משפחה נכנסה לשנת לילה לחדר האטום, המשפחה הבעירה אש גחלים והכניסו אותה לחדר האטום. במשך הלילה נחנקו למוות אם המשפחה ושני ילדיה. להלן פסק דין בנושא מוות בחדר האטום - מוות מחנק בגלל אש גחלים: פסק-דין 1. המקרה נשוא תיק זה התרחש בזמן מלחמת המפרץ השניה, בחודש מרץ 2003. העוררים הם תושבי כפר קאסם. ביום 17.3.03, הנחשב כיום תחילתה של מלחמת המפרץ השניה, שבמהלכה תקפה ארצות הברית את עיראק. הוכח כי הציבור בכפר קאסם נתבקש להכין חדר אטום ולהצטייד בערכות מגן. לצורך ההכרעה בערר זה אין אני צריכה להחליט אם הציבור בכפר זה נתבקש לשהות בחדר האטום, אם לאו. בעוד אשר העורר העיד כי הכריזה כללה גם המלצה להכנס לחדר האטום, אני סבורה כי הוא טעה. די לקבוע, וכך אני קובעת, כי במערכת הכריזה בכפר נשמעה המלצה לאטום חדר לשם מיגון. משפחתם של העוררים אכן אטמה חדר שינה אחד מתוך שניים. 2. אני קובעת כי בכפר שרר פחד ומתח לקראת תחילת המלחמה בין ארצות הברית לבין עיראק. הפחד הזה היה הגיוני לאור הניסיון של מלחמת המפרץ הראשונה, כי אז עיראק תקפה את ישראל בטילים, שחלקם פגעו באוכלוסיות וברכוש. כן אני קובעת כעובדה, כי לא היתה המלצה שלא להכנס לחדר האטום, אלא במקרה של אזעקה. ההיגיון וניסיון החיים מכתיבים כי כאשר ישנה המלצה להכין חדר אטום עבור המשפחה, הרי כניסה ושינה באותו חדר אטום היא סבירה ואיננה מופרכת. דבר זה חשוב על מנת לקבוע אם במעשה או במחדל העוררים הפסיקו את הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הפגיעה הטראגית והקשה שקרתה להם. 3. משפחתם של העוררים נכנסה לשנת לילה לחדר האטום, פרט לבת אחת שישנה במסדרון. הדבר ארע בחודש קר שבשנה. כהרגלם, וזה נאמר על ידי אחיו של העורר מס' 1, המשפחה הבעירו אש גחלים והכניסו אותה לחדר האטום. במשך הלילה נחנקו למוות אם המשפחה ושני ילדיה. העורר מס' 1 הרגיש שלא בטוב, וכשהוא התעורר הם כבר היו מתים ושאר הילדים הרגישו מחנק. 4. השאלה אם האירוע הזה הוא אירוע איבה במובן החוק לטיפול בנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970, תוכרע אך ורק בנושא הקשר הסיבתי בין מותם של המנוחים לבין מלחמת המפרץ השניה. המלחמה האמורה היא בוודאי נכנסת למונח "אירוע איבה". על פי ניסיון העבר המלחמה גורמת לכך שישראל תהיה בסכנת תקיפה על ידי עיראק. 5. אני סבורה כי התנהגותם של העוררים היתה במסגרת הסביר וההגיוני. האדם הסביר, כאשר הוא נוטה ללון שנת לילה, כאשר באותו לילה המלחמה היתה אמורה להתרחש, יכול לנקוט באמצעי זהירות הכוללים בתוכם שינה בתוך החדר האטום. גם הכנסת הגחלים היתה סבירה. כאשר המשפחה היתה רגילה לישון בחדר שבו בוערת אש, השינה עם האש בחדר אטום לא היתה בלתי סבירה, ובוודאי לא בלתי סבירה בעליל. אם נגזור גזירה שווה מדיני הנזיקין, שאינם חלים כאן, הרי במעשיהם של העוררים הם לא ניתקו את הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הנזק. במילים אחרות, בדיני הנזיקין מעשיו של הניזוק לעיתים