בקשה לגילוי מסמכים ספציפי

בית המשפט ציין לעניין בקשה לגילוי מסמכים ספציפי כי יש לבחון האם המסמכים רלוונטיים לדיון המתנהל בין הצדדים ולשאלות שבמחלוקת, האם זוהי דרך יעילה לבירור התביעה והאם הגילוי דרוש לשם דיון הוגן. יוצאת דופן לגבי גילוי מסמכים היא תביעה למתן חשבונות. אם המסמך שבגינו מתבקש הגילוי הוא חשבון בין הצדדים, אין טעם לחייב את הנתבע בגילוי מסמכים, היינו החשבונות, שכן לפני שהוכיח התובע את הזכות המחייבת את הנתבע במתן החשבונות, מה זכות יש לו לתובע לדעת את עסקי הנתבע. גילוי החשבונות, בתביעה כזו, עלול לגרום לתקלה נוספת, והיא שבאמצעות הצו ישיג המבקש את כל אשר הוא מבקש להשיג בתביעה עצמה, וזאת בטרם יזכה בדין. להלן החלטה בנושא בקשה לגילוי מסמכים ספציפי: החלטה בבש"א 20134/07 עותרים התובעים להורות לנתבעים למסור תצהיר גילוי מסמכים בהתאם למכתב הדרישה שנשלח אליהם (נספח א'), ובבש"א 20883/07 עותרים התובעים להורות לנתבעים להשיב על השאלון שהופנה אליהם. בכתב התביעה נטען, כי הנתבעים ייצרו יהלומים מסוג מסויים, בהתאם לשיטת חיתוך ייחודית שפותחה על ידי התובע 1, וזאת ללא ידיעתם של התובעים וללא הסכמתם. בין התובעים לנתבעת 2 התנהל הליך בוררות, ובמסגרת פסק הבוררות (נספח כ"ג לכתב התביעה) נקבע, בין היתר, כי התובעים זכאים לקבלת חלקם בגין מכירת הסחורה וחלוקת המיזם העסקי המשותף בין התובעים לנתבעת 2, לאחר קיזוז ההוצאות שנפסקו לחובת התובעים בגין תפיסת הסחורה. בכתב התביעה נטען, כי הנתבעים מכרו את מוצרי התובעים, תוך יצירת מצג לפיו מדובר במוצרי הנתבעים עצמם, וזאת למרות סיום ההתקשרות העסקית בין התובעים לנתבעים (סעיף 114(ב) לכתב התביעה. מנוסח הדברים והקשרם, ניתן להסיק כי טענה זו נסבה על התקופה שלאחר מתן פסק הבוררות). התובעים עתרו, בין היתר, למתן צו מניעה האוסר על הנתבעים לייצר או לשווק יהלומים שיש בהם משום שימוש מלא או חלקי בהמצאה של התובעים, וכן למתן צו האוסר על הנתבעת 2 לעשות כל שימוש בפטנט או בסימן המסחר הרשום על שם התובעים. בנוסף, עתרו התובעים למתן צו למתן חשבונות, ובין היתר, למסור את פלטי המחשב המפרטים את נתוני מכירת היהלומים שנתפסו, לרבות התקבולים והרווחים שהופקו מהמכירה, החל ממועד מתן פסק הבוררות ועד למועד מתן הסעד, וכן פלטי מחשב המפרטים את היהלומים המשווקים על ידי הנתבעת 2, בתקופה האמורה. התובעים עתרו גם למתן צו המורה לנתבעים למסור את תכנת המחשב המנהלת את המלאי, הייצוא והייבוא של היהלומים המלוטשים, וכן את תוכנת המחשב המנהלת את חומרי הגלם וייצורם, וכן למתן צו המחייב את הנתבעת 1 למסור לתובעים את מחשבו האישי של התובע 1. מעיון בדרישת הגילוי שנמסרה לנתבעים, ניתן להיווכח, כי כל קטגוריות המסמכים (סעיפים 1-27 למכתב הדרישה), חופפות לנתונים שמסירתם התבקשה במסגרת הסעד למתן חשבונות. אמנם, קטגוריות מסמכים אלה נוסחו באופן פרטני הרבה יותר מנוסח הדברים בסעיף הסעד למתן חשבונות (סעיף 127(ד), 127(ו)-127(ח)), אך אין בכך בכדי לגרוע מההנחה, שאלו למעשה הנתונים שהתובעים מבקשים לקבלם. כידוע, תביעה למתן חשבונות מתבררת בשני שלבים- ראשית, יש לבחון האם קיימת זכאות עקרונית למתן חשבונות, וככל שהתשובה לכך חיובית, יש לבחון האם קיימת זכאות