תביעה אזרחית נגררת לפלילים - פטור מאגרה

תביעה אזרחית נגררת לפלילים בעבירות חמורות מוגשת במרבית המקרים בבית במשפט המחוזי, אולם גובה הפיצוי האזרחי לעיתים אינו מעל 2.5 מיליון שקלים - האם ניתן לקבל פטור מאגרה ? מטרת תקנה 6 לתקנות בית המשפט (אגרות), תשמ"ח-1987 הינה לעודד הגשת תביעות בגין נזקי גוף בבית משפט השלום ולא בבית משפט מחוזי, על מנת להקל על העומס בבית המשפט המחוזי. לכן, קובעת תקנה 6(ג) כי תובע אשר הגיש תביעתו לבית המשפט המחוזי, ובתום ההליך מתברר כי ראוי היה להגישה בבית משפט השלום, ישלים התובע את השיעור הגבוה של האגרה. להלן החלטה בנושא תביעה אזרחית נגררת לפלילים - פטור מאגרה: החלטה רקע ביום 22.06.03, תקפו המשיב ואחיו (צד ג' דידן) את המבקש, וגרמו לו חבלות גוף. ביום 21.09.03, הורשע צד ג' בעבירות המיוחסות לו. ביחס למשיב, הוחלט ביום 1.03.04 , לאור נסיבותיו המיוחדות, כי יוטל עליו צו מבחן ללא הרשעה. ביום 13.05.04, הגיש המבקש כנגד המשיב, תביעת פיצויים בשל נזקי גוף, לבית משפט זה, מכח סעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד- 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), שעניינו "סמכות אזרחית נגררת לפלילית". הצדדים הסכימו כי בית המשפט יפסוק את הדין על דרך הפשרה, וביום 8.02.06 ניתן פסק הדין, המחייב את המשיב לשלם למבקש סך של 100,000 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין. עתה, לאחר שניתן פסק דין, הוגשה בקשה זו שבפני, במסגרתה מבקש המבקש פטור מתשלום אגרת משפט. טענות הצדדים המבקש טוען, כי מטרת תקנה 6 לתקנות בית המשפט (אגרות), תשמ"ח-1987, (להלן: התקנות), הינה לעודד הגשת תביעות בגין נזקי גוף בבית משפט השלום ולא בבית משפט מחוזי, על מנת להקל על העומס בבית המשפט המחוזי. לכן, קובעת תקנה 6(ג) כי תובע אשר הגיש תביעתו לבית המשפט המחוזי, ובתום ההליך מתברר כי ראוי היה להגישה בבית משפט השלום, ישלים התובע את השיעור הגבוה של האגרה. אלא שהתביעה דידן, הוגשה לבית המשפט המחוזי לא בשל הסכום הנתבע, אלא בשל העובדה כי הוגשה מכח סעיף 77 לחוק בתי המשפט , כתביעה אזרחית נגררת לפלילית, ומשכך, אין מקום להשית על המבקש את הסנקציה הקבועה בתקנה 6 לעיל. מנגד, טוענת באת כח המדינה, כי ברע"א 8101/98 פלוני נ' פלוני ואח' פ"ד נד(2) 636, דן בית המשפט העליון בפרשנות הראויה שיש ליתן לתקנה 6(ג) הנ"ל, בנסיבות של תביעה אזרחית הנגררת להרשעה בפלילים. באותו פסק דין נקבע כדלהלן: "לפיכך, חובה עלינו לפרש את תקנת האגרות באופן שלא תחול על תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף שהוגשה לפי הסעיף ולפי התקנה פרשנות המחילה את תקנת האגרות על תובע שבחר בדרך הדיונית שהתווה לו המחוקק- המשרתת, כאמור, גם את בית המשפט- מביאה לתוצאה בלתי הגיונית ובלתי צודקת" לאור הדברים אשר נקבעו בפסק הדין הנ"ל טוענת באת כח המדינה כי על המבקש (הוא התובע) לשלם אגרה בסכום הנקוב בפרט 8(א) לתוספת הראשונה לתקנות, ועל הנתבע לשלם האגרה החלה ולשפות את המבקש בגין הסכום ששילם. בנוסף, טוענת באת כח המדינה, כי מאחר וההליך אשר בגינו הוטלה האגרה, הסתיים, הרי שאין עוד סמכות לבית משפט זה לדון בבקשה לפטור מתשלום אגרת משפט, שכן משנסתיים ההליך, מהווה האגרה חוב פסוק לטובת המדינה. על כן, טוענת המדינה, כי המקום הנכון לבחינת בקשת המבקש לפטור מתשלום אגרה, הינו המרכז לגביית קנסות בהנהלת בתי המשפט, אשר הוקמה מכח חוק נכסי המדינה, תשי"א-1951. דיון כאמור, המבקש דידן, הגיש את תביעתו בבית משפט זה, במסגרתה תבע לחייב את הנתבע לשלם לו פיצויים בסכום של 450,000 ₪ , סכום שהינו נמוך מן הסכום המרבי אשר בסמכות בית משפט שלום. אלא שהתביעה הוגשה לבית משפט מחוזי, מכח סעיף 77 לחוק בתי המשפט, הקובע: "(א) הורשע אדם בבית משפט שלום או בבית משפט מחוזי והוגשה נגדו- ונגדו בלבד- תביעה אזרחית בשל העובדות המהוות את העבירה שבה הורשע, מוסמך השופט או המותב שהרשיעו, לאחר שפסק הדין בפלילים הפך לחלוט, לדון בתביעה האזרחית, אם ביקש זאת מגיש התביעה; לעניין זה מוסמך בית משפט מחוזי לדון גם אם התביעה לפי שוויה היא בתחום סמכותו של בית משפט שלום. (ב)....." (ההדגשות שלי- ב.