להלן פסק דין בנושא שייטת 13 - פציעה בגב: פסק - דין כללי 1. המערער, יליד 1977, גויס לצה"ל בשנת 1996 עם פרופיל 97, החל בטירונות קורס טייס, ולאחר שנפלט מהקורס הנ"ל שובץ לטירונות של שייטת, ושירת בשייטת 13 בתפקיד לוחם. 2. בתאריך 17.12.01 הגיש המערער תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (נוסח משלוב), בגין נכות בגב תחתון וגידול שפיר בעצם השוקית כתוצאה מתנאי השירות הצבאי. בתאריך 20.9.04 הודיע קצין התגמולים למערער על דחיית תביעתו מהנימוק: "בהסתמך על תוצאות הבדיקות והנימוקים המצוינים במסקנות חוות הדעת הרפואית מתאריך- 23.8.04 המצ"ב, הגעתי למסקנה כי לא ארעה לך נכות עקב תנאי שירותך הצבאי, כמשמעותו בסעיף 1 לחוק. 1. ע"פ ממצאי הבדיקות לא קיימת נכות בגב תחתון הקשורה לתנאי שירותך הנ"ל. 2. אין קשר בין הממצא השפיר בראש, עצם השוקית משמאל ממנו הינך סובל, ובין תנאי שירותך הצבאי". על ההחלטה הנ"ל הוגש הערעור שבפנינו. 3. בתצהיר המערער מיום 16.3.05, שהוגש כתמיכה לערעור, נכתב שהוא התגייס לשירות סדיר בשנת 1996 בפרופיל 97. לפני שירותו הצבאי התקבל לקורס טייס ולאחר כחודשיים של לימודיים עיוניים על המטוס, החל להתנסות בטיסות למשך כחודש. עם סיום הלימודים ביצע המערער טירונות קורס טייס שנמשכה כחודשיים וכללה מאמצים פיזיים ניכרים, ובין היתר מסעות ארוכים, כולל נשיאת משאות כבדים (ג'ריקנים, אלונקות, תחמושת ופק"ל), אימונים שונים, שדאות, תיזוזים וטרטורים שונים. השלב השני של הטירונות הוא שלב פיזי, שכלל בין היתר, מסעות ארוכים וניווטים מרובים, נשיאת משאות כבדים, אימונים גופניים וכו'. לאחר כחודשיים וחצי נפלט מקוס הטייס, שובץ לטירונות בשייטת, כאשר ארבעת החודשים הראשונים כללו, בין היתר, מאמצים פיזיים ניכרים, מטווחים, אימוני כושר, שדאות, מסעות ארוכים, נשיאת משאות כבדים וטרטורים ולאחר מכן ביצע אימון מתקדם שנמשך כחודשיים, שכלל אף הוא מאמצים פיזיים. עם סיום הטירונות שובץ לשייטת 13 בתפקיד לוחם להמשך המסלול. במשך כחצי שנה היה עליו לבצע מסעות ארוכים (עד כ-80 ק"מ), שחייה בים בתנאים פיזיים ומנטאליים קשים, נשיאת משאות, ניווטים, מבחני כושר קשים במיוחד שכללו, בין היתר, חבלות ובעיטות חזקות לרגליים. עוד ציין המערער כי עבר קורס לוט"ר שנמשך כשלושה שבועות וכלל, בין היתר, אימוני קרב מגע אינטנסיביים וקשים, ביצע מסע של 15 ק"מ כאשר סחב אלונקה ועליה משקל של 120 ק"ג, ובנוסף, כל חייל סחב 40 ק"ג על הגב. עוד הוסיף כי רץ ריצת חצי מרתון, עבר אימונים רבים בים עם סירות ששטו במהירות גבוהה מאוד, ובשל כך, היו חשופים לזעזועים חזקים ביותר מעוצמת הפגיעה של הסירה בגלים, בעיקר לרגליים ולגב. לאחר מכן ביצעו את השלב הבסיסי שנמשך