להלן פסק דין בנושא תביעת נזיקין של שחקן כדורגל: לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף. התובע יליד 1964, שוער כדורגל במקצועו. בזמנים הרלוונטיים לתביעה עבד כשוער במועדון הספורט מכבי הרצליה. הנתבעת 1 הינה עירייה כמשמעותה בפקודת העיריות, אשר בכל הזמנים הרלוונטיים היתה הבעלים והמחזיקה במגרש החניה בו טוען התובע כי נפגע. הנתבעת 2 היא המבטחת של נתבעת 1. לטענת התובע, ביום 23.4.00' כאשר סיים אימון כדורגל במסגרת עבודתו, צעד לכיוון מגרש החניה בו היחנה את רכבו, תוך כדי ירידה מאזור המדרכה הסמוכה למגרש החניה נתקלה רגלו הימנית במהמורה שנסתרה מעיניו בשל צמחייה גבוהה שבמקום, התובע נפל ונחבל בכף רגלו הימנית. הנתבעות טענו להעדר חבות מצדן וכן העדר נזק. לטענת הנתבעות התובע לא הוכיח קיומו של מפגע בשטחן והתאונה אירעה כאשר התובע מעד בירידתו מהמדרכה, סיכון סביר שיכול לקרות לכל אדם ובכל זמן, ולא הוכח כי המדרכה היתה פגומה או התרשלות אחרת מצד הנתבעות. לתובע נקבעו 0% נכות ע"י ד"ר רון ארבל, שמונה מטעם ביהמ"ש. המומחה לא זומן לחקירה ולא נשלחו אליו שאלות הבהרה, על כן אני מקבל את חוו"ד המומחה בשלמותה. שאלת האחריות : מטעם התובע העידו אשתו וחברו לקבוצה מר אלכס בר-מכר. הגב' גילרדי מסרה בתצהירה, כי כאשר שב התובע מהאימון, הבחינה שהוא צולע, ולשאלתה השיב התובע שנפגע בכף רגלו בזמן שחזר מהאימון למגרש החניה המאולתר, שאליו הופנו השחקנים באותו היום, כתוצאה ממעידה למהמורה, וזאת תוך כדי ירידה מהמדרכה. העדה הוסיפה כי זו היתה הפעם הראשונה בה החנה התובע את רכבו במגרש. בחקירתו התובע השיב לשאלת ביהמ"ש, כי התאונה אירעה כחודש וחצי מאז שהפנו אותו למגרש החלופי בו קרתה התאונה. גב' גלרדי נשאלה בחקירתה לעניין פציעתו של התובע בכתף ופרישתו בעקבות כך וזו השיבה: " ממש לא. לגבי הפציעה של הכתף, היה ברור לשנינו שהוא חוזר לשחק." וזאת למרות שהוצגו לביהמ"ש עדויות וראיות כי התובע הצהיר כבר בשנת 99' כי הוא פורש מעסקי הכדורגל בעקבות הפציעה. בחקירתה של הגב' גלרדי נתגלו סתירות וחוסר דיוקים בין תצהיר עדותה הראשית לבין עדותו של התובע. בעדותו של אלכס בר-מכר התגלו סתירות לא מעטות בין תצהיר עדותו הראשית, בין עדותו בביהמ"ש ובין שיחתו עם החוקר. לביהמ"ש הוגש תמליל שיחה בין החוקר מטעם הנתבעות לבין העד בר-מכר, בו מציין העד כי ביום קרות התאונה הגיעו ברכבו שלו ולא ברכבו של התובע. ובהמשך העד נשאל ע"י החוקר : " חוקר: אבל אתה אומר שהלבנה היתה שבורה כאילו ? אלכס: כן. אני זוכר, שהיה משהו שבור, אולי זה היה משהו באמצע שבור. אולי שם בהמשך משהו שבור, לא יודע, אני זוכר שהיה שבור. סביר להניח שפה הוא עמד..." ובהמשך השיחה אף מספר העד, כי שטח מגרש החניה היה נקי. עדות זו של העד ניתנה לפני כתיבת תצהירו. בתצהיר עדותו מציין מר בר-מכר, כי ביום קרות התאונה הגיעו הוא והתובע ברכבו של התובע. כשנשאל בחקירתו בעניין זה השיב העד בנחרצות כי אכן היה זה רכבו של התובע ולא שלו. בתצהירו הצהיר העד כי התובע לא ציין בשום שלב מעידה מאבן שפה אלא קיומו של בור וצמחייה. בחקירתו הנגדית השיב העד לשאלת ב"כ הנתבעות כי אינו יכול לומר חד משמעית מה הסיבה לנפילתו של התובע צמחייה או אבן שפה. בתצהירו הצהיר כי בשל בעיות חנייה שהתעוררו בעקבות השיפוצים של עיריית הרצליה, הופנו השחקנים וביניהם הוא והתובע ע"י "עובד כלשהו" להחנות במגרש