ביטול קניית דירה בגין איחור במסירה

המבקשת עתרה למתן צו שיצהיר על בטלות הסכם המכר מחמת הפרה מהותית. הגם שבכתב התביעה נטענו טענות רבות בכל הנוגע לליקויים שנמצאו בדירה, והגם שכתב התביעה נתמך בחוות דעת שמאית בגין ליקויים אלו, הוסכם במהלך הדיון לצמצם את השאלה שבמחלוקת באופן ששאלת ההפרה היסודית תתמקד רק בטענת האיחור במסירה. להלן פסק דין בנושא ביטול קניית דירה בגין איחור במסירה: פסק-דין בפני תובענה על דרך המרצת פתיחה, בה מתבקש בית המשפט להצהיר על בטלותו של הסכם המכר, אשר נחתם בין המבקשת לבין המשיבה ביום 14.8.01, על תוספותיו, והמתייחס לדירת המגורים המצויה בפרוייקט "מגדל פלורנטין" הידוע כגוש 7084 חלקות 183, 184 בתל-אביב. רקע עובדתי: עסקינן בפרוייקט מקרקעין הידוע בשמו "מגדל פלורנטין", במסגרתו נבנה בית-מגורים רב-מידות ובו דירות בשטח צנוע אשר יועדו למכירה לרווקים ו/או זוגות צעירים. במהלך הבניה נקלעו המשיבה ובעלי השליטה בה לקשיים כספיים, בעקבותיהם ניתן על-ידי בית-משפט המחוזי בתל-אביב צו הקפאת הליכים. מכל מקום, הבניה נמשכה, אם כי בעיכובים ממושכים, עד להשלמת הפרוייקט. ביום 14.8.01 נחתם בין המבקשת, צעירה חד-הורית, לבין המשיבה הסכם מכר לפיו רכשה המבקשת דירת-מגורים בפרוייקט בשטח של 39 מ"ר תמורת 474,320 ₪. התמורה אמורה היתה להשתלם בשלושה תשלומים כדלקמן: - סך של 15% - במעמד חתימת ההסכם; - סך של 208,320 ₪ עד ליום 31.10.01; - יתרת התמורה - עד 30 יום לפני מועד המסירה. סעיף 10.1 להסכם, המסדיר את "מועד המסירה הנקוב", קבע כי הדירה תימסר עד ליום 3.4.2003. ביום 9.1.2003, כשלושה חודשים לפני מועד המסירה הנקוב בהסכם, נתקבל אצל המבקשת מכתב המשיבה המודיע לה כי עקב צו הקפאת ההליכים לא תוכל זו האחרונה לעמוד בהתחייבויותיה מכח ההסכם, וכי מחמת התקשרותה עם קבלן חדש (חברת אל-הר הנדסה ובנין בע"מ) (להלן: "הקבלן"), תידחה מסירת הדירות ב- 15 חודשים ממועד המסירה הנקוב בהסכם. המבקשת נתבקשה לסור למשיבה ולחתום על מסמך בו היא מאשרת הסכמתה לדחיה זו. ואכן, ביום 20.4.2003 נחתם בין המבקשת לבין המשיבה, באמצעות מנהלה המיוחד, מר שלמה רהב, מסמך נוסף הנושא את הכותרת "תוספת להסכם רכישה מיום 14.8.01", המסדיר, בין היתר, את חילופי המפרט ותשריט הדירה והכולל את הצהרת המבקשת בכל הנוגע למועד המסירה, בזו הלשון: "סעיף 4 לנספח התנאים המיוחדים להסכם הרכישה יימחק, ובמקומו יבוא: 'מועד המסירה הנקוב: עד ליום 30.8.2004 ובכפוף להוראות ההסכם'". בסעיף 7 לתוספת, אף הצהירה המבקשת כי אין לה כל דרישות או תביעות כנגד המשיבה בכל הנוגע לנושאים המפורטים בתוספת, "לרבות בקשר עם דחיית מועד המסירה הנקוב" וכי היא מוותרת על הפיצוי הנקוב בסעיף 18.10 להסכם הרכישה. החודשים נקפו, מועד המסירה הנקוב בהסכם המקורי, אף זה שבתוספת, חלפו מזה כבר, אולם הדירה טרם נמסרה