תקיפה של עובד בעבודה

להלן פסק דין בנושא תקיפה של עובד בעבודה: פסק דין מבוא 1. זוהי תביעה כספית בגין נזקי גוף, בעקבות אירוע נטען של תקיפה. 2. התובע עבד אצל הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), שבבעלותה מפעל לביצוע עבודות שיש למטבחים. הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), היה בעל מניות ומנהל בנתבעת. אין חולק כי ביום 15.9.97 פרץ ויכוח בין התובע לנתבע, שבמהלכו נחבל התובע בפניו (להלן: "האירוע"). נגרמה לו נכות בתחום ה - א.א.ג.. התובע והנתבעים אף הגיעו להסדר, שלפיו הועמד סכום הנזק, כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד, על סכום של 40,000 ₪, זאת מבלי להודות בנושא האחריות ובמחלוקת שבין הנתבעים לצד ג' - חברת הביטוח. צד ג' הוציאה פוליסת ביטוח מסוג "מטריה בתי עסק" על שם הנתבעת, הכוללת, בין היתר, כיסוי לביטוח חבות מעבידים. ההכרעה, האם ישנה תחולה לפוליסה, תלויה, בראש ובראשונה, בבירור נסיבות האירוע. נסיבות האירוע 3. הנתבע הועמד לדין פלילי בגין האירוע, אך זוכה מחמת הספק מעבירת התקיפה. לפיכך, לא ניתן היה כמובן להגיש בפניי את פסק הדין הפלילי כראיה, והיה צורך לשמוע את העדויות הקשורות לאירוע. נטל ההוכחה המוטל כעת על התובע הוא, כידוע, ברמה של מאזן הסתברויות בלבד. בתצהיר עדות ראשית מספר התובע: "... ביום 15 ספטמבר 1997, במהלך עבודתי אצל הנתבעת 1, התפתח ויכוח ביני לבין הנתבע 2 בעניין תשלום עבור מטבח אותו עשיתי. במהלך הויכוח הודיע לי הנתבע 2 כי לא ישלם לי עבור המטבחים שכבר הכנתי יום קודם לכן, ואני בתגובה שברתי ארבעה קנטים משיש עליהם עבדתי. הנתבע 2 תוך איום כי יהרוג אותי, אחז במוט שיש ורצה להנחית לי אותו על הראש. למזלי הצלחתי לבלום את המכה עם היד, אך הרגשתי שהיד ממש נשברת לי. צעקתי לנתבע 2 שיפסיק אך בשלב זה הנחית עלי הנתבע 2 מהלומת אגרוף לפנים באזור האף ודם רב החל לזרום לי מהאף. במהלך התקיפה שלי על ידי הנתבע 2 היתה במשרד אשתו בשם קיקה ששמעתי אותה אומרת לאבי 'תפסיק, אתה תהרוג אותו'. רק בשלב זה הפסיק הנתבע 2 את המתקפה" (סע' 9 - 14 לתצהיר). גרעין גרסתו של התובע לא התערער כהוא זה בחקירתו בבית המשפט, שגם אם התגלו בה ניואנסים כאלה ואחרים, הותירה רושם עקבי ואמין. התובע לא הכחיש, לא בתצהיר ולא בעדות, כי מהרגע הראשון עמד על פיצוי, אך הדבר לא מלמד בהכרח על "תפירת תיק", אלא עשוי ללמד דווקא על נחישות לקבל מהנתבע פיצוי בגין הנזק שגרם, למרות שהתובע עדין "אוהב את הבן אדם הזה" והוא "אדם שנוח לעבוד איתו" (עמ' 21 לפרוטוקול). דווקא אי הניסיון של התובע לצבוע את הנתבע בצבעים "דמוניים" אלא להצביע על אישיותו הנוחה בדרך כלל, מוסיף אמינות לעדותו. באשר לאירוע עצמו התובע חזר והעיד כי: "ש. האם לדעתך העובדה שהרסת את הקנטים לגרסתך, לא היה מצב כי אבי ניסה למנוע ממך את המשך ההריסה ואחז בך ודחף אותך החוצה וניסית להתנגד ונתקלת במשקוף. ת. (מחייך) זה מגוחך, אני כבר הלכתי, זה לא נכון" (שם). בתשובות לשאלות ב"כ צד ג' אישר אחד לאחד את פרטי התקיפה, כמתואר הן בעדותו במשטרה והן בתצהירו (עמ' 22 לפרוטוקול). כאמור, עדותו הייתה אמינה, ובסך הכל עקבית אל מול גרסאותיו כפי שנרשמו במשטרה (מוצג צ"ג/1), בהליך הפלילי (צ"ג/2), בתביעה למל"ל (צ"ג/3), בהודעה לחוקר המל"ל (צ"ג/4) ובחדר המיון. 