עקרונית לתבוע את הכספים הנובעים מאותם חשבונות (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 215-218). בבש"א (י-ם) 6279/04 אורה מושב להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' בלסקי (28/9/04) נקבע- "כאשר מתבקש גילוי מסמכים ספציפיים יש לבחון האם המסמכים רלוונטיים לדיון המתנהל בין הצדדים ולשאלות שבמחלוקת, האם זוהי דרך יעילה לבירור התביעה והאם הגילוי דרוש לשם דיון הוגן. יוצאת דופן לגבי גילוי מסמכים היא תביעה למתן חשבונות. אם המסמך שבגינו מתבקש הגילוי הוא חשבון בין הצדדים, אין טעם לחייב את הנתבע בגילוי מסמכים, היינו החשבונות, שכן לפני שהוכיח התובע את הזכות המחייבת את הנתבע במתן החשבונות, מה זכות יש לו לתובע לדעת את עסקי הנתבע. גילוי החשבונות, בתביעה כזו, עלול לגרום לתקלה נוספת, והיא שבאמצעות הצו ישיג המבקש את כל אשר הוא מבקש להשיג בתביעה עצמה, וזאת בטרם יזכה בדין...". בהתאם לכך, אין הצדקה להעתר לבקשת התובעים לגילוי ספציפי של מסמכים, שכן בקשה זו אינה אלא "ניסיון" לקבלת אחד הסעדים העיקריים שבתביעה, במסגרת הליכים מקדמיים. לאור מסקנה זו, מתייתר הצורך לדון בנימוקי התנגדות אחרים של הנתבעים בתגובתם (כגון סודיות מסחרית, העדר רלוונטיות וכוללניות הניסוח). התובעים טוענים, כי אין להם התנגדות למסירת תצהיר גילוי כללי, וזאת לאחר שהנתבעים ימסרו להם תצהיר גילוי מצידם. לפיכך יתן בזאת צו גילוי כללי, לביצוע הדדי בתוך 30 יום. בכפוף לכך, נדחית בש"א 20134/07. בבש"א 20883/07 עתרו התובעים להורות לנתבעים להשיב על השאלון שהופנה להם (נספח א'). השאלון כולל 155 שאלות, ובפתחו נאמר כי על כל אחד מ-13 הנתבעים להשיב עליו. נראה כי שאלות 1-133 מופנות כלפי כל אחד מהנתבעים, בעוד ששאלות 134-155 מופנות כלפי הנתבע 3 (כך, לפחות, על פי המצויין בשאלון עצמו). אני מסכים עם הנתבעים בכך שאין הצדקה לחייב כל אחד מהנתבעים להשיב בנפרד על השאלון, שכן מהלך מעין זה עלול להכביד עליהם יתר על המידה, ואין לו הצדקה עניינית, בייחוד שעה שהטענות בתביעה מופנות כנגד הנתבעים בכללותם. בנסיבות העניין, יהיה זה ראוי כי אחד מהנתבעים, שזהותו תקבע על ידי הנתבעים (או בא כוחם) ישיב על השאלון, ובנוסף לכך, ישיב הנתבע 3 על החלק בשאלון שהופנה אליו. הנתבעים טוענים, כי השאלון כולל שאלות מטרידות, שאינן רלוונטיות,חלקן מתייחסות לתקופה שלאחר סיום פעילות המיזם, בחלקן יש בכדי לפגוע בסודותיהם המסחריים וחלקן קשורות לסעד למתן חשבונות שהתבקש בתביעה. עייינתי בשאלון רחב ההיקף, ואני רואה לנכון להורות לנתבעים להשיב על השאלון, למעט השאלות הבאות- (א) שאלות מס' 3-22, 33-46, 101, 102, 105- מהטעם שמדובר בסעד מוסווה למתן חשבונות; (ב) שאלות מס' 47-53, 56-59, 62 ו-64- שמענה עליהן עלול לפגוע באינטרסים המסחריים של הנתבעים שלא לצורך, שכן הן קשורות ישירות למסכת העובדתית בתביעה; (ג) שאלות 90-94- הקשורות להשכלתו ועיסוקיו של הנתבע 7 ולקשריו בבורסת היהלומים, ואינן רלוונטיות ישירות להליך; (ד) שאלות 151, 154 ו-155 (שהופנו לנתבע 3)- המגלמות גם הן סעד למתן חשבונות. למעט שאלות אלה, מתבקשים הנתבעים להשיב על השאלון, בתצהיר שיימסר לתובעים בתוך 30 יום. אין צו להוצאות.גילוי מסמכיםמסמכים