להלן פסק דין בנושא פציעה באצבע בעבודה לתיקון מכונה: פסק-דין 1. ביום 9/12/00, במהלך עבודתו אצל המשיב, בעת שהמערער פעל לתיקון מכונה חשמלית למיון פרחים (להלן - "המכונה"), נתפסה זרת ידו הימנית בשרשרת המכונה, ונפגעה. בית משפט קמא (כב' השופט ר' יעקובי) דחה את תביעתו נגד המשיב. מכאן הערעור. 2. על פי הממצאים שנקבעו בערכאה הראשונה, המערער עבד כמנהל עבודה אצל המשיב במשך 14 שנים עד לתאונה. הוא הכיר את המכונה וטיפל בה פעמים רבות בעבר. התקלה, שבגללה הכניס המערער את ידו לשרשרת המכונה, הייתה מוכרת לו היטב ותיקונה היה פשוט וידוע לו. יסוד התאונה בכך, שהמערער לא הפסיק את פעולתה של המכונה בטרם ניגש לתקן את התקלה, ואילו היה עושה כן, לא היה נפגע. המערער פעל כפי שפעל למרות שידע היטב שעליו לכבות את המכונה לפני תחילת התיקון. המערער אף ראה את המשיב עושה כן, בכל פעם שהיה במקום ותיקן את התקלה. המערער גם העביר בעצמו הוראות אלה לעובדים האחרים, שהיו כפופים לו. החלק שממנו נפגע המערער אינו חלק חיצוני וחשוף של המכונה, אלא חלק פנימי של מנגנון המכונה, המוסתר בתוך קופסת עץ, אשר כדי להגיע אליו על המערער לבצע פעולת טיפוס אקטיבית ומכוונת. בית משפט קמא סבר, כי בנסיבות אלה לא הפר המשיב חובת זהירות כלשהי כלפי המערער. אמנם המערער טען שבעת התאונה לא הותקן מכסה מעל אותה קופסה, באופן שלא יאפשר למערער להכניס את ידו, כפי שהכניס. אלא שבית משפט קמא קבע שאף אם כך היה, עדיין אין מדובר ב"העדר גידור לבטח". יתירה מזו: לסברתו של השופט המלומד, באופן שבו פעל המערער יש כדי לשלול את הקשר הסיבתי בין היעדרו של אותו מכסה לבין הנזק שנגרם לו, "זאת בשל כך שגם אילו היה מכסה, הרי שמי שפועל באופן שבו פעל המערער, ייתכן, ואף סביר מאד, שהיה מסיר אותו כדי לבצע את התיקון". להלן דחה השופט המלומד את הטענה שהיה על המשיב להתקין מנגנון בטיחות שלא יאפשר את פעולת המכונה ללא מכסה, וזאת נוכח היעדרה של חובה חוקית לעשות כן, מחד, והעדרה של ראיה כי ניתן להתקין מנגנון כזה או כי הדבר מקובל במכונות כגון אלה, מאידך. 3. בא כוחו המלומד של המערער פרש לפנינו יריעת מחלוקת רחבה, שבה חלק על ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא. דא עקא, ממצאיו של השופט המלומד מבוססים כולם על הדברים שיצאו מפיו של המערער עצמו במהלך עדותו. כך, למשל, הודה המערער עצמו בתצהירו, כי "בעל הבית הוא אלי גוטמן ואני משמש אצלו כמו מנהל עבודה". גם בחקירתו הנגדית אישר, כי "כל הזמן אני מנהל עבודה אצלו, מאז 86" (עמ' 6 לפרוטוקול הישיבה מיום 20/11/05). בדומה לכך אישר המערער בעדותו, כי מהות התקלה שביקש לתקן הייתה מוכרת לו היטב, וכי מדובר בתקלה פשוטה שתיקונה אינו כרוך אלא בחיזוקו של בורג. כמו כן אישר כי ידע היטב, שקודם לתיקון עליו להפסיק את פעולתו של המנוע, כפי שהמשיב עשה פעמים רבות