להלן פסק דין בנושא פיצויים לצייר על נזק לתמונות: פסק דין זוהי תביעה על סך 17800 ₪ לפיצויים בטענה שנגרם נזק בלתי הפיך לתמונה של האומן מנשה קדישמן השייכת לתובע נזק שנגרם, לטענת התובע בשל רשלנותה של הנתבעת. לטענת התובע, בתאריך 25/09/06 הוא מסר לנתבעת שתי תמונות של הצייר מנשה קדישמן בגודל של 90 x70 ס"מ, האחת צבעונית והשניה לבנה. התמונות נמסרו לנתבעת ואוכסנו בחדר ששימש כמחסן לפריטים יקרי הערך, בקומת הקרקע בביתו של מנהל הנתבעת. בין הצדדים הוסכם כי התמונות יוצגו באתר האינטרנט, לשם מכירתן. התמונות נמסרו לנתבעת לצורך צילומן והצגת הצלום באתר האינטרנט ועל פי המוסכם בין הצדדים, התובע היה אמור לאסוף את התמונות חזרה אליו מספר ימים לאחר מכן, לאחר יום הכיפורים, אך בפועל התמונות נשארו בחזקת הנתבעת תקופה ארוכה, עד לחודש מאי 2007. מסירת התמונות לנתבעת נועדה כאמור לצורך צילומן והצבת הצילום באתר האינטרנט לשם מכירתן. התמונות לא נמכרו דרך אתר האינטרנט של הנתבעת ועל כן התובע החליט למכרן דרך בית מכירות "מונטפיורי" ולצורך כך הוא ביקש לקבל את התמונות חזרה מהנתבעת לשם העברתן לאותו בית מכירות. לטענת התובע, בתאריך 1/05/07, הוא הגיע לביתו של מנהל הנתבעת וקיבל לידיו את התמונות כשהן עטופות בניילונים ואטומות. התמונות נלקחו מהקומה העליונה בבית מנהל הנתבעת ולא מאותו חדר "כספת" שבקומה התחתונה. באותו יום, כשהגיע התובע לבית המכירות "מונטפיורי", התמונות נבדקו ע"י נציג בית המכירות והתברר כי מופיעים עליהן כתמים רבים, ככל הנראה בשל חומר כלשהוא שרוסס עליהן, ועקב כך נגרם להן נזק. התמונה בה עסקינן, האמורה להיות בצבע לבן ניזוקה בצורה משמעותית עד כדי כך שלא ניתן לתקנה, ולא ניתן היה למכור אותה. לטענת התובע, הנתבעת ברשלנותה, גרמה לנזק לתמונות ועל כן עליה לפצותו בגין נזקים אלו. אחת מבין שתי התמונות, התמונה הצבעונית, נמכרה, לאחר שיקום, דרך בית המכירות מונטפיורי אך התמונה הנוספת, הלבנה, בהעדר אפשרות שיקום לא נמכרה והתביעה דנן היא בגין הנזק שנגרם לה. לטענת הנתבעת, אין חלה עליה חובה כלשהיא לפיצוי התובע בגין הנזקים הנטענים, כי התמונות הוחזקו על ידה בצורה סבירה, לא בוצעה על ידה כל פעולה שהיא שגרמה לתופעת הכתמים וכי אין היא יודעת את מקור הווצרותם של אותם כתמים. לדברי הנתבעת התמונות נמסרו לתובע, במעמד קבלתם הוא פתח את העטיפות, ווידא שאלו הן התמונות, הבחין במצבן שהיה זהה למצבן ביום מסירתן לידי נציג הנתבעת ורק לאחר מכן העמיס אותן על רכבו. עוד טוענת הנתבעת כי אין להטיל עליה אחריות כלשהיא למצב התמונות כי על התובע היה לקחת את התמונות חזרה לידיו מספר ימים לאחר מסירתן אך נמנע מלעשות כן משך חודשים רבים ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו. דיון מטעם התובע העידו לפניי התובע עצמו, אשתו גב' אילנה שפיגל וכן מר מרקו דוד, אומן ובעל גלריה לאומנות, המתמחה בציוריו של קדישמן. מטעם הנתבעת העיד מר סנדר. עדותה של גב' אילנה שפיגל תואמת את גרסתו של התובע באשר לטענה כי במועד קבלת התמונות חזרה התמונות נשארו עטופות והן נפתחו לראשונה רק בבית המכירות מונטיפיורי. בעניין זה עדותם של התובע ואשתו נשמעו אמינות למדיי ולא ראיתי מקום שלא לקבל עדותם לגביו. מעדותו של מר מרקו דוד עולה כי לאחר שבדק את התמונה גילה כי רוסס עליה מאחור חומר בלתי