א.) ברע"א 8101/98 הנ"ל עמד כבוד השופט טירקל על המטרות העומדות בבסיס תקנה 6 לתקנות ובבסיס סעיף 77 הנ"ל. תקנה 6 נועדה לייקר את ההליכים בבית המשפט המחוזי, ולעודד הגשת תביעות לפיצויים בגין נזקי גוף בבית משפט שלום, על מנת להקל את העומס על בתי המשפט המחוזיים. על כן, קובעות התקנות, כי בתביעות לפיצויים בשל נזקי גוף, גובה האגרה לא יהיה תלוי בסכום התביעה, אלא נקבעו סכומים קבועים- בבית משפט מחוזי סכום האגרה יעמוד על 32,346 ₪, ובבית משפט שלום סכום האגרה יעמוד על 5,175 ₪. מאידך, מטרתו של סעיף 77 לחוק בתי המשפט היא, כי במקרים אשר תוארו בסעיף, תובא התביעה בפני בית המשפט ובפני המותב אשר דן בהליך הפלילי, בין אם הוא בית משפט שלום ובין אם בית משפט מחוזי, והכל על מנת למנוע כפילות הליכים ולחסוך זמן שיפוטי יקר. יעילות ההליך, והחיסכון בזמנו של בית המשפט הינם כה חשובים, עד כי המחוקק קבע בגוף הסעיף, כי הוא גובר אף על כללי הסמכות העניינית. מכל האמור עולה, כי סעיף 77 הנ"ל, לא נועד לשרת את מטרות התובע, כי אם דווקא את עניינו של בית המשפט. ויודגש- מלשון הסעיף עולה, כי ההחלטה אם להגיש תביעה על פי סעיף 77 הנ"ל או על פי כללי הסמכות המקומית, שמורה לתובע. היעלה על הדעת, כי תובע, אשר יכול היה להגיש תביעתו בבית משפט השלום, ובחר להגישה בבית משפט מחוזי מכח סעיף 77 לחוק בתי המשפט, ובכך חסך מבית המשפט את הצורך לקיים התדיינות כפולה, יידרש, בסופו של יום, לשלם אגרת משפט בשיעור הגבוה מזה שהיה משלם לו בחר לפעול על פי כללי הסמכות המקומית? ברי לכל, כי תוצאה זו הינה בלתי הגיונית ובלתי צודקת. בהתאם קבע אף כב' השופט טירקל [רע"א 8101/98 הנ"ל, כי מקום בו הוגשה תביעה נגררת על פי סעיף 77 הנ"ל: "בעיני גוברת מטרתו של הסעיף על מטרתה של תקנת האגרות. גם הכוונה המפורשת שהובעה בסעיף ושלפיה גוברת הוראת הסעיף על כללי הסמכות העניינית תומכת בגישה כזאת. לפיכך, חובה עלינו לפרש את תקנת האגרות באופן שלא תחול על תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף שהוגשה לפי הסעיף ולפי התקנה. פרשנות המחילה את תקנת האגרות על תובע שבחר בדרך הדיונית שהתווה לו המחוקק - המשרתת, כאמור, גם את בית - המשפט - מביאה לתוצאה בלתי הגיונית ולבתי צודקת". [עמוד 641]. בהתאם, עלינו לילך אף במקרה דידן בדרך אותה התווה כב' השופט טירקל. ואכן, נראה כי אף המדינה מסכימה בתגובתה לכך - שכן המדינה עצמה היא אשר הסבה את עיני לפסק דינו של כב' השופט טירקל. המדינה אף מסכימה כי על התובע לשלם אגרה בשיעור הקבוע בסעיף 8[א] לתוספת הראשונה לתקנות נוכח אופיו של ההליך [ראה סעיף 6 לתגובתה] ואף עמדה זו מקובלת עלי. עם זאת, איני מקבל את עמדת המדינה כי עם סיום ההליך המשפטי, שוב אין מוקנית לבית המשפט סמכות לדון בבקשה, וכי הסמכות לפטור מתשלום אגרה נתונה למרכז לגביית קנסות בהנהלת בתי המשפט. הבקשה שלפני אינה בקשה לפטור מתשלומה של אגרה, אלא בקשה לקבוע מהי הדרך הנכונה לקביעת שיעור האגרה. קביעת האגרה עם תום ההליך נעשתה במקרה דידן על ידי, מזכירות בית המשפט, אשר העבירה למרכז לגביית קנסות ואגרות נתון שאינו נכון, ובהתאם לכך ננקטו הליכים שגויים כנגד המבקש. הואיל והמזכירות פועלת על פי הנחיות בית המשפט, הרי בגדר סמכותי להורות לה מהו שיעור האגרה הנכון בנסיבות אלה, ולשיעור זה אף המדינה הסכימה. מכל האמור, אני קובע כי האגרה תגבה בהתאם להוראות תקנה 6[ב][4] לתקנות, כאשר שיעורה יהא על פי פריט 8 [א] לתוספת הראשונה לתקנות. משפט פליליפטור מאגרהתביעה אזרחית נגררת לפליליםאגרהתביעה אזרחית