בית המשפט פסק בעניין הגשת ראיות נוספות כי הכלל הוא שבעל דין אמור וחייב להגיש את כל ראיותיו ב"חבילה אחת", ולא בתפזורת. נקבע כי מטעמים סבירים והוגנים, בעל דין המבקש לתקן את הפגם, מן הראוי שביהמ"ש ייענה לו, אך הנטל כמובן על המבקש לסטות מן הסדרים הקבועים - לשכנע את ביהמ"ש, כי יש בבקשתו לכלול עצמו כיוצא מן הכלל. עוד נקבע, כי על ביהמ"ש ליתן דעתו לאופי הראיה הנוספת שאותה רוצים להגיש, אם היתה ראייה "טכנית" ופשוטה, או ראיה שיש בה להשפיע על השלב אליו הגיע המשפט. הרשאת הבאת עד נוסף, אינה תשבש דבר בסדר הדין התקין, שכן יש לבחון אותה היטב וליתן משקל לשיקול, אם יכולים היו המבקשים להביא הראיה קודם לכן, ומה הסיבה שלא הובאה הראיה. יש לייעל הדיונים, ואף לנהל המשפט במהירות וביעילות רבה, ואולם דחף היעילות אינו צריך להיפך לבהילות. לעולם אין לשכוח שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמהץ להלן החלטה בנושא בקשה להגשת ראיות נוספות: החלטה 1. תחילתם של ההליכים בתובענה כספית שהוגשה עוד במאי 2005, ולאחרונה (ביום 01.04.08) הוגשה בקשה לצירוף ראיה והארכת מועד להגשת הסיכומים מטעם המבקשים. 2. המבקשים עותרים לביהמ"ש בבקשה להשתמש בסמכותו ולהתיר להם לצרף ראיה נוספת, בדמות תצהירו של מר שלמה כהן מיום 18.03.08, שכן מר שלמה כהן בתצהירו, מעיד כי אולץ על ידי המשיב מס' 1, שהינו מפקח בכיר במס הכנסה, לבדות ראיה ולהוציא תחת ידו חשבונית ע"ס 67,570 ₪ בגין עבודות שלכאורה בוצעו על ידי חברת ימנה שבבעלותו, בנכס נשוא התובענה, עבודות שלא בוצעו מעולם. לטענת מר שלמה כהן, רק באופן זה הסכים המשיב מס' 1 לשלם לו כספים בגין עבודות אחרות שביצע עבורו, וכן להשיב לו כספים שהמשיב מס' 1 חייב לו. עוד טוענים המבקשים, כי החשבונית המדוברת הוגשה לבית משפט זה על ידי המשיב מס' 1 על מנת לבסס בכך עילת תביעה כנגד המבקשים בסכום החשבונית. המבקשים טוענים כי הראיה שצירופה מתבקש עתה, הגיעה לידי המבקשים בסמוך למועד הגשת הבקשה, והיא בעלת השפעה מכרעת על זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין ומשכך עותרים הם לביהמ"ש לקבלה כראיה. לבקשתם צירפו המבקשים תצהירו של מר יאיר הרוש, המבקש מס' 2, וכן תצהירו של מר שלמה כהן. 3. המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים כי המועד להגשת סיכומים חלף, וכי לשיטתם - אין להעתר לבקשה זו בעיתוייה הנוכחי ובעיקר נוכח המשמעות של היענות לבקשה, וכי חלפו כמעט 4 חודשים מאז ניתנה ההחלטה בדבר הגשת סיכומים, ויתירה מכך - הבקשה לצירוף ראיה בדמות תצהיר של מר שלמה כהן, מי שהוזמן כעד מטעם המשיבים, לא תאפשר למשיב מס' 1 ליתן התייחסותו לאמור בתצהירו. כמו כן טענו המשיבים, כי באם תתקבל הבקשה, הרי שעותרים הם לקבוע מועד לחקירתו של מר שלמה כהן, ומנגד השלמת חקירתו של המשיב מס' 1. 4. המבקשים הגישו תשובה לתגובת המשיבים, בה חזרו הם על עיקרי בקשתם, והבהירו כי הראיה החדשה שצירופה מתבקש, חושפת לכאורה מעשים חמורים שבוצעו לכאורה ע"י המשיב מס' 1, לרבות בידוי ראיה על ידי הכתבה למר שלמה כהן לצורך המשפט כאן, וזאת על מנת להערים על בית המשפט. המבקשים מוסיפים עוד כי מי שגרם להתארכות ההליכים הינם המשיבים דווקא. 5. אחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה - מצאתי לקבל הבקשה, לא בלי היסוס, מכל אחד ואחד מנימוקי המבקשים והכל כפי שיפורט להלן. 6. אין חולק כי על ב"כ בעלי הדין, ככלל, מוטלת החובה הדיונית להגיש ראיותיהם ב"חבילה אחת", כך שבשלב ההוכחות - יוכל ביהמ"ש לפסוק בתובענה, אחר תום ההתדיינות. יחד עם זאת, ניתן אף לפנות את מקומו של עקרון זה, כאשר ביהמ"ש מתרשם כי הגשת הראיה הנוספת דרושה לשם בירור האמת, וכי יש בה כדי לסייע לביהמ"ש לעמוד באופן מלא ושלם על זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין. בתי המשפט, עשויים להעתר לבקשה מסוג זה, כאשר אי הגשת הראיה אינה נובעת ממחדלו של בעל הדין, ובנסיבות מסויימות, אף כאשר הגשתה מתבקשת בשלב הערעור. בענייננו, אין