לטענת התובע, הנתבע מסרב לשלם לו את דמי התיווך עליהם הוסכם, חרף פעולות התיווך שביצע להשכרת הנכס, ולפיכך הוא עותר לכך, שבית המשפט יחייב את הנתבע לשלם לו את המגיע לו. להלן פסק דין בנושא סירוב לשלם דמי תיווך בגין השכרה: פסק דין 1. זוהי תביעה לתשלום דמי תיווך בסכום של 67,702 ש"ח. 2. התובע הינו מתווך מקרקעין, בעל רשיון לעיסוק בתיווך מקרקעין, אשר מפעיל משרד תיווך בשם "משכנות המלך דוד". 3. הנתבע הינו הבעלים של נכס מקרקעין הנמצא בשכונת מלחה בירושלים. במשך תקופה מסויימת השכיר הנתבע את הנכס לשוכרים אשר הפעילו במקום בית אבות. ביום 13.6.99, בסמוך לתום תקופת השכירות, פרסם הנתבע מודעה בעיתון בה הודיע, כי הנכס עומד להשכרה. 4. בתביעה אותה הגיש בתיק זה טוען התובע, כי בינו לבין הנתבע נכרת ביום 4.10.99 הסכם תיווך, הנושא את הכותרת, "הזמנת שירותי תיווך מקרקעין בהתאם ל-"חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996", וכי בעקבות פעולות תיווך שביצע, בעצמו, השכיר הנתבע את הנכס לחברה לתועלת הציבור בשם "אור שלום כפר ילדים ונוער בע"מ". לטענת התובע, הנתבע מסרב לשלם לו את דמי התיווך עליהם הוסכם, חרף פעולות התיווך שביצע, ולפיכך הוא עותר לכך, שבית המשפט יחייב את הנתבע לשלם לו את המגיע לו. 5. הנתבע דוחה בתוקף את טענות התובע וטוען, כי מעולם, עד לישיבת קדם המשפט הראשונה שהתקיימה בתיק זה, הוא לא פגש בתובע. הנתבע מאשר כי ביום 4.10.99 הוא חתם על טופס הזמנת שירותי תיווך של משרד התיווך "משכנות המלך דוד". ואולם, לטענתו, מי שהחתים אותו על טופס זה, ומי שביצע את פעולת התיווך שהביאה להשכרת הנכס לחברת "אור שלום", לא היה התובע, אלא אדם בשם אייל X. הנתבע אינו חולק על כך, שמר X היה הגורם היעיל שהביא להשכרת הנכס. עם זאת הוא טוען, כי חרף עובדה זו, אין מר X ואין התובע זכאים לדמי תיווך. הטעם לכך הוא, שאין חולק על כך, שמר X אינו בעל רשיון לתיווך במקרקעין. 6. לצורך ביסוס טענתו, מפנה הנתבע למספר הוראות המצויות בחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996: סעיף 2(א) לחוק, קובע, כי "לא יעסוק אדם בתיווך במקרקעין, אלא אם כן הוא בעל רשיון..." סעיף 13 לחוק קובע, כי "אדם לא יעסיק אדם אחר בתיווך במקרקעין אלא אם כן המועסק הוא בעל רשיון לפי חוק זה; סעיף זה לא יחול לגבי העסקת אדם בתפקיד מינהלתי." סעיף 14 לחוק קובע, כי אחד התנאים לזכאות לקבל דמי תיווך הוא, שהאדם אשר ביצע את פעולת התיווך "...היה בעל רשיון לפי חוק זה בעת שעסק בתיווך..." 7. מיהו מר X? ובכן, התובע בחר שלא לזמן אותו לעדות. מטעם זה נמנע מאיתנו להתוודע אליו ולשמוע את דברו לגבי שאלות עובדתיות השנויות במחלוקת בין הצדדים, כפי שיפורט להלן. מתעודת עובד ציבור שנחתמה על ידי רשמת המתווכים, הגב' אסתר מויאל, והוגשה כראיה מטעמו של הנתבע, עולה העובדה, לגביה אין מחלוקת, כי למר X אין, ולא היה, רשיון לתיווך במקרקעין. במהלך עדותו הסביר התובע, כי מר X למד איתו בקורס למתווכי מקרקעין, אך לא השלים את המסלול. בתשובה לשאלה שנשאל מסר התובע, כי מר X היה האחראי, מטעם משרדו, על ביצוע עבודות שיפוצים בדירות של משרדים ממשלתיים אותן מתחזק המשרד, כאשר לטענתו, חלקו של מר X בפרשה שבפנינו היה מינהלתי גרידא. 