למבקשת. יתרה מזו, המבקשת החלה לקבל תזכורות שונות מאת המשיבה, בדמות מכתבים המודיעים לה על דחיית מועד המסירה מעת לעת, החל ממכתב מיום 17.6.2004, בו הודע לה על דחיית המסירה ליום 30.9.04 וכלה במכתב המשיבה מיום 30.12.04, בו הודע לה על כי המסירה תידחה לחודש פברואר 2005. בחודש מאי 2005, נתבשרה המבקשת בשעה טובה ומוצלחת כי הדירה אכן מוכנה וכי היא מוזמנת לקבל את החזקה בה. טענות המבקשת: כאמור, הודע למבקשת כי המסירה תתבצע בחודש מאי 2005, אולם לטענתה כי משביקרה בדירה במועד זה נתברר לה כי מחמת הליקויים הרבים המפורטים בחוו"ד שמאי מטעמה, זו איננה מוכנה כלל וכלל למסירה. המבקשת טוענת כי משנתברר לה כי הליקויים לא תוקנו, וכי הדירה איננה מוכנה למסירה, הודיעה למשיבה במכתב רשום, כי המסירה תתבצע רק כאשר יובהר כי הדירה אכן ראוייה למגורים. משפנייתה זו לא נענתה, הודיעה למשיבה, במכתבה מיום 21.7.2005 על ביטול ההסכם מחמת הפרה מהותית. לדבריה, מועד המסירה הינו תנאי מהותי בהסכם והפרתו בצורה בוטה מזכה אותה בסעד ביטול. טענות המשיבה: המשיבה טוענת כי המבקשת היא זו שהפרה את ההסכם בכך שלא שילמה את הסכומים הנקובים בו במועדיהם, ומשכך יש לקזז מתשלומי המבקשת את שיעור הפיצוי המוסכם הנקוב בחוזה. עוד היא טוענת כי המבקשת ערכה שינויים בדירתה וכי שינויים אלו הם שגרמו להתארכות הבנייה במשך מספר חודשים. הגנתה המרכזית של המשיבה מתמקדת בטיעון לפיו לא הפרה כלל וכלל את ההסכם, שכן ההוראות נשוּא התוספת כפופות להוראות ההסכם המקורי, וזה - מעניק לה שתי תקופות חסד המסתכמות בּ-9 חודשים. משכך, יש לחשב, לטענתה, את תקופת האיחור, אשר איננה נחשבת להפרה יסודית כמסתיימת רק ביום 30.5.05. משאין חולק כי המבקשת זומנה לקבלת החזקה לפני מועד זה הרי לא חל, לשיטתה, כל איחור. עוד טוענת המשיבה כי המבקשת נוהגת כלפיה בכפיות טובה, שכן למרות שהסכם הרכישה המקורי מקנה למבקשת דירה בשטח של 39 מ"ר, היא קיבלה בפועל דירה ששטחה מסתכם בכ- 44 מ"ר ולא שילמה בגין תוספת זו ולו גם אגורה אחת נוספת. השאלה שבמחלוקת: המבקשת עותרת, כאמור, למתן צו שיצהיר על בטלות הסכם המכר מחמת הפרה מהותית. הגם שבכתב התביעה נטענו טענות רבות בכל הנוגע לליקויים שנמצאו בדירה, והגם שכתב התביעה נתמך בחוו"ד שמאית בגין ליקויים אלו, הוסכם במהלך הדיון לצמצם את השאלה שבמחלוקת באופן ששאלת ההפרה היסודית תתמקד רק בטענת האיחור במסירה. הסכמה זו באה לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון מיום 3.4.06, לפיו הצהיר ב"כ המבקשת: "אני סומך את טענת ההפרה המהותית המחייבת בביטול על איחור במסירה. את ליקויי הבנייה טענתי כרקע בלבד". כפועל יוצא אף ניתנה החלטה בה נאמר, בין היתר: "רשמתי בפני כי התובעת מבססת את תביעתה לביטול ההסכם על הפרה מהותית המתבטאת בעיכוב במסירה". משכך, תוכרע השאלה באם בפנינו