חולק כי שלב שמיעת הראיות הסתיים וכי ניתנה החלטה בדבר הגשת סיכומים מטעם בעלי הדין. אכן בעלי הדין לא הגישו הסיכומים מטעמם במועד שנקבע, ואף נשלחו התראות למבקשים בנוגע לאי הגשת הסיכומים מטעמם. המבקשים מפרטים בבקשתם כי מר שלמה כהן, מנהל חברת ימנה, פנה מיוזמתו טלפונית למשרד ב"כ המבקשים וביקש להגיע לפגישה דחופה. מר שלמה כהן, הגיע למשרדי ב"כ המבקשים והעלה על גבי תצהיר טענותיו כפי שעלו בתצהיר שצורף לבקשה. מר שלמה כהן טען כי רק עתה פנה לב"כ המבקשים בשל חששו מהמשיב מס' 1. יתר על כן, נראה כי האמור בתצהירו של מר שלמה כהן - נוגד את עדותו של המשיב מס' 1, ואף, ואומר זאת, בלשון זהירה, יש באמור בתצהירו כדי לשמוט חלקית את הקרקע מתחת לתביעתו הנגדית של המשיב מס' 1. 7. נראה כי אכן, אין זה השלב המתאים להתיר הגשת ראיות נוספות, לאור השלב אליו הגיע המשפט [שלב הגשת סיכומים], ואולם, אף לאור ההלכה הנותנת, הרי שניתן לרפות את הפגם ולפצות את המשיבים בפסיקת הוצאות, שכן הצדק צריך להעשות ולא רק להראות, ובבקשת המבקשים בפני - הצדק ייעשה לאחר שיציגו העניין בצורה מלאה בפני ביהמ"ש. אין חולק כי הכלל הוא שבעל דין אמור וחייב להגיש את כל ראיותיו ב"חבילה אחת", ולא בתפזורת, שאחרת "ייטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון, ואתה מידת הדין, לוקה" (ראה בע.א. 507/64). אכן נקבע כי מטעמים סבירים והוגנים, בעל דין המבקש לתקן את הפגם, מן הראוי שביהמ"ש ייענה לו, אך הנטל כמובן על המבקש לסטות מן הסדרים הקבועים - לשכנע את ביהמ"ש, כי יש בבקשתו לכלול עצמו כיוצא מן הכלל. עוד נקבע, כי על ביהמ"ש ליתן דעתו לאופי הראיה הנוספת, אם היתה ראייה "טכנית" ופשוטה, או ראיה שיש בה להשפיע על השלב אליו הגיע המשפט. הרשאת הבאת עד נוסף, אינה תשבש דבר בסדר הדין התקין, שכן יש לבחון אותה היטב וליתן משקל לשיקול, אם יכולים היו המבקשים להביא הראיה קודם לכן, ומה הסיבה שלא הובאה הראיה. ברי כי יש לייעל הדיונים, ואף לנהל המשפט במהירות וביעילות רבה, ואולם "דחף היעילות אינו צריך להיפך לבהילות. לעולם אין לשכוח שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה" (ראה בע.א. 189/66, ששון נ. קדמה בע"מ בית חרושת למכונות וציוד, פ"ד כ' (3) 477). בענייננו, נראה כי הראיה החדשה נתגבשה לאחר סיום שמיעת הראיות, וטרם הגשת סיכומי בעלי הדין. נראה עוד כי המבקשים לא יכלו להציג הראיה קודם לכן. אין חולק כי מר שלמה כהן נמצא ברשימת העדים מטעם המשיבים, ואולם - סופו של יום - לא הובא להעיד, וב"כ המשיבים אף ויתר על חקירתו. בעיקרון, יש לנהוג בבקשה זו, בדרך המקלה על תיקון פגמים שנפלו בסדרי הדין, ונקבע על ידי כב' השופט ברנזון, כי "הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן. הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל-הדין האחר, ועל בית המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות...". 8. כאמור, מצאתי להעתר לבקשה, ולהורות על הגשת התצהיר, בשלב זה של הדיון, על אף שנראה כי נגרם למשיבים אי נוחות מסויימת הפוגעת בזכותם לסיום הדיון, אולם אי נוחות זו - ניתנת לתיקון בדרך של פסיקת הוצאות, שכן נאמר כי אין דבר שבסדר הדין שאינו ניתן לתיקון על ידי האמצעי של פסיקת הוצאות. זו הדרך המתאימה שעל ביהמ"ש לנקוט בה. 9. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני קובע כדלקמן:- א. תצהירו של מר שלמה כהן מתקבל כראיה מטעם המבקשים, בכפוף לחקירתו הנגדית של המצהיר. ב. אני מתיר למשיב מס' 1, להגיש תצהיר תשובה בתוך 21 יום מהיום, ועותק ממנו ישלח ישירות לב"כ המבקשים ולביהמ"ש. ג. קובע לשמיעת עדותו של מר שלמה כהן והמשיב מס' 1, ליום 29.05.08 בשעה 10:20. ד. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים, בסך של 1,500 ₪, ללא קשר לתוצאות המשפט. ה. אני מאריך את המועד להגשת סיכומים, עד תום שמיעת עדויותיהם של מר שלמה כהן והמשיב מס' 1 - שאז תינתן החלטה בדבר מועדי הגשת סיכומי בעלי הדין. הוספת ראיותהגשת ראיותראיות