כחודשיים וכלל בעיקרו צלילות מרובות, תרגיל 40X40 בו הלכו 40 ק"מ ונשאו משקל של כ-60% ממשקל הגוף, והמערער נשא כ-50 ק"ג. בשלב המתקדם שנמשך כחצי שנה שובץ לכלי שייט שכלל אף הוא מאמצים פיזיים ניכרים מאוד, ובין היתר, מד"סים, שחיות מרובות, מסעות, שבוע שבי, מילוט וכו'. המערער הצהיר כי לאור האמור לעיל סבל לעיתים מכאבים בכל חלקי גופו ובין היתר, בגב ובשוקיים, והוא ייחס זאת להתכווצות שרירים, כאשר במקרים כגון אלה השתדל שלא להגזים במאמץ פיזי וכך החזיק מעמד. המערער טוען כי בשייטת לא היה מקום ולגיטימציה לתלונות. 4. במהלך נובמבר 1997, או בסמוך לכך, לאחר שפירק מטען ממשאית, חש בכאבים עזים בגבו ועקב כך פנה לרופא היחידה. עם סיום המסלול שובץ המערער לכלי שייט כלוחם. תפקידו כלל אימונים גופניים לשמירה על הכושר הגופני ומטווחים, אימונים בים עם כלי השייט ויציאה למבצעים בארץ, בחו"ל ואף בארצות אויב. עוד ציין המערער כי יחידתו השתתפה באליפות צה"ל והתאמנו חודשים לקראת התחרות. המערער התחרה במקצה של ריצות- ניווט, שכללו ניווטים וריצות בשטחים הרריים קשים מאוד. במהלך האימונים לתחרות סבל המערער מכאבים עזים בשוק שמאל , אותם ייחס להתכווצות הרירים. כשלא יכל לסבול יותר את הכאבים, פנה בסמוך לדצמבר 2000 לרופא היחידה והנ"ל שלח אותו לבדיקת אולטרסאונד, שיצאה תקינה. המערער המשיך לסבול מכאבים, אולם מאחר ולא נמצא דבר, לא ראה מקום להתלונן והוא נח ככל שהדבר התאפשר. כשהכאבים בשוק שמאל גברו, פנה לרופא בשנית ונשלח למיפוי עצם, ואז נמצא גידול שפיר בשוק. המערער נשלח לבדיקות באיכילוב, עבר ניתוח ונח בביתו כ-3 חודשים כשהוא מטופל בפיזיותרפיה, ולאחר הניתוח המשיך לסבול, בין היתר, מכאבי גב עזים ובבדיקת ה-C.T נמצאו ממצאים. המערער המשיך את שירותו עד לשחרורו בתפקיד לוחם. לאחר שחרורו חזרו הכאבים בשוק והוחלט לנתחו בשנית, ועצם הפיבולה הוצאה. 5. המערער הצהיר כי כאבי הגב והגידול בשוק שמאל הופיעו אצלו לראשונה בעת שירותו הצבאי, בגלל המאמצים הפיזיים הניכרים. המערער מוגבל בתפקודו, סובל מכאבים וחוסר יציבות בברך ובקרסול שמאל, נועל מייצב קרסול ומוגבל בהליכה, סובל מכאבים ומהגבלות בתנועות הגב התחתון, עם הקרנות לרגליים, והוא מוגבל בהליכה, בישיבה ובעמידה ממושכת. חוות דעת מטעם המערער 6. ד"ר יהודה קולנדר, מומחה לכירורגיה אורטופדית, אורטופד מנתח וסגן מנהל היחידה הארצית לאורטופדיה אונקולוגית, קבע בחוות דעתו מיום 21.5.05, כי מדובר בבחור צעיר ובריא, שגויס לצה"ל ללא מגבלות רפואיות כלשהן, ובמהלך שירותו הופיעו שתי מחלות בגופו. מחלתו הראשונה - כאבי גב עם עדות ברורה לבלט דיסקלי, ומחלתו השנייה היא תהליך ציסטי שפיר בעצם השוקית השמאלית. לגבי כאבי הגב, קבע ד"ר