להלן פסק דין בנושא נכות פגיעה מכדור בצבא: פסק דין 1. המערער יליד 1943. במהלך שירותו בצה"ל, בשנת 1967 נפגע מכדור בקרסול שמאל. המערער הוכר כנכה בעקבות הפגיעה בקרסול בדרגה של 28%. המערער פנה בחודש יולי 2002, על מנת שכאבי גב מהם הוא סובל, יוכרו כנכות הנובעת מהנכות המוכרת (לפי תק' 9). (המערער פנה גם על מנת שכאבים ברגל ימין יוכרו כנכות נובעת, אלא שענין זה איננו נשוא הערעור). 2. ועדה מחוזית מיום 9.9.02 דנה בעניינו של המערער וקבעה כי לא קיים קשר סיבתי בין כאבי הגב לנכות המוכרת, וכי התלונות נובעות מתהליך תחלואתי. 3. המערער ערער לועדה רפואית עליונה. בפניה הובאה חוות דעת של פרופ' פולמן מיום 2.3.03 וכן מכתב ד"ר בסר ז"ל מיום 24.7.02. לדעת שניהם נרשם כי בעיות הגב נובעות כתוצאה מקיצור רגל שמאל. פרופ' פלומן סבר שהקיצור הוא כדי 1.5 ס"מ ואילו ד"ר בסר ז"ל סבר שהקיצור הוא של 2 ס"מ. ועדה עליונה מיום 12.3.03 דחתה את הערעור וקבעה כי אין קשר סיבתי. הועדה ציינה כי קיצור הרגל הוא 1 ס"מ בלבד. הועדה עיינה בחוות הדעת הרפואיות שהובאו בפניה אך ציינה כי מומחי המערער לא בססו את חוות דעתם על הספרות המקצועית. הועדה ציינה כי עיינה בספרי רפואה שהם ספרי יסוד, וטענה כי אין כל הוכחה סטטיסטית אפידמיולוגית או מחקרית מעבדתית המלמדת על נכונות ההשערה. לפיכך נדחתה הטענה לקשר סיבתי. 4. על החלטה זו ערער המערער לבית המשפט המחוזי והוגשה חוות דעת משלימה של פרופ' פולמן שהוסיף הפנייה לספרות מקצועית. בפסק דין בעש 795/03 מיום 18.1.04 נקבע כי חוות הדעת לא עמדה בפני הועדה הרפואית העליונה, ונכון יהיה שהמערער יביא את ענינו בפני ועדה מדרג ראשון. וכך נאמר שם "בית משפט זה דן בערעור על מה שהיה בפני הור"ע ובענין זה אינני סבור שיש להתערב בהחלטת הור"ע שהיא החלטה רפואית. מובן מאליו שבית משפט זה אינו יכול להכריע בטענה שיש אסכולה, על סמך דברים כללים שטוענים לפניו. כך למשל בית משפט זה אינו יכול לבדוק את חמשת המאמרים הנזכרים בחוות הדעת המשלימה, ואין הוא יודע מה מידת הרצינות שיש לייחס לכותבי המאמרים בעולם הרפואה". 5. המערער הגיש ביום 26.1.05 בקשה לדיון מחודש לפי תקנה 9 בקשה שנדחתה בשל הצורך לצרוף ראיה חדשה. המערער פנה שוב בצירוף חוות הדעת המשלימה של פרופ' פולמן (אליה צורפו 5 מאמרים) ונענה כי 4 מתוך המאמרים הרפואיים קדמו לועדה שדנה בעניינו והמאמר החמישי אין בו כל חידוש. לכן לא אושר דיון מחודש לפי תק' 9. על כך הוגש ערעור לבית משפט השלום, ועל בסיס הסכמת הצדדים הועבר הדיון לענין הקשר הסיבתי לועדה רפואית. 6. לפיכך התכנסה שוב ועדה רפואית מחוזית ביום 3.1.07. נשמעו תלונות המערער. המערער נבדק. הועדה נתנה דעתה לחוות הדעת המשלימה אליה צורפו המאמרים הרפואיים, התייחסה בפרוט וקבעה מטעמים רפואיים שונים כי אין קשר סיבתי בין בעיות הגב והנכות המוכרת. המערער ערער לועדה רפואית עליונה. 7. הועדה הרפואית העליונה דנה בעניינו של המערער ביום 23.7.07. הועדה שמעה את טענות עורך הדין של המערער ואת תלונות המערער עצמו.בפני הועדה הוצג מסמך של מכון מקנדה, לא מופיעים פרטי זהות של המכון (בשוליו רשום VETERANS AFFAIRS CANADA), לא רשום שם מחבר המסמך. בסופו יש הפניה לשמות מאמרים שונים. הועדה בדקה את המערער. בבדיקה מצאה הועדה כי לא קיימת כל מגבלה בתנועות הגב אשר מתבטאת באחוזי נכות. הועדה עיינה בחוות דעת ד"ר בסר וחוות הדעת המלאה של פרופ' פולמן וכך רשמה: "הועדה אינה מוכנה להכריע בשאלת הקשר הסיבתי בין כאבי הגב ובין מצב קיצור הרגל לפי סקר שערך מכון מכובד ככל שיהיה בקנדה ולקבל את מסקנותיו בגדר אסכולה. אין לועדה כל מידע מי היו הסוקרים. עד אשר תקבע עמדה מוסמכת על ידי טובי המומחים בנושא בארץ, שוקלת הועדה לפי הידע והנסיון המצטבר של חבריה ושוללת קשר סיבתי בין קיצור על גבול הוואריאציה הנורמלית ובין מיחושי הגב". יחד עם זאת רשמה הועדה בטבלת תיאור הפגימות את פגימת הגב (ס' 37 (2) ג' I ), באופן המשתמע כאילו הכירה בפגימה כפגימה הנובעת מנכות מוכרת. על כך הפנה את תשומת לבה הממונה על הועדות הרפואיות. או אז, התכנסה הועדה שוב ביום 12.11.07. 