עם כניסתם של התובעים לדירה, גילו בה לטענתם ליקויים רבים, ומשפנו לנתבעת בבקשה לתקנם נענו, כי התיקונים יבוצעו בתום שנת הבדק. משלא התייצבה הנתבעת לבצע את תיקוני שנת הבדק, מסרו לנתבעת דו"ח ליקויים. לטענת התובעים, נתנו לנתבעת אפשרות לתקן את הליקויים, אך הנתבעת בחרה לתקן ליקויים אחדים בלבד. ##להלן פסק דין בנושא תיקון חלקי בלבד של ליקויי בניה:## 1. זהו פסק דין בתביעת התובעים לתשלום פיצויים בגין ליקויי בניה והחזר תשלום ששולם לטענתם ביתר, בגין רכישת דירה מהנתבעת. הוחלט לקבל את התביעה באופן חלקי, מן הנימוקים שיפורטו להלן. הנני מתנצל בפני הצדדים על האיחור במתן פסק הדין. 2. התובעים, חתמו ביום 27.9.95, על "בקשה לרכישת דירה" בבנין שבנתה הנתבעת, כאשר מחיר הדירה הנקוב בבקשה היה סך 276,231 ₪ כולל מע"מ. לטענתם, הוזמנו ביום 3/12/95, יחד עם רוכשי דירות נוספים, לחתום על חוזי רכישה, ואז גילו כי מחיר הדירה עלה לסך של 318,958 ₪. משמחו על כך, הודיעה להם הנתבעת, כי ההפרש מגלם בתוכו שיפורים במפרט הדירה, לרבות ריצוף ושיש משופרים, וכן התקנה של דלת פלדה וארונות מטבח עליונים. התובעים טענו, כי חתמו על הסכם הרכישה בלחץ האירועים, ותוך הסתמכות על מצגי הנתבעת. לטענת התובעים, משנכנסו לדירתם, גילו כי למעט ארונות מטבח עליונים משופרים, בוצעו יתר השיפורים בכל הדירות בבנין, כסטנדרט. התובעים סבורים, כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב, ונטלה מהם שלא כדין סך 35,000 ₪, שהינו ההפרש שבין מחיר הדירה בבקשה לרכישה, ובין המחיר הנקוב בחוזה המכר מיום 3/12/05, בניכוי עלות ארונות המטבח העליונים. עם כניסתם לדירה, גילו בה לטענתם ליקויים רבים, ומשפנו לנתבעת בבקשה לתקנם נענו, כי התיקונים יבוצעו בתום שנת הבדק. משלא התייצבה הנתבעת לבצע את תיקוני שנת הבדק, מסרו לנתבעת דו"ח ליקויים שנערך עבורם, על-ידי חברת "טרמינל" שירותי הנדסה בע"מ (להלן: "טרמינל"), אך הנתבעת כפרה בנכונות הדו"ח, וביצעה חלק קטן מן התיקונים הדרושים בלבד. לטענת התובעים, לאחר ביצוע התיקונים על-ידי הנתבעת, פנו שוב לחברת "טרמינל", אשר ערכה דו"ח ליקויים נוסף, אך משפנו לנתבעת בשנית, סירבה זו להיפגש עמם. חוות הדעת שנייה של חברת טרמינל, אשר נערכה לאחר ביצוע התיקונים על-ידי הנתבעת, והוגשה על ידי התובעים, מפרטת ליקויים שעלות תיקונם המוערכת עמדה על סך 31,982 ₪. לטענת התובעים, קיימים בדירה ליקויים, אשר אינם ניתנים לתיקון, וגורמים לירידת ערך הדירה. לעניין זה הוגשה מטעם התובעים חוות דעתו של שמאי מקרקעין, מר יונה אנטלר, אשר העריך שווי ירידת ערכה של דירת התובעים, בסך 11,000$. לטענת התובעים, נתנו לנתבעת אפשרות לתקן את הליקויים, אך הנתבעת בחרה לתקן ליקויים אחדים בלבד, כפרה בקיום הליקויים הנוספים, ואף סירבה להיפגש עם התובעים משפנו אליה בשנית. לפיכך, סירבו התובעים, להתיר לנתבעת לבצע את התיקונים הנדרשים, ועמדו על תביעתם בתשלום פיצויים במלואה. בנוסף, תבעו פיצויים בגין עגמת נפש, טרדה, ואי נוחות, שנגרמו להם לטענתם, בשל הליקויים והתנהגות הנתבעת . התובעים העמידו תביעתם בגין נזקים אלה, על סך 10,000 ₪. סכום התביעה הינו 127,982 ₪. 