להלן פסק דין בנושא נפילה ברחבת ריקודים: פסק דין העובדות הצריכות לעניין לפנינו תביעתה של התובעת בעניין מעידה שמעדה היא ב - 10/9/06 ברחבת הריקודים של חוף ארגמן בעיר עכו. אותו יום, כהרגלה מזה שנים, לדבריה, השתתפה ביחד עם בעלה בריקודים, אך הפעם בניגוד לעבר, ההרקדה נערכה בחוף ארגמן בעכו ולא בקבוץ כברי. בעודה רוקדת על רחבת הריקודים, מעדה היא פתאום מעיד, אשר תתברר אח"כ ככזו אשר גרמה לה שני שברים בגפיה. אותו ערב היא חזרה לביתה, ושם העבירה את הלילה, ורק למחרת בבוקר נסעה היא למרכז הרפואי על מנת לבדוק את הנזקים ומה מידתם. טענת התובעת בדיון לגישתה של התובעת, היא מעדה ברחבת הריקודים בגלל סדקים שהיו על רצפת הרחבה, וזאת בגלל טיפולם הרשלני של נציגי הנתבעת בתחזוקת המקום. לדבריה, אילו היו האחרונים מתחזקים כראוי את הרצפה, והיו ממלאים את הסדקים שבעטים נפלה היא, לדבריה, אזי נפילתה הייתה נמנעת. התובעת טענה כי המעידה הייתה במהלך אחד הריקודים המהירים והקצביים, אך אין לייחס הנפילה למהירות, שכן בעבר היא רקדה ריקודים מסוג זה מספר רב של פעמים, ומעולם לא מעדה. לשאלת בית המשפט, השיבה בתחילה התובעת כי היא אינה יכולה לציין במפורש את מקום המעידה, ואף לא יכולה להצביע על הסדק בגללו נפלה. מאוחר יותר התובעת סימנה במדויק מקום נפילתה על גבי התצלומים שהוגשו. טענת הנתבעת בדיון לדברי הנתבעת מתצלומי זירת המעידה לא ניכרים הפרשי גבהים משמעותיים שניתן לומר כי הם הסיבה למעידתה של התובעת, ואם אכן קיימים הפרשים כאלו, הללו, כאמור, לא משמעותיים דיים, והם קיימים שם לא בגלל הזנחה תחזוקתית של הנתבעת, כי אם בגלל סיבה הנדסית:F הבטון, שהוא ניצוק, אוסר לו להיות גוש אחד ויחיד, והוא חייב לבוא בצורה של "פלטות", ומשכך בחיבורים בין פלטה אחת לרעותה, נותרים סדקים ומרווחים קטנים. נציג הנתבעת, מנהל החוף, אמר בדיון כי אין להלין על רמת התחזוקה של החוף ע"י אנשי התחזוקה של הנתבעת, שכן אלו עושים מלאכתם נאמנה, ומצפים לפני כל עונה את רחבת הריקודים בחומר צבע מיוחד המונע החלקות, וכמו כן בודקים את רצפה כולה מפני סדקים עמוקים. בנוסף, מנהל ההנדסה אצל הנתבעת אף הוא העיד כי לדעתו המקצועית אותם סדקים שלהם מייחסת התובעת את נפילתה, אין כה משמעותיים עד כי יכולים להוות סיבה בלבדית לנפילה, וזאת משום שסדקים ממן זה קיימים בכל מקום ציבורי (ולמשל הוא מביא את עניין הרצפות המשולבות במדרכות העיר). דיון התביעה דנן עניינה, לטענת התובעת, בטיפול רשלני בחוף ארגמן המצוי תחת אחריותה של הנתבעת ובהזנחתו על ידה. ידוע הדבר, כי רשויות מקומיות חבות חובת זהירות מושגית כלפי עוברי אורח העוברים בתחומיהן, ובכלל חובת הזהירות המושגית נמצאת גם חובת הרשות לביצוע תיקונים ותחזוקים לדרכים הציבוריות ברחביה. נפסק לא אחת, כי באחריותה של הרשות להחזיק את הדרכים והמדרכות במצב תקין. מחובתה של הרשות לדאוג, כי מקום שקיימים בו שקע, בור או פגם אחר בכביש ציבורי שבתחומי העירייה המהווים סכנה למשתמשים בו, לנקוט אמצעי זהירות סבירים, אשר בכוחם להסיר את הסכנה או לפחות להרחיקה וזאת