בעבר וכפי שהמשיב הורה לו (שם, עמ' 8-10). טיבה של המכונה, מידותיה ומהותה, כמו גם אופן אירוע התאונה, נקבעו אף הם על יסוד עדות המערער וצילומים של המכונה, אשר הוגשו במהלך חקירתו הנגדית (נ/1-נ/2). משכך הם פני הדברים, אין עילה להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו, ובכפוף לאמור להלן באשר לנקודה אחת שבה לא אמר בית המשפט קמא את דברו באופן ברור, הם שישמשו את התשתית להכרעה המשפטית. 4. בית משפט קמא לא קבע ממצא ברור באשר לשאלה, האם בעת אירוע התאונה היה מותקן מכסה מעל אותה קופסת עץ שבה פעלה השרשרת, שפגעה בידו של המערער. כך נעשה, מן הסתם, נוכח סברתו של השופט המלומד, כי בכל מקרה אין קשר סיבתי בין היעדרו של אותו מכסה לבין הנזק שנגרם, שכן יש להניח שגם אם היה מכסה, היה המערער מסיר אותו כדי לבצע את התיקון. בין כך בין אחרת, בנסיבות העניין ניתן להשלים על נקלה את החסר העובדתי הקיים בנקודה זו: המערער העיד בתצהירו, כי "ליד השרשרת היה במקור מכסה מעץ, אבל הברגים שחיברו את העץ למכונה נפלו כך שלא היה מחסום לשרשרת...בפועל לא היה מכסה לשרשרת..בזמן שניסיתי לסדר את השרשרת נתפסה יד ימין בשרשרת...". בניגוד לטענתו של ב"כ המשיב, בחקירתו הנגדית לא חזר בו המערער מדבריו אלה, אלא רק סימן על גבי צילום המכונה (נ/2) את מיקומם של הברגים, אשר באמצעותם נהגו לחזק את המכסה למכונה בעת שזה היה מותקן (עמ' 8). בית משפט קמא קבע בפסק דינו, כי מהימנותו של המערער "יוצאת דופן" (פסקה 19 לפסק הדין). המשיב מצדו נמנע ממתן עדות ולא זימן עדי הגנה כלשהם. במצב דברים זה אין קושי לקבוע, כי בעת התאונה לא היה מכסה לשרשרת, וזאת כפי שמסר המערער בתצהירו. 5. על רקע האמור לעיל, אין בידינו לקבל את מסקנתו של בית משפט קמא, לפיה לא הופרה על ידי המשיב חובת זהירות. לדעתנו, משלא דאג המשיב שמכסה הבטיחות של הקופסא, שבה פעלה השרשרת, יהיה מותקן במקומו, הפר כלפי המערער הן את חובתו לקיים סביבת עבודה בטוחה, והן את חובתו לדאוג ל"גידור לבטח" שבסעיף 37 לפקודת הבטיחות בעבודה. במה דברים אמורים: עיון בצילומי המכונה (נ/1-נ/2) מעלה, כי מכסה הקופסא, שבה פעלה השרשרת, אמנם מוגבה מעל פני הקרקע, אך לפי עדותו של המערער, שלא נסתרה, ניתן להגיע אל הבורג שבתוך הקופסא, שאותו ביקש לחזק בעת שנפגע, גם בלי שמטפסים על המכונה: "כשאני על הרצפה אני יכול להגיע לבורג אבל זה יותר מסוכן..." (עמ' 8 ש' 20). אכן, בה בעת ניתן להגיע לבורג ביתר קלות אם מטפסים על הקונסטרוקציה של המכונה, כפי שעשה המערער, ברם תהא הדרך שבה מגיעים אל הבורג ואל השרשרת אשר תהא, ייעודו של מכסה הקופסא לא היה אלא להגן על בטיחותם של העובדים, בכך שימנע ויעצור בעדם מלהכניס את ידיהם, מסיבה זו או אחרת, לתוך הקופסא שבה פועלת השרשרת. פעולה מסוג זה הנה צפויה ועל המעביד לקדם את פני הסיכון הרב הטמון בה. קידום פניו של הסיכון נעשה באמצעות התקנת מכסה בטיחות על קופסת השרשרת. למכונה דנן היה קיים מכסה בטיחות ייעודי לקופסא, אך ביום התאונה לא היה מותקן משום שהברגים "נפלו" והמכסה לא הותקן מחדש עם ברגים חדשים, וזאת כאמור בעדות המערער, שלא נסתרה. בפי המשיב, שנמנע ממתן עדות, לא היה כל הסבר מדוע לא דאג להתקין את המכסה מחדש. מכאן אחריותו. 