קולנדר כי אין כל ספק שקיים קשר של גרימה ברור בין תנאי שירותו המאומצים והופעת כאבי הגב, ולדבריו "ברור שעל משרד הביטחון להכיר בפגיעתו זו כפגיעה שנגרמה באופן ישיר עקב שירותו הצבאי. לגבי הופעת הגידול בעצם השוקית נקבע, שהגידול הופיע תוך כדי שירותו הצבאי, וכי יש קשר ברור בין תנאי שירותו ובין הופעת הגידול בעצם הפיבולה (השוקית), ולכן יש קשר ברור בין תנאי שירותו והנכות שנגרמה לו עקב הניתוחים שעבר בעצם השוקית. 7. ד"ר קולנדר הגיש חוות דעת משלימה מיום 1.1.06, בה התייחס לחוות דעתו של פרופ' ביאליק מיום 19.7.05 וחזר על קביעותיו בחוות הדעת מיום 21.5.05. ד"ר קולנדר הגיש תוספת לחוות הדעת מיום 23.3.06, כתגובה לחוות הדעת של פרופ' ביאליק מיום 10.2.06, וחזר שוב על אותן קביעות תוך שציין כי סוג העיסוק שלו ושל פרופ' ביאליק הוא שונה, בכך ש 90% מזמנו הוא עוסק בטיפול בגידולים מכל סוג, כולל גידולי עצם. חוות דעת מטעם המשיב 8. פרופ' ביאליק, מומחה לכירורגיה אורתופדית, בחוות דעתו מיום 23.8.04, קבע כי הרישומים בתיקו הרפואי של המערער, תלונותיו וממצאי הבדיקה מאותו היום, אינם מעידים על נכות בגב תחתון ולדעתו אין קשר של החמרה או גרימה בין השירות בצה"ל ובין כאבי גב תחתון. עוד קבע שהמערער סבל מגידול שפיר בראש עצם השוקית משמאל, על רקע הרחבת כלי דם בתוך העצם, וכי הסיבה להיווצרות הגידול אינה ידועה, על כן אין קשר של החמרה או גרימה בין השירות בצה"ל ובין גידול זה. פרופ' ביאליק הגיש חוות דעת משלימה מיום 19.7.05 בה התייחס לחוות הדעת של ד"ר קולנדר מיום 21.5.05 תוך שחזר על קביעתו. פרופ' ביאליק הגיש חוות דעת משלימה מיום 10.2.06, בה התייחס לחוות הדעת של ד"ר קולנדר מיום 1.1.06, וקבע שאינו רואה כל ראיות חדשות שעשויות לשנות את דעתו. תמצית סיכומי המערער 9. ב"כ המערער ציינה, שמאחר ומרשה לא נחקר על תצהירו מיום 16.3.05, והמשיב בחר שלא להביא כל ראיה לסתור את האמור בתצהיר, אזי יש לקבל את האמור בתצהירו ככתבו וכלשונו ולקבוע שאכן שירותו של המערער היה רצוף במאמצים גופניים ניכרים, שכללו נשיאת משאות כבדים, חבלות וזעזועים לגב ולרגליים. עוד הוסיפה שהמערער צרף את מכתבו של רס"ן רונן לב, שכותרתו "חוות דעת תנאי שירות" בו אושר האמור בתצהיר המערער. 10. לעניין הגידול בעצם הפיבולה, נטען שעל אף שפרופ' ביאליק קבע שהסיבה להווצרות הגידול אינה ידועה, וכי בשל כך אין קשר של גרימה או החמרה בין הגידול ובין השירות הצבאי, אך הוא הסכים כי בספרות הרפואית קיימים דיווחים של קשר בין חבלה לבין הגידול. הסתייגותו של פרופ' ביאליק מהספרות עת קבע כי ידוע שאצל נערים וילדים מופיע גידול ללא כל קשר לחבלה, טענה ב"כ המערער שמרשה אינו ילד או נער, על כן דברי פרופ' ביאליק