להלן פסק דין בנושא פגיעה בעין בעקבות תקיפה: פסק דין 1. התובע (להלן: עטאללה), יליד 1972, תושב שפרעם, נפגע לטענתו שעה שהותקף על ידי הנתבעים, אף הם תושבי שפרעם. כתוצאה מהתקיפה נפצע בעינו הימנית ונזקק לטיפול רפואי, שכלל אשפוז. עטאללה אינו טוען לנכות ותובע פיצוי בגין אבדן השתכרות בעבר, הוצאות שונות ונזק בלתי ממוני. גרסת הנתבעים שונה בתכלית מגרסתו. לטענתם, הנתבעים 1 ו-3 (להלן: נביל וזאהי בהתאמה), לא היו מעורבים כלל באירוע. זאהי, שהוא גם אביו של הנתבע 2 (להלן: נאדר) אף לא נכח, כך שיש לדחות את התובענה נגדו ללא קשר למה שיוחלט ביחס ליתר הנתבעים. נביל, שהיה באותה עת עובד של נאדר, לא היה מעורב גם הוא במקרה. נאדר מצדו לא תקף את עטאללה אלא ההיפך. עטאללה הוא שתקף אותו וגם פציעתו אירעה שעה שרדף אחריו בכוונה לתקפו, ואז נפל. 2. הצדדים הסכימו כי אכריע בתובענה ללא חקירת עדים, בהסתמך על חומר הראיות המצוי בתיק בית המשפט, ובין היתר ההודעות שנגבו על ידי משטרת ישראל, אשר פתחה בחקירה על יסוד תלונת עטאללה. בעת החקירה נחקרו התובע והנתבעים תחת אזהרה. לבסוף נסגר התיק מבלי שיוגש כתב אישום נגד איש מהמעורבים. 3. עיקר המחלוקת עובדתית. עם זאת טוב עשו בעלי הדין שהגיעו לידי הסכמה דיונית כאמור, שכן כתב התביעה הוגש כעבור שש שנים ושמונה חודשים ממועד האירוע, כך שאין להניח כי מי מהמעורבים יכול היה לזכור טוב יותר מאשר בעת שנחקר במשטרה. מה גם שחלק מבעלי הדין מסרו את גרסתם בפני בית המשפט בישיבת קדם משפט. גרסת עטאללה 4. גרסתו הבסיסית של עטאללה הנה כי ביום 4.9.95 בשעות הבוקר נהג ברכבו והסיע את אביו לסניף בנק ערבי-ישראלי בשפרעם. יחד עמם נסע גם אחיו חליל. בהגיעם בסמוך לסניף הבנק ירד האב ונכנס פנימה. הוא החנה את הרכב ליד הכניסה למסעדה השייכת לנאדר והשניים נותרו יושבים בתוך הרכב. שעה ששהו השניים בתוך הרכב ניגש אליו נאדר וביקשו להזיז את הרכב. משסירב עטאללה להיענות לבקשה, כי סבר שלא היה בעמידתו במקום משום הפרעה התפתח ביניהם דין ודברים. נאדר תקף אותו באגרופיו ואף איים עליו בסכין שאחז בידו. כמו-כן, בהמשך תקף גם את חליל, אשר ירד מהרכב, ולאחר שזה שב לרכב חזר ותקף אותו באגרופים, הלם ברכב בעזרת כסא שהביא עמו מהמסעדה וגם איים על חליל בסכין. נביל באותה עת הלם בראשו בעזרת מקל. 5. גרסה זו עברה שינויים שונים. בהודעתו למשטרה מיום 4.9.95 טען עטאללה כי נאדר היכה בפניו באגרוף פעמיים, אז ירד חליל מהרכב ונאדר איים עליו בסכין שאחז בידיו, נכנס לתוך המסעדה, זרק את הסכין והביא עמו כסא אותו זרק על הרכב והיכה בו שוב פעמיים באגרופים בפניו. נביל הופיע ומקל בידו, הלם בו בראשו סמוך לעין ואז נפצע. יצוין, כי בהודעה זו אין זכר למעורבות של זאהי. 6. בגרסה שמסר ביום 21.9.95 מסר עטאללה כי קיבל מנאדר מכת אגרוף בפניו. נאדר גם ניסה לפצוע אותו בסכין אך הוא הצליח להתחמק. אז ירד אחיו חליל מהרכב ונאדר פגע בו בסכין וגרם לו לחתך, חליל ברח ולאחר מכן נענה לקריאתו ושב לרכב. השניים התרחקו מעט מהמקום וחליל ירד שוב על מנת להזעיק את אביהם. נאדר הגיע וכסא בידו, אך הורחק על ידי אביו זאהי. הוא חזר שוב ותקף אותו. באותו זמן הגיע נביל האוחז במקל ותקף אותו. הפעם מוזכרת מעורבות זאהי אך כמי שניסה דווקא להפריד בין הנצים. 7. בגרסתו בבית המשפט מסר עטאללה כי נאדר ניגש לרכב וביקש ממנו להזיזו מהמקום. משלא נענה, נכנס למסעדה ושב כשסכין בידו והחל להכותו. אחיו חליל ניגש לסניף הבנק להזעיק את האב ובאותו זמן חזר נאדר, כסא בידו ורצה להכותו בעזרתו. הוא, עטאללה, פתח את הדלת ויצא מהרכב. או אז הגיע זאהי ודחף אותו, הוא נכנס לרכב וזאהי "סגר את הדלת עליי". שוב חזר נאדר ושוב היכה אותו. או אז הגיח נביל מהצד השני "ודפק עם עץ על העין שלי". 