הפרה מהותית המזכה בביטול ההסכם, אם לאו, תוך התמקדות בשאלת האיחור במסירה, ובה בלבד. דיון והכרעה: 1. ראשית, יש להסיר מסדר היום את טענת המשיבה לפיה המבקשת היא זו שהפרה את ההסכם מחמת איחור בתשלומים. מלוח התשלומים הנקוב בהסכם עולה כי שני התשלומים הראשונים אמורים היו להתבצע בשנת 2001 ואילו התשלום השלישי במועד המסירה. טענה בדבר איחור של חודש ימים באשר לתשלום משנת 2001 המועלית לראשונה רק בשנת 2005, אינה יכולה להישמע כטענה רצינית, מה גם שהיא איננה מגוּבה בפנייה מוקדמת כלשהי, אף לא בעדות בדבר פנייה בעל-פה, אף לא לטרוניה כלשהי מטעם המשיבה באשר לאיחור נטען זה. שתיקת המשיבה במשך כל השנים מעידה על הסכמה לאחר התשלום מן המועד הנקוב למועד בו נעשה בפועל, או על מחילה על עיכוב זניח זה. יתרה מכך, מן התוספת להסכם שנחתמה על-ידי הצדדים ביום 20.4.03 עולה במפורש באופן שאינו מצריך פרשנות מיוחדת, כי המשיבה מוותרת על כל טענה לעניין איחור בתשלום. בסעיף 5 לתוספת הצהירה המשיבה כי לא תִדרוש מהמבקשת "כל סכום נוסף מעבר לתמורה הנקובה בלוח התשלומים". סביר להניח כי לו היתה קיימת טענה כלשהי לעניין האיחור בתשלומים, הרי שהדבר היה מוצא ביטוי בכתובים. ספק, אם נותר, מוסר ע"י סעיף 8 לתוספת הקובע: "... ולמען הסר ספק הצדדים מצהירים בזאת במפורש כי לא יהיה למי מהם כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה ביחס למועדי תשלום התמורה..." (ההדגשה של הח"מ). 2. אף בטענת המשיבה לפיה התעכבה המסירה בשל שינויים שביקשה המבקשת לערוך בדירתה - לא מצאתי כל ממש. גם טענת הגנה זו עולה לראשונה בתצהיר התשובה מטעם המשיבה, ולא בא זִכרה בהתכתבויות קודמות. זאת ועוד, במכתביה הרבים של המשיבה אל המבקשת, בהם הודע לה מעת לעת על דחיית המסירה פעם אחר פעם, צויינו סיבות רבות ומגוונות על מנת לתרץ את הדחייה, וביניהן: עיכובים מטעם הקבלן המבצע של חברת אלהר הנדסה בע"מ וכן "אילוצי המשק", "בעיות חמורות של זמינות כֹּח אדם בענף הבנייה בארץ בכלל". מעולם לא טענה המשיבה כי האיחור נובע משינויים שביקשה המבקשת לבצע בדירה. אף לא הוצגה כל ראיה להוכחת הטיענה בדבר שינויים נטענים אלו. משנתבקש מצהיר המשיבה להצביע במהלך הדיון על המקור ממנו שאב את טענת השינויים ו/או לתמכה באסמכתא כלשהי, השיב: "ש. מהי האסמכתא לכך שהשינויים של הקבלן האריכו אותה ב-60 יום? ת. האסמכתא לא נמצאת כרגע ברשותי. ש. האם תוכל להצביע על הודעה כלשהי לתובעת שבגלל השינויים שלה תדחה המסירה... ת. אין הודעה כזו. מי שהיה אמור למסור הודעה כזו זה הקבלן המבצע שאיתו הדברים נסגרו." (פרוטוקול, עמ' 11-12). יודגש כי למנהל המשיבה לא היה כל מידע בדבר הבנייה בפועל שהתבצעה, כאמור, על ידי הקבלן המבצע שלא הובא כלל לעדות. אני דוחה אף את הטענה לפיה חוסמת הגדלת שטח הדירה את התובעת מלהעלות טענה כלשהי, שהרי השינויים נכפו על המבקשת ונעשו עקב אילוצי תכנון ובנייה בהם נתקלה המשיבה במהלך הבנייה. 