ביטול פסק דין בהעדר הגנה בגלל בעיות זיכרון

להלן החלטה בנושא ביטול פסק דין בהעדר הגנה בגלל בעיות זיכרון: החלטה 1. בפניי בקשת הנתבע 2 (להלן: המבקש) לבטל את פסק הדין שניתן נגדו בהעדר הגנה והתייצבות עוד ביום 16.11.06 ופסיקתא שנחתמה עוד ביום 25.12.06. 2. המבקש מציין כי מזה 20 שנים הוא סובל ממחלת לב כלילית וסוכרת וכי מאז שנת 2001 הוא סובל גם מבעיות זיכרון. לטענתו היה שקוע כל כולו במחלותיו ומצבו הנפשי היה בכי רע. כפועל יוצא מכך צמצם מאד את עבודתו כעורך דין עצמאי עד שסגר את משרדו. 3. לטענת המבקש בעיותיו הרפואיות הן שגרמו לכך שלא הגיש כתב תביעה בשמה של המשיבה בטרם חלפה תקופת ההתיישנות. 4. לטענת המבקש יש לו הגנה טובה כנגד התביעה שכן כל נזקיה של המשיבה מסתכמים בראש הנזק של כאב וסבל ומכאן שפסק הדין שניתן צריך להתבטל. 5. המשיבה, היא התובעת, מתנגדת לבקשה. לטענת בא כוחה אין הבקשה מקימה עילה לביטול פסק הדין והמבקש לא נתן טעם מדוע לא פעל להגשת הגנה במיוחד לאחר שהתביעה הוגשה לאחר שהוגשה נגדו תלונה ללשכת עורכי הדין שנדונה ובסופו של יום אף העביר את תיקה של המשיבה אצלו ללשכה. דיון 6. התביעה כנגד המבקש הוגשה בעילה של רשלנות מקצועית לאחר שלא הגיש כתב תביעה בעניינה של התובעת כנגד קרנית הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן:קרנית) בטרם חלפה תקופת ההתיישנות. התביעה שבפניי הוגשה גם כנגד קרנית. 7. הבקשה הוגשה גם כנגד קרנית בתור משיבה נוספת לבד מהתובעת. ב"כ קרנית הגיב לבקשה וטען כי אינו צד נכון לבקשה שעניינה מערכת היחסים שבין המבקש למשיבה בלבד. צודק ב"כ קרנית שאין הבקשה לביטול נוגעת למשיבה 2 לאחר שהתביעה נגדה נדחתה בהסכמה. גם המבקש מודה בבקשה שהתביעה כנגד קרנית לא הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות ועל כן ברי שאין כל הצדקה לביטול ההליכים שנוהלו מול קרנית. על כן לא ראיתי את קרנית צד לבקשה. 8. בבוא בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד מטעמים שבשיקול דעת, עליו להשיב על שתי שאלות. "ראשית: מהי הסיבה שגרמה לכך שהמבקש לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט? שנית: מהם סיכויי ההצלחה של הנתבע - המבקש, אם יבוטל פסק הדין והנתבע יורשה להתגונן במשפט?" ומוסיף כב' השופט זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעמ' 738 כך: "השאלה השניה היא עיקר, ולשאלה הראשונה נודעת אך חשיבות משנית. אין בית המשפט רוצה לעשות מלאכת-סרק. .....לכן הלכה פסוקה היא, כי פסק דין כזה, שניתן כהלכה, לא יבוטל על פי בקשת הנתבע, אלא אם כן יש בידו להראות שתצמח לו תועלת מהביטול, היינו, שיש לו סיכוי לזכות במשפט, אם יבוטל פסק הדין והוא יורשה להתגונן." חרף העובדה שהחשיבות הראשונה הינה לסיכויי ההצלחה, הרי שגם לשאלה הראשונה חשיבות. 