חשיפה לזיהום נגיפי בצבא

נטען כי המחלה פרצה כתוצאה מחשיפה לזיהום נגיפי, שהיווה את הטריגר למחלה ואשר המערער נחשף לו במהלך שרותו הצבאי וכן כי המחלה אובחנה באיחור. להלן החלטה בנושא חשיפה לזיהום נגיפי בצבא: החלטה זהו ערעור על החלטת קצין תגמולים מיום 11.7.06 ולפיה אין קשר בין המחלה האידיופתית על שם Good Pasture (להלן: "המחלה") והטיפול הרפואי שקיבל המערער בגינה ובין תנאי שרותו הצבאי. המערער נולד ביום 19.7.86 והתגייס לשרות חובה ביום 12.10.04. המערער התגייס בפרופיל 45 ללא קשר למחלה. המערער שירת כמש"ק שלישות בבסיס בבקעת הירדן. בסביבות התאריך 20.4.05 המערער החל להשתעל, כאשר עם הזמן התלווה לשיעול כיח דמי בכמות מזערית. רופא היחידה קיבל אותו לבדיקה ביום 16.5.05 והבחין בדלקת חריפה בדרכי הנשימה העליונה. המערער המשיך להשתעל שיעול המלווה בכיח דמי והחל לסבול גם משלשולים והשיעולים התחזקו והלכו. למרות שהתלונן במרפאה הצבאית המקומית שוב ושוב לא תמיד נתאפשר לו לראות רופא. רק בעקבות החמרה נוספת במצבו הוא הגיע שוב לרופא היחידה ביום 25.6.05 ורופא היחידה מצא כי הוא סובל גם מחום ולכן נשלח ל-3 ימי מחלה בביתו. לאחר שלושת ימי המחלה יצא המערער מביתו בתאריך 2.7.05 ובסביבות השעה 01:00 בלילה מצבו החמיר והוא החל להקיא ולהשתעל ולשיעוליו התלוותה כמות מרובה של דם. המערער סבל מקוצר נשימה חמור ופונה לבית החולים איכילוב במצב קריטי, בוצעה בו הנשמה במשך מספר ימים עד אשר מצבו התייצב. מחלתו אובחנה במסגרת אשפוזו. המערער טוען, בהסתמך על חוות דעת מטעמו של ד"ר לבוא, כי המחלה פרצה כתוצאה מחשיפתו לזיהום נגיפי, שהיווה את הטריגר למחלה ואשר המערער נחשף לו במהלך שרותו הצבאי וכן כי המחלה אובחנה באיחור, כיוון שהצוות הרפואי הצבאי לא התייחס בצורה הולמת ומקצועית לתלונות החולה ולכן האיחור באבחון ובמתן הטיפול החמיר את מצבו של החולה. המשיב טען בהסתמך על חוות דעתו של פרופסור טופילסקי כי המחלה הינה אידיופתית וכי משפיע עליה עישון (אין מחלוקת כי המערער עישן) והפרדיספוזיציה הגנטית. עוד מציין פרופסור טופילסקי כי מדובר במחלה נדירה יותר אשר לא יותר מ-400 מקרים שלה אובחנו עד עכשיו בכל העולם. אשר לאיחור באבחון כותב פרופסור טופילסקי כי הוא מסכים עם פרופסור לבוא כי במידה והמחלה היתה מתגלה ומאובחנת קודם לכן, יתכן שמהלך המחלה היה שפיר יותר אולם מדובר במחלה נדירה מאוד ולכן האבחון שלה מתאחר לעיתים קרובות ומבלבלים בין הסימפטומים שלה לבין מחלות אחרות. טענת ההדבקות מזיהום נגיפי כגורם למחלה 5. לא מצאנו כי המערער הוכיח כי נדבק בזיהום ויראלי במהלך שירותו הצבאי. בתצהירו לא ציין המערער כי הוא עצמו לקה בשלשולים, בחם או בכל מחלה נגיפית אחרת קודם לפרוץ המחלה (שהתבטאה בשיעול המלווה בכיח דמי). השלשולים והחם להם הוא טוען היו לאחר פריצת המחלה וכנראה תוצאה ממנה. אין גם אסמכתא במסמכים הרפואיים להדבקות בנגיף קודם לפרוץ המחלה. המערער ציין בתצהירו כי היו מקרים של חיילים אחרים בבסיסו שלקו בשלשולים וחם מלווים בכאבי בטן וחולשה, אולם הוא לא ציין כי הוא עצמו חלה במחלה נגיפית קודם לפרוץ המחלה. ראו סעיף 2 לתצהירו. גם פרופסור לבוא לא ציין כי המערער חלה במחלה נגיפית קודם לפרוץ המחלה, אלא כי הוא "נחשף" לזיהום נגיפי בהיותו בבסיס. 