אינם חלים עליו. 11. באשר למועד אבחון המחלה, נטען שמחלת המערער אובחנה באמצעי הדמיה מודרניים ותוך זמן קצר. 12. לדברי ב"כ המערער, המומחה מטעמה, ד"ר קולנדר, משמש גם כסגן מנהל היחידה הארצית לאורטופדיה אנקולוגית, בביה"ח ע"ש סוראסקי, ועבר השתלמות של שנתיים בתחום האונקולוגיה האורטופדית. לעומתו, פרופ' ביאליק הינו רופא מומחה בתחום האורטופדיה בלבד. עוד הוסיפה, שד"ר קולנדר, בחוות דעתו מיום 21.5.05, הסתמך על ספרות רפואית, לפיה קיים קשר בין טראומה-חבלה לבין הופעת הגידול, ומאחר והמערער היה חשוף בשירותו למאמצים ניכרים, כולל עומס ניכר על הגפיים התחתונות וחבלות חוזרות, נקבע כי קיים קשר בין תנאי שירותו ובין הופעת הגידול. בחוות דעתו המשלימה מיום 1.1.06 התייחס ד"ר קולנדר לטענת פרופ' ביאליק באשר למועד הופעת הגידול, וקבע כי אין ספק שהגידול הופיע תוך כדי השירות. ד"ר קולנדר הסתמך על העובדה, שטרם גיוסו בשנת 1996, לא היו אצלו כל תסמינים של הגידול, ומאחר והגידול אובחן בשנת 2000, והיה בעל מאפיינים אגרסיביים וגדילה מהירה, אזי אין לו ספק שהגידול הופיע תוך כדי השירות ולא טרם השירות. 13. באשר לטענת פרופ' ביאליק, שהמערער נחבל במקומות שונים בגוף, והגידול היה צריך להופיע בכל חלקי הגוף שנחבלו, ענה ד"ר קולנדר כי במקרה הנדון הופיע הגידול במקום ספציפי, והעובדה שהמערער נחבל במקומות שונים בגוף אינה סותרת את הטיעון שהמערער נחבל גם בעצם השמאלית, ושם הופיע הגידול. ב"כ המערער הפנתה לע"א 1009/95 נחמני נ' קצהת"ג, שם שלל ביהמ"ש את ההיקש שעשה פרופ' ביאליק, לפיו עצם ההופעה של פגם באיבר אחד ולא באיבר השני הזוגי, מביא כשלעצמו לשלילת הקשר. 14. בחוות דעתו מיום 23.3.06 ציין ד"ר קולנדר את העובדה כי 90% מזמנו מוקדש לטיפול בגידולים, כולל הגידול הספציפי ממנו סובל המערער, על כן יש לו ניסיון באבחנה ובטיפול של גידולים מסוג זה, ומסקנתו היא כי במקרה הנדון הגידול הינו אגרסיבי. 15. ב"כ המערער טענה, כי מאחר ואין מחלוקת בין הרופאים בדבר קיומה של אסכולה רפואית הקובעת קשר סיבתי בין התפתחות הגידול לבין החבלות, ומאחר והוכח כי המערער היה חשוף לחבלות בגפיים התחתונות, אזי יש לקבוע כי הוכח הקשר הסיבתי הרפואי בין התפתחות הגידול במהלך שירותו של המערער ובין תנאי שירותו. 16. לעניין עמוד השדרה, נטען שהמערער התלונן על כאבי גב במהלך שירותו, רק כאשר ההפכו הכאבים לעזים ובלתי נסבלים. במהלך חודש נובמבר, לאחר פריקת מטען ממשאית, פנה המערער לרופא, מאחר ולא יכל לסבול את הכאבים בגבו (בתיק המרפאה ישנה פניה לרופא מיום 6.11.97). בנוסף ביצע המערער בדיקת C.T . ובבדיקת רופא מיום 14.11.01 נקבע כי ב-C.T נמצאו ממצאים של בלט דיסקלי מרכזי אחורי עם לחץ השק הדורלי, וקבע כי יש להפנות את המערער לפיזיותרפיה. 