9. בכל הנוגע לסיכויי ההצלחה של המבקש בהגנתו, יש לציין כי גם המבקש אינו טוען שאין עילת תביעה נגדו ברשלנות. כפי שציינתי הוא עצמו מודה שלא הגיש את תביעת המשיבה במועד. זאת חרף העובדה שהחל בטיפול בעניינה ואף קיבל עבורה תשלום תכוף בסמוך למועד התאונה. זאת גם חרף העובדה שהוא אינו מכחיש את טענת התובעת כי פנתה אליו פעמים רבות במהלך השנים שיגיש תביעתה ובכל זאת לא עשה כן. 10. כך גם אין חולק כי לתובעת הייתה עילת תביעה כנגד קרנית וזו האחרונה אף הקדימה תשלום תכוף בשעתה מבלי שהמבקש נדרש להגיש תביעה לתשלום תכוף לבית המשפט. מכאן שסיכויי ההצלחה של המבקש לדחיית התביעה נגדו לא קיימים. 11. כל טענתו של המבקש במישור זה נוגעת לשיעור הפיצוי לו זכאית המשיבה בגין פגיעתה בתאונת דרכים ביום 24.3.94. בסעיף 15 לתצהירו התומך בבקשה, מציין המבקש כי המשיבה לא עבדה מחוץ למשק ביתה ועל כן אין מקום להכיר בהפסדי השתכרות. עוד הוא טוען כי ההוצאות הרפואיות כוסו על ידי התשלום התכוף שהשיג עבורה. מכאן שכל שנותר בתביעת המשיבה הינו רכיב כאב וסבל. 12. המשיבה ילידת 1935, אלמנה שגרה עם בנה העיוור ומטפלת בו. כתוצאה מן התאונה נחבלה בכף רגל שמאל וסבלה משבר מסוג LISFRANK. התובעת אושפזה בבית חולים איכילוב ועברה שחזור פתוח של השברים וקיבוע בעזרת מסמרי קירשנר. רגלה של התובעת הושמה בגבס למשך מספר שבועות והיא נדרשה לטיפולים פיזיותרפיים. בעת שחרורה מבית החולים צוין כי היא זקוקה לשיקום. התובעת שהתה בשיקום במשך כחודש. אף לאחר מכן נדרשה התובעת להלך בעזרת קביים כפי שעולה גם ממכתבו של המבקש מיום 8.8.94. על פי המסמכים שצורפו לתביעה הייתה המשיבה במעקב וטיפול במרפאות חוץ של בית חולים איכילוב עוד בחודש יולי 1996 היינו למעלה משנתיים לאחר התאונה. (אישור לכך מצוי גם במכתבו הנוסף של המבקש לקרנית מיום 30.9.96). מתוך העובדה שהתובעת נזקקה לטיפולים בגין השבר במשך למעלה משנתיים לאחר התאונה הנחתי כי נותרה לה נכות שלא נופלת מ - 10%. 13. בפסק הדין שניתן כנגד המבקש הנחתי כי לתובעת זכאות לפיצוי בגין כאב וסבל לפי 10% נכות. סכום זה נכון למועד מתן פסק הדין עמד על - 49,726 ₪. 14. ברכיב הוצאות רפואיות ונסיעות הבאתי בחשבון סכום גלובלי מעבר לתשלום התכוף בשיעור של כ - 7,500 ₪ בערכי היום. 15. ברכיב עזרת הזולת הבאתי בחשבון את הקבלות שצורפו לכתב התביעה ומהן עלה כי המשיבה נזקקה לעזרה בשכר בחמישה חודשים ראשונים שלאחר שובה מן השיקום בסך כולל נומינלי של 11,400 ₪ ובערכם למועד מתן פסק הדין סך של - 31,000 ₪. הנחתי כי גם לאחר התקופה הראשונה נזקקה המשיבה לעזרה בשכר הגם שהבאתי בחשבון גם את גילה של התובעת וסה"כ ראיתי להביא בחשבון סך של 30,000 ₪ בערכי קרן (בממוצע כשעתיים בשבוע) ומשוערכים להיום מאמצע תקופה - סך של 45,000 ₪. לאור מצבה הכלכלי של המשיבה הבאתי בחשבון שאילולא התאונה היא לא הייתה נזקקת לעזרה בשכר לפחות עד הגיעה לגיל 70 שנה. יחד עם זאת ראיתי לקבל טענת המשיבה כי כתוצאה מהשברים בכף הרגל היא נזקקת לעזרה. מדובר באשה מבוגרת שלפגיעה זו היו השלכות על יכולתה לנהל את משק ביתה, בנסיבותיה המיוחדות, ומכאן הפיצוי לעבר עד להגיעה לגיל זה. 16. סה"כ הנזק עומד על 133,226 ₪. מאחר ופסק הדין ניתן על סמך המסמכים שבתיק ראיתי לעגל הסכום כלפי מטה ולפסוק סכום גלובלי של 130,000 ₪ כסך כל נזקיה של התובעת בגין התאונה. יש להביא בחשבון שמאחר ומדובר בתאונה משנת 1994, היינו 12 שנים עובר לכתיבת פסק הדין, הרי שהריביות מהוות משקל נכבד בסכום הסופי. 