפו יותר מ-7 שנים , ועל כן תביעת התובעת נגד U.M.I לכאורה התיישנה. טענת ההתיישנות הועלתה על ידי U.M.I בבקשה לסילוק התביעה שהוגשה על ידה. טוענים הנתבעים - כי אפילו היו מוגשים תצהירי העדות הראשית, ואפילו היו הנתבעים מוסרים את התגובה לבקשה לסילוק על הסף ; ואפילו היו הנתבעים מוצאים את התיק במשרדם ולא מאבדים אותו , עדיין תביעת התובעת נגד U.M.I הייתה נדחית בטענת ההתיישנות , ולכן לטענתם - לא נגרם לתובעת דכאן כל נזק. כאמור - בתגובתה לבקשה כאן , לא מסרה התובעת כל תגובה כנגד טענות ההתיישנות של הנתבעים , ולכאורה לצורכי הדיון בבקשה זו שבפני , סיכויי התביעה אינם טובים , לאחר שתביעת התובעת נגד U.M.I לכאורה , התיישנה , בין אם אבד התיק של התובעת במשרדי הנתבעים ובין אם לאו. אין בקביעה זו כדי לקבוע מסמרות בתיק העיקרי , והיא אינה אלא קביעה לכאורית לצורכי הדיון בבקשה להפקדת ערובה , עוד פתוחה הדרך בפני התובעת להוכיח בראיותיה כי אין ממש בטענת ההתיישנות שמעלים הנתבעים, וכי התרשלותם באובדן התיק במשרדם היא שהביאה לאי הגשת תצהירי העדות הראשית ואי מתן תגובה לסילוק על הסף שבסופם גרמו לנזקיה הנטענים בתיק העיקרי. אי גילוי מענה של התובעת בכתב התביעה הלכה היא , וכנדרש על פי תקנה 9 (2) לתקנות סד"א כאשר לא ממציא התובע את מענו או כאשר הוא ממציא מען לא נכון , כאשר מענו של תובע דרוש כדי להקל על הנתבע לגבות את ההוצאות אם יפסקו , יש בכך כדי לפרש את התנהלות התובע כמי שבכוונתו להכשיל את הנתבע בגביית ההוצאות. ראה: ד"ר י. זוסמן , סדרי הדין האזרחי , מהדורה 7 סעיף 691 בעמ' 900. בכתב התביעה התובעת לא ציינה את מענה. על פי תדפיס רשם החברות של התובעת אשר צורף כנספח א' לבקשה , מענה אצל משרדו של עו"ד בר לב. טוענים הנתבעים - כי ערכו בדיקה במען הנזכר ברשם החברות והסתבר כי אין מענה במען הנ"ל , ועורך הדין הנזכר גם מענו אינו מצוי עוד באותו כתובת. נעשתה בדיקה על ידי הנתבעים - ומסתבר כי עורך הדין עבר לכתובת אחרת לפני שנתיים (ראה סעיף 2 לתצהירו של עו"ד יוסף שטרית התומך בבקשה). בתגובתה של התובעת הנתמך בתצהירו של מר עמוס ליכט (סעיף 1 ) , מבהירה התובעת כי המען הרשום של התובעת נותר במשרד עו"ד שייצג אותה בעבר , וכי כעת בכוונתה לתקן את רישום מענה הרשום בכתובת משרדי בא כוחה , עו"ד אילן לקפיש. ואולם נכון למועד הגשת תגובת התובעת- רישום מענה הרשום איננו נכון. היכולת הכלכלית של התובעת בתמיכה לבקשה מפרט עו"ד שטרית יוסי את רשימת התביעות הכספיות ותיקי ההוצל"פ המתנהלים כנגד התובעת והוא מצהיר כי התובעת איננה פעילה , ופרט להליכים המשפטיים להם היא צד אין לה כל פעילות כלכלית או עסקית אחרת. בתגובתה מאשרת התובעת כי עברה התמוטטות כלכלית שנבעה בעיקרה עקב חובות של מיליוני שקלים , של משרד הביטחון שסרב שלא כדין לשלמם , כי היא ניהלה הליכים משפטיים מפרכים נגד משרד הביטחון , אולם עד שזכתה בפסק הדין לטובתה ובהגיע מועד פרעונו , לא הצליחה התובעת לשרוד את בעיות התזרים הקשות שנגרמו עקב האיחור בתשלום ועסקיה קרסו. עוד טוענת התובעת כי סכום פרעון החוב של משרד הבטחון שולם לידי נושיה ובנסיבות אלה אין לאפשר לנתבעים למנוע ממנה או להכביד עליה במיצוי זכויותיה כלפיהם לאחר שהם אלה שגרמו לכך שתוגש התביעה במחדלם לייצג את האינטרסים שלה בצורה ראויה, בכך שהסתירו את המידע בדבר רשלנותם מהתובעת כי הם איבדו את התיק של התובעת במשרדם , אחר כך טענו ש"גנבו" להם את התיק ממשרדם , ולבסוף - מסתבר כי התיק נמצא במשרדם. טוענת התובעת כי יש לה יכולת כלכלית לפרוע את הוצאות הנתבעים אם תדחה תביעתה והיא מציינת כי הגם שהיא הפסיקה את פעילותה העסקית היא עוסקת בגביית חובות מחייבים שונים החייבים לה מיליוני שקלים , ואל לו לבית המשפט לחייבה בהפקדת ערובה להוצאות על מנת שלא לנעול שערים בפניה. אינני מקבלת את טענת התובעת . לא נסתרה טענת הנתבעים כי התובעת איננה פעילה עסקית , אין לה נכסים , אין לה מען רשום והיא לא הצביעה על נכסים או מקורות כספיים למימון התביעה ומימון ההוצאות אם תצטרך לשאת בהם. גם הצעתה החלופית של התובעת כי אסקימו סחר בע"מ תערוב לחיוביה איננה הצעה ראויה . אסקימו סחר בע"מ היא חברה המחזיקה במניות התובעת , לא ניתן פירוט על נכסיה ויכולתה הכלכלית , למעט שני כלי רכב שלגבי אחד מהם לא צוין מספרו , פרטיהם , גילם, מצבם ובידי מי הוא מוחזקים ואפילו לא הוצע הטלת עיקולים או שעבודים עליהם. מכל המקובץ עולה - כי לאור סיכויי התביעה אשר לכאורה - בשלב זה של הדיון אינם גבוהים , העדר יכולתה הכלכלית של התובעת ואי גילוי מענה בכתב תביעתה , ולאחר שלא הרימה את נטל השכנוע להראות מדוע לא תחויב בערובה - אני נעתרת לבקשה כדלקמן: בתוך 45 ימים מהיום תפקיד התובעת ערובה להוצאות לתשלום כל הוצאותיהם של הנתבעים בערובה בנקאית , אוטונומית , בלתי מוגבלת ובלתי מותנית בסך של 10,000 ₪ צמוד למדד יוקר המחיה , לפקודת הנתבעים יחד ולחוד . לא ניתנה הערובה תוך המועד - תדחה התובענה , אלא אם ישוכנע ביהמ"ש שסיבה מספקת מנעה את התובעת מליתן הערובה תוך המועד שנקבע. אני מחייבת את התובעת בהוצאות הבקשה כולל שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ , צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.ערובהרשלנות מקצועיתרשלנות