להלן פסק דין בנושא תקיפת סוהר על ידי אסיר: פסק דין 1. המערער, יליד 1938, שרת כשוטר. במהלך שנת 1979, בעת שירותו כסוהר, הותקף המערער על ידי אסיר, וטען כי נחבל בגבו ובצווארו. הפגיעה בגב ובצוואר הוכרה כהחמרה בלבד בשל מצב קודם שאינו קשור לתנאי השירות. ועדה רפואית עליונה משנת 1984 קבעה בגין ההחמרה בכאבי גב מותני 5% נכות בגין השירות (מתוך נכות של 10%). בשנת 1988 נקבעו על ידי ועדה מחוזית 5% נכות בגין חבלה בצוואר בשל הארוע במהלך השירות (מתוך נכות של 10%). 2. בקשות שונות וחוזרות במהלך השנים לקביעת החמרה בגין שתי פגימות אלו- נדחו. ועדה רפואית עליונה מיום 23.1.03 קבעה נכות נוספת בשל גירוי שורשי ללא השפעה על עמידה או הליכה, בסך של 2.5% נכות (מתוך מכלול של 5%). 3. יצויין, כי למערער היו פניות בגין פגימות נוספות שחלקן הוכרו אך אינן נשוא ערעור זה. 4. ביום 20.9.05 וביום 22.1.06 דנה הועדה המחוזית בעניינו של המערער, אשר בקש לקבוע החמרה בנושא הגבי, והתלונן בנוסף על בעיה בתפקוד המיני, שבקש לראות אותה כנכות הנובעת מאותו ארוע בשב"ס. (בן 68 במועד הדיון בוועדה). נדרשו בדיקות שונות שבוצעו, והועדה קבעה בהחלטתה כי אין קשר בין הבעיה בתפקוד המיני לבין הנכות המוכרת בשל כך שהנכות הגבית המוכרת הינה קלה, ואין בה כדי להסביר את הבעיה בתפקוד המיני שיכולה לנבוע משלל בעיות רפואיות אחרות של המערער שאינן קשורות לתנאי שירותו. ועדה רפואית עליונה מיום 12.9.06 דחתה את הערעור. 5. כבר ביום 9.11.06 פנה המערער בבקשה חוזרת להכיר בהחמרה במצבו בגב, צוואר ורגליים. המערער תיאר בפירוט את תלונותיו. הוצגו ממצאי בדיקת C.T מותני וצווארי מיום 26.12.06. המערער נבדק בדיקה קלינית. בבדיקה הקלינית ניכר חוסר שיתוף פעולה של המערער. "בבדיקה מגביל מאוד את תנועות הצוואר - התנגדות שרירית ומוגזמת בזמן הבדיקה. יחד עם זאת בזמן התפשטות התלבשות, עליה וירידה ממיטת הבדיקה אפשר להתרשם שקיימת הגבלה בתנועות ע"ש צווארי בלבד. כח גס שמור. דיסטאלי ופריקסימלי בשתי הידיים ללא הפרעה בהחזרים. טונוס ותחושה ללא סימנים רדיקולאריים צוואריים. עמ"ש מותני- לורדוזה מותנית שמורה. החולה מציג הגבלה קשה מאוד רצונית בתנועות אך בזמן התלבשות והתפשטות עליה וירידה ממיטת הבדיקה אפשר להתרשם מהגבלה קלה בלבד. כח גס שמור. החזרים גידיים הופקו. מצביע על ירידה בתחושה בשוק שמאל ללא התאמה מדויקת לפיזור ראדיקולארי. סימן לסג חיובי מזוית 60 מעלות דו צדדי"... בפני הועדה הוצגה חוות דעת של מומחה לכירורגיה אורטופדית, ד"ר חמוד מיום 15.12.06. הועדה מציינת שאיננה מקבלת את מסקנותיו בשל אי התאמה מוחלטת של ממצאי הבדיקה הקלינית. הועדה המחוזית סכמה את ממצאיה בכך שלדעתה לא חלה החמרה בצוואר עמ"ש מותני ורגליים, והשאירה את אחוזי הנכות בעינם. 6. המערער ערער לועדה רפואית עליונה בטענה שהבדיקה לא היתה מעמיקה דיה. 7. ועדה רפואית עליונה דנה בעניינו של המערער ביום 19.4.07. המערער הופיע בפני הועדה מיוצג על ידי בא כוחו, וחזר על תלונות המערער. בפני הועדה הוצגה בדיקת C.T של עמ"ש מותני מיום 13.11.06 וכן C.T. של עמ"ש צווארי מיום 13.11.06. הועדה פרטה את הממצאים בבדיקות אלו. המערער נבדק בדיקה קלינית. נרשם על ידי הועדה: " ע"ש צווארי: אין ספזם בשרירי הצוואר, אין רגישות ממוקדת. בנסיון לבדוק את טווחי תנועות הצוואר מחזיק את הראש במצב ניטרלי ומתנגד בכח שרירים רב בכל נסיון בדיקה של תנועות הצוואר בכל הכיוונים. כשמתבקש לסובב את הראש בבדיקה, מחזיק את הראש במצב ניטרלי ללא סיבוב אפילו של מס' מעלות בודדות בכל כיוון. בהיסח הדעת מניע את הראש באופן חופשי לכל הכיוונים ללא כל הגבלה וקושי. כח שרירים שמור בגפיים עליונות. אין דלדול שרירים. ע"ש מותני - אין רגישות ממוקמת לאורך חוליות. אין ספאזם שרירי. בנסיון לבדוק את טווחי תנועות גב תחתון מתנגד בכח שרירים רב לכיפוף, יישור, הטיה לצדדים או סיבוב של הגב. ולמעשה עומד בצורה ישרה ללא אפשרות לבצע כל תנועה בגב תחתון אפילו של מעלות בודדות אבל בהיסח הדעת מתכופף ללא קושי מעבר ל70-80 מעלות ומטה את הגב לצדדים ללא בעיה. כח שרירים שמור בגפיים תחתונות.