17. מכל האמור לעיל לא ראיתי כי טענת המבקש הנוגעת לסכום פסק הדין עומדת לו. 18. באשר לטענה הנוגעת לסיבה בגינה לא הגיש המבקש כתב הגנה, הרי שגם טענה זו ראיתי לדחות. 19. המבקש לא נותן בתצהירו כל טעם מדוע לא הגיש כתב הגנה כנגד התביעה וכל טענותיו נוגעות לסיבה בגינה לא הגיש את תביעת המשיבה במועד. 20. מתוך תצהירו של המבקש, כמו גם מתוך התביעה ונספחיה, עולה כי חרף בעיות הזיכרון להן טוען המבקש הוא דאג לכך שמאן דהוא יטפל בענייניו במסגרת התלונה שהגישה המשיבה נגדו עוד בשנת 2003. כלומר לכל המאוחר במועד זה כבר ידע המבקש שעליו לדאוג למי שידאג לענייניו וזאת לא עשה. לו היה המבקש מעביר הטיפול בענייניו לגורם כלשהו כי אז גם התביעה לכשהגיעה אליו הייתה מטופלת במועד. 21. אלא שגם האמור בתצהיר המבקש והמסמכים שצרף לתצהירו אין בהם כדי להואיל. במכתב סיכום אשפוז במחלקה לשיקום אורטופדי מ - 17.10.06 לא מצוין דבר באשר לפגיעה בכושרו הקוגניטיבי של המבקש ולא כל בעיית זיכרון. זאת הגם שהמבקש התקבל למחלקה לצורך לימוד הליכה ושיקום לאחר קטיעה. יתרה מכך בדו"ח ריפוי ועיסוק מצוין בעמודה של מצב קוגניטיבי כי מצבו תקין וכי המבקש מיישם את כל המוסבר לו. בכל המסמכים הרפואיים מהאשפוז האחרון בשנת 2006 אין כל אינדיקציה לכך שהמבקש סובל מבעיה בזיכרון ונזקק לעזרה בניהול ענייניו. מכאן שמצבו הקוגניטיבי של המבקש לא היה כזה שמנע ממנו לטפל בענייניו. 22. ב"כ המשיבה מפנה לפסק הדין שניתן לאחרונה בעניין רע"א 1272/05 גד כרמי נ' דניאל סבג, (טרם פורסם), מיום 2.12.07. ואכן עיון בסעיף כד' לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין נותן מענה לטענת המבקש שבפניי ואין לי אלא להפנות לנאמר שם. ייאמר מיד כי במקרה שבפניי כלל לא נטען למצב נפשי קשה כל כך כמו זה שנדון בפרשת גד כרמי הנ"ל. 23. המבקש לא הוכיח כי אכן היה במצב שמנע ממנו הגשת כתב ההגנה בתביעה שבפניי. המבקש גם לא התייחס לטענה שמועלית בתגובת ב"כ המשיבה ולפיה ידע גם ידע על פסק הדין שניתן נגדו בסמוך למועד נתינתו וזמן רב עובר להגשת בקשתו זו. במצב דברים זה אין בטיעון כדי להצדיק ביטולו של פסק הדין עם כל הצער שנוגע למצבו הרפואי של המבקש. בהיות המבקש עורך דין בהשכלתו ובעיסוקו יש בהתנהגות זו משום זלזול מופגן, זלזול שמתיישב גם עם התמונה שעלתה מהתנהלותו שנים רבות קודם לכן בטיפול בעניינה של המשיבה. סוף דבר 23. לאור דברי שלעיל לא הוכיח המבקש סיכויי הצלחה אם יבוטל פסק הדין . כך גם לא נתן המבקש טעם של ממש מדוע לא הגיש הגנתו בזמן. מכאן שהבקשה נדחית. רק בשל מצבו של המבקש לא ראיתי לעשות הוצאות הבקשה. פסק דין בהעדר הגנהביטול פסק דין