17. ב"כ המערער טענה, שמתוצאות ה-C.T עולה בבירור כי קיים לחץ קל על השק הדורלי בגין בלט הדיסק ממנו סובל המערער. מסקנת פרופ' ביאליק בדבר דחיית הקשר הסיבתי, בטענה שאין למערער נכות כלשהי, נסתרה ע"י דברי פרופ' ביאליק עצמו, מאחר ואצל המערער קיים לחץ על השק הדורלי. כמו כן, בחוות דעתו המשלימה מיום 10.2.06 חזר פרופ' ביאליק על האמור בחוות דעתו, והסתמך על מסמך משנת 1997, לפיו סבל המערער מכאבי גב עוד לפני השירות. לא ברור לב"כ המערער על איזה מסמך מסתמך פרופ' ביאליק, שכן אם מדובר על מסמך משנת 1997, הרי שמסמך זה נכתב לאחר גיוס המערער שהיה בשנת 1996. 18. ב"כ המערער סיכמה בכך, שמרשה הוכיח את קיומה של אסכולה רפואית, המקובלת אף על פרופ' ביאליק, המכירה בקיומו של קשר סיבתי בין חבלות ובין הופעת הגידול, והפנתה בעניין זה לרע"א 2027/97 קליג' נ' קצתה"ג, פ"ד נ(1) 529, וביקשה להעדיף את האסכולה המקלה עם הנכה. עוד נטען כי המשיב לא הביא ראיה על קיומה של אסכולה נגדית. 19. באשר לפגימה בעמ"ש מותני, סיכמה ב"כ המערער את טענותיה בכך, שפרופ' ביאליק כתב מחד כי למערער אין נכות, ומאידך - טען כי הנכות בגב היתה קיימת עוד טרם השירות. לדברי ב"כ המערער, אין ספק שטרם השירות לא סבל מרשה מפגימה כלשהי בגב, ולשיטת פרופ' ביאליק סבל המערער מבלט דיסק, וזה גורם לנכות - בעניין זה הפנתה לענ 255/02 מליחי נ' קצהת"ג. 20. לסיכום נטען כי המערער הוכיח שבשירותו היו תנאים פיזיים קשים, כולל נשיאת משאות כבדים וחבלות חוזרות ונשנות, שהיה בכוחם לגרום להופעת הגידול וכאבי הגב התחתון, וביקשה לקבל את הערעור. תמצית סיכומי המשיב 21. ב"כ המשיב טען שאין בויתורו על חקירת המערער כדי להביא לאימות העובדות שנטענו, והועדה נוהגת עפ"י סדרי הדיון המקובלים אצלה. עוד נטען, שהמערער עצמו לא טען לגבי חבלות ממשיות וספציפיות שקיבל ברגלו השמאלית, ולחבלות טראומטיות שהצריכו טיפול רפואי. ב"כ המשיב הפנה למכתב מיחידת המערער, התומך בחלק מטענותיו בנוגע לאופי שירותו ביחידה, וגם שם אין אישור לטענה בדבר קיומן של "חבלות בכל חלקי גופו", וחזקה היא שאילו אירע אירוע מסוים של טראומה לאיבר בגוף, היה המערער זוכה לקבלת עזרה רפואית. 22. לעניין הגידול בעצם השוקית (הפיבולה), הפנה ב"כ המשיב לחוות דעתו של ד"ר קולנדר, שקבע קיומו של קשר בין תנאי השירות ובין הופעת הגידול. ד"ר קולנדר צירף לחוות הדעת ציטוטים מאתרים/מאמרים רפואיים, בהם נזכרו מקרים של הופעת הגידול לאחר טראומה, שהיא חבלה או פציעה ממשית. לטענת ב"כ המשיב, ד"ר קולנדר ביקש להסיק מדעות אלו כי הופעת הגידול אצל המערער היא תולדה של החבלות שקיבל "בכל חלקי גופו". ב"כ המשיב הדגיש כי עפ"י הספרות הרפואית שצירף ד"ר קולנדר, רק כשליש מתוך המקרים ניתן לייחס, לכאורה, לחבלות/טראומות, וגם זה לא באופן וודאי. 