להלן פסק דין בנושא מחלת בכצ'ט עקב שירות צבאי: פסק דין 1. המערער ביקש כי המשיב יכיר בו כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב], ולאחר שתביעתו זו נדחתה, פנה בערעור לוועדת הערעור שליד בית משפט השלום בירושלים (להלן - "הוועדה"), ערעור שנדחה על-ידי הוועדה בהחלטה מיום 19.6.05. הוועדה קבעה, כי לא עלה בידי המערער להוכיח טענתו לפיה מחלת ה- BEHCET (בכצ'ט) ממנה הוא סובל נגרמה עקב שירותו הצבאי. על החלטה זו הוגש ערעור לבית משפט זה (ע"א 6348/05). ביום 27.9.05 ניתן תוקף של פסק דין בערעור להסכמת הצדדים לפיה יבוטל פסק-דינה של הוועדה ותחתיו ייקבע כי מצבו הרפואי של המערער, שעניינו במחלה הנ"ל, הוחמר עקב השירות. עוד הוסכם, כי שיעור ההחמרה ייקבע על-ידי הוועדה, לאחר שוועדה רפואית תקבע את דרגת הנכות הכוללת של המערער עקב המחלה הנ"ל. לשם כך הוחזר לוועדה הדיון בעניינו של המערער. 2. לנוכח האמור, התכנסה הוועדה פעם נוספת. הצדדים בחרו שלא להגיש ראיות נוספות ולהסתפק בהגשת טענותיהם בכתב. המערער הגיש סיכום טענות לוועדה והמשיב לא עשה כן. ביום 25.6.07 ניתנה החלטת הוועדה מבלי שהונחו לפניה סיכומי המשיב. הוועדה קבעה, כי שיעור ההחמרה יעמוד על 25 אחוז, דהיינו - יש לייחס 25 אחוז מכלל הנכות הנובעת ממחלת הבכצ'ט על חשבון השרות. להשלמת התמונה יצוין, כי וועדה רפואית מדרגה ראשונה קבעה כי כלל הנכות בגין המחלה הנ"ל היא בשיעור 10 אחוזים, וערעור שהוגש לוועדה רפואית עליונה טרם נדון. המערער טוען עתה, כי הוועדה שגתה כשקבעה שיעור החמרה של 25 אחוז בלבד, והיה עליה לקבוע כי מחלת הבכצ'ט ממנה הוא סובל הוחמרה עקב השירות בשיעור של 90 אחוז. 3. בהחלטתה מפנה הוועדה לחוות דעתה ולעדותה של המומחית מטעם המערער - פרופ' טובה חצ'ק. מטעם המשיב הוגשה חוות דעתו של ד"ר מיכאל אהרנפלד. יצוין, כי חוות הדעת הוגשו ועדויות המומחים נשמעו במסגרת הדיון הראשון שקיימה הוועדה, בטרם הוחזר אליה עניינו של המערער לצורך קביעת שיעור ההחמרה. אותה עת המחלוקת התמקדה בשאלה, האם המחלה נגרמה עקב השירות הצבאי, ולא התנהל דיון באשר לאפשרות שמדובר בהחמרה. פרופ' חצ'ק סברה, כי המחלה נגרמה עקב האימונים אותם עבר המערער בטירונות במסגרת חיל רגלים קרבי, ובהם זחילה על קרקע סלעית מלאת קוצים, מעבר מסלול מכשולים שכלל טיפוס בחבל, טיפוס על קירות, זחילות מתחת לגדר תיל וזחילות בשדה קוצים. המערער נחשף עקב כך לחבלות ומכות יבשות, כמו גם לשריטות. עמדתה של פרופ' חצ'ק היתה, שכתוצאה מתנאי השירות הללו פרצה המחלה מספר שבועות לאחר תחילת הטירונות. אכן, ידוע כי המערער סבל מכיבים (אפטות) בפיו עוד לפני הגיוס, אך לדעת פרופ' חצ'ק מדובר בתופעה נפוצה ביותר בקרב כלל האוכלוסייה, שיכול והיתה הסמן הראשון לכך שהמערער סובל ממחלת בכצ'ט. לדעת המומחית, המחלה, שתחילתה היתה מחלה עורית מפושטת ובהמשך כללה גם כאבים בפרקים ופגיעה בראיה, "יצאה מהכוח לפועל" עקב השירות הצבאי. ד"ר אהרנפלד סבר, כי טראומה אינה יכולה להיחשב כגורם חיצוני שיכול להביא להופעת מחלה דלקתית של פרקים דוגמת מחלת בכצ'ט. עם זאת ציין ד"ר