החלופי. כשנשאל ע"י החוקר מדוע החנו את רכבם דווקא במגרש הנ"ל השיב העד : "היה סגור שם בגלל אני לא יודע מה. היה פה מלא כל זה היה מלא מכוניות." ולא הזכיר העד כי הופנה ע"י עובד או אדם אחר לחנות במגרש החלופי. לאור האמור העדים שהובאו כדי לתמוך בגרסת התובע אינם בקיאים בעובדות המקרה, לא ראו בעיניהם את האירוע הנטען, שכן אשת התובע העידה כי שמעה את הסיפור מבעלה ובר מכר אף הוא הודה כי למרות שנכח במקום התאונה אינו יודע כתוצאה ממה אירעה הנפילה. העדים ניזונו מסיפורו של התובע בלבד. עדותם של העדים מטעם התביעה היו מלאים סתירות, אי דיוקים ואף שינו גרסתם מפעם לפעם. נראה שכל מטרתם הינה לסייע לתובע בתביעתו, וזאת ע"ח אמירת האמת. בעדותו של התובע כמו בעדויות האחרות נתגלו חוסר דיוקים וסתירות הן לעניין קרות האירוע והן לעניין שאלת הנזק. התובע בכתב תביעתו טוען, כי התאונה אירעה כתוצאה מכך שרגלו נתקלה במהמורה. בעקבות התאונה פנה התובע לקבלת טיפול רפואי בקופ"ח. בטופס תעודה רפואית ראשונה בעבודה תיאור גורם הפגיעה הוא : " מעידה ממדרכה. " היות והאירוע הנטען הוא תאונת עבודה התובע הגיש תביעה למל"ל. בטופס הודעה על פגיעה בעבודה של המל"ל תיאור הפגיעה : "מעידה, בחניון האצטדיון ממדרכת החניה. " בטופס קביעת דרגת נכות מהעבודה ולתשלום גמלת נכות מהעבודה נכתב: " שבר בכף רגל ימין (דומיננטית) שבר בעצם המסרק החמישית כתוצאה ממעידה במדרכה." וכן בטופס תביעה לתאונות אישיות של "הפניקס" - חברה לביטוח, נכתב בסע' תיאור התאונה : " סיימתי את האימון ופניתי לכיוון מגרש החניה, שנמצא באחריותה של עיריית הרצליה ליד מגרש הטניס סמוך לאצטדיון, ובדרך לרכב מעדתי במדרכה גבוהה ונפגעתי בכף רגל ימין. " בכל אותם הטפסים שאותם מילא התובע בסמוך לתאונה, הצהיר כי פגיעתו אירעה כתוצאה ממעידה ממדרכה. אין ספק כי קיימת חשיבות לדבר, שכן הודעות אלו ניתנו בסמוך לאירוע ומטבען הן יותר אמינות מאשר גרסה מאוחרת שניתנה לצורך תביעה ומופיעה לראשונה בכתב התביעה. כאשר הוצגה לתובע עובדה זו, טען התובע כי דבריו לא הובנו נכון, אולם תירוץ זה הינו קלוש וחסר היגיון, שכן עדות זו חזרה על עצמה מספר פעמים בפני אנשים שונים ולא תוקנה עד ליום זה. עובדה זו כשלעצמה מערערת את כתב תביעתו וטענותיו של התובע. מעידה ממדרכה הינה בגדר סיכוני החיים הטבעיים והרגילים שאינם מגבשים חובת זהירות קונקרטית כל עוד לא הוכח כי המדרכה היתה פגומה. בנוסף הובא לעדות מר שמעון בקר, אוהד הקבוצה בה שיחק התובע, שהעיד שלאחר האירוע שוחח עם התובע וזה סיפר לו אודות התאונה ואף הצביע על מקום אבן השפה ממנה מעד. עדות זו כשלעצמה אינה מכרעת, אולם יש בה לחזק את הטענה כי התובע נפגע מהמדרכה ולא מהמהמורה שהיתה בשטח החניה. בנוסף לאמור לעיל בעדותו של התובע התגלו אי דיוקים נוספים הן לעניין ה"סדרן", אשר טען התובע בתחילה שהופנה על ידו למגרש החלופי וכן לעניין הנזק ופרישתו של התובע מעסקי הכדורגל. אולם אין המקום לדון בשאלת הנזק כאשר לא הוכח מפגע כלשהו המקים אחריות קונקרטית מצד הנתבעות. עדותו של התובע וכן העדים מטעמו הציגו עדותם לביהמ"ש, אולם מלבד טענות ועדויות מגמתיות ולא אובייקטיביות לא מצאתי ראיות שיתמכו בגרסת התובע. אשר על כן דין התביעה להידחות. סיכומו של דבר : אני מחייב את התובע לשלם לנתבעות את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד.כדורגלדיני ספורטנזיקין