8. המחלוקת העיקרית הקיימת בין הצדדים, היא מחלוקת בשאלות של עובדה. התובע טוען, כי הסכם התיווך נכרת בינו לבין הנתבע, וכי הוא עצמו, הוא ולא אחר, היה האדם שביצע את פעולת התיווך אשר הביאה להשכרת הנכס. מטעם זה הוא טוען, כי יש לחייב את הנתבע לשלם לו את דמי התיווך אותם הוא תובע בתביעה המונחת בפניי, שכן אין חולק על כך, שלתובע יש רשיון לעסוק בתיווך מקרקעין. התובע מאשר, כי למר X היה תפקיד בפרשה שבפנינו. ואולם, כאמור, לטענת התובע, מדובר היה בתפקיד מינהלתי גרידא, שאין בו שום היבט מהותי. מנגד טוען הנתבע, כאמור, שהאדם האחד והיחיד עימו היה לו קשר, הינו מר X. לדבריו, הוא ומר X חתמו ביום 4.10.99 על הסכם התיווך, בעת שמר X הגיע לנכס עם נציגת חברת "אור שלום", הגב' פיינברג, על מנת להציג בפניה את הנכס. כבר ציינתי את העובדה, שלטענת הנתבע, הפעם הראשונה בה ראה את התובע הייתה בישיבת קדם המשפט הראשונה שהתקיימה בתיק זה. 9. בטרם אכריע במחלוקת העובדתית הקיימת בין הצדדים, יש להבהיר, כי חזית המחלוקת בה יש להכריע, היא זו שעולה מכתבי הטענות. מצאתי לנכון להבהיר עובדה זו, כיוון שבמהלך שמיעתו של משפט זה, חלו שינויים מסויימים בגרסתו של התובע. כך, למשל, בסעיף 7 לכתב התביעה טען התובע, כי הוא עצמו הפגיש בין הנתבע לבין הגב' פיינברג, וכי ביחד עם הנתבע הוא הציג בפני הגב' פיינברג את הנכס שהנתבע העמיד להשכרה. כך גם נטען על ידי התובע בסעיף 7 לתצהירו בו אמר: "בעת הצגת הנכס לנציגת השוכר, גב' פיינברג דבורה, הראתי עם מרק את הנכס כולו (על כל חלקיו) לשוכר". אלא, שבמהלך שמיעת המשפט, ככל הנראה בעקבות הכחשתו הנמרצת של הנתבע ובעקבות עדותה של הגב' פיינברג, שינה התובע את גרסתו ואישר, כי מי שהפגיש בין הנתבע לבין הגב' פיינברג היה מר X, ולא הוא. התובע אישר את טענתם של השניים, כי הוא לא נכח במעמד זה, אלא מר X. טענת התובע כיום היא, כי הוא שוחח בטלפון עם הנתבע קודם לפגישה האמורה, וסיכם איתו את תנאי הסכם התיווך ואת מועד הפגישה, אלא שביום בו נקבע הביקור בנכס ביחד עם גב' פיינברג, הוא לא יכול היה להגיע, ולכן ביקש ממר X להגיע לנכס, להחתים את הנתבע על הסכם התיווך, ולהפגיש בינו לבין הגב' פיינברג. הנתבע, דוחה טענה זו וטוען, כי מעולם לא שוחח עם התובע, מעולם לא סיכם עימו את תנאי הסכם התיווך, ומעולם לא קבע איתו פגישה לצורך הצגת הנכס. לטענתו, הפעם הראשונה, ולמעשה גם האחרונה, בה פגש במר X הייתה ביום 4.10.99, בעת שמר X הגיע לנכס, ללא תיאום מראש, עם הגב' פיינברג, אשר ביקשה לבדוק את האפשרות לשכור את הנכס עבור חברת "אור שלום". לטענת הנתבע, בעקבות הפצרותיו של מר X, הוא נאות לחתום עימו על הסכם התיווך, והוא אכן חתם, בהיותו משוכנע, שמר X, אשר הציג את עצמו כמתווך, הינו אכן מתווך בעל רשיון. 10. על יסוד הראיות שהובא בפניי, הגעתי לכלל מסקנה, שיש לקבוע, כי מי שביצע את פעולת התיווך כולה, או לפחות את חלקה העיקרי, היה מר X ולא התובע. כמה טעמים למסקנה זו, אותם אמנה להלן; 11. הטעם הראשון הוא, שבהסכם התיווך שנכרת בפרשה שבפנינו אין שום אזכור לשמו של התובע, אפילו לא ברמז. הטופס עליו נערך ההסכם, הוא טופס סטנדרטי של "משכנות המלך דוד" ונרשם בו, כי המתווך הוא "משרד תיווך: משכנות המלך דוד.... באמצעות הסוכן: X איל ת.