להלן פסק דין בנושא נזקים לרכב במוסך: פסק דין התביעה והצדדים לה: 1. אריה חב' ישראלית לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") הינה חברת ביטוח רשומה כחוק בישראל והמבטחת של רכב מס' רישוי 9441217 (להלן : "הרכב") בפוליסת ביטוח מקיף. 2. ביום 15.9.03 הכניס מבוטח התובעת (להלן : "המבוטח") את רכבו למוסך הנמצא בבעלות הנתבע (להלן: "המוסך" ו/או "הנתבע"). בטיפול זה התלונן הנהג על בעיה בבלמים ועל כן טופלו רפידות בלם, רצועה, מסנן שמן, מסנן אויר, מסנן סולר ושמן מנוע (להלן : "הטיפול"). 3. מיד בסמוך לאחר שחרור הרכב מהמוסך נפתח מכסה המנוע של הרכב וכתוצאה מכך נשברה שמשת הרכב. מכוח חבותה על פי פוליסה, שילמה התובעת למבוטח את דמי הנזק, סכום של 7,969 ₪. סכום זה הכולל שכר טרחת שמאי ובתוספת הוצאות נוספות של התובעת, הם הסכומים הנתבעים במסגרת התביעה שבפני. טענות הצדדים : 4. התובעת טענה כי היות ומכסה המנוע התרומם מיד עם שחרור הרכב מהמוסך, אזי יש להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו" הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, ונטל ההוכחה עובר לנתבע - על מנת שזה יוכיח כי לא התרשל בטיפולו. 5. הנתבע לעומתה טען כי עוד בטרם הטיפול הנדון, ספג רכב המבוטח פגיעה בחלקו הקדמי ימני, והתובע אף הגיע למוסך כשבוע עד 10 ימים לפני מועד הטיפול על מנת לקבל הצעת מחיר להחלפת המגן הקדמי. עם מתן הצעת המחיר, התריע מנהל המוסך כי כתוצאה מהפגיעה קיימת בעיה בסגירת מכסה המנוע וזה עלול להפתח בעת הנסיעה. המבוטח, משיקוליו הוא, בחר שלא להחליף את המגן הקדמי. 6. הנתבע מוסיף וטוען כי אף לאחר ההסבר שניתן למבוטח על ידי נציג מטעמו, בדבר הסכנה הטמונה במכסה המנוע, ציין המבוטח כי הוא נוסע עם "הבעיה" מזה זמן רב ולא קרה דבר, ולכן לקח את רכבו בתום הטיפול ונסע לדרכו, חרף האזהרות. לפיכך טוען הנתבע, כי אין למבוטח אלא להלין על עצמו. העדויות והראיות : 7. ביום 19.10.2004 התקיים דיון הוכחות, במהלכו נשמע מטעם הנתבע מנהל המוסך, מר אפרתי יוסי (להלן: "אפרתי"). בין שאר המסמכים אשר הוגשו לבית המשפט, נמצא כרטיס הטיפולים של הרכב, בו מפורטים העבודות והחלפים אשר הותקנו ברכב ביום 15.9.03 ; ו"היסטוריות הרכב", המפרטת את הטיפולים שנעשו על ידי הנתבע ברכב החל מיום 18.7.02. 8. ביום 16.3.05 התקיים המשך דיון הוכחות, במהלכו העידו מטעם התביעה המבוטח, ועדת תביעה נוספת אשתו של המבוטח, גב' דבח אילנית (להלן: "אשת המבוטח"). ההכרעה: 9. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים אשר הוצגו בפני, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל, בחלקה: התובעת הצליחה להוכיח כי הנתבע התרשל בסגירת מכסה המנוע כפי שיפורט להלן, אולם עם זאת הוכיח הנתבע כי הפנה תשומת ליבו של מבוטח התובעת לבעיה אך זה בחר בהמשך נסיעה עם מכסה מנוע פגום. אבהיר את הקביעות העובדתיות והמשפטיות אשר הובילו אותי להכרעה הנ"ל, ראשית אדרש לממצאים העובדתיים, ולאחר מכן לשאלת נטל ההוכחה - והאם הורם במקרה הנדון. הממצאים העובדתיים : 10. ממקבץ העדויות שבפני עולה כי רכבו של המבוטח היה מעורב בתאונה אשר ארעה לפני הטיפול ביום 15.9.03. לטענת מבוטחת התובעת, תאונה זו נגרמה כחודשיים עד שלושה חודשים לפני הטיפול במוסך, ומדובר, לטענת המבוטח, בתאונה עצמית שנגרמה בחנייה בה נפגע הרכב "בצד שמאל, בפנס". 11. המבוטח לא תמך את עדותו זו בראיות חיצוניות כלשהן, לא בדו"ח שמאי, וגם אשתו הגב' אילנית דבח, אינה יודעת כלל אם הרכב עבר פגיעה בחזית. 12. לפיכך, לא ניתן לקבוע חד משמעית מתי היתה הפגיעה הקודמת ברכב, באילו נסיבות היא ארעה ומה היקף הנזקים שנגרמו בה. 13. ניתן לקבוע כממצא, וזאת לאור הודאת מבוטח התובעת - כי כשבוע עד עשרה ימים לפני הטיפול אכן בקר המבטח במוסך ובקש לקבל מחיר : לטענת המבוטח - הצעת המחיר התייחסה לפנס השמאלי ולטענת מנהל המוסך הצעה התייחסה "לטמבון מצד שמאל מקדימה". 14. בין כך ובין כך, מקובלת עלי עדותו של מר אפרתי כי במועד מתן הצעת המחיר אמר למבוטח כי יש בעיה בסגירה של מכסה המנוע וזה עלול להפתח בזמן נסיעה, במידה ומכסה המנוע לא יסגר טוב. 15. עדותו של מר אפרתי היתה אמינה והוא העיד אף בניגוד לאינטרס שלו ("אנו סגרנו את המכסה ולא הצלחנו לסגור אותו טוב") ; מעבר לכך - איני סוברת כי מר אפרתי יבדה מליבו את האזהרה שניתנה למבוטח, אזהרה המבססת את כל קו הגנת המוסך בתיק זה. 16. לעומת זאת, עדותו של המבוטח בנקודה זו, אשר הכחיש את מתן האזהרה על ידי אפרתי, לא הותירה בעיני רושם אמין, וזאת ביחד עם ספקותי לגבי נסיבות התאונה בה התרחש הנזק הנטען למוקד קדמי שמאלי. 17. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי אכן כשבוע עד עשרה ימים לפני הארוע, הוזהר מבוטח התובע כי קיימת בעיה בסגירה של מכסה המנוע - ולעניין זה אין מקום לדקויות המועלות בסיכומי התובעת - אם מדובר במנגנון הסגירה או במנגנון האבטחה של מכסה המנוע. 18. עם זאת, אין להתעלם מכך שלמרות אזהרות המוסך - אזי לפחות כשבוע עד עשרה ימים נסע המבוטח עם אותו פגם - כשמכסה המנוע לא התרומם ! מכסה המנוע התרומם אך ורק בעקבות הביקור הנוסף במוסך שבו הודה אפרתי כי "מכסה המנוע הורם". 19. ומה נעשה באותו ביקור נוסף ביום 15.9.03 ?! - אפרתי מודה שלא הוא טיפל ברכב באותו יום - והעובד אשר טיפל ברכב לא הובא לעדות ; אפרתי מודה כי חרף העובדה שהרכב טופל דרך קבע במוסך וכי למוסך היתה כרטסיית טיפול - אזי לא נרשם דבר לעניין הבעיה במכסה המנוע ו/או הצעת התיקון - ולכן עובדי המוסך לא ידעו על האזהרה שניתנה על ידי אפרתי - למרות שהיתה דרך להביא אותה לידיעתם. 20. מעבר לכך - בפרוטוקול הדיון נרשם מפי אפרתי כי "אנו סגרנו את המכסה ולא הצלחנו לסגור אותו טוב ....", אך מציין כי "מי שהכניס אותו היה צריך לציין שיש לו בעיה עם המכסה המנוע. אני אמרתי לו שזה באחריות ולא באחריותי". 