על ידי ביצוע תיקון נאות תוך זמן סביר , גידור המקום, הצבת תמרור אזהרה בו או כיוצא באלו אמצעים. כלל זה הינו כלל ידוע הנובע מההלכה הפסוקה המטילה אחריות על הרשות הציבורית לתקינות ולבטיחות הדרכים הציבוריות והשטחים הציבוריים, מכוח הגישה המחמירה לסיכון הנוצר ברשות הרבים (כך נעשה מימים ימימה, עוד לפני שהתפתחה הגישה המרחיבה לגבי אחריות הרשות ברשלנות - ע"א 176/59 עיריית ת"א נ' ראש חודש; ע"א 144/60 מ"י נ' חואטי; ע"א פליישר נ' לקטוש. על אחת כמה וכמה הדברים אמורים לאור הפסיקה דהיום שהרחיבה עד למאוד את אחריות הרשות למפגעים שבתחום שיפוטה וראה לעניין זה לצורך המשל ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר; תא (ת"א) 165614/02 טירל רגינה נ' עיריית ת"א; ע"א (י-ם) 1344/97 כהן ג'ני נ' עיריית רמת גן ואח') התובעת טענה כי אילולא אותו סדק שהיה ברחבת הריקודים בעת קרות האירוע נשוא פסק דין זה, לא הייתה היא מועדת, ומביאה לחיזוק דבריה את הסטטיסטיקה שמעולם לא מעדה היא ברחבות ריקודים. מהתמונות שצרפה התובעת לא ניתן ללמוד איזה הוא אותו מקום בו מעדה, וגם בדיון כשנשאלה אודות המיקום בו מעדה, אמרה היא כי היא אינה זוכרת אותו מקום ספציפית. יש לציין, כי התמונות, אשר לגישתה של התובעת אמורות להמחיש המחש היטב את מקום הנפילה המדויק, אינן תואמות את דבריה, התובעת הביאה שתי תמונות מאותה רחבה, אך ממיקומים שונים בה. ודווקא, בשלב בו הצביעה על אחת התמונות כמקום האירוע, הרי מתברר כי אין הוא המקום שבו מעדה כי אינו מצוי ע"י המרקיד. לדבריה של התובעת כי הסדק הוא הוא הסיבה לקרות אירוע הנפילה - על התובעת היה להביא חוו"ד מקצועית / הנדסית המוכיחה עומקו של הסדק, ובעקבותיו חוו"ד אודות היתכנות סטטיסטית של מעידה בעקבות ריווח שכזה ברצפת רחבת ריקודים. באשר לא הביאה התובעת חוו"ד מעין אלו, טמנה היא מקלות בגלגלי תביעה, והפחיתה עד למאוד את סיכויי הוכחת טענותיה. כאן המקום לציין כי אף בעלה של התובעת בעצמו תאר את הסדק כסדק בן 5 מ"מ בלבד, והיא עצמה אמרה בדיון כי היא לא נעלה נעלי עקב אלא נעלים שטוחות, ובהצטבר שני פרמטרים אלו - סדק בן מספר מ"מ בודדים ונעליים שטוחות - סביר יותר להניח כי הסיבה למעידה קשורה יותר לתובעת מאשר לנתבעת. זאת ועוד: בכל הקשור לתביעתה של התובעת לתשלום סך של 8,000 ₪ בגין הפסד השתכרות עתידית - התובעת לא הביאה ולו בדל של ראיה אודות התחלת עבודתה כדיילת, כפי שכתבה היא בסיכומיה, לא כל שכן אודות התשלום שהיה אמור להשתלם לה אילו הייתה מתחילה לעבוד במשרה זו. משכך תביעתה לתשלום אבדן דמי השתכרות איננה מעוגנת כראוי ודינה להידחות. באשר לתביעתה של התובעת לתשלום דמי כאב וסבל - גם דינה של תביעה זו להידחות, וזאת מן הטעם שהתובעת לא השכילה להוכיח רשלנות הנתבעת, ובאין הוכחת רשלנות של הנתבעת, אזי אין מקום להשית עת הנתבעת תשלום דמים אלו. שוכנעתי כי העיריה פעלה באופן תקין בשל הקשור לתחזוקת רחבת הריקודים. משכך ולאור כל האמור לעיל החלטתי לדחות התביעה על כל ראשיה. בנסיבות העניין אין מקום להוצאות.תאונת ריקודיםנפילה