23. ב"כ המשיב ציין את קביעת פרופ' ביאליק לפיה הגידול אינו אופייני לשבר מאמץ, וטען שקביעה זו לא נסתרה ע"י המומחה מטעם המערער. 24. בחוות הדעת המשלימות הסביר פרופ' ביאליק, שהמערער עצמו, עת טען למכות "בכל חלקי גופו", לא המציא כל ראיה לפגיעה בעצם השוקית. עוד נכתב שאפילו אם נחבל המערער ברגלו השמאלית, הרי שלא כל "חבלה" או "מכה" יכולה להיחשב כגרומת לגידול זה. לשיטת פרופ' ביאליק, חבלה העלולה לגרום לגידול, חייבת להיות חבלה ממשית, "טראומה" ממשית, וזאת כהגדרת המאמרים שצורפו ע"י ד"ר קולנדר. 25. ב"כ המשיב טען, שבתצהיר המערער אין כל טענה שקיבל חבלה בשוקית או ברגל השמאלית, אלא יש טענה כללית של חבלה "בכל חלקי גופו", וטענה זו היא כללית וגורפת, ואין די בה כדי להוות ראיה לכך שהמערער סבל מחבלה ברגלו השמאלית. עוד נטען שהמערער נהג לפנות למרפאה, ובכל זאת אין כל עדות או תלונה בנוגע לאזור השוק השמאלית, ולא בנוגע לחבלה טראומטית וממשית, העלולה לגרום להופעת הגידול. נטען כי חזקה שאם המערער היה נפגע מטראומה ממשית, שהיתה מלווה בקבלת טיפול רפואי, היה הדבר בא לידי ביטוי בתיקו הרפואי ובוודאי בתצהירו. 26. עוד נטען ע"י ב"כ המשיב, כי גם אם הוועדה תקבל את טענת המערער, הרי שמתבקשת היא לקבוע כי לא די ב'חבלה' או 'מכה' מסוג זה כדי להוכיח קשר לגידול, וזאת, כאמור, גם עפ"י הספרות שצירף ד"ר קולנדר, מאחר ונדרשת חבלה טראומטית ממשית המחייבת טיפול רפואי, ולא די בחבלה או מכה. לדבריו, אין כל אסמכתא רפואית, מאמר או דעה, ולבטח לא אסכולה רפואית, לפיהן אכן גידול זה נגרם מחבלות קטנות שאינן מצריכות כל טיפול רפואי. 27. ב"כ המשיב טען, כי עפ"י הפסיקה אין די בחבלה קטנה כדי להיכנס לגדר "טראומה" וגם שיקולי מדיניות שיפוטית אינם תומכים בהרחבה גורפת כל כך של אחריות המשיב, בוודאי כשאין אסמכתא רפואית לטענה זו. עוד נטען, כי העובדה שהגידול חזר באותו המקום בשנת 2003 מעידה על כך שהגידול לא נגרם כתוצאה מחבלה או מספר חבלות קלות, שכן האזור לא ספג חבלות לאחר הסרת הגידול בפעם הראשונה. ב"כ המשיב טען שהמערער לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, וביקש לדחות את ערעורו. דיון והכרעה 28. המערער טוען כי נכות בגב התחתון וגידול שפיר בעצם השוקית נגרמו כתוצאה מתנאי השירות הצבאי, והמשיב דחה את טענותיו. בנוגע לגידול השפיר בעצם השוקית, נטען שהן נגרמו כתוצאה מחבלות שקיבל המערער בכל חלקי גופו, ואולם חבלות אלו לא הוכחו בפנינו, לא באמצעות תיעוד רפואי מתאים ולא במכתב מטעם יחידת המערער. גם אם היו חבלות כלשהן, הרי שלא הוכח שחבלות אלו היו כה חזקות וטראומטיות שהיה בהן כדי לגרום למצבו, כנטען בחוות דעת ד"ר קולנדר. המאמרים שצורפו לחוות דעתו של ד"ר קולנדר מצביעים על אפשרות של הופעת גידול לאחר טראומה בשליש מהמקרים, והטראומה מוגדרת כחבלה או כפציעה ממשיים, ואלה לא הוכחו בפנינו. 