להלן החלטה בנושא מסירת תביעה לבן משפחה: החלטה 1. בפני בקשה לביטול פסק דין, שניתן כנגד המבקשת, ביום 5.6.07 בהיעדר הגנה. 2. פסק הדין ניתן בעקבות מסירת התביעה לידי בנה של המבקשת. מסירת התביעה נתמכה בתצהיר מבצע המסירה. 3. בבקשתה טוענת המבקשת כי ביום 2.12.07 קיבלה את האזהרה מטעם לשכת ההוצאה לפועל וממנה למדה כי ניתן נגדה פסק דין במעמד צד אחד. המבקשת לא חתמה ולא ידעה דבר וחצי דבר אודות הליכי המשפט שהתנהלו נגדה. בנה של המבקשת, אשר לידיו נמסר כתב התביעה, אינו מתגורר עם המבקשת כי אם בכתובת שונה לחלוטין. הגם שלא חתמה על אישור המסירה, בדיעבד סופר למבקשת כי בנה יעקב פנה לבנה אבינועם אשר אילצה לחתום על כתב הערבות וקיבל ממנו התחייבות כי כל נושא התביעה יטופל על ידו וכי יפעל לסגירת התיק ובמידה שיידרש הדבר אף ידאג לעו"ד. עוד דווח למבקשת בדיעבד כי זמן קצר לאחר שבנה אבינועם התחייב כי ידאג לכל הנושא הוא הודיע לבנה יעקב כי העניין סודר וכי יסיר דאגה מליבו. לתמיכה בטענה בדבר אי ידיעתה אודות התביעה, צירפה המבקשת תצהיר של בנה המאשר כי קיבל את כתב התביעה לידיו אולם לא מסר לאימו את כתב התביעה ולא יידע אותה בהליכים מתוך חשש לשלומה ובריאותה. בנוסף סבורה המבקשת כי קיימת הצדקה נוספת לבטל את פסק הדין. המבקשת מפנה לתצהירה התומך בבקשת הרשות להתגונן בו טענה כי התבקשה על ידי בנה לסור עמו לבנק לחתום על מסמכים שונים שיאפשרו לו המשך עבודה בחשבון הבנק. טיבם של המסמכים לא הוסבר למבקשת מעולם. בנה של המבקש ורעייתו הפעילו על המבקשת מכבש לחצים להגיע לבנק ולחתום על המסמכים. המבקשת הגיעה לבנק, חתמה על מסמכים אולם לא נמסר לה העתק מהם. המבקשת אינה יודעת קרוא וכתוב ומעולם לא הוסברה לה סיבת החתימה על אותם מסמכים על ידי נציגת הבנק או גורם אחר מטעמם. 4. המבקשת נחקרה על תצהירה והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. דיון: 5. כידוע, פסק דין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול בשתי עילות, האחת - מחובת הצדק שעה שנפל פגם בפסק הדין והשנייה - על פי שיקול דעת בית המשפט תוך בחינת הסיבה לאי ההתגוננות וסיכויי ההצלחה. ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית עמ' 281 - 283 ביטול מחובת הצדק: 6. "כאשר פסק הדין, שניתן במעמד צד אחד, פגום - ובדרך כלל נובע הפגם מהיעדר המצאה כדין למבקש - יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. הלכה זו נסמכת על ההשקפה, שלפיה בעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין. ביטול כזה יעשה "מתוך חובת הצדק". ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית עמ' 282. 7. במקרה שבפניי כתב התביעה נמסר ליעקב בנה של המבקשת. יעקב אישר בתצהירו כי קיבל את כתב התביעה אולם מחשש לבריאותה של אמו לא הביא את דבר התביעה לידיעת המבקשת. הבן יעקב לא נחקר על תצהירו. המבקשת נחקרה לעניין קבלת כתב התביעה. המבקשת נשאלה מתי נודע לה שיש תביעה נגדה והשיבה כי שלחו לה הביתה. עוד נשאלה מי סיפר לה שיש לה תביעה והשיבה שהממשלה שלחה לביתה כתב תביעה (בפרוטוקול עמ' 1 ש' 19 - 21 ועמ' 2 ש' 1 - 2). בחקירתה החוזרת הוצג בפני המבקשת מסמך על מנת לאשר כי אינה יודעת קרוא וכתוב. התרשמתי מהחקירה כי אכן המבקשת לא ידעה לזהות את המסמך שהוצג בפניה ולפיכך איני סבורה כי נסתרה טענת המבקשת בדבר אי ידיעתה אודות התביעה. יחד עם זאת, סבורני כי על טענת המבקשת בדבר אי ידיעתה אודות התביעה להתקבל רק כהצדקה למחדלה להתגונן ולא כמעידה על פגם במסירה ולהלן אבהיר עמדתי. 