ז. X ". במקום המיועד לחתימת "המתווך", חתם לא אחר מאשר אייל X. יוצא, אפוא, כי מההסכם עצמו עולה, כי "המתווך" הוא אייל X, אשר רשם את מספר תעודת הזהות שלו, וחתם על ההסכם בחתימת ידו. 12. הטעם השני הוא, שמעדותה של הגב' פיינברג, ומשלושה רישומים שערכה "בזמן אמת", עולה, כי מי שביצע את פעולת התיווך עבור השוכרת, חברת "אור שלום", היה אדם בשם אייל, אשר הציג את עצמו כמתווך, ולא התובע. אין חולק על כך, שאותו אייל, הינו מר אייל X. כך, למשל, ביומן הפגישות אותו ניהלה באותה תקופה רשמה הגב' פיינברג, לגבי הביקור בנכס שנועד ליום 4.10.99, כי עליה לפגוש את "אייל" בחנייה של האיצטדיון, מקום הסמוך לנכס המדובר. במסמך אחר שרשמה הגב' פיינברג באותם ימים היא ציינה, כי על רקע מחלוקת שהייתה קיימת לעניין גובה דמי התיווך שהיה על חברת "אור שלום" לשלם, היא שוחחה בטלפון עם "אייל", והגיעה עימו לסיכום אשר מופיע באותה תרשומת. יוצא, אפוא, כי לא רק שהביקור בנכס נקבע מראש עם "אייל" והתקיים בנוכחותו, אלא שהוא גם האדם עימו הוסדר נושא תשלום דמי התיווך. אך מובן, שאין מדובר בעניינים מינהלתיים, כפי שטוען התובע. 13. הטעם השלישי הוא, שאני מקבל את עדות הנתבע, כי מי שביצע את פעולת התיווך, לרבות ניהול המשא ומתן לגבי תוכנו של הסכם התיווך עליו הוא חתם ביום 4.10.99, היה מר X, ולא התובע. 14. הטעם הרביעי הוא, שהתובע לא זימן את מר X למסור עדותו, חרף התפקיד המרכזי שמייחסים לו בפרשה שבפנינו. לטענת התובע, מר X נמצא מזה שנים בחו"ל, ואולם מדבריו עולה, כי הוא מגיע מדי פעם לארץ, ולכן, כך נראה, אם היה רצון - ניתן היה לזמנו. 15. הטעם החמישי הוא, שהתובע לא הביא כראיה מטעמו, תדפיסים של חברת הטלפון הנוגעת בדבר, בתמיכה לטענתו, כי עוד קודם לפגישה שהתקיימה בנכס ביום 4.10.99, הוא שוחח בטלפון עם הנתבע, סיכם עימו את תנאי הסכם התיווך, וקבע עימו מועד לקיום הפגישה עם הגב' פיינברג. 16. קו הטיעון של התובע בכתב התביעה ובתצהיר העדות הראשית שהגיש היה, כי הוא, באופן אישי, ביצע את פעולת התיווך שהביאה להשכרתו של הנכס, וכי הוא, באופן אישי, היה זה שהציג את הנכס בפני הגב' פיינברג. הואיל והחלטתי לקבל את גרסתם של הנתבע ושל הגב' פיינברג כי מר X היה זה שהפגיש ביניהם, תוך שהוא מציג עצמו כמתווך לכל דבר ועניין, יש לקבוע, כי התובע לא הוכיח את תביעתו. 18. די היה בעובדה שלא קיבלתי את טענת התובע, כפי שהועלתה בכתב התביעה ובתצהירו, כדי להביא לדחיית התביעה. ואולם, למעלה מהדרוש אתייחס לגרסה המאוחרת שהעלה התובע במהלך שמיעת המשפט. לטענת התובע, אין כל חשיבות לעובדה שמר X הפגיש בין הנתבע לבין הגב' פיינברג, כיוון שעיקרה של פעולת התיווך מתבטא בכך, "שהוא אשר חיבר במוחו את הצדדים להסכם השכירות" (סעיף 9 לסיכומיו). לטענת התובע, "... עיקרו של התיווך הוא החיבור בין שני הצדדים. לאחר פעולה זו, אשר נעשתה על ידי התובע האוחז ברישיון תיווך, עצם ההחתמה על הסכם התיווך וליווי נציגת השוכרת למושכר אין בהם כדי להעלות או להוריד ממעשה התיווך עצמו. לו היתה גב' פיינברג ניגשת לבדה לנכס, לא היה כל שינוי ביצירת הקשר בין העמותה לנתבע" (סעיף 12 לסיכומי הנתבע). 