21. כאן טמונה טעותו של אפרתי - ברגע שמוכנס רכב לטיפול במוסך, והמוסך מסכים לקבל על עצמו את התיקון, חרף הבעיה הידועה לו בסגירת מכסה המנוע - האחריות היא על המוסך ! זאת ועוד - אם אכן הורם מכסה המנוע והאנקול שאמור לאבטח את הסגירה היה שבור - האם עובד מקצועי, הגם שלא הוזהר, לא אמור לראות זאת, כפי שראה זאת אפרתי ?! 22. לפיכך, מסקנתי היא כי המוסך התרשל בסגירת מכסה המנוע בתום הטיפול, כאשר הוא ידע ו/או היה עליו לדעת על הבעיה בסגירת המכסה - ומכאן רשלנותו לארוע. 23. אציין כי בחנתי את המקרה בהנחה שנטל ההוכחה מוטל על התביעה, והגעתי למסקנה כאמור כי המוסך התרשל. במאמר מוסגר אציין כי בנסיבות העניין יש, לעניות דעתי, תחולה לכלל הנזכר בסעיך 41 לפקודת הנזיקין, וראה בעניין זה ע"א 241/89 ישראליפט (שרותים) תשל"ג בע"מ נ' הדלי רחל ואח', פ"ד מט(1), 45, וכן ע"א 1607/04 אס.או.אס. שירותי רכב בע"מ נ' דניאל אנקווה (לא פורסם) : במידה ויש תחולה לכלל האמור, אזי נטל ההוכחה עובר למוסך להוכיח כי לא התרשל בטיפול - ונטל זה בוודאי ובוודאי שלא הורם. אשם תורם : 24. האחריות תחולק בשל אשם תורם "בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך התחשבו במידת אחריותו של התובע לנזק" (סעיף 86 (א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). 25. שני המבחנים המשמשים לבחינת שיקול הדעת לגבי הרכיבים ל"נכון וצודק", מנויים בסעיף 68 (א) הנ"ל : האחד, האדם הסביר, לאמור, מבחן חיצוני אובייקטיבי : האם האדם הסביר היה נזהר יותר מהתובע, ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113, 148 מול ג' ; השני, מידת האשמה. כלומר, חלוקה לאחר העמדת מעשי הרשלנות של שני הצדדים זה מול זה, ובחינת האשמה המוסרית ומשקל המעשים והמחדלים של כל צד (ע"מ 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח (1) 72, 81 מול ד'. 26. כאשר אנו מיישמים את שני המבחנים הנ"ל, כאשר מחד ניצב מוסך מקצועי אשר אמור לאבחן תקלות, ובוודאי שאמור לדאוג לסגירה נאותה של מכסה המנוע - ועובדה היא כי חרף הפגם שאובחן על ידי המוסך נסע המבוטח ברכב לפחות שבעה ימים, כך שניתן לסגור את מכסה המנוע חרף הפגם ; ומאידך, המבוטח הינו נהג מונית אשר אמור לדאוג לרכושו ולהפנים את אזהרות מנהל המוסך, ואם בחר להמשיך ולנסוע ברכב עם מכסה מנוע פגום, אזי יש לזקוף לחובתו אשם תורם, אני זוקפת לחובת מבוטח התובעת אשם תורם בשיעור 25%. סוף דבר: 27. התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובעת 75% מסכום התביעה, דהיינו סך של 5,977 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום 21.10.03 ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט הכוללות את האגרה כפי ששולמה, שכר טרחת עורך דין בסך 781 ₪ (כולל מע"מ) ושכר עדי התביעה בסכום כולל של 500 ₪. הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.מוסךרכבנזק לרכב