הם כה בלתי סבירים עד כדי שהם מגיעים לרשלנות רבתי המנתקת את הקשר בין מעשה העוולה לבין הנזק. במקרה שלפני, לא היתה רשלנות כה גדולה עד כי אפשר לקבוע כי הרשלנות גרמה למותם של האם וילדיה. יתכן שאפשר לקבוע כי היה חוסר תשומת לב, בדרגה לא גבוהה. בעניין זה אני מסכימה עם טענתו של ב"כ העוררים הנכבד בסיכומיו בעמ' 11 כי ביום 18.3.03, יום לאחר אירוע המוות של האם וילדיה, יצאה הודעה מאת דובר צה"ל לאמור: "אזרחים אשר יבחרו לשהות במרחב המוגן או בחדר האטום מתבקשים להקפיד על השארת דלת פתוחה לכניסת אוויר" . הודעה דומה יצאה ביום 19.3.03. הודעות אלה גם תומכות במסקנה אליה הגעתי כי שהות בחדר האטום איננה בלתי סבירה ואיננה מעשה רשלנות. אפילו דובר צה"ל לקח בחשבון כי יתכן שאנשים שהכינו חדר אטום יבחרו לשהות בו. 6. לכאורה, אפשר לתהות שמא שהות בחדר האטום יכולה להיות קטלנית. התשובה הפשטנית היא שלא. ברם, כאשר משפחתו של העורר מס' 1 רגילה לישון בלילה החורפי עם אש, העובדה שאכן הכניסו אש לחדר האטום איננה מעשה רשלנות. 7. העוררים נפגעו כולם ממותם של האם ושני ילדיה. אסון כזה משבש חיי המשפחה באופן קבוע. העוררים הצליחו להניח את החזקה שבסעיף 2 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, לאמור: "נפגע אדם בנסיבות שיש בהן יסוד סביר להניח שנפגע פגיעת איבה, יראו את הקביעה כפגיעת איבה אם לא הוכח אחרת". עיראק הינה מדינה עויינת לישראל, דבר שהצריך, בדרך ההגיונית והמתבקשת להכין חדר אטום ואמצעי מיגון כאשר תפרוץ מלחמה בין עיראק לבין ארצות הברית, הגוררת תקיפה כמעט וודאית על ישראל. שוב, שהות בחדר אטום לא היה צריך לקטול, אלא שפרוץ המלחמה האמורה בחודש קר בשנה, גרם לכך, שוב בדרך הגיונית ולא בלתי סבירה בסגנון חייה הרגיל של משפחתם של העוררים, כי יוכנסו גחלים לאותו חדר אטום. 8. בסיכומיה ב"כ המלומדת של המשיבה- הרשות המאשרת לפי חוק התגמולים, היא אומרת כי חששם של העוררים מתוצאות המלחמה לא היה רווח בכל חלקי המדינה (סעיף 11 לסיכומים). בסעיף 12 לסיכומים היא טוענת כי נותק הקשר הסיבתי עובדתית ומשפטית על ידי הכנסת הגחלים לחדר האטום. עוד היא ממשיכה וטוענת, כי שהייה בחדר האטום כתוצאה מחשש בלבד אינו עולה כדי אירוע איבה. קשה לקבל טענות אלה. השרשרת של הקשר הסיבתי בין מלחמת המפרץ השניה, עובר דרך ההמלצה להכין חדר אטום, בחודשים הקרים, והמשך בשינה באותו חדר אטום יחד עם אמצעי החימום הרגילים של משפחת העוררים - השרשרת הוכחה ולא נותקה. 9. לא יכולתי גם לקבל את טענתה של ב"כ המשיבה בסיכומים, כי כאשר לא נשמעה אזעקה, החשש בלבד איננו מצדיק כניסה לחדר האטום. האוירה היתה מתוחה, ובצדק, כאשר היתה המלצה להכין חדר אטום ואמצעי מיגון לקראת המלחמה הקרבה. זה לא היה חשש סרק. זה היה חשש סביר והגיוני המבוסס על ניסיון מלחמת המפרץ הראשונה. 10. התוצאה היא, שאני מגיעה למסקנה כי יש לקבל את הערר ולקבוע כי העוררים הם נפגעי פעולת איבה. מקרי מוותתביעות בגין מקרי מוות