4. הנתבע, מצדו, מכחיש את מתן האגרוף. בתצהיר עדות ראשית הוא מספר כי "התובע חיבל במכוון ובזדון ושבר שיש מוכן להתקנה או בשלבי גמר הכנה ואני ניסיתי למנוע ולעצור בעדו את המשך ההשתוללות ובשלב זה ניסיתי להוציא את התובע ומשכתי אותו החוצה והוא התנגד וזה היה ליד דלת הברזל של הכניסה ודחפתי אותו החוצה עם הפנים לכיוון הדלת והתובע נחבט עם הפנים בדלת. הנני להדגיש שלא הייתי לי שום כוונת זדון לפגוע בתובע, ורק להרחיקו מתחום המפעל כדי שלא ימשיך לגרום נזקים" (סע' 7 לתצהיר). הנתבע דבק בגרסתו זו גם שעה שנחקר בפניי. כאמור, אני מעדיף את זו של התובע על פניה. הנתבע, לא רק שהותיר רושם פחות אמין על דוכן העדים, לא ידע גם להסביר כיצד נפגע התובע לא רק באפו אלא גם בידו; גרסתו לא מתיישבת גם עם דברי העד שלמה בן ישי, שלפיהם יצא מהאולם וראה את התובע שותת דם לא ליד הדלת אלא כחמישה מטרים ממנה (עמ' 15 לפרוטוקול). והעיקר, הנתבע, שהיה מודע היטב לטענת התובע, שלפיה אשתו צעקה לעברו להפסיק, נמנע מלהעידה בנקודה זו. הימנעות זו פועלת ראייתית כנגדו. כידוע, כבר נפסק כי "אמנם היו מקרים שבהם הימנעותו של בעל-דין מהבאת עד או ממתן עדות תרמה לערעור גרסתו של אותו בעל-דין, אך כל מקרה נמדד לפי נסיבותיו הוא, ובוודאי שאין די בהימנעות כזו בלבד כדי לערער גרסתו של בעל-דין" (ע"א 635/76 טייבר נ' טייבר, פ"ד לא (2) 737, 743 (1977)). כן הובהר, כי "אמת המידה להחלת ההנחה האמורה היא הצפייה ההגיונית והמתבקשת, בנסיבותיו של המקרה, כי בעל הדין אכן ישמיע את העד המסוים, שלא הובא על ידו לעדות, לשם גילוי האמת וחקר העובדות, כפי שאותו בעל-דין טוען להן" (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה (4) 651, 659 (1991)). הבאת רעייתו של הנתבע לעדות, על ידיו, גם אם ראתה רק את חלקו האחרון של האירוע, התבקשה כאן. הסבריו, מדוע לא עשה כן, היו פתלתולים ותמוהים (עמ' 32 - 34, 37 לפרוטוקול). 5. אני קובע, על כן, כי התובע עמד בנטל המוטל על תובע במשפט אזרחי והוכיח כי הותקף במתכוון על ידי הנתבע, וכתוצאה מכך נחבל בידו ובעיקר באפו. שאלת הכיסוי הביטוחי 6. במצב דברים זה, אין חבות של חברת הביטוח. לפי סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981, "נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או ביד המוטב במתכוון, פטור המבטח מחבותו". גם על פי הפוליסה (נספח לתצהיר שלזינגר מטעם צד ג'), נשלל הכיסוי. סעיף 14. א. לתנאים הכללים קובע, כי: "מוסכם ומפורש כי החברה לא תהיה אחראית לשיפוי המבוטח בעת אובדן או נזק חבלה גופנית כלשהיא או מוות על ידי תאונה או מחלה שנגרמו במישרין או בעקיפין ע"י אחד מהמקרים או המאורעות הבאים או כתוצאה מהם: ... חבלה...". בנסיבות של גרימת חבלה מכוונת מידיו של הנתבע - אין כיסוי. 7. למעלה מן הצורך אעיר, כי גם לו היה מדובר "רק" בדחיפות חוזרות ונשנות של הנתבע את התובע לכיוון הדלת, עד שאחת הדחיפות הללו גרמה לשבירת אפו כתוצאה מהתקלות בדלת, עדיין היה מקום לקבוע כי התנהגות זו עולה כדי "תקיפה" וכדי "מעשה מכוון", המקנה את התובע בפיצוי, אך השוללת את הכיסוי הביטוחי. סוף דבר 8. התביעה מתקבלת. אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך הכולל של 40,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 19.6.06. ההודעה לצד ג' - נדחית. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לצד ג' הוצאות של 7,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. משפט פליליאלימותתקיפה