להלן פסק דין בנושא פיצוי על נזק לפסלים: פסק דין התובע, יגאל תומרקין, אמן פסל וצייר, שיצירותיו ועבודותיו זוכות להכרה והערכה רבה ברחבי העולם, הציב, לטענתו, עפ"י הזמנתה של הנתבעת שלושה פסלים סביבתיים באתרים שונים בתחום עירית קרית-ים (להלן: "העיריה"). בשנים 1962-1963 יצר את הפסלים "קיר ויבראציות ושעון שמש" ו"קיר" והציבם בכיכר ניצן בקרית-ים ובשנת 1989 יצר את הפסל "היום והלילה" והציבו בשד' ירושלים בקרית-ים. סמוך להגשת תביעתו, (שהוגשה ב25.12.97-), נדהם לגלות כי הפסל "קיר ויבראציות ושעון שמש" (להלן: "הפסל") הושמד ע"י העיריה ובמקומו הוצג פסל ברונזה דקורטיבי. שני פסליו האחרים הוזנחו ולא טופלו. משנודע לתובע על השמדת הפסל, פנה לעיריה וביקש כי תשחזר את הפסל ותתחזק כיאות את הפסלים האחרים, ובתשובה הודיעה העיריה לו כי לא ידוע לה שהפסל וכן "קיר" ניצבים בשטחה. תשובתה זו של העיריה העידה, לטענת התובע, על יחסה המזלזל של העיריה לאומנות בכלל ולתובע בפרט. בתביעתו עתר התובע לצוות על העיריה לשחזר את הפסל בצורה מלאה בפיקוחו לשביעות רצונו של התובע, לשלם לו שכר ראוי שלא יפחת מ100,000- ש"ח עבור הפיקוח, וכן סך של 250,000 ש"ח על עגמת הנפש, זילות שמו ופגיעה במוניטין שלו, שנגרמו כתוצאה ממעשיה ומחדליה של העיריה. מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של מר יגאל צלמונה המכהן החל משנת 1998 האוצר ראשי כללי במוזיאון ישראל, מעורה היטב באמנות הישראלית, לרבות בתחום הפיסול הסביבתי. בחוות דעתו ובעדותו תאר את השפעת יצירותיו של תומרקין בשטח עירית קרית-ים על האמנות הישראלית. לדבריו הפסל ו"קיר" נמנים על הפסלים המופשטים הראשונים בישראל שנבנו בנוף האורבני והיוו פריצת דרך בתחום הפיסול הסביבתי. מר צלמונה נדהם לשמוע על השמדת הפסל שיש בה, לדבריו, שיבוש ערכים ופגיעה תרבותית ארוכת טווח. מר צלמונה לא נתן הערכה כספית כי אינה בתחום מומחיותו (עמ' 16 לפרוט'). מטעם העיריה העיד מר אדם עינב מנכ"ל ומזכיר העיריה ותושב העיר מאז שנת 1975. לדבריו הפסל לא הוזמן ע"י העיריה אלא כנראה ע"י משרד השיכון ונזנח במשך השנים והפך במרוצת הזמן לגרוטאה, "בטון מתפורר וברזלים חלודים ובולטים עד כדי כך שהיווה סכנה, מפגע בטיחותי מקום הצטברות אשפה ומטרד לתושבי העיר, ובעיקר לילדים אשר נהגו לטפס עליו ולשחק בסביבתו" (סעיף 2ג' לתצהיר). לדבריו, במסגרת פעולות נקיון וסילוק מפגעים ברחבי העיר, סולקו שרידי הפסל בקיץ 1997 ע"י עובדי העיריה מבלי שאף אחד מהנוגעים בדבר ידע שמדובר בפסל או ביצירת אומנות. ב19.12.99- לאחר תום שמיעת הראיות, ניתנה החלטתי למינוי מומחה שיעריך את שווי הפסל שנהרס, עפ"י התמונות ת1/ או אחרות, המלמדות איך נראה הפסל ומה היה