טראומה נפשית - פיצויים לניצולי שואה

הגדרת "נכה" בסעיף 1 לחוק קובעת זיקה לחוק הגרמני לעניין זכאות לפיצויים. בהסכם שבין ממשלת ישראל לממשלת גרמניה שנזכר בסעיף, קיבלה מדינת ישראל על עצמה אחריות לפיצוי נכים, שאלמלא אותו הסכם, הייתה מוטלת על ממשלת גרמניה. יש לבחון בכל מקרה ומקרה אם התובע על-פי החוק אכן היה זכאי לפיצוי לפי המשפט הגרמני. החוק הפדראלי הגרמני מזכה בפיצויים תובעים הבאים בגדר "נרדף", ועוסק בשני סוגי נרדפים: (א) מי שסבלו נכות עקב "הגבלת חירות" שהתרחשה בשטח שהיה באותו מועד בשליטת הרייך השלישי; (ב) מי שסבלו נכות עקב "שלילת חירות", אפילו התרחשה השלילה באחת מגרורותיו דאז של הרייך השלישי, כגון רומניה. בנוסף על כך, מקנה סעיף 28 לחוק הפדרלי הגרמני זכות לפיצויים לנרדף שניזוק בגופו או בבריאותו מ"אמצעי אלימות נאציונל-סוציאליסטי" כלשהו (במנותק משאלת עצם הגבלת או שלילת החירות). לעניין הקשר הסיבתי נקבע שאין צורך בהוכחת סיבתיות של ממש, ודי אם הקשר הסיבתי מסתבר מן הנסיבות. נקבע שסעיף 28 לחוק הגרמני כולל בגדר נזקי-בריאות גם את "המעמסה הנפשית" שנגרמה בקשר עם מותם של קרובים. דהיינו, לא רק נזק בריאות שנגרם מפגיעה פיזית בגוף הנפגע, אלא גם נזק נפשי שנגרם כתוצאה ישירה מפגיעה פיזית באדם קרוב לנפגע. להלן פסק דין בנושא טראומה נפשית - פיצויים לניצולי שואה: פסק דין זהו ערעור על החלטת ועדת הערעורים (להלן:- "הוועדה") שלפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן:- "החוק"), מיום 10.8.04 בתיק ו"ע 2187/03, שדחה את ערר המערערת על החלטת המשיבה. 1. הרקע (א) המערערת נולדה בשנת 1934 ביאסי שברומניה. היא הגישה בקשה להכיר בה נכת רדיפות הנאצים על-סמך טענה למעשי אלימות נאציונל סוציאליסטים שננקטו נגד אביה ונגד אחיה. (ב) בהצהרה שהגישה המערערת בתמיכה לבקשתה, היא תיארה את השתלשלות העניינים ביום הפוגרום: אביה, מנדל קייזר ז"ל, נלקח בכוח מחצר ביתם על-ידי חיילים גרמנים וצעירים רומנים. אחיה רדף אחריו, ניסה להתלות בו, וקיבל מכות באלה. האח איבד את הכרתו ונפטר כעבור מספר ימים. אביה של המערערת הוצב בשורה אחת עם יהודים נוספים ואחד הגרמנים ירה ברגלו. (ג) אביה של המערערת הוכר נכה רדיפות הנאצים בגין אותו אירוע של ירי ברגלו, אך בקשתה של המערערת להכרה נדחתה. (ד) על החלטת המשיבה הגישה המערערת ערר. (ה) בדיון שהתקיים בוועדה העידה המערערת וחזרה על תיאור האירועים הן באשר לאחיה הן באשר לאביה. 2. החלטת הוועדה בדחותה את הערר התבססה הוועדה על עיון בתיקו של אבי המערערת אצל המשיבה, שממנו עולה שהאב לא הזכיר בתביעתו שלו את המערערת ואת אחיה, וכן, עולה שאירוע הירי לא היה בקרבת הבית אלא בדרך לתחנת המשטרה. הוועדה סיכמה: "לאור כל האמור לעיל, איננו מקבלים את גרסת העוררת...". 