8. להוכחת פגם במסירה טוענת המבקשת כי בנה אינו מתגורר עמה אלא בכתובת אחרת לגמרי, כך שהמסירה לבנה אינה עונה על דרישת תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 למסירה לבן משפחה. בתצהיר התומך במסירת כתב התביעה, טען מבצע המסירה כי כתב התביעה נמסר לבנה שמתגורר עמה. מבצע המסירה לא הוזמן להיחקר על תצהירו ומשכך לא נסתרה גרסתו. בנה של המבקשת אישר בתצהיר כי קיבל את כתב התביעה ובחר שלא ליידע את אמו ולא הכחיש כי אישר למבצע המסירה כי הוא מתגורר במקום. כידוע, בית המשפט בבחנו את תכלית מסירת כתבי בי דין העדיף את "כלל הידיעה" כחריג ל"כלל ההמצאה". במקרה זה גם אם בנה של המבקשת אינו מתגורר עמה, הרי שלאור התמונה המצטיירת מתצהירי המבקשת ובנה, אין ספק בעיני כי היה ביכולתו של הבן להביא את דבר התביעה לידיעת המבקשת ובחירתו שלא לעשות כן, אינה פוגמת בתקינותה של המסירה. לפיכך, סבורני כי מסירת כתב התביעה תקינה. 9. לאור הדברים האמורים לא מצאתי כי נפל פגם בפסק הדין ולפיכך אבחן האם יש מקום ליתן למבקשת יומה בבית המשפט על פי שיקול דעת בית המשפט. ביטול על פי שיקול דעת בית המשפט: 10. לשם ביטול פסק דין על פי שיקול דעת בית המשפט, בוחן בית המשפט מהי סיבת מחדלו של המבקש להתייצב או להתגונן ומהם סיכויי ההצלחה כי הגנתו תתקבל, כאשר התשובה לשאלה השנייה היא החשובה יותר. ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית עמ' 282 - 283. 11. לעניין סיבת המחדל, שוכנעתי, כאמור, בטענת המבקשת כי לא ידעה אודות התביעה מאחר ובנה אשר חס על בריאותה לא הודיע לה אודות קיומה. לפיכך נראה כי מחדלה של המבקשת להתגונן אינו נובע מזלזול בהליך המשפטי או בבית המשפט. 12. לעניין הגנת המבקשת, ההלכה היא כי המבקש אינו חייב להראות הגנה איתנה אלא די בהגנה אפשרית. ראו: ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431 אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית עמ' 283. 13. המבקשת טוענת כי בעקבות מכבש לחצים שהופעל עליה על ידי בנה הגיעה לבנק על מנת לחתום על מסמכים וחתמה עליה מבלי שהוסבר לה תוכנם ומבלי שנמסר לה העתק מהמסמכים. עמדת המשיב היא כי חזקה על אדם שיודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חותם ולא תשמע מפיו טענה שלא כך הם פני הדברים. המבקשת לא נחקרה על טענות ההגנה שהעלתה. כאמור לעיל, התרשמתי מחקירת המבקשת כי אכן לא ידעה לזהות בין מסמך זה או אחר. בנסיבות אלה, סבורני כי טענת המבקשת כי לא ידעה על מה חתמה ולא נמסרו לה המסמכים עליהם חתמה די בה כדי להוות הגנה אפשרית מפני התביעה ויש לפתוח את שערי בית המשפט בפניה. סיכום: 14. פסק הדין מבוטל. 15. משהמבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן, תקבע המזכירות התיק בפני שופט. 16. המבקשת תשלם למשיב הוצאות הבקשה בסך 1,500 ש"ח + מע"מ כדין. בפסיקת ההוצאות התחשבתי בנסיבות האישיות הקשות שפקדו את המבקשת. המצאת כתבי בי דין