ערכו האמנותי, בהתחשב בתקופה בה הוצב ברחבה בעיר, ואישיותו של האמן מר תומרקין. הצדדים לא הגיעו להבנה בדבר זהותו של המומחה וגם מומחים שונים שמונו על ידי לא הסכימו לקבל על עצמם התפקיד ולהעריך את שווי הפסל, עד אשר מונתה הגב' תמר גולדשמיד-בריזון (בבש"א 7508/00) שהוצעה ע"י ב"כ התובע כמומחית להערכת שווי הפסל. הגב' גולדשמיד היתה במשך שנים רבות ממונה מטעם קרן ירושלים על הצבת פסלי חוץ וזכתה להערכה ולמוניטין רב בקרב מביני דבר בתחום האמנות. בקשה שהוגשה ע"י העיריה לפסילתה בבש"א 10503/00, נדחתה בהחלטתי מיום 27.8.00. בחוות דעתה מ10.10.00- תארה המומחה את התגבשותה של המגמה להציב בשטחי ציבור פסלי חוץ, אשר התחילה בתחילת שנות ה60- ונמשכה מאז, כאשר הכיוון האמנותי השתנה מגישה שהפסל צריך לסמל או להנציח משהו (כמו אנדרטאות), למימד של ביטוי חופשי ליצירתיותו של האמן, כיוון אשר הביא גם לשימוש בחומרים יותר זמינים, פחות יקרים, וגם הוזיל את תהליך העבודה. לדבריה, הפסל נוצר כפסל סביבתי במובן זה שהמקום המיועד להצבתו נבחר מראש והאמן הציע יצירה שלדעתו תשרת את האתר, כשם שהאתר ישרת את הפסל. לעמדתה, מחירה של העבודה המוזמנת הזאת אינו ניתן להערכה על סמך מחירון העבודות של אותו אמן הנמכרות בגלריה או במכירת אמנות, כי מחירם של אלו נקבע בד"כ על פי כללי היצע וביקוש. הפסל הסביבתי יוערך על פי שילוב של עלות החומרים והעבודה המושקעת בפרוייקט. לדעתה אין מקום לשוב ולבנות את הפסל שנהרס כי אבדנו הוא סופי ונסיון לשחזר אותו יהיה מעשה אנכרוניסטי, חסר כל ערך אמנותי והיסטורי. הגב' גולדשמיד העריכה שווי הפסל לפי עלות פסל אחר, עכשווי, של מר תומרקין - 35,000$ עבור חומרים, חישובים הנדסיים, הכנת השטח, פיקוח ע"י מהנדס והצבתו של הפסל במקומו 15,000$ רעיון ושכר אמן, ובסך הכל 50,000$. לטענת העיריה, לאור קביעת המומחה, אין מקום להעניק לתובע סעד מן הסעדים אותם תבע בכתב תביעתו למעט האמור בחוות דעתה של הגב' גולדשמיד. בדיון מיום 13.12.00 טען ב"כ העיריה כי לכל היותר יש לפצות את התובע בגין עגמת נפש בסך 10,000 ש"ח. בבש"א 17801/00 שהוגשה ב17.12.00-, העריך ב"כ התובע את הסכום המשוערך של התביעה בסכום כולל של 526,642 ש"ח, הכוללים את שווי הפסל שנהרס עפ"י חוות דעת המומחה ופיצויים בגין פגיעה במוניטין ועגמת נפש בסך 308,555 ש"ח (250,000 ש"ח ששוערכו ממועד הגשת התביעה). לאור חוות הדעת של המומחה בדבר שווי הפסל שנהרס, וקביעתה שאין לשוב ולבנות את הפסל. הסכמת העיריה לשלם לתובע את הסכום שהוערך ע"י המומחה, תהיה הכרעתי קשורה למחלוקת מהו הפיצוי בגין עגמת הנפש והפגיעה במוניטין לה טוען התובע. בפסק-הדין בע"א 4500/90 הרשקו נ' אברבוך, פד"י מ"ט(1) עמ' 419, נקבע