6. אמנם בסיכומי המערער נטען בסעיף 4 כי הוא סבל מאפיזודות חוזרות של זיהומים שאובחנו כויראלים, אולם לכך אין כל בסיס בחומר הראיות שהוצג בפנינו. 7. יתר על כן, מדובר במחלה, ששני הרופאים מסכימים כי היא אדיופתית וגם פרופסור לבוא מסכים בחקירתו הנגדית כי המאמרים שהובאו על ידו קובעים כי הסיבה להופעת הנוגדנים המעורבים במחלה "עדיין ספקולטיבי ולא ידוע" (ראו עמוד 2 לפרוטוקול שורות 14-16). 8. לפיכך הועדה קובעת כי לא הוכח לה כי המערער נדבק בנגיף קודם להופעת המחלה וכן לא הוכח לה קיומו של קשר בין הדבקות בנגיפים לבין המחלה. טענת איחור באיבחון והנזק כתוצאה ממנו 9. צודק המערער בטענתו, כי גם אם אין ציפייה שמרפאת הבסיס תגיע לאבחנה סופית של מחלת המערער, הרי שיש לראות בהתנהגות צוות המרפאה המתעלם מתלונות חוזרות ונשנות של גניחת דם - כהתנהגות בלתי סבירה. 10. פרופסור טופילסקי הודה בחקירתו הנגדית כי הצעד הראשון בבירור תלונה על גניחת דם הינו ביצוע צילום רנטגן פשוט של הריאות, צילום אשר היה מגלה תהליך פתולוגי בריאות. אין מחלוקת כי המערער לא נשלח לצילום שכזה. לעניין זה הוועדה מוצאת לנכון להסתמך גם על ספרו של הריסון המזכיר בהקשר של גניחת דם (Hemoptysis) את האפשרות שהיא תוצאת המחלה (ראו בספרו של הריסון מהדורה 14 עמוד 1407). לעניין זה נציין בקצרה כי אין מניעה לוועדה להסתמך על ספרו של הריסון שהוא ספר לימוד ואסכולה מקובלת על כל הצדדים. 11. יש לציין כי גם פרופ' טופילסקי כותב בחוות דעתו מיום 18.1.07, כי הוא מסכים עם ד"ר לבוא כי לו היתה המחלה מאובחנת קודם לכן כי אז מהלך המחלה היה שפיר יותר. 12. מכאן שהמערכת הרפואית הצבאית נכשלה בשליחת המערער לביצוע צילום רנטגן פשוט אשר היה מאפשר לאבחן את המחלה וחוסך למערער הגעה למצב קריטי כפי שהגיע בזמן אשפוזו בבית החולים ואת ההנשמה הקשה שבוצעה בו במשך שלושה ימים. אבחון מוקדם יותר היה גם מקטין את כמות התרופות והמינונים להם נחשף המערער במהלך אישפוזו. 13. אשר לנזק לטווח ארוך שנגרם למערער כתוצאה מהאיבחון המאוחר העיד ד"ר לבוא כי מן ההנשמה נותר נזק בעיקר מההנשמה בלחץ גבוה, שנאלצו לעשות למערער בשל המצב הקריטי שבו הגיע לבית החולים (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 23-27). פרופ' טופילסקי גם הוא מסכים שהיה למערער נזק מסוים כתוצאה מההנשמה הקשה (שבוצעה בפרוצדורה של טרכיאוסטומיה), אם כי הוא קובע כי מבחינת הריאות הוא לא מצא שום נזק ריאתי שנשאר אצל המערער. 14. לפיכך הועדה קובעת כי בשל האיחור באבחון וההנשמה הקשה שעבר המערער יש לקבוע החמרה מסויימת, אשר הועדה מעריכה אותה ב- 10%. אשר לטיפול התרופתי שמקבל המערער עד היום, אם אכן הוא מקבל כזה, דבר אשר לא הוכח לנו, משום שד"ר לבוא ציין במפורש כי אינו יודע אילו תרופות מקבל המערער כיום, הרי שלא הוכח קיומו קשר בין טיפול תרופתי כלשהו, אשר המערער מקבל כיום לבין האיחור באיבחון. סוף דבר הערעור מתקבל ונקבע קשר של החמרה בשיעור 10% בין המחלה לבין האיחור באבחון המחלה במהלך השירות הצבאי. המשיב ישלם למערער את הוצאות חוות הדעת (עד לסכום של 3,000 ₪) כנגד קבלה מקורית וזאת בתוך 30 יום מיום שתוגש למשיב הקבלה המקורית. המשיב ישלם למערער שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה ע"י ב"כ המשיב. התיק הרפואי מוחזר למשיב. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה. צבאשירות צבאי