29. הטענה שחבלות שאינן מצריכות טיפול רפואי יכולות לגרום לגידול ממנהו סובל המערער, אינה מוכחת באסכולה רפואית כנדרש בפסיקה. בית המשפט המחוזי בחיפה, מפיו של כבוד השופט א. שיף, בע"א 2080/05, אגף השיקום נ' מויאל יגאל, קבע: "על מנת להכיר בתביעתו של חייל ולקבוע כי נכותו נגרמה עקב שירותו הצבאי, על החייל להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הופעת המחלה לבין השירות הצבאי. לשם הוכחתו של קשר סיבתי זה, על החייל להוכיח קיומה של אסכולה רפואית התומכת בעמדתו". בנוגע לשאלה, מתי ניתן לומר כי דעת מומחים מסוימים הפכה לאסכולה רפואית, נקבע ברע"א 2027/94, צביה קליג' נ' קצין התגמולים, פ"ד נ(1), 529, בעמ' 537: "שאלה יפה היא, מתי דעה נעשית אסכולה. מסתמנא, אין תשובה ברורה לשאלה זאת ... מצד אחד ברור כי אין צורך שדעה תזכה להסכמת הכל, ללא מחלוקת, כדי שתהווה אסכולה. אף אין צורך שדעה תהיה נתמכת בראיות המבססות אותה ברמה של קרוב לוודאי כדי לומר שהיא אסכולה. אך מן הצד השני, אין די בכך שיש מספר רופאים או חוקרים הדוגלים בדעה מסויימת כדי לומר שדעתם מהווה אסכולה, ואף אין די בכך שדעתם באה לידי ביטוי בספרות הרפואית. כדי שדעה תגיע למעמד של אסכולה, צריך שהיא תהיה מקובלת כדעה מבוססת במרכזים רפואיים חשובים, או על דעת מומחים מוכרים בעולם, ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד". 30. ברע"א 8373/96, רפאל מאיר נ' קצין התגמולים, נקבע: "... על מנת שאסכולה תיתפש כמבססת קשר סיבתי בין השירות הצבאי לבין היווצרות מחלה, נדרש שיתמלאו בה שני תנאים בסיסיים... ראשית, על האסכולה להגדיר ברמת פירוט סבירה את מהות המצב שגרם למחלה, ואין די בקביעה כללית ומעורפלת. שנית, נדרש שהאסכולה תקבע כי קיים קשר סיבתי ברמה גבוהה של הסתברות ("מתקבל מאוד על הדעת"), בין הנסיבות המסוימות אליהן נחשף התובע במהלך שירותו לבין גרימתה או החמרתה של המחלה. היינו, שהאסכולה הרפואית תקבע כי "מתקבל מאוד על הדעת" שתנאי השירות גרמו למחלה או החמירו אותה". 