ע"י כב' השופט ש. לוין כי יש להכיר בקיומה של תשתית משפטית בפסיקת נזקים בלתי ממוניים בדיני זכות יוצרים. אין מניעה להביא בחשבון הפיצויים הנפסקים בגין פגיעה בזכות יוצרים גם נזק מוראלי, עגמת נפש וצער שנגרמו לתובע עקב ההפרה. לא אוכל ללמוד מפסק-הדין האמור מהו הסכום הראוי כנזק בלתי ממוני שכן עיקר סכום הפיצוי נפסק שם בגין נזקים ישירים. בפסק-הדין האמור, העריך כב' השופט לוין את הפיצויים בכללותם בדרך האמדן הגלובלי כי לקביעתו היה ערפול בנתונים שהוצגו ע"י התובע ולכן לא ניתן בעזרתם לחשב את נזקיו בדרך חשבונית כלשהי. כב' השופט ש.לוין קבע את המרכיבים של האמדן הגלובלי בהפרה רבת היקף של זכויות היוצרים באופן שגרמה לתובע נזק כספי ניכר; אלמלא ההפרה היתה הצלחתו של התובע במכירת ספריו (בתחום המתמטיקה) מובטחת; הפצת הספרים המפרים עיוותו את יצירתו של התובע, ולכן נגרם לו צער ועגמת נפש רבים (עמ' 434 לפסה"ד). מאחר והפיצוי בגין שווי הפסל שנהרס מגלם בחובו גם מוניטין של התובע, בהתייחס לקביעת גובה השכר בגין רעיון האמן, יהיה הפיצוי בעיקר בגין עגמת הנפש ובצער של התובע על הריסת פסלו, שהיווה, כאמור לדעת המומחים באמנות ישראלית, בין אלו שהביאו לפריצת הדרך בתחום הפסלים הסביבתיים. אני קובעת את הפיצוי על פי אמדנא בסך 75,000 ש"ח. אשר על כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך השווה בשקלים ל50,000-$ נכון ליום פסק-הדין (50,000$ X 4.12 = 206,000 ש"ח). אין לקבוע את שווי הפסל שנהרס ליום הגשת התביעה שכן חוות דעת המומחה ניתנה בסוף אוקטובר 2000 והערכתה מתייחסת לאותו יום. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע סך 75,000 ש"ח, ובסה"כ 281,000 ש"ח. באי כח הצדדים שניהם ביקשו שאתייחס בפסק-הדין לסגנון המעליב והמביש של כל אחד כלפי משנהו, כאשר התובע טוען שיש לחייב את העיריה בהוצאות לדוגמא שיביאו בחשבון את ההשתלחות חסרת הרסן של העיריה בתובע, בעוד שהעיריה טוענת כי הסגנון נכפה עליה ע"י התובע ונאלצה להתמודד מידי פעם עם הליכים מיותרים וטורדניים שננקטו ע"י התובע. בענין זה אין לי אלא להביע צערי על התנהגות הצדדים אחד כלפי משנהו וחסד עושה אני עמם שאינני מחייבת כל אחד מהם בהוצאות לקופת המדינה בגלל הטרדה המיותרת שנדרשתי לה בבקשות שונות שהוגשו על ידי כל אחד מהם, לסירוגין, במהלך ההתדיינות, ושעיקרן נבע מטיב יחסיהם של הצדדים ובאי כוחם. הוצאות המשפט תהיינה קשורות לתוצאותיו. הנתבעת תישא בהוצאות המשפט ואגרת המשפט לפי הסכום שנפסק, שכר המומחה הגב' גולדשמיד ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 33,000 ש"ח בצירוף מע"מ. הסכומים כולם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. פיצוייםפסלים