להלן פסק דין בנושא פציעה בדרך חזרה מהצבא לבית: פסק דין 1. המערער יליד 1963 הוכר כנכה בגין חבלה באף שמקורה באירוע מיום 23.12.83 במהלך שירותו הצבאי, כאשר נפגע במהלך קטטה עם אזרח בדרכו הביתה. 2. ועדה רפואית משנת 1988 קבעה למערער דרגת נכות בשיעור 10% בגין קושי נשימה דרך האף ועקימות מחיצת האף לפי סעיף 69 (1) (ב) בנוסחו לפני התיקון. 3. ולמען מתן תמונה מלאה זה היה נוסחו של הסעיף טרם התיקון. "שינויים בצורת האף החיצוני. א. בצורה קלה ללא הפרעה בנשימה - 1%. ב. בצורה ניכרת הגורמים להפרעות בנשימה - 10%". 4. ביום 26.11.00 פנה המערער וביקש להכיר בקשר בין הפגימה המוכרת באף לבין בעית הסחרחורות שלו. ועדה רפואית מחוזית מ-14.1.01 קבעה, כי אין קשר. בנוסף, הנכות בנושא האף הופחתה לשיעור של 1% בגין הפרעה קלה עד בינונית בנשימה דרך האף, לפי סעיף 69 (ב) (1) לתקנות. 5. המערער ערער לוועדה רפואית עליונה והציג חוות דעת של ד"ר גרינברג. הוועדה הרפואית העליונה בישיבה מ-11.6.01 דחתה את הערעור וכך נרשם באותה ועדה: "... בבדיקה כעת שינוי בצורת האף החיצוני אך אין הפרעה ניכרת בנשימה ולכן לא ניתן להעניק סעיף 69 (א) (2). גם אין שינויים ניכרים בחלל האף, כך שגם לא ניתן להעניק סעיף 69 (ב) (2)". כאמור הוועדה העניקה 1% נכות לפי הסעיף הקובע במסגרת הפרעות בנשימה דרך האף כתוצאה משינויים בחלל האף במסגרת הפרעה קלה עד בינונית 1%. 6. ביום 31.10.05 פנה שוב המערער בתביעה להכיר בהחמרת הפגימה באף וכן ביקש להכיר בקשר בין הפגימה לאף לבין בעית שמיעה. ועדה מחוזית מיום 25.4.06 קבעה, כי אין החמרה במצב הפגימה של האף ואין קשר בין בעית האוזניים ומצב האף. הוועדה הרפואית העליונה בישיבה מיום 16.8.06 דחתה את הערעור שהוגש בפניה וזהו למעשה נשוא הדיון שבפניי. 7. הוועדה המחוזית מיום 25.4.06 אשר דנה בפגימת האף בדקה את המערער. הוועדה מצאה: "תיקון שבר עם סטיה קלה של מבנה האף החיצוני. מחיצה מרכזית ומעברי אוויר חופשיים... נשיפה תקינה ושווה בשני צדי האף". כך סיכמה הוועדה בקטע הדיון: "הנבדק עבר בדיקה מקיפה של האף שבה לא נמצאה כל עדות להפרעה משמעותית בנשימה דרך האף בניגוד לממצאים בבדיקת הרינומנומטריה שבוצעה ב-7.8.05. הפרעות השינה שלו יכולות להיות מוסברות על רקע מבנה החך הרך שאינו קשור לחבלת האף". לפיכך קבעה הוועדה כי אין כל החמרה במצב פגימת האף. 8. לדיון בפני הוועדה העליונה הגיע המערער ביחד עם בא כוחו. ב"כ המערער ביקש להסתמך על בדיקת הרינומנומטריה מיום 7.8.05 וכן על מסמך של ד"ר ברקוביץ' מיום 6.6.06 וכן ביקש מהוועדה שלא לקבל את ממצאי הבדיקה של פרופ' גולץ (הרופא שבדק את המערער מטעם המשיב) או לחלופין ביקש להפנות את המערער לבדיקה נוספת להכריע במחלוקת. נשמעו תלונותיו של המערער. הוועדה עיינה במכתב של ד"ר ברקוביץ', התייחסה לבדיקת הרינומנומטריה מ-7.8.05. הוועדה ציינה, כי מאותו מכון קיימת בדיקה משנת 2001 שמראה רק הפרעה בינונית והוועדה ציינה: "אין שום הסבר לכך, משום שמבנה האף שהשתנה בעקבות חבלה או ניתוח אינו יכול להשתנות במשך הזמן ללא חבלה נוספת. במכתבו של ד"ר ברקוביץ' מצויינת הגדלה של הקונכיות התחתונות וזו כנראה הסיבה להפרעה בנשימה וזו גם הסיבה שמצב נשימתו האפית משתנה מדי פעם בהתאם למצבו הכללי, הנפשי ומזג האוויר". לפיכך מצאה הוועדה שאין טעם בבדיקה נוספת וקבלה את קביעת הוועדה המחוזית. 