3. לטענת הנתבעת, היא נהגה עם התובעים בתום לב, ועמדה בכל מצגיה והתחייבויותיה שבהסכם המכר, ע"פ דין לרבות חוק המכר (דירות), התשל"ג - 1973. הנתבעת טענה כי ההפרש שבין עלות הדירה עפ"י הבקשה לרכישה, לבין עלותה בהתאם להסכם המכר, נובע משיפור מפרט הדירה, כפי שהוסבר לתובעים בעת החתימה על ההסכם. לטענתה, בין החתימה על בקשת הרכישה לבין החתימה על ההסכם, עברו כשלושה חודשים, ולפיכך, אין לקבל את טענת התובעים, כי ההסכם נחתם מתוך לחץ. לטענת הנתבעת, במעמד מסירת הדירה, ובמהלך שנת הבדק, ביצעה תיקונים יסודיים של הליקויים הגלויים בדירת התובעים, מעולם לא התחמקה מביצוע התיקונים כאמור, והתיקונים אף בוצעו לשביעות רצונם של התובעים. ככל שמדובר בליקויים אחרים, טענה הנתבעת, כי מדובר בליקויים המתגבשים בחלוף זמן, ועומדת לה הזכות לשוב ולתקן ליקויים אלה, ככל שמתגלים. הנתבעת טענה כי פרט לחוות הדעת ההנדסית הראשונה של חברת טרמינל, בעקבותיה בוצעו התיקונים כאמור, לא העבירו אליה התובעים, כל חוות דעת נוספת, אך ככל שנותרו בדירה ליקויים נוספים, הרי שזכותה לתקנם. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של המהנדס עמית זיו, אשר העריך את עלות ביצוע התיקונים בדירתם של התובעים, בסך של 2,850 ₪. 4. בית המשפט מינה את המהנדס מר יעקב דובדבני, כמומחה מטעם ביהמ"ש, לצורך הערכת שווי הליקויים בדירת התובעים, ובהמשך מונה משרד זייד אורניב בע"מ, לצורך מתן חוות דעת מומחה בשאלת ירידת ערך הדירה, בגין ליקויים שאינם ניתנים לתיקון. בחוות דעתו התייחס המומחה דובדבני לליקויים המפורטים בחוות דעת המומחה מטעם התובעים, לרבות ליקויי ריצוף וחיפוי קרמי, טיח פנים, אלומיניום, ליקויים בדלתות פנים וליקויי חשמל ואינסטלציה, והעריך את עלות תיקונם בסכום של 10,150 ₪ לא כולל מע"מ. המומחה, מר מרדכי זייד, מודד ושמאי מקרקעין, העריך את ירידת ערך הדירה בגין ליקויים אותם לא ניתן לתקן, ב- 5,450$. 5. במהלך דיוני ההוכחות, נחקרו התובע, המומחה מר זייד, ועובד הנתבעת, מר שמעון פוני. הצדדים הגישו סיכומי טענות בכתב. 6. התביעה כוללת ארבעה ראשים - השבת תשלום ששולם ביתר, פיצוי בגין הליקויים בדירת התובעים, פיצוי בגין ירידת ערך הדירה, ופיצוי בגין הנזק הלא ממוני. 7. טענת התשלום ביתר - כאמור, טענו התובעים, כי שילמו לנתבעת תשלום עודף בסך של 35,000 ₪, המהווה הפרש בין התמורה הנקובה בבקשה לרכישת דירה, לבין התמורה הנקובה בהסכם המכר, לאחר ניכוי עלות ארונות המטבח העליונים. הבקשה לרכישת דירה מיום 27/9/95, החתומה על-ידי התובעים, צורפה כנספח ת/1 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעים. מחיר הדירה במסמך זה, הינו 276,231 ₪ כולל מע"מ, צמוד למדד תשומות הבניה מחודש מרס 1995. מפרק "לוח תשלומים" שבבקשה עולה, כי עם החתימה על הבקשה כאמור שילמו התובעים לנתבעת סך של 10,000 ₪. נקבע כי התשלום בסך 100,000 ₪ ישולם תוך 30 ימים מחתימת חוזה הרכישה, הסך של 140,000 ₪ ישולם תוך 60 ימים, לאחר מכן, וסך 26,231 ₪, ישולם בעת האכלוס. מחיר הדירה אשר נקבע בסעיף 10 לנספח א' בהסכם הרכישה, הינו 318,958 ₪. לוח התשלומים שונה, באופן ששלושת התשלומים הראשונים, נותרו כפי שהיו בבקשה לרכישת דירה (למעט מועדי