8. לפי גרסת חליל, ניגש נאדר לרכב, היכה את עטאללה בראשו באגרוף וגם איים עליהם בסכין ואז גם פצע את אחיו. בהודעתו מיום 21.9.95 מסר כי נאדר ניסה לדקור אותו אך לא הצליח, וכי כאשר שב לרכב לאחר שהזעיק את אביהם הבחין בזאהי תופס את עטאללה זב דם. לגרסתו, כלל לא ראה את נביל נוטל חלק בתקיפה. גרסת הנתבעים 9. גרסת הנתבעים היתה עקבית. לדבריהם, אכן החנה עטאללה את רכבו ליד המסעדה, נאדר ניגש אליו, בקשו להזיז את הרכב והלה סירב. התפתח ויכוח בין נאדר לעטאללה ואנשים ששהו ברחוב ניגשו אליהם, הפרידו בין הנצים, הביאו את נאדר לתוך המסעדה ומנעו את יציאתו לבל יתלהטו הרוחות. עטאללה ירד מהרכב והחל רודף אחר נאדר לתוך המסעדה. כל אותו זמן עבד נביל ושירת לקוחות. עטאללה נפל בכניסה למסעדה ואז מן הסתם נפצע. זאהי כלל לא היה במקום. הגיע לאחר שעטאללה נפצע וסייע לו. נטל הראיה 10. נטל הראיה מוטל על התובע, עטאללה, בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה. עטאללה לא עמד בנטל זה. 11. אביו של עטאללה לא נכח בעת האירוע ברם גרסתו תומכת דווקא בגרסת זאהי. לפי האמור בהודעתו, כאשר הוזעק על ידי בנו חליל יצא מסניף הבנק וראה את זאהי תופס בעטאללה בנסיון להרגיעו. גם לפי גרסת זאהי לא נכח בעת האירוע, הגיע רק בסופו וכל חלקו היה נסיון לסייע לעטאללה שהיה זב דם. 12. בחינת גרסת בעלי הדין, שנמסרה מפיהם או מפי קרובי משפחה, מחייבת משנה זהירות, שכן גם אם אין המדובר בעדות יחידה של בעל דין כולם בעלי עניין מובהק בתוצאות ההליך. לכן, יש יתרון לגרסת הנתבעים, הנתמכת בעדויות עדיי ראיה בלתי תלויים שנכחו בזמן האירוע. 13. מה גם, שמגרסת עטאללה עולה הגזמה ונסיון להעצים את האירוע. כך בנוגע לאחריות זאהי, שמלבדו לא קשר אותו איש לאירוע, וגם הוא עצמו לא עשה כן בכל ההזדמנויות בהן מסר את גרסתו. גם בנוגע לאחריות נביל, גרסת עטאללה אינה נתמכת בגרסת אחיו חליל, שנכח באירוע. כך גם בנוגע לעוצמת התקיפה. גרסתו, כי נאדר הלם בו באגרופיו פעם אחר פעם וגם תקף אותו בסכין ובמקל אינה מתיישבת עם העובדה שנפצע רק בעינו (פציעה שלמזלו הרב לא הותירה נכות). 14. גרסת עטאללה אף אינה עומדת במבחן ההגיון. לו אחז נאדר בסכין כגרסתו, הכיצד תקף אותו באגרופים? לא זו אף זו, לו הותקף פעמיים באגרופים וגם במקל בראשו ובנוסף נזרק כסא על רכבו סביר להניח כי בנוסף לנזק הנקודתי בעין ימין היו מאבחנים חבלות ופציעות נוספות. כמו-כן היה ניזוק גם רכבו ואין לכך עדות. 15. גם לולא גרסתם של עדים בלתי תלויים היתה התוצאה הסופית זהה, שכן גם אם במקרה זה לא היתה הכף נוטה לכיוון הנתבעים אזי היו כפות המאזניים מעוינות. הנזק 16. לו קבלתי את התביעה הייתי פוסקת לתובע פיצוי על בסיס אבדן השתכרות במשך חודש וחצי, כטענתו, שכן נוכח פציעתו נראה פרק זמן זה סביר. הנתבעים אמנם טענו כי אין להסתמך על תלושי המשכורת שצורפו, שכן מעסיקו של עטאללה הוא אביו ברם בהעדר ראיה כי גובה השכר בלתי סביר יש לקבל תלושים אלה כראיה. כן הייתי פוסקת פיצוי בגין ההוצאות שהוציא התובע בהתאם לקבלות שצורפו. לסכומים אלה הייתי מוסיפה הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן בלבד, שכן השיהוי בהגשת התובענה לבית המשפט בלתי מוסבר ובלתי מוצדק. כן הייתי פוסקת פיצוי בגין נזק בלתי ממוני. בשים לב למהות הפגיעה, משך האשפוז והעובדה שלא נותרה נכות מצד אחד, ומצד שני, סלידת בית המשפט ממעשי בריונות לשמה, הייתי פוסקת סך של 30,000 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין. כאמור, התובע לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הוכיח כי פציעתו נגרמה כתוצאה מתקיפתו על ידי הנתבעים או מי מהם. סוף דבר 17. התובענה נדחית. נוכח הדרך הדיונית לה הסכימו הצדדים, איני עושה צו להוצאות. משפט פליליעינייםאלימותתקיפה