מזוהה שחדר מעבר לבד והשאיר כתמים בהירים משני הצדדים. לדבריו, קיימת אפשרות לשקם את התמונה אך ספק אם הצייר מנשה קדישמן יסכים לחתום שוב על התמונה לאחר שתעבור שיקום זה. בנוסף, מדגיש מר דוד כי אין אפשרות לשלול בוודאות שהחומר שרוסס לא ימשיך להשפיע לאחר השיקום. מר דוד מרקו החזיק בתמונה נשוא הדיון יחד עם התמונה הנוספת בגלריה שלו לצורך מכירתן אך לא הצליח למכור אותן מאחר ולא התקבלו הצעות התואמות את דרישת התובע. מר מרקו אף בדק את התמונות לאחר הנזק שנגרם להן כאמור וחיווה דעתו לעניין אפשרויות השיקום. במקרה דנן, הנתבעת הינה בגדר "שומר חינם": סעיף 2 לחוק השומרים ,תשכ"ז-1967 קובע כי : "שומר חינם אחראי לאבדן הנכס או לנזקו אם נגרמו ברשלנותו". העובדה שהתובע התעכב ולא לקח את התמונות חזרה בזמן איננה פוטרת את הנתבעת מאחריות, באם היא אכן התרשלה, בהחזקת התמונה. על פי הראיות שהוצגו, התמונות נמסרו לנתבעת כשהן תקינות והיו בביתו של מר סנדר משך חודשים. לאחר מסירתן חזרה לתובע התגלו אותם כתמים, כתמים שנראו בבירור כשהתמונה הוצגה לעיון בית המשפט ונראה שרוסס חומר כלשהוא בגב התמונה לפי הסימנים הנראים שם. על פני התמונה, האמורה להיות לבנה נראים בבירור אותם כתמים, לרבות על גבי חתימתו של הצייר קדישמן . על פי דבריו של מר מרקו דוד, אף אם תעבור תמונה זו תהליך שיקום, ספק אם הכתמים לא יופיעו שוב, וחשוב מכל, ספק אם האומן עצמו, קדישמן, יסכים לחתום שוב על התמונה. מרצף השתלשלות העניינים נראה בבירור כי תהליך ההכתמה ארע בעת היות התמונה בחזקת הנתבעת, לא ניתן כל הסבר מטעם נציג הנתבעת אודות תנאי החזקתה של התמונה אם מבחינת המקום פיזית בו היא הוחזקה ואם באשר לנגישות מי מדיירי הבית אליה וטיפול בה. למראה התמונה ולמשמע עדויות הצדדים ניתן לקבוע כי במהלך התקופה בה הוחזקה התמונה ע"י הנתבעת, היא רוססה באותו חומר בלתי מזוהה וניזוקה כפי שהיא ניזוקה. מצב דברים זה מעיד על רשלנותה של הנתבעת בשמירה על התמונה ומכאן חבותה לפיצוי התובע על נזקיו. גובה הנזק מר מרקו דוד ציין בעדותו כי שווי התמונה בה עסקינן מגיע לכ- 5,000 דולר ארה"ב וכי עקב הנזק שנגרם היא איבדה בין 40% ל- 50% משוויה. מר מרקו ציין כי הוא גובה דמי העמלה בעת מכירת תמונה אצלו בגלריה, בשעור 20% ממחיר מכירת התמונה. מר מרקו אישר כי הוא לא הצליח למכור את התמונה עת הוצגה בגלריה שלו באותו מחיר וכי תמורה הוצע לשלם 3,800 דולר ארה"ב. על פי טענת מר סנדר, בהסכם בינו לבין התובע שתי התמונות של קדישמן היו אמורות להיות מוצעות למכירה באתר האינטרנט של הנתבעת לפי 3,000 דולר ארה"ב לתמונה מתוכם תיגבה עמלת הנתבעת, כך שאין לקבל את הטענה לפיה מדובר בתמונה בשווי 5,000 דולר ארה"ב כפי הנטען ע"י התובע. בהערכת שווי התמונה, ובהעדר נתונים מספיקים, השווי המוסכם לצורך מכירת התמונה באינטרנט הוא הקובע, קרי 3,000 דולר ארה"ב. על פי דברי מר מרקו דוד, התמונה איבדה בין 40% ל- 50% משוויה. יוצא, אם כן, שעל הנתבעת לפצות את התובע בגין הנזק שנגרם לתמונה בשיעור 1,200 דולר ארה"ב כפי שער הדולר הייציג ביום 1.5.07 ומאותו מועד ישא הסכום כפי שוויו בשקלים חדשים, הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום המלא בפועל. בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות הליך זה בסך 200 ₪ להיום. פיצוייםתביעות קטנות