19. אין בידי לקבל טענה זו. אכן, אין להוציא מכלל אפשרות, שאילו הייתי משתכנע כי התובע שוחח עם הנתבע ועם הגב' פיינברג לפני הפגישה ומסכם איתם את הדברים, וכי מר X "נכנס לתמונה" ברגע האחרון, רק משום שנבצר מהתובע להגיע לפגישה, ואילו הייתי משתכנע כי מר X מילא תפקיד טכני בלבד, ייתכן והיה מקום לקבוע, כי התובע הוא המתווך, וכי הפעולות הטכניות שביצע מר X, אינן גורעות ממעמדו זו. ואולם, כפי שציינתי, מהראיות שהובאו בפניי עולה תמונה שונה; מיומן הפגישות של גב' פיינברג עולה, כי מלכתחילה הפגישה הייתה אמורה להתקיים עם מר X ולא עם התובע; מעדות הנתבע עולה, כי מר X ניהל עימו משא ומתן לעניין גובה דמי התיווך, דבר שאינו מאפיין פעולתו של שליח; מטופס הזמנות שירותי התיווך ומעדותם של הנתבע ושל גב' פיינברג עולה, כי מר X הציג עצמו בפני השניים כמתווך ולא כשליח. ולבסוף, כאשר התעוררה מחלוקת לגבי תשלום דמי התיווך שחברת "אור שלום" צריכה לשלם, ההתדיינות הייתה עם מר X ולא עם איש מלבדו. 20. הטענה העומדת ביסוד התביעה היא, שהתובע היה, בעצמו, המתווך שהביא לכריתת הסכם השכירות בין הנתבע לבין חברת "אור שלום". משהחלטתי לדחות טענה זו, אין התובע זכאי לתשלום דמי תיווך כלשהם, ועל כן יש לדחות את תביעתו. האם התובע זכאי לדמי תיווך בגין פעולת התיווך שביצע מר X, אשר אני מוכן להניח, כי הופנה על ידי התובע? ובכן, נראה, כי אין חולק על כך, שאם אדם ביצע פעולת תיווך מבלי שיש לו רשיון, אין הוא זכאי לתבוע תשלום דמי תיווך. כך עולה מהוראותיו הברורות של החוק, וכך עולה מפסיקתם של בתי המשפט [השווה: ת.א. 35980/04 (שלום ת"א) גורביץ חמדה נ' הראל יוסף; ת.א. 46665/05 (שלום ת"א) אשכנזי מוריס נ' מגדלי הדר אפקה בע"מ]. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 46665/05 דה כהן בע"מ נ' אלון עמרם, נדונה השאלה, האם שירותי תיווך יכולים להינתן באמצעות תאגיד. בית המשפט המחוזי השיב על שאלה זו בחיוב אך הדגיש, כי הדבר מותנה בכך, שפעולת התיווך עצמה תיעשה על ידי מתווך בעל רישיון. לפיכך, העובדה שהתובע היפנה את מר X לצורך ביצוע פעולת תיווך בין חברת "אור שלום" לבין הנתבע, אינה מזכה אותו בקבלת דמי תיווך, כיוון שלמר X לא היה רשיון תיווך. 21. לכאורה, בכך הייתי יכול לסיים את פסק הדין. ואולם, למעלה מן הדרוש אוסיף, שגם אם הייתי מגיע למסקנה שהתובע זכאי לדמי תיווך, הרי שלגבי שיעור דמי התיווך הייתי מעדיף את גרסתו של הנתבע לגבי מה שסוכם בינו לבין מר X, על פני גרסת התובע. אבאר; 22. מבחינה רישומית מדובר בנכס המורכב משתי יחידות רישום נפרדות, הנמצאות בשני מגרשים סמוכים השייכים לאותו קומפלקס. כתובתה של היחידה האחת היא ברחוב רקם 15, ובה 24 דירות. כתובתה של היחידה האחרת היא רחוב רקם 27, ובה 6 דירות. התובע טוען, כי הוסכם שהנתבע ישלם דמי תיווך בגובה מחצית דמי השכירות החודשיים שנקבעו לכל הנכס (8,500$), כאשר נקבע, כי עבור כל שנת שכירות נוספת, עד שלוש