3. הטענה היחידה המועלית על-ידי המשיבה והראויה לדיון הינה הטענה לפיה הקנתה לה התוספת להסכם אורכת חסד נוספת של 9 חודשים מעבר למועד המסירה החדש שננקב בה, ומשכך עמדה במועד המסירה ואיננה נחשבת כמפרת ההסכם. ההסכם היסודי שנחתם, כאמור, ביום 14.8.01, מעניק למשיבה שתי תקופות חסד: התקופה האחת - נמנית בסעיף 18.5, הקובע כי כל איחור מצד המוכרת בהשלמת הדירה ובמועד מסירתה לקונה "מכל סיבה שהיא", אשר לא יעלה על 90 יום, לא יהווה הפרה של התחייבויות המוכרת ולא יזכה את הקונה בתרופה כלשהי; השניה - הנקובה בסעיף 18.10 להסכם, הקובע: "איחרה המוכרת במסירת החזקה בדירה לידי הקונה מעבר לימי האורכה, וכן בנסיבות אשר על פי כל האמור בהסכם זה מהווה הפרה מצד המוכרת של ההסכם, תשלם המוכרת לקונה דמי שכירות ראויים... ובכל מקרה, לא יותר מאשר 500 דולר לחודש. דמי השכירות הנ"ל ישולמו רק בגין התקופה שהחל מתום ימי האורכה וכלה ב-6 חודשי תשלום לכל היותר. לאחר מכן, יהיה רשאי הקונה, לפי בחירתו, לממש את הבטוחה או לקבל את כספו בחזרה מהמוכר...". משכך, מקנה ההסכם היסודי תקופת חסד כוללת הממלטת את המשיבה מהפרת ההסכם והמסתכמת ב-9 חודשים. (3 חודשים מכֹּח סעיף 18.5 ו-6 חודשים נוספים מכֹּח סעיף 18.10). יצויין, כי ההסכם נוקב בתקופת חסד נוספת, הנזכרת בסעיף 18.6 להסכם, הנובעת מכֹּח עליון, אולם זו לא רלבנטית לענייננו, שכן המשיבה לא טענה כלל כי האיחור במסירה נובע מכֹּח עליון. 4. לטענת המשיבה, משמועד המסירה שונה בהסכמה ליום 30.8.04, יש להוסיף לו את תשעת חודשי החסד נשוא סעיפים 18.5 ו-18.10 לעיל, ומשכך מסירת הדירה בחודש מאי שנת 2005 תואמת להוראותיו. לשיטתה, יש לקרוא בצוותא חדא את התוספת מיום 20.4.2003 ואת הוראות סעיפים 18.5 ו-18.10 להסכם העיקרי, דהיינו - להוסיף למועד המסירה הנקוב בתוספת, קרי: 30.8.04, שלושה חודשים - מכח סעיף 18.5 וכן ששה חודשים נוספים - מכח סעיף 18.10, ומשכך, מביאנו המניין ליום 30.5.05. לטעמה, פרשנות זו עולה בקנה אחד עם כללי הפרשנות, המחייבים לפרש חוזה בהתאם לתכלית אותה ביקשו הצדדים להגשים ובהתאם למטרות העיסקיות אותן שיוו לנגד עיניהם, אף מתיישבת עם העקרון, לפיו יש להעדיף קיומו של חוזה, על פני ביטולו. המבקשת דוחה פרשנות זו וטוענת, כי לא יעלה על הדעת כי היתה מסכימה לדחות את מועד המסירה ליום 30.8.04 לוּ ידעה שלמועד זה מתווספת, פעם נוספת, תקופת תשעת החודשים, המעלה את תקופת הדחיה הכוללת ל- 26 חודשים. 