9. עיקר טענותיו של המערער כפי שמצאו ביטוי בכתב הערעור, נסובות סביב הקביעה הרפואית של הוועדה. המערער מוחה על כך שהוועדה סבורה שלא יכולה להיות החמרה ללא חבלה נוספת, טוען שלא ייתכן שתהיה הטבה במהלך השנים, אם הוועדה סוברת שלא תתכן החמרה ללא חבלה נוספת, מוחה על כך שהמערער לא נשלח לבדיקה נוספת ומוחה על הסקת המסקנות הרפואיות של הוועדה. במיוחד מתרעם המערער על כך, שבשנת 2001 מצאה לנכון הוועדה להסתמך על תוצאות בדיקה של הרינומנומטריה בעוד ששנים לאחר מכן לא הסתמכה על בדיקה זו וייחסה את המצב לנסיבות שאינן קשורות לפגימה המוכרת באף. 10. אלא שכל אלו בבחינת שיקולים רפואיים מקצועיים השמורים לוועדה. ראו לענין זה: רע"א 4652/04 אואקנין נ. משרד הבטחון - "הועדה הרפואית העליונה עיינה בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש, אך בחרה שלא לאמץ אותה. שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מקובלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה". וכן מתוך רע"א 9737/03 זיגלמן נ. משרד הבטחון - "השאלה כיצד תקבע הועדה הרפואית את ממצאיה, אם תסמוך את קביעתה על בדיקת M.R.I, על בדיקות עזר אחרות, או על ממצאי הבדיקה הקלינית, כיצד תשקלל את כלל הממצאים שבידה ואיזה משקל תייחס לכל אחת מהבדיקות, הוא ענין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הועדה הרפואית. בענין זה בית המשפט לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה הרפואית. יתרה מזו, בהיותו של ענין זה נושא רפואי מובהק, קביעה רפואית מסוג זה גם אינה מקנה, על פי ס' 12 א לחוק הנכים, זכות ערעור על ממצאי הועדה הרפואית לבית המשפט". 11. במהלך הדיון התעוררה שאלה נוספת והיא, האם מצבו של המערער הורע עקב שינוי נוסח התקנות המעניקות נכות. מוסכם, כי נוסח תקנות אין בו לכשעצמו כדי להביא להפחתת נכותו של נכה אם במועד הגשת הבקשה להכרה בנכות היו בתוקף תקנות שהכירו בנכות גבוהה יותר. ענין זה מתייחס להחלטת הוועדה הרפואית העליונה משנת 2001, שאיננה נשוא הערעור שבפני. אציין, כי על פניו, מנוסח דברי הוועדה אז, לא עולה כי השינוי, דהיינו הפחתת הנכות, הוא פועל יוצא של שינוי מלל התקנה, שכן הפחתת הנכות הסתמכה על כך שהוועדה לא מצאה שיש הפרעה ניכרת למערער בנשימה. אך אין פסק דין זה קובע מסמרות בנושא החלטת הוועדה משנת 2001, שכן איננה נשוא הערעור שבפני. 12. על בסיס הטענות שטען המערער ומאחר והן מתייחסות לקביעה הרפואית, אין לי אלא לדחות את הערעור. 13. תיקו הרפואי של המערער נמסר במעמד הדיון לב"כ המשיב. צבא