שנים, ישלם הנתבע סכום זהה לכל שנה. הנתבע דוחה טענה זו וטוען, כי מה שהוסכם הוא, כי ישלם דמי שכירות חד פעמיים בגובה מחצית דמי השכירות החודשיים שקבעו, רק לגבי הנכס ברחוב רקם 15 (5,000$). הוא תומך טענתה זו בעובדה, שעל גבי הטופס הסטנדרטי של הזמנת שירותי התיווך נרשם על ידי מר X, בכתב יד, "1/2 חודש + מע"מ", כאשר בתיאור הנכס לגביו התבקשו שירותי התיווך נכתב, כי מדובר בנכס בן 24 חדרים הנמצא ברחוב רקם 15, מבלי שנאמר דבר לעניין היחידה אשר כתובתה רחוב רקם 27. בתצהירו המפורט גולל הנתבע את פרטי המשא ומתן שהתנהל בינו לבין מר X, והוא הסביר מדוע הוסכם מה שהוסכם, לטענתו. 23. לכאורה, ניתן היה לצפות לכך, שנוכח הגרסה אותה העלה הנתבע, יזמן התובע לעדות את מר X. אלא, שכפי שציינתי, הדבר לא נעשה. לטענת התובע, הטופס הסטנדרטי עליו חתם הנתבע ברור, ותוכנו מדבר בעד עצמו, ונכתב בו במפורש, כי "לתקופה של מעל 6 חודשים (לרבות הסכם שכירות לתקופה קצרה יותר שתוארך לאחר מכן) ישולם חודש שכירות מכל צד מדמי השכירות השנתיים עבור כל שנה משנות השכירות כולל הארכתה (בן אם ניתנה אופציה להארכה כזו בהסכם המקורי ובין אם לא) עד תום שלוש השנים הראשונות". 24. אין חולק על כך, שהקטע המצוי בטופס הסטנדרטי, ואשר בו רשומים דמי התיווך, כמצוטט לעיל, לא נמחק. ואולם, גם אין חולק על כך, שמר X הוסיף בכתב ידו את המילים "1/2 חודש שכירות + מע"מ", וכי הרישום בכתב יד אינו מתיישב עם הקטע הסטנדרטי המודפס. השאלה שיש לשאול היא, מה היחס בין השניים? התובע טוען, כי הרישום בכתב יד נועד לשנות את גובה דמי התיווך השנתיים ולהעמידם על דמי השכירות לחצי חודש, ולא לחודש שלם, כאשר התניה לפיה אם חוזה השכירות יהיה, או יוארך, לתקופה העולה על שנה, ישלם הנתבע דמי תיווך גם לשנה, או לשנתיים, שלאחר מכן. מאידך טוען הנתבע, כי הרישום בכתב יד מחליף לחלוטין את הקטע המודפס, ולכן מדובר בדמי תיווך חד פעמיים, הנגזרים מדמי השכירות שיקבל הנתבע בשנת שכירות אחת. 25. כפי שציינתי, הנתבע מסר תיאור מפורט לגבי המשא ומתן שהתנהל בינו לבין מר X, והוא הסביר מדוע הוסכם מה שהוסכם. הואיל ופרק זה של פסק הדין נכתב בבחינת "למעלה מן הדרוש", לא אחזור על הדברים. די לי בכך, שגרסתו של הנתבע נשמעת סבירה והגיונית, וכי התובע לא זימן את מר X לעדות על-מנת לסתור אותה. יצויין, כי הנתבע העלה גירסה זו כבר בתחילה, והוא הביע נכונות מלאה לשלם את דמי התיווך בשיעור שלטענתו, הוסכם לגביו. 26. סוף דבר. הגעתי לכלל מסקנה שהתובע לא ביצע את פעולת התיווך במסגרתה הושכר נכסו של הנתבע, ולפיכך החלטתי לדחות את תביעתו. 27. ככל שמדובר בשאלת ההוצאות, הרי שיש טעם רב בדברי ב"כ הנתבע, בדבר האופן בה התנהל התובע בפרשה זו. ואולם, מנגד, אין חולק על כך, שמבחינה סיבתית, היה התובע חוליה בשרשרת אשר הביאה לידי כך, שהנתבע השכיר את הנכס שלו לחברת "אור שלום", אשר שילמה לנתבע, במשך שנים, דמי שכירות ניכרים. לאחר ששקלתי בדבר, אני מחליט לחייב את התובע לשאת בהוצאות הנתבע, וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 6,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. דמי תיווךתיווךשכירות