תשלומם), ואילו התשלום האחרון, האמור להשתלם עם מסירת החזקה בדירה, הוגדל לסך 68,958 ₪. התובעים חתומים ליד סעיף 10 לנספח א', וליד סכום התשלום השלישי אשר, כאמור, הנו היחיד ששונה לעומת הבקשה לרכישת דירה. בסעיף 5 לתצהירו הצהיר התובע, כי: "... הנתבעת נהגה עמנו שלא בתום לב, ונטלה מאיתנו שלא כדין, ותוך עשיית עושר שלא במשפט, את הסכום של 42,727 ₪ (ובניכוי עלות המטבח העליונים בסך של 5,727 ₪), ואנו מעמידים את דרישתנו להחזר יתרת הסכום העודף של 35,000 ₪, וזאת בתוספת ריבית והצמדה מיום 03.12.95!". אלא שכבר בתחילת חקירתו של התובע התברר, כי ביום 8/2/96 נערך נספח תשלומים נוסף, שהחליף את הנספח א' להסכם הרכישה. לפי הנספח החדש עמדה התמורה בגין רכישת הדירה על הסך של 305,701 ₪, וזהו הסכום ששולם על-ידי התובעים בפועל. התובע ביקש לתקן את טענו בתצהיר במהלך השלמת חקירה ראשית, כשהוא מצהיר בעמ' 1 לפרוטוקול: "... לא שלמנו 318,958 ₪ אלא 305,701 ₪ על פי נספח התשלומים מיום 8.2.96". כאשר נשאל התובע בחקירתו הנגדית, מדוע לא צירף את הנספח התשלומים ה"חדש" לתצהירו, הכחיש כי מדובר בהסתרה מכוונת, וטען כי מדובר בטעות. גם אם נקבל טענת התובע, כי לא הסתיר את הנספח החדש, אלא השמיט אותו בטעות, הרי שחלק התביעה המתייחס לתשלום העודף לכאורה, קטן לכ 30,000 ₪, אך סבורני, כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה גם לענין סכום זה. לטענת התובעים, הציגה הנתבעת לפניהם מצג, לפיו ההפרש האמור מבטא תמורה עבור שיפורים שונים ביחס למפרט דירתם - מצג שהתברר להם כלא נכון, משום שלמעט התקנת ארונות מטבח עליונים, לא היה מפרט דירתם בפועל, שונה ממפרט דירותיהם של דיירים נוספים בבניין. דא עקא, התובעים לא הביאו כל ראיה לכך, שיתר הדיירים לא נשאו בתוספת תשלום בגין אותם שיפורים, ולא הוכיחו כי השיפורים אכן ניתנו ליתר הדיירים כ "סטנדרט". התובעים גם לא הביאו ראיה כלשהי להוכחת טענתם, לפיה שווי הארונות העליונים שהותקנו בדירתם הינו אכן 5,727 ₪, וכי זהו הסכום שיש לקזז מסכום ההפרש הנטען. הנתבעת מצידה הגישה ברשות בית המשפט, לאחר דיון ההוכחות, עותק ממפרט מקורי לדוגמא, וכן עותק ממפרט "משופר", עליו חתמו התובעים, מהם עולה לכאורה, כי אכן נמסרה לתובעים דירה הכוללת מפרט משופר. מר שמעון פוני, סיפק בחקירתו הסבר מניח את הדעת, לעצם ההפרש שבין שני הסכומים: "התובע חתם על סך של 276,000 ₪ כולל מע"מ בעת חתימת הבקשה, יש לנו תוספת שיפורי סטנדרט של 5% וזה יוצא 291,000 ₪, יש לנו הצמדה נוספת של 5.01% ממדד זכיה של החברה, ממד חודש מרץ 95, שעמד על 133.5 עד למדד בעת הקניה 140.3 וזה יוצא כ - 10%. ההצמדה באה על התוספת. בסך הכל יוצא 305,770 ₪ לערך וזה מה שנספח לנ/3 המתקן את כל הטעויות שהיו במהלך החוזה ועל זה גם הסכים הדייר". ובהמשך העיד מר פוני: "אתה אומר שהתובע לא קיבל שום שיפור סטנדרט חוץ מהחלק העליון שבמטבח, אני אומר ש - 5% שיפורים, הוספו לדיירים וכל הדיירים הסכימו לשלם 5% כנגד תוספת הסטנדרט". סבורני, כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח, כי ההפרש שבין הסכום הנקוב בבקשה לרכישה לבין הסכום המופיע בהסכם רכישה, ניטל מהם שלא כדין, ולא הפריכו את טענת הנתבעת, כי התוספת מגלמת בתוכה תוספת בגין שיפורים, ובגין הצמדות ע"פ הסכם הרכישה. יש על כן לדחות חלק זה של התביעה . 