היקפים של שתי ירכיים ושתי שוקיים שווים במדידה...." הועדה מציינת כי עיינה בחוות הדעת של ד"ר חמוד מיום 15.12.06 ולא מצאה לחץ מקומי בע"ש, ולא מצאה הפרעה בכח שרירים בגפיים. לא מצאה SLR חיובי. הועדה התרשמה משיתוף פעולה לקוי של המערער במהלך הבדיקה. הועדה הגדירה את התנהגותו כלא אמינה, ומאידך, התרשמה מתנועות שנעשו בהיסח הדעת כי המערער סובל מהגבלה קלה בלבד בתנועות הגב והצוואר, כפי שקבעה הועדה המחוזית. הועדה מציינת כי איננה מקבלת את מסקנתו של ד"ר חמוד בשל כך שלא מצאה בבדיקה את הממצאים המצויינים בחוות דעתו. הועדה גם לא מצאה סימנים קליניים לגירוי שורשי בע"ש מותני משמאל אך לפנים משורת הדין לא הורידה את אחוזי הנכות בגין פגימה זו. לפיכך, דחתה הועדה הרפואית העליונה את הערעור. 8. עיקרי הטיעון של המערער מחזיקים למעלה מ-7 עמודים צפופי אותיות ושורות שעיקרן טענות כנגד הקביעה הרפואית. המערער חוזר ומציין כי הגיש לועדה בדיקות רפואיות שונות, כי הגיש מסמכי טיפול שוטף, הגיש חוות דעת מומחה, ולדעתו, ממכלול אלו וגם בשל העובדה שהמערער סובל טעתה הועדה שלא קבעה אחוזי נכות גבוהים יותר. למכלול הסעיפים העוסקים בקביעה הרפואית ייאמר: " השאלה כיצד תקבע הועדה הרפואית את ממצאיה, אם תסמוך את קביעתה על בדיקת M.R.I , על בדיקות עזר אחרות, או על ממצאי הבדיקה הקלינית, כיצד תשקלל את כלל הממצאים שבידה ואיזה משקל תייחס לכל אחת מהבדיקות, הוא ענין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הועדה הרפואית. בענין זה בית המשפט לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה הרפואית. יתרה מזו, בהיותו של ענין זה נושא רפואי מובהק, קביעה רפואית מסוג זה גם אינה מקנה, על פי ס' 12 א לחוק הנכים, זכות ערעור על ממצאי הועדה הרפואית לבית המשפט". (מתוך רעא 9737/03 זיגלמן נ. משרד הבטחון). וכן ראה "הועדה הרפואית העליונה עיינה בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש, אך בחרה שלא לאמץ אותה. שיקולה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה ולנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מוגבלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה". (מתוך רע"א 4652/04 אואקנין נ. משרד הבטחון). יש לכן לדחות את טענות המערער בנוגע לקביעה הרפואית, באשר היא. 9. עוד קבץ ב"כ המערער שלל טענות שנהוג ומקובל לראות בעתירות מנהליות למינהן, אלא שהן מנותקות עובדתית מהמקרה נשוא הדיון. טענות כמו "החלטות הועדה מוטעות ביסודן נגועות בחוסר סבירות" "היה על הועדה להפעיל שיקול דעת אדמנסטרטיבי" "היה עליה להעניק למערער זכות טיעון" "לאפשר למערער את יומו כראוי בדיון הולם והוגן וכדין תוך מתן זכויות יסוד זכות שימוע וטיעון" "החלטת הועדה הינה פורמאלית למראית עין ושטחית ושגויה ביסודה" "המשיב לא הביא ראיות נגדיות לסתור את ראיות המערער" "המשיב לא הוכיח העדר החמרה במצב המערער" ועוד כהנה וכהנה אמרות שפר הלקוחות מתרמיל המשפט המנהלי לעת מצוא. אלא שאין מאום באמירות אלו. המערער הופיע בפני הועדה ביחד עם בא כוחו. מפרוטוקול הישיבה עולה כי ניתנה זכות הטיעון למערער ובא כוחו. עוד עולה כי הועדה בדקה את המערער בדיקה קלינית, ותיעדה כל ממצא. הועדה נחשפה לתוצאות הבדיקות השונות ותיעדה לא רק את עובדת חשיפתה לתוצאות הבדיקות אלא גם את תוכנן. הועדה גם עיינה בחוות דעת המומחה של המערער, ולא הסכימה לממצאיו ולמסקנותיו. הועדה לא השתכנעה בקיומה של החמרה לעומת מצב קודם. בפועל עולה כי המערער, בלשון המעטה, לא שתף פעולה הן במהלך הבדיקה בפני הועדה המחוזית, והן בפני הועדה הרפואית העליונה. אין למערער להלין אלא על עצמו. לפי דווח הועדה נראה כי המערער עצמו לא עמד בדרישות היסוד הבסיסיות להתנהגות הוגנת וכנה, הנדרשת במעמד הבדיקה. 10. הערעור נדחה. 11. המזכירות תחזיר את התיק הרפואי לידי ב"כ המשיב. בית סוהר / כלאשב"ס (שירות בתי הסוהר)אסיריםאלימותמאסרתקיפה