8. בדיון ביום 12.11.07 נשמעו בפני הועדה באריכות טענות ב"כ המערער וכן נשמעו שוב תלונות המערער עצמו. ב"כ המערער טענה שוב לענין הקשר הסיבתי. הועדה תקנה את הרישום השגוי של הנכות , והתייחסה שוב לנושא הקשר הסיבתי, תוך שהיא מפרטת, והפעם בהרחבה, מהם נימוקיה לאי קבלת האמור ב"דו"ח הקנדי". וכך כתבה הועדה (עמ' 5 לפרטיכל): "כאשר נסקרים מאמרים לצורך קביעת קווים מנחים GUIDELINES)) מקובל כיום לציין האם נסקרו כל המאמרים הדנים בנושא- א. האם נסקרו כל המאמרים בנושא ב. האם נערך שקלול של ערך המאמרים. לדוגמא: מה הבסיס האפדימיולוגי, מה איכות המאמר הנובעת מהאיגוד הסטטיסטי וההתמקדות בבעיה. ג.האם הסקר הוא פרי נסיונו ותצפיותיו של צוות בודד או צוות רב מרכזי.ד. עדכניות המידע ה. מי הגוף המזמין את הסקר. מבדיקות הועדה עולה כי החומר שהוגש לפניה אינו עומד באבני בוחן אלה ולא פורסם כקו מנחה בספרות הרפואית המקובלת כמנחה את המקצוע אלא כמסמך של מוסד קנדי. לכן, אין לועדה אלא להמשיך ולהשען על הידע של חבריה...." 9. הפסיקה דנה בשאלה מתי נחשבת אסכולה רפואית כמוכחת - ראו לענין זה רע"א 2027/94 קליג נ' קצין התגמולים פ"ד נ (1) עמ' 529: "שאלה יפה היא, מתי דעה נעשית אסכולה. מסתמא, אין תשובה ברורה לשאלה זאת, כשם שאין תשובה ברורה לשאלה כמה כבשים עושות עדר. מצד אחד ברור כי אין צורך שדעה תזכה להסכמת הכול, ללא מחלוקת, כדי שתהווה אסכולה. אף אין צורך שדעה תהיה נתמכת בראיות המבססות אותה ברמה של קרוב לוודאי כדי לומר שהיא אסכולה. אך מן הצד השני, אין די בכך שיש מספר רופאים או חוקרים הדוגלים בדעה מסוימת, כדי לומר שדעתם מהווה אסכולה, ואף אין די בכך שדעתם באה לידי ביטוי בספרות הרפואית. כדי שדעה תגיע למעמד של אסכולה, צריך שהיא תהיה מקובלת כדעה מבוססת במרכזים רפואיים חשובים, או על דעת מומחים מוכרים בעולם, ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד. בדרך כלל דעה כזאת תהיה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על תופעה, קשר או הסבר, להבדיל מהשערות ואפילו הן השערות סבירות שלא הופרכו על-ידי מחקרים". 10. הועדה פרטה ונמקה, מדוע אין המסמך הקנדי מהווה משום אסכולה המבססת קיומו של קשר סיבתי במקרה כאן. הועדה תקנה את הנימוק הרופף מה שנרשם בישיבתה ביום 23.7.07, והרחיבה ופרטה במידה הנדרשת. משהרחיבה ופרטה בישיבה מיום 12.11.07, אין מקום להתייחס לרישום הקודם. 11. ככלל, שאלת הקשר הסיבתי בין נכות מוכרת לנכות נטענת, הינה קביעה רפואית, הנתונה לשיקול דעת הועדה הרפואית. וראו לענין זה ע"א 459/89 קצין התגמולים נ' צבי חריטן, פ"ד מה(5)374: "קיומו של הקשר הבלתי אמצעי בין שתי הפגימות הוא שאלה רפואית מובהקת...על הקשר בין הפגימה המסוימת החדשה לבין הפגימה המוכרת מן הבחינה הרפואית תחליט הוועדה הרפואית". מאחר והערעור לבית משפט זה הינו בשאלה משפטית בלבד, אין מקום להתערבות בית המשפט בשאלת הקשר הסיבתי עצמו. 12. לענין קיצור הרגל - ב"כ המערער טוען כי לא די בקביעת הועדה כי קיצור הרגל הוא בכ - 2 ס"מ , זאת משום שהוראת ס' 47 (5) לתקנות הדנה בקיצור רגל קובעת בס"ק א' דרגת נכות של 1% לקיצור שהוא עד 2 ס"מ ובס"ק ב' -5% נכות לקיצור שהוא מעל 2 ס"מ ועד 3 ס"מ. אלא שעיון בחוות דעת המומחים מטעם המערער עצמו מלמד על כך כי פרופ' פולמן מצא קיצור של 1.5 ס"מ וד"ר בסר קיצור של 2 ס"מ. אף אחד מהם לא קבע קיצור שהוא מעל 2 ס"מ, ולכן מלכתחילה אין טענה שעליו להכנס בגדר ס' 47 (5) ב'. 13. בנסיבות אלו, דין הערעור להדחות.צבאנכותשירות צבאי