8. המומחה מר דובדבני לא נחקר על-ידי הצדדים, ולא נטענה בסיכומיהם כל טענה בגינה יש להמנע מקבלת חוות דעתו. יש ע"כ לקבוע, כי עלות תיקון הליקויים בדירתם של התובעים הינה 10,150 ₪, בתוספת הפרשי הצדה וריבית מיום 24/9/02 - יום עריכת חוות הדעת ובתוספת מע"מ. הסכום המשוערך בתוספת מע"מ, הינו 15,193 ש"ח. הצדדים חלוקים, בשאלת זכותה של הנתבעת לתקן את הליקויים. התובעים טענו, כי זכותה של הנתבעת לתיקון הליקויים מוצתה, כאשר הנתבעת הוזמנה לבצע תיקונים, עם קבלת חוות דעת המומחה מטעם התובעים, ובצעה "תקוני שפכטל בלבד". הנתבעת טענה, כי לא ניתנה לה אפשרות סבירה לתקן הליקויים, ויש להפחית סכום הפיצוי לתובעים ב 50% בשל כך. התובע טען בתצהירו, כי פנה אל הנתבעת עם קבלת חוות הדעת מחברת טרמינל, מיום 7.5.98, אלא שהנתבע בצעה כאמור תקונים מעטים בלבד. לאחר מכן, שבו התובעים ופנו אל חברת טרמינל, וקבלו חוות דעת נוספת המצביעה על כך, כי מרבית הליקויים לא תוקנו. התובע טען, כי מסר חוות דעת זו לנתבעת, ופנה אליה פעמים רבות בעל פה, והיא השיבה פניו ריקם. לטענתו, מסר לנתבעת מכתבו מיום 25.8.99, לפיו, משלא נענו פניותיו עד אז, החליט לפנות לבית המשפט. סבורני, כי יש להעדיף גרסת התובעים, לפיה ניתנו לנתבעת הזדמנויות לבצע התיקונים, וזכותה לבצעם מוצתה. ראשית, מעלה חוות דעת המומחה, כי חלק ניכר מן הליקויים האמורים בחוות הדעת הראשונה של חברת טרמינל, לא תוקנו בפועל. משמע, לא תוקנו כל הליקויים שהובאו לידיעת הנתבעת כנדרש. מעבר לכך, התובע טען, כי מסר את חוות הדעת השניה של חברת טרמינל באופן אישי, לפקידה בשם איריס במשרד הנתבעת. טענה זו לא הופרכה, ואותה פקידה לא זומנה כעדה מטעם הנתבעת. סבורני על כן, כי יש לפסוק לזכות התובע פיצוי בגין הליקויים, כאמור בחוות דעת המומחה דובדבני, ללא הפחתה. 9. המומחה מטעם בית המשפט מר זייד, אמד את ירידת ערך הדירה בגין הליקויים שאינם ניתנים לתיקון, בסך 5,450$ (דולר ארה"ב). המומחה התייחס בחוות דעתו, לארבעה מרכיבים הגורמים ירידת ערך, והם: שטח חצר, רוחב הפרוזדור, בליטות לכוון הפרוזדור וניקוז. א. לעניין שטח הגינה - שטח הגינה שנמסרה לתובעים הינה 86 מ"ר. התובעים תבעו פיצוי בגין הפחתת השטח ביחס לשטח הגינה, אשר נקבע בבקשה לרכישת דירה - 101 מ"ר. הנתבעת נתלית בתנאי המפורט בסעיף ההערות, בבקשה לרכישת דירה, בו אישרו התובעים: "ידוע לנו שהגינה הצמודה יכולה לקטון או לגדול המחיר למ"ר הוא 100 ₪ כולל מע"מ". הנתבעת סבורה על כן, כי התובעים זכאים להחזר של 1,500 ₪ בלבד בגין 15 מ"ר. יצויין, כי שטח החצר, לא הוגדר באיזה מן המסמכים האחרים שהוגשו לבית המשפט. המומחה, מר זייד, כתב לעניין זה בחוות דעתו: "אין מסמך חתום המקובל על שני הצדדים לעסקה, לגבי שטח החצר מלבד הבקשה לרכישת דירה. בקשה זו חתומה ע"י הקונה בלבד. לפיכך סוגיית הפיצוי בגין שטח חצר "חסר" לכאורה של כ - 15 מ"ר מובאת להחלטת כבוד השופטת. אומדן שווי חצר בשטח של כ - 15 מ"ר בהתחשב בכך ששטח זה נחשב ל"חצר שולית" נאמד על ידי בכ - 1,500$". סבורני, כי נוכח התניה בבקשת הרכישה, לפיה שטח הדירה עשוי להשתנות, הרי שאין לפנינו התחייבות של הנתבעת, למסור לתובעים חצר בשטח 101 מ"ר כנטען. יש לראות ההתייחסות לשטח הגינה במסמך זה, כהערכה בלבד, כאשר בפועל עשוי שטח החצר להיות שונה. מכאן כי לא נגרמה לדירה ירידת ערך כנטען בשל ההפרש בשטח הדירה. עם זאת, הודתה הנתבעת כאמור בסיכומיה, כי יש להשיב לתובעים סך 1,500 ₪.