אהרנפלד, כי בספר הלימוד היחיד בשפה האנגלית, העוסק במחלת בכצ'ט, מופיע אזכור קצר אשר דן בגורמי המחלה, ונאמר שם ש"SEVERE TRAUMA" יכולה לגרום להופעת המחלה. הכוונה היא, לדעת ד"ר אהרנפלד, לפגיעה ממשית הנגרמת ישירות לפרק, ואשר לא התקיימה במקרה דנן. 4. כאמור, בעת שהוגשו חוות הדעת ובעת שהמומחים נחקרו עליהן, עמדה על הפרק טענת המערער לפיה המחלה נגרמה עקב השירות וכנגדה טענת המשיב לפיה השירות לא גרם למחלה. האפשרות שמדובר בהחמרה "בלבד" לא נדונה באופן ישיר. עם זאת, במקומות אחדים בחוות דעתה של פרופ' חצ'ק, כולל בפיסקה המסכמת, נאמר כי נכותו של המערער נובעת "מהחמרת המחלה בגין השירות הצבאי". בעדותה שבה פרופ' חצ'ק ואישרה כי המחלה היתה קיימת עוד לפני תחילת השירות, אך כמעט לא באה לידי ביטוי (עמ' 2 לפרוטוקול), וכי טראומה יכולה לגרום להחמרת המחלה (עמ' 4 לפרוטוקול). כאשר פרופ' חצ'ק נשאלה מהו שיעור ההחמרה שנובע משירותו הצבאי של המערער, לא השיבה ישירות לשאלה, וחזרה על עמדתה לפיה הטראומה היא שגרמה להופעת המחלה (עמ' 7, ש' 18-20 לפרוטוקול). ד"ר אהרנפלד שלל בעדותו אפשרות שתנאי השירות החמירו את המחלה (עמ' 10, ש' 23 לפרוטוקול). 5. בהחלטתה נשוא ערעור זה סקרה הוועדה בתמצית את עמדותיהם הנ"ל של המומחים והוסיפה וציינה, כי המערער לא פרט בתביעתו המקורית שהוגשה למשיב ובכתב הערעור שהוגש לוועדה את תנאי השירות שהחמירו את המחלה (השפשופים, הזחילות, הדקירות, החבלות וכו'), והזכירם רק בפני פרופ' חצ'ק, "דבר שמפחית ממהימנותם". מסקנת הוועדה, לאחר ששקלה את תנאי שירותו של המערער, הייתה, כי יש לייחס 25 אחוז מכלל הנכות הנובעת מהמחלה לתנאי השירות. 6. טענתו המרכזית של המערער היא שהוועדה שגתה בכך שלא השוותה את מצב המחלה עובר לגיוס, שאז המערער סבל רק מהופעת כיבים בפיו מפעם לפעם ונקבע לו פרופיל 97, למצב המחלה אחרי התפרצותה מספר שבועות לאחר תחילת הטירונות, שהביאה בסופו של דבר לשחרור המערער מהשירות הצבאי, כשנקבע לו פרופיל 21. המערער טוען, כי החלטת הוועדה בדבר שיעור ההחמרה הושפעה מעמדתה המקורית, שעל יסודה דחתה בעבר את תביעתו, וכי הוועדה שגתה בכך שייחסה למערער חוסר מהימנות, מכיוון שלא ייחס בתחילה משמעות לחבלות ולשריטות שנגרמו לו בעת האימונים ולכן לא פרטם בתביעתו ובערעור לוועדה. אכן, רק לאחר שפרופ' חצ'ק ביררה מה היו תנאי השירות, הסתבר למערער כי יש משמעות לנתונים האמורים, שקודם לכן לא נראו בעיניו הלא-מקצועיות בעלי משמעות. 7. המשיב מדגיש, כי לא הובאו לפני הוועדה ראיות בדבר שיעור ההחמרה. במצב כזה קביעת הוועדה נעשתה במסגרת הפעלת שיקול דעתה, כאשר בין חבריה נמנה גם רופא שיש לו "כלים" מקצועיים לשקול את הסוגיה. המשיב סבור שאין מקום להתערב בשיקול דעת הוועדה ומצביע על כך שחוות דעתה של פרופ' חצ'ק התבססה אך על מקרים ספורים הנזכרים בספרות, שנסיבותיהם שונות מנסיבות שירותו הצבאי של המערער, עליהם ביקשה המומחית להסתמך במטרה להוכיח כי המחלה עלולה להיגרם בנסיבות בהן היה נתון המערער במהלך הטירונות. לדעת המשיב, גם אם ערכאת הערעור היתה מגיעה למסקנה שונה בדבר