סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958 קובע כי התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה שאינו מקרקעין- שבע שנים. באשר לחישוב תקופה ההתיישנות, סעיף 6 לחוק קובע, כי יש למנותה החלה מהיום בו נולדה עילת תביעה- וזו לשונו: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה" סעיף 8 לחוק קובע כי אם נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות בהירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה. להלן החלטה בנושא מתי מתחיל מרוץ ההתיישנות: החלטה הנתבע (להלן:"המבקש") הגיש "בקשה לדחיית התביעה על הסף" של תובענת בתובע (להלן:"המשיב"), מחמת התיישנות וחוסר יריבות. רקע כללי: בשנת 1995 רכש המשיב מאת מר שלמה דואק (להלן:"המוכר") 1/6 מחנות אשר נמצאת בגוש 7163 חלקה 314/1 (להלן:"הנכס"). בעסקת הרכישה הנ"ל יוצג המשיב ע"י המבקש, אשר הבטיח למשיב כי ידאג לרשום הנכס על שם המשיב בטאבו. בסוף שנת 2004 כאשר רצה המשיב למכור את הנכס התברר למשיב כי הנכס לא רשום על שמו בטאבו. עמדת המבקש: המבקש טוען כי דין התביעה נגדו להידחות מחמת התיישנות, שכן לטענתו לאחר שנרשמה הערת אזהרה לטובת המשיב ביום 22.1.1995,ולכן מאחר וחלפו 12 שנים מאז נולדה עילת התביעה, שכן המשיב היה אמור לעקוב ממועד כריתת ההסכם ביום 17.1.1995 באם הנכס נירשם על שמו. המבקש מוסיף כי המשיב ידע על העיקול אשר נרשם ביום 11.8.1996 ע"י רשויות מס שבח על הבעלות של המוכר, שכן בנו של המוכר ואף הוא עצמו הודיע למשיב על כך. המבקש טוען, כי מועד מסירת החנות נקבע ובוצע ביום 1.4.1995 וממילא התיישנה התביעה גם ביחס למועד זה. המבקש גורס, כי בנוסף יש לדחות את התובענה נגדו מחמת העדר יריבות, שכן המוכר לא שילם את מס השבח שנדרש ממנו ע"י רשויות המס, לא במועד ולא בכלל, ולכן המבקש לא יכל אז ואינו יכול כיום להשלים עסקת המכר ולרשום החנות ע"ש המשיב. לאור זאת, הצד הנכון לתביעת המשיב הינו המוכר. עמדת המשיבים: המשיב גורס, כי רק בסוף שנת 2004 או תחילת 2005 כאשר רצה למכור את החנות, נודע לו כי הנכס לא רשום על שמו, ולכן, רק ביום זה קמה למשיב עילת התביעה. המשיב טוען, כי המשיב הוא זה אשר ייעץ לו לתבוע את המוכר ולהטיל עיקול על קרקע ששייכת למוכר ונמצאת בחולון. המשיב מוסיף, כי המבקש אשר נתן לו את הפרטים בנוגע לקרקע בחולון, הגיש בקשה לביהמ"ש השלום בירושלים וביקש לבטל את העיקול שהוטל לטובת המשיב. המשיב טוען כי בבקשה לביטול העיקול, טען המשיב שהיות וקיימת הערת אזהרה על הקרקע בחולון לטובת צד ג' זכותו עדיפה על זכות המשיב. המשיב טוען כי המבקש ייצג גם אותו וגם את המוכר וגם את צד ג'. דיון לעניינו, לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, הנני סבור כי יש לדחות את הבקשה. סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958 (להלן: "החוק"), קובע כדלקמן: "התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן:"תקופת ההתיישנות") היא- (1) בשאינו מקרקעין- שבע שנים .....". באשר לחישוב תקופה ההתיישנות, סעיף 6 לחוק קובע, כי יש למנותה החלה מהיום בו נולדה עילת תביעה- וזו לשונו: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה" סעיף 8 לחוק קובע: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות בהירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה" . לעניינו, מהעובדות המפורטות בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, בשלב הזה ולצורך הכרעה בבקשה שבפני הנני מקבל את טענת המשיב כי עילת התובענה נולדה רק בשנת 2004. המבקש ייצג את המשיב בעסקת קניית הנכס, היה חזקה עליו בתור עו"ד ובתור שלוחו של המשיב, לדאוג ולהודיע למשיב כי הנכס לא נרשם על שמו, או לפחות להודיע לו על הקשיים הגורמים לעיכוב ברישום, לטענת המשיב נודע לו לראשונה כי החנות לא רשומה, רק בשנת 2004, ובשלב זה אין מקום לקבוע אם טענה זו נכונה או איננה נכונה ויש לקבל את גירסת המבקש כי הדבר היה ידוע למשיב קודם לכן. למבקש תהיה שמורה הזכות לנסות ולהוכיח כי המשיב ידע והסכים לכך שהרישום לא התבצע, או שיש מניעה חוקית, אולם בשלב הזה לא מצאתי כל הצדק לסלק התובענה, שכן נסיבות העניין דנא מצריכות בירור עובדתי וראייתי מעמיק יותר על מנת לבחון מתי נולדה עילת התביעה. על כן, הנני נאלץ לדחות טענת המבקש לסילוק התובענה מחמת התיישנות. בנוסף, הנני סבור כי גם הטענה להעדר יריבות יש לדחותה, שכן לאור האמור לעיל ולאור זאת כי אם יצליח המשיב להוכיח את תביעתו, הרי שלכאורה יש לו עילה ויריבות כנגד המבקש. בסופו של דבר כדי להכריע, איזה מבין הטענות שנטענו ע"י הצדדים, יש לשמוע עדים ולעיין בראיות שברצון הצדדים להציג. בנוסף לאמור, הנני סבור כי אם יצליח המשיב להוכיח את טענתו לעניין ניגוד האינטרסים של המבקש, הרי ישנה שאלה באם לא היה בכך חוסר תום לב מצד המבקש כלפי לקוחו, על כל המשתמע מכך. מובן, שאין השלב המקדמי הנוכחי מתאים להסקת מסקנות לגבי מי מבין הטענות, ולמשיב שמורה הזכות לנסות ולהוכיח את העובדות הנטענות בכתב התביעה, וזאת עד לסיומו של ההליך הנוכחי. בשים לב, לדברים שנאמרו בע"א 194/87 סאלח נ' רשות הפיתוח, פ"ד מד(2) 187,185: "כי בשלב הנוכחי, בית המשפט אינו מברר את אמיתות העובדות ואינו בוחן ראיות, אלא יוצא מתוך הנחה שהתובע יצליח להוכיח את כל העובדות להן טען", ולכן יש לשמוע עדויות ולעיין בראיות בטרם הגעה למסקנה כי תביעת התובע משוללת עילה שבדין. סוף דבר לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית. בשלב הזה אין צו להוצאות, והצדדים יוכלו לטעון לעניין זה במסגרת הסיכומים. שאלות משפטיותהתיישנות