יש לראות הסכמתה זו, כהסכמה להשבת חלק התמורה בגין ההפרש בשטח הדירה, ויש על כן לפסוק לזכות התובעים, סך 1,500 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום חתימת הבקשה - 27.9.95. סכום זה משוערך ליום מתן פסק הדין לסך 3,742 ₪. ב. רוחב הפרוזדור - המומחה מטעם ביהמ"ש העריך בחוות דעתו, את ירידת הערך בגין ליקוי זה בסך 1,000$. לטענת הנתבעת, נתפס המומחה לכלל טעות, בקביעתו כי אורך הפרוזדור הינו 4.3 מטר, ולפיכך רוחבו אמור להיות ע"פ התקן מטר אחד. אין לקבל טענה זו, שכן המומחה ציין מפורשות, כי אורך הפרוזדור הינו 4.3 מטר. המומחה אמנם הסכים במהלך חקירתו, בעמ' 9 כי: "... ההצרה של הפרוזדור באה לידי ביטוי בעיקר (ההדגשה אינה במקור - ג.ג) לאורך 2.05 מטר", אין בכך כדי לשנות קביעת המומחה לעניין אורך הפרוזדור, והמומחה עצמו קבע: "אני לא מסכים שאורך המבואה לצורך השמאות צריך להיות 2.05". לפיכך יש לקבל קביעת המומחה, לפיה חלה ירידת ערך בסעיף זה בסך 1,000$. ג. בליטות לכוון פרוזדור - המומחה העריך בחוות דעתו, את ירידת הערך בגין ליקוי זה הינו בסך 1,600$, אך בעמ' 9 לחקירתו הסכים, כי: "יכול להיות שבמקרה הנדון לאור רוחבו העודף בקטע מסויים, יתכן יכול לבוא לידי ביטוי רק חלק מ - 1,600$ לדעתי לפחות 25% הוא חופף". ירידת ערך בסעיף זה הינה על כן 1,200$. ד. המומחה קבע כי בגין ניקוז המרזבים לחצר, חלה ירידת ערך בשווי 850 דולר. הנתבעת טענה, כי ניתן לתקן הליקוי בעלות של כ - 500 - 700 ₪. אכן בעמ' 10 לפרוטוקול הציע המומחה פתרון אפשרי, לתיקון הליקוי (יצירת מרזב תחתי) בעלותו של 500 - 700 ₪, אך עם זאת, ציין כי לצורך הקמת המרזב כאמור, יש צורך להתחבר לצינור, והדגיש כי אין לו ידיעה האם קיים צינור איסוף מים תחתי, שאליו ניתן להתחבר. הנתבעת לא הראתה כי קיים צינור איסוף כאמור. ירידת הערך בסעיף זה, הינה אפוא 850$. ה. המומחה קבע כי חלה ירידת ערך בסך 500$ בשל בליטת צנרת שפכים. הצדדים לא העלו כל טענה בעניין זה, ויש על כן לקבל קביעת המומחה בסעיף זה. ו. סה"כ ירידת הערך בגינה זכאים התובעים לפיצוי, הינה על כן, 3,550 דולר ארה"ב, וסכום זה יש לתרגם לש"ח, עפ"י השער ביום מתן חוות הדעת - 15.5.03 , ולהוסיף עליו הפרשי הצמדה. הסכום המשוערך הינו 16,477 ₪ . 10. בנסיבות העניין, נוכח היקף הליקויים ומהותם, יש לפסוק לזכות התובעים פיצוי בגין עגמת נפש, בסך 3,000 ש"ח. 11. סכום הפיצוי שיש לפסוק לזכות התובעים, הינו אפוא 38,412 ₪. 12. לשיטה אחרונה אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, פיצוי בסך 38,412 ש"ח, וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ, והוצאות בסך 3,000 ש"ח. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום, מתן פסק הדין, ועד לתשלום בפועל. בניהליקויי בניה