שיעור ההחמרה, הדבר אינו מצדיק התערבות בהחלטת הוועדה, כשלא ניתן להצביע על טעות כלשהי שנפלה בה. 8. אכן, ניתן היה לצפות כי לאחר החזרת עניינו של המערער לוועדה, לשם קביעת שיעור ההחמרה, יציגו בעלי הדין עדויות משלימות לענין זה, ובמיוחד חוות דעת רפואיות. משהצדדים הסתפקו בהשלמת סיכום טענותיהם, לא ניתנו בידי חברי הוועדה כלים של ממש לקבוע את שיעור ההחמרה (לאחר שעל עצם קיומה של החמרה הסכימו הצדדים). במצב זה אכן אין מקום להחליף את שיקול דעת הוועדה בשיקול דעתה של ערכאת הערעור, שכן יש להניח כי בהפעילה את שיקול דעתה התבססה הוועדה גם על הידע הרפואי של אחד מחבריה. יתרה מכך, אין לקבל, כפשוטה, את טענת המערער, לפיה שיעור ההחמרה אמור להיקבע על-ידי השוואת מצבו הקליני עובר לגיוס למצבו לאחר התפרצות המחלה. שיעור ההחמרה צריך להיקבע על-פי מידת ההשפעה שהיתה לתנאי השירות על ההחמרה במצב (במובחן מבחינת מידת ההחמרה כשלעצמה). מכיוון שיש אפשרות, אליה התייחסה גם פרופ' חצ'ק, כי המערער כבר סבל מהמחלה לפני הגיוס, אין לשלול את האפשרות שהיתה חלה בה החמרה בשלב כלשהו גם אלמלא השירות הצבאי. השאלה היא, איפוא, מהי "תרומת" השירות הצבאי לנכות הכוללת הנובעת מהמחלה. מדובר בנושא שבמומחיות רפואית. בענין זה לא הובאו על-ידי המערער ראיות ישירות ולפיכך קיים קושי לקבל את טענתו לפיה על-פי העובדות שהיו לפני הוועדה, היה עליה לקבוע שיעור החמרה של 90 אחוז. 9. עם זאת, אנו סבורים כי שגתה הוועדה בכך שראתה לייחס למערער חוסר מהימנות בתיאור תנאי השירות. הוועדה ראתה לנכון להדגיש ענין זה בהחלטתה, ומכאן החשש שלעמדתה זו היתה השלכה גם על מסקנתה הסופית בדבר שיעור ההחמרה. העובדה שבתחילה לא השכיל המערער לציין כי במהלך הטירונות סבל מחבלות, שפשופים ושריטות, מובנת לנוכח חוסר יכולתו לקשר בין תופעות אלה, שהן תופעות שכיחות ורגילות במהלך טירונות של חיל רגלים קרבי, לבין הופעת המחלה. רק לאחר שפנה למומחית התחוור לו הקשר שבין הדברים. המערער התייחס לתנאי השירות הנ"ל בתצהירו ואף נחקר על כך. אין אנו סבורים שבמצב זה היה נכון לפקפק במהימנות תיאור התופעות הקשורות להופעת המחלה, כפי שעשתה הוועדה, רק מכיוון שבתחילת הדרך לא הצביע המערער דווקא על עניינים אלה כגורמי המחלה. הואיל וסברנו כי בסוגיה הנ"ל שגתה הוועדה, ובהנחה שעמדה זו שלה השפיעה על התוצאה אליה הגיעה בסופו של דבר, יש מקום לקבל את הערעור באופן חלקי. יש גם לזכור, כי לאחר שהצדדים הסכימו על עצם ההחמרה, ולא השלימו את הראיות בענין זה, פוחת משקל חוות דעתו של ד"ר אהרנפלד, ששלל כל אפשרות של החמרה, ומתחזקת עמדתה של פרופ' חצ'ק, שמבטאת, ולו מכללא, השקפה לפיה שיעור ההחמרה הוא משמעותי ביותר. לפיכך, אנו קובעים כי שיעור ההחמרה יעמוד על 40% (במקום 25%). המשיב יישא בהוצאות המערער בגין ערעור זה וכן בשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח להיום ובתוספת מע"מ. בקביעת ההוצאות התחשבנו גם בדרך התנהלותו של המשיב, אשר לא הגיש עיקרי טיעון בערעור (כאמור, המשיב אף לא הגיש סיכומים לוועדה). צבארפואהמחלת בכצ'טשירות צבאי