5. יש להדגיש כי המבקשת לא טענה, בהגינותה, כי במעמד החתימה על התוספת דוּבר בין הצדדים כי המועד החדש לא יהא כפוף לאורכות חסד, אף לא טענה כי הסכימה לאורכה מחמת השפעה בלתי הוגנת ו/או הטעיה. משכך, תוכרע הסוגיה לפי כללי הפרשנות ובשים לב לנסיבות החוזה המקורי והתוספת. סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, קובע כי לצורך פרשנות הסכם יש להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים "כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה ובמידה שאיננה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות". הכלל הבסיסי, היה ונותר, כי יש לפתוח בלשון החוזה המשמשת "תחנה ראשונה" וככל שניתן, ראוי לפרש את המסמך על פי הנאמר בחוזה ככתבו, לשונו ורוחו, שהרי לא בכדי טרחו הצדדים להסדיר את ההתקשרות ביניהם עלי כתב. וכפי שנפסק: "ככלל נכון להניח כי דרך בני האדם היא להקפיד ולדקדק בניסוח הסכמותיהם החוזיות והמילה הכתובה. מקום שמשמעותה ברורה וכוונתה המסתברת עולה בקנה אחד עם נושא ההתקשרות עודנה כמדומה, המקור האמין ביותר לאומד דעתם של המתקשרים" (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפורפים שיכון ויזום, פ"ד מט(2) 265, בעמ' 285) התהליך הפרשני רצוף מעבר חופשי מן החוזה אל הנסיבות ומן הנסיבות אל החוזה, תוך היזון חוזר בין מילות המסמך לבין הנסיבות בהן נערך. עוד יש לתת את הדעת לתכלית החוזה, שכן כאשר אומד הדעת הסובייקטיבי של הצד האחד אינו עולה בקנה אחד עם אומד דעתו הסובייקטיבי של הצד האחר, יפורש החוזה בהתאם לתכליתו ובהתאם לתכלית המצופה מסוג כללי של חוזה הדומה לחוזה נשוא הפרשנות. 6. במקרה דנן, אין מדובר בחוזה שלשונו עמומה או בחוזה המכיל סעיפים הניתנים לפרשונת סותרת, שכן התוספת נערכה בהינתן נסיבות מיוחדות בהן נקלעה אחת מיחידות השותפות שבנתה את הפרויקט, חברת נוגה אלקטרוניקה נדל"ן (1994) בע"מ, לקשיים כספיים, ניתן לגביה צו הקפאת הליכים ומונה לה מנהל מיוחד. נסיבות מיוחדות אלו הצריכו הערכות כלכלית ומשפטית על מנת להשלים את הפרויקט ולמסור את הדירות לרוכשיהן, שאם לא כן לא ניתן היה לבנות את הבניין והרוכשים היו נאלצים לממש את כספם באמצעות הערבויות על-פי חוק המכר. בנסיבות אלו הסכימה המבקשת, ואין בפיה כל טענה לפיה הושגה הסכמתה תוך הפעלת לחץ או השפעה בלתי הוגנת, אף אין בפיה עתירה לביטול ההסכמה, לשנות את ההסכם היסודי על דרך דחיית מועד המסירה הנקוב בו מיום 3.4.03 ליום 30.8.04. יצויין, כי בתוספת לא נאמר כי הדירה תמסר ביום 30.8.04, שכן הצדדים קבעו כי הסעיף בהסכם הקובע את מועד המסירה כיום 3.4.03 ישונה באופן הקובע את יום המסירה כיום 30.8.04, התנסחות המתיישבת עם הטיעון לפיו יראה ההסכם כאילו צוין בו מלכתחילה המועד החדש, קרי: 30.8.04 ולפיכך כפוף גם תאריך זה לשתי אורכות החסד. יתרה מכך סעיף 6 לתוספת קובע במילים מפורשות כי מועד המסירה ישונה "בכפוף להוראות ההסכם", ניסוח המחזק את הטיעון לפיו נהנה גם המועד הנדחה מהאורכות אותן מעניק החוזה היסודי. 