3. הטענות בערעור (א) ב"כ המערערת טוען שהוועדה נתנה משקל רב מדי לעובדה שאביה, בתביעתו לתגמול מהמשיבה, לא הזכיר אותה, ולדעתה, דווקא גירסת האב מחזקת את גרסתה, שהרי העובדה שהגרמנים ירו בו - אינה שנויה עוד במחלוקת. כמו כן טוען ב"כ המערערת שאף אם המערערת לא חזתה באירוע עצמו, אין ספק שהיא חזתה בתוצאות המעשה, סמוך לאחר ביצועו, וכפי שהעידה לפני הוועדה - טיפלה באביה כשהוחזר הביתה פצוע, בעודה ילדה בת 8. (ב) ב"כ המשיבה תומכת בהחלטת הוועדה ובנימוקיה. 4. דיון והכרעה (א) לאחר שעיינו בטענות הצדדים, הגענו למסקנה שדין הערעור להתקבל. (ב) הגדרת "נכה" בסעיף 1 לחוק קובעת זיקה לחוק הגרמני לעניין זכאות לפיצויים. בהסכם שבין ממשלת ישראל לממשלת גרמניה שנזכר בסעיף, קיבלה מדינת ישראל על עצמה אחריות לפיצוי נכים, שאלמלא אותו הסכם, הייתה מוטלת על ממשלת גרמניה. יש לבחון בכל מקרה ומקרה אם התובע על-פי החוק אכן היה זכאי לפיצוי לפי המשפט הגרמני (רע"א 954/99 הרשות המוסמכת נ' שטיינפלד, פ"ד נה(1) 617 (1999); ע"א 51/73 קלמר נ' הרשות המוסמכת, פ"ד כט(1) 253 (1974); ר"ע 217/83 הרשות המוסמכת נ' שוהם, פ"ד מ(1) 789 (1986)). החוק הפדראלי הגרמני מזכה בפיצויים תובעים הבאים בגדר "נרדף", ועוסק בשני סוגי נרדפים: (א) מי שסבלו נכות עקב "הגבלת חירות" שהתרחשה בשטח שהיה באותו מועד בשליטת הרייך השלישי; (ב) מי שסבלו נכות עקב "שלילת חירות", אפילו התרחשה השלילה באחת מגרורותיו דאז של הרייך השלישי, כגון רומניה. בנוסף על כך, מקנה סעיף 28 לחוק הפדרלי הגרמני זכות לפיצויים לנרדף שניזוק בגופו או בבריאותו מ"אמצעי אלימות נאציונל-סוציאליסטי" כלשהו (במנותק משאלת עצם הגבלת או שלילת החירות). לעניין הקשר הסיבתי נקבע שאין צורך בהוכחת סיבתיות של ממש, ודי אם הקשר הסיבתי מסתבר מן הנסיבות (עניין קלמר, לעיל, 621). בע"א 528/75 אברמוביץ נ' הרשות המוסמכת (לא פורסם, 22.9.1976) נקבע שסעיף 28 לחוק הגרמני כולל בגדר נזקי-בריאות גם את "המעמסה הנפשית" שנגרמה בקשר עם מותם של קרובים. דהיינו, לא רק נזק בריאות שנגרם מפגיעה פיזית בגוף הנפגע, אלא גם נזק נפשי שנגרם כתוצאה ישירה מפגיעה פיזית באדם קרוב לנפגע. (ג) בהחלטה נושא הערעור לא דנה הוועדה, וממילא גם לא הכריעה, בשאלה האם נגרמה למערערת מעמסה נפשית כתוצאה מחשיפתה למעשה האלימות הנציונל סוציאליסטי שארע לאביה, ואשר עצם קיומו אינו שנוי במחלוקת. בהקשר זה נפסק לא אחת, שחשיפה לתוצאות מעשה האלימות סמוך לאחר שארע, באופן שגרם מעמסה נפשית לתובע שנחשף לתוצאותיו, מקיימת את דרישת הקשר הסיבתי לעניין סעיף 28 לחוק (ראו למשל פסק דינו של בית משפט זה בע"א (מחוזי ת"א) 3325/04 פדר נ' הרשות המוסמכת (לא פורסם, 24.7.2006); ו"ע (שלום ת"א) ליבוביץ נ' הרשות המוסמכת (לא פורסם, 17.11.1999); ע"ש (שלום ת"א) רייזל נ' הרשות המוסמכת (לא פורסם, 7.2.2001)). די בכך שהוועדה לא דנה בשאלה הנ"ל כדי לקבל את הערעור ולהחזיר את הדיון לוועדה כדי שתתן החלטה חדשה. 5. סוף דבר הערעור מתקבל והחלטת הוועדה בטלה. הדיון יוחזר לוועדה כדי שתכריע בדבר תחולתו של סעיף 28 לחוק הפדרלי הגרמני על המקרה דנן. המשיבה תשא בהוצאות המערערת וכן בשכר טרחת פרקליטה בסך 5,000 ₪. התחום הנפשיפיצוייםפוסט טראומהניצולי שואה