6. בית משפט קמא סבר, כי אין קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין הנזק, שכן יש להניח שאף לו היה מותקן מכסה, היה המערער מפרקו ונפגע באותה צורה. אין בידינו לקבל מסקנה זו. הסרתו של המכסה כרוכה בפירוקם של ארבעה ברגים. פעולת פירוק זו נעשית באמצעות מברג והיא עשויה לארוך פרק זמן לא מבוטל. ניסיון החיים מלמד, כי לו היה המכסה מותקן כהלכתו ועוצר מבעד המערער לתחוב את ידו לקופסא ללא הפרעה, לא היה המערער מרשה לעצמו לטפס על המכונה ולפרק את המכסה מבלי שהיה מדומם קודם לכן את מנוע המכונה. קיומו של המכסה והצורך להסירו, תוך פירוק ארבעה ברגים, היו מזמנים למערער פסק זמן לשקול את מהלכיו ואז היה נמנע, מן הסתם, מפעולה נמהרת כגון זו. זאת ועוד אחרת: מדברי המערער בעדותו אף עלה, כי הרשה לעצמו לפעול כפי שפעל משום שסבר לתומו, שיספיק לבצע את התיקון תוך שניות ספורות. כדבריו: "באותו שלב היו מעט פרחים בחלק הראשון של המכונה והיא עבדה לאט ולכן יכולתי לבצע את הבדיקה והחיזוק בלי שיפסיקו את פעולת המכונה" (עמ' 9 ש' 4-5). פשיטא הוא, כי המערער לא יכול היה לפעול באותה צורה לו היה מותקן המכסה, שכן במקרה כזה לא היה מספיק לפרק את ארבעת הברגים בפרק זמן כה קצר. העולה מן המקובץ הוא, כי קיים קשר סיבתי עובדתי בין אי התקנת המכסה על ידי המשיב לבין הנזק. מעשהו של המערער - הגם שהיה רשלני - היה בגדר הצפוי ובבחינת התממשותו של סיכון שיצר המשיב. בהקשר זה יצוין, כי על פי ההלכה הפסוקה חייב המעביד לקדם גם את פניהם של מעשי רשלנות של עובדיו, הנעשים לא אחת תוך להט העבודה. מכאן קיומו של קשר סיבתי משפטי. 7. אכן, נוכח הממצאים שנקבעו בפסק דינו של בית משפט קמא, נושא גם המערער באחריות לנזק. הוא שימש כמנהל עבודה, הבין היטב את מהותה של התקלה והיה מודע היטב להוראות הבטיחות שהופרו על ידו. מדובר ברשלנות של ממש, הרחוקה מלהיות עניין של מה בכך. לאור מכלול הנתונים, ובזכרנו כי מעשי המשיב גם הפרו את פקודת הבטיחות לעבודה, אנו קובעים כי תרומת רשלנותו של המערער הנה 40%. יתרת האחריות לתאונה, היינו, 60%, מוטלת על כתפיו של המשיב. 8. אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק דינו של בית משפט קמא וקובעים, כי חלוקת האחריות לתאונה הנה 60% על המשיב ו- 40% על המערער. המשיב ישלם למערער את הוצאות הערעור בסך 10,000 ₪ ומע"מ. התיק יוחזר לבית משפט שלום להמשך דיון בשאלת הנזק. הפקדון יוחזר למפקידו. עבודות תיקוןאצבעות