7. אין לבטל במחי יד את טענת המבקשת לפיה לא יעלה על הדעת כי היתה מסכימה לדחייה כֹּה ארוכה וכי לא עלה על דעתה כי אף המועד הנדחה יתאחר ב-9 חודשים. יחד עם זאת ראוי לציין כי אין מדובר בדחייה כה ארוכה, שהרי מלכתחילה, ואין על כך חולק, היה כפוף המועד המקורי לארכת חסד של 9 חודשים, כך שמועד המסירה המקורי לא אמור היה לחול מלכתחילה לפני יום ה- 3.1.04, באופן שהמועד החדש נדחה על פי שיטתה היא הסתכם רק ב-8 חודשים. תוספת של 9 חודשים לאיחור לעיל, אינה כה קיצונית בהינתן העובדות המיוחדות לפיהן ניתן, כאמור, כנגד אחת השותפות צו הקפאת הליכים ובהנחה לפיה רצו כל הרוכשים לראות את דירת חלומותיהם קורמת עור וגידים. כאמור לעיל, הגם שלא מתוך כוונה תחילה, זכתה המבקשת לשיפור מעמדה בכל הנוגע לגודל הדירה. לא ניתן להתעלם מ"בונוס" זה ומשכך, צרוף הנסיבות גם יחד מעמיד את הסכמת המבקשת לסבירה ומתקבלת על הדעת. 8. אף אין להתעלם מן המאמצים שעשתה המשיבה על מנת להשלים את פרויקט הבנייה, מאמצים שיש לקחתם בחשבון בבואנו ליתן מענה לשאלה באם הפרה את ההסכם הפרה מהותית המאפשרת ביטולו, אם לאו. וכפי שנקבע בע"א 187/89, אבשלום רובין ואח' נ' יהודה זהר ואח', פ"ד מה(5) 824: "לטעמי אחד השיקולים המרכזיים לצורך אפיונה של הפרת חוזה בנייה, המתבטאת באי השלמת הבנייה במועד, כהפרה יסודית או כהפרה שאיננה יסודית, הינו אינטנסיביות המאמצים, שהושקעו לקיום החוזה על ידי הצד המפר, וטיבם של מאמצים אלו. שיקולים כגון אלה נלקחו בחשבון לצורך בחינת סבירותו של פרק הזמן לביצוע עיסקה פלונית, שהצדדים לא קצבו זמן מוגדר לביצועה... אינטנסיביות המאמץ תמדד, בין היתר, לפי היקף ביצוען של פעולות שונות, אשר המפר יכול היה לבצען ללא קשר לאילוצים חיצוניים...". התוצאה הגם שדחיתי את טענות המשיבה לפיהן המבקשת היא שהפרה את ההסכם מחמת איחור בתשלום ו/או מחמת ביצוע שינויים, אני דוחה את התביעה מכיוון שהגעתי לכלל מסקנה כי בחתימתם על התוספת הסכימו הצדדים כי אף המועד הנדחה יהא כפוף לשתי אורכות החסד הנקובות בחוזה היסודי. משאורכות אלו דוחות את מועד המסירה למועד בו נתבקשה המבקשת לקבל את החזקה בדירה, אין מקום לטיעון בדבר הפרה יסודית. העתירה לביטול ההסכם - נדחית. על הצדדים לקבוע מועד מתואם לקבלת החזקה בדירה ולהשלמת יתרת התמורה הנקובה בהסכם. אין בדחיית התביעה כדי למנוע מהתובעת להגיש תביעת פיצויים כספית בגין ליקויים שימצאו בדירה, אם חלילה ימצאו, ולא יתוקנו על ידי המשיבה במהלך תקופת הבדק. אף אין בדחיית התביעה כדי למנוע מהתובעת לעתור ליתרת הפיצוי הכספי המגיע לה בגין ששת חודשי האיחור, כנקוב בסעיף 18.10 להסכם, באם אלו לא שולמו לה במלואם. מאחר ונחה דעתי כי מקור הסכסוך נעוץ בהסתבכותה הכספית של המשיבה, בצו הקפאת ההליכים וכפועל יוצא בדחיית מועד המסירה וכן בחילופי הדירה שנכפו על המבקשת, לא מצאתי לנכון ליתן צו בדבר הוצאות. איחור במסירת דירהביטול עסקה (מקרקעין)מקרקעיןקניית דירה