31. גם לאחר הוכחת קיומה של אסכולה רפואית התומכת בעמדת התובע, יש להוכיח קיומו של קשר סיבתי קונקרטי בין המחלה לבין השירות הצבאי. ברע"א 3705/06, פלוני נ' קצין התגמולים, נקבע: "על פי המבחנים בעניין הקשר הסיבתי שסוכמו בפרשת אביאן, שלפיה הנטל להוכיחו מוטל על החייל, יש להוכיח את הקשר הסיבתי הקונקרטי (אירוע או מצב שהחייל היה נתון בו), את הדיקות הקשר בין השירות לפגיעה, וכן התפרצות מחלה בעת השירות ובשל אירוע הקשור בו...". בע"א 472/89, קצין התגמולים נ' אברהם רוט, פ"ד מה(5), 203, בעמ' 214, קבע הנשיא שמגר, כי: "לעניין מידת ההוכחה ... אין די בהצבעה על אפשרות תיאורטית גרידא לקיומו של קשר סיבתי". בבר"ע 187/83, רדוזיצקי נ' ק. התגמולים, פ"ד לז(4) 361, מפי כבוד השופט בך, נקבע: "... אין הוא (התובע, ז.פ.) חייב לבסס את טענותיו עד לדרגת שיכנוע של "קרוב לוודאי", ודי אם עולה מההוכחות בשלמותן, לרבות החומר הרפואי, כי מתקבל מאוד על הדעת, שאמנם קיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי לפרוץ המחלה. אך לא הייתי מסתפק בפחות מזה". 32. במקרה שבפנינו, ולאחר שעיינו בכל הראיות שהוגשו ע"י הצדדים, כולל חוות הדעת הרפואיות וסיכומי הצדדים, החלטנו להעדיף את גרסת המשיב המבוססת על חוות דעתו של פרופ' ו. ביאליק, על פני חוות דעתו של ד"ר קולנדר. אנו קובעים שלא הוכחו כל אותם חבלות בכל חלקי הגוף שיש בהן כדי לגרום למצבו, וגם המאמרים הרפואיים שצורפו לחוות דעת ד"ר קולנדר דורשים "טראומה" וחבלות ממשיות, ולא הוכחה קיומה של אסכולה רפואית התומכת בגישה שחבלות שלא הצריכו טיפול רפואי עלולות לגרום לגידול ממנו סובל המערער. 33. גם לעניין הנכות בגב התחתון אנו קובעים שלא עלה בידי המערער להוכיחו כנדרש. כפי שנקבע בבר"ע 187/83, רדוזיצקי נ' ק. התגמולים, פ"ד לז(4) 361, אין צורך להוכיח בדרגה של "קרוב לוודאי" אלא יש להראות כי "מתקבל מאוד על הדעת" שיש קשר סיבתי בין השירות לפגימה הנטענת, וגם במקרה בו כפות המאזניים שקולות, הרי שדין הערעור להידחות, מאחר ועל המערער לעמוד במאזן הסתברויות לשם הוכחת תביעתו, כלומר מעל לסבירות של 50%, ובמצב שקול - דין התביעה להידחות - ראה ע"א 192/85, ק. התגמולים נ' הכט, פ"ד מח (3) 646. 34. אנו מקבלים את הטענות שהועלו ע"י ב"כ המשיב והמומחה מטעמו, כמפורט בתמצית סיכומי ב"כ המשיב דלעיל, ומאמצים את נימוקיו. אנו סבורים שאין בתנאי שירותו של המערער כדי להוות גורם להתפרצות המחלה, ולא הוכחו תנאי דחק ולחץ קשים עד כדי שהיה בהם כדי לגרום או להשפיע על המצב ממנו הוא סובל בגב התחתון, וגם מבחינה קונקרטית לא ראינו מקום לקבוע קשר סיבתי של גרימה או החמרה. 35. לאור כל המפורט לעיל, אנו קובעים כי המערער לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכחת האמור בערעורו, על כן אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את החלטת קצין התגמולים. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. המערער רשאי לערער בשאלה המשפטית בלבד לבית המשפט המחוזי, וזאת תוך 45 ימים. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גב