נטען כי הבקשה לסעד זמני לא נועדה לשרת סעד עיקרי כלשהו הנזכר בתובענה ומכאן שאין תקומה לבקשת הסעד הזמני. להלן החלטה בנושא סעד זמני - סעד עיקרי: החלטה 1. המבקשת עותרת למתן צו מניעה זמני אשר יאסור פרעונה של ערבות בנקאית שהוציא הבנק - המשיב 2 - לבקשת המבקשת, לטובת המשיבה, ע"ס 332,870 ₪. על פי הנטען בבקשה, התקשרו בעלות הדין בחוזה, בגדריו התחייבה המבקשת לבצע עבודות אינסטלציה סניטרית וספרינקלרים בפרוייקט שהקימה המשיבה ברחוב ראול ולנברג 8-10, תל אביב. במסגרת חוזה זה מסרה המבקשת את הערבות הבנקאית שבבסיס הבקשה. המבקשת טוענת כי עילת מתן הצו המבוקש הוא התנהגות בת-בלי-תום-לב מצד המשיבה. למעשה, הפסיקה המשיבה את ביצוע העבודות בבניין שברח' ראול ולנברג 8, שכן גוף שרצה לשכור הנכס - חזר בו מרצונו זה. המשיבה נקלעה לקשיים ולכן הודיעה על השהיית העבודות במקום (הודעה מיום 30.8.05). כחלוף שבועיים החלה המשיבה להטיח האשמות (שווא) במבקשת והכל - מתוך מגמה להוציאה מן האתר מחמת קשיי המשיבה להמשיך העבודות. המשיבה אף ניסתה לכפות שינוי בתנאי ההסכם, קרי: תחת ביצוע תשלום מידי 15 לחודש, דרשה המשיבה שהתשלום יבוצע ב-20 לחודש. לטענת המבקשת, נדרשה היא להסכים (בכתב) לשינוי, שאחרת - תסולק מן האתר. המבקשת לא הסכימה לחתום על הדרישה הכתובה של המשיבה לשינויו (הנטען) של ההסכם. המבקשת מוסיפה שביום 16.10.05 הודיעה היא למשיבה על השלמת העבודות אותן החלה וביקשה הוראות לגבי המשך הביצוע. המענה לכך מצד המשיבה היה הודעה על הפסקת עבודת המבקשת באתר. הודעה זו הייתה ללא כל סיבה ומבלי שהפרה את ההסכם. ניסיונותיה להיפגש עם אנשי המשיבה העלו חרס. חרף בקשותיה הרבות, לא נענתה המשיבה לבקשה לקיים מפגש. המבקשת טוענת כי המשיבה נותרה חייבת לה כ- 350,000 ₪ וכי חילוט הערבות נגוע בחוסר תום לב, שכן המבקשת לא הפרה את ההסכם. המשיבה היא שסילקה המבקשת מן הפרויקט בתואנות שווא, ופעלה לחילוט הערבות מבלי שאיפשרה בירור המחלוקות ומבלי שפנתה בתלונות אודות נזקים. 2. המשיבה כפרה בתגובתה בטענות המבקשת. היא טענה כי דיונית אין המבקשת זכאית שבקשתה תיענה, שכן הסעד הזמני שנתבקש אינו תואם את הסעדים המבוקשים בתובענה העיקרית. בתובענה עתרה המבקשת לחיוב המשיבה בכ-350,000 ₪ ולא עתרה למתן צו מניעה קבוע למניעת החילוט. מכאן, שהסעד הזמני לא נועד לשרת את הסעד הסופי ולכן אין לתיתו. לגוף העניין טענה המשיבה כי המבקשת הפרה את ההסכם שבין הצדדים. הפרות אלה באו לידי ביטוי באי-העסקת כח אדם מיומן (שגרם לכך שבוצעה עבודה בלתי מקצועית שדרשה פירוק והתקנה מחדש וכן לכך שנשלחו פועלים בלתי מקצועיים); אי מילוי יומני עבודה; אי המצאת לוח זמנים לעבודותיה וכן רשימת חומרים ורשימת קבלני משנה לאישור. המבקשת נדרשה פעמים רבות לתקן דרכיה, אך הדרישות לא הועילו. המשיבה הציעה למבקשת (ביום 14.9.05) לצאת מן האתר ולהתנתק מן החוזה תוך שהמשיבה תשקול שלא לפעול משפטית נגד המבקשת חרף הטענות כלפיה. המבקשת מיאנה לעזוב האתר ולתקופת - מה הביאה קבוצת פועלים שעבדה כראוי באתר, אלא שהדבר היה לתקופה קצרה. המשיבה דרשה כי המבקשת תחזור ותתחייב לבצע העבודות כהלכה בהתאם להסכם וביקשה כי תחתום על מכתב התחייבות ברוח ההתחייבויות שבהסכם. המבקשת סובבה את המשיבה בכחש וגרמה לה להאמין שהמכתב אכן נחתם ויועבר תוך זמן קצר למשיבה, אך המסמך שהועבר חתום, כלל תיקונים, שעיקְרו את תוכנו. מיד לאחר קבלת המכתב, הודיעה המשיבה ביום 16.10.05 על הפסקת עבודות המבקשת באתר. המבקשת נתבקשה לשלוח את מנהל העבודה לבצע ספירת מלאי ומדידת כמויות וכן להגיש חשבון סופי עד 31.10.05. המבקשת לא שלחה אנשיה לביצוע מדידה משותפת. רק ביום 16.12.05 הוגש חשבון סופי מנופח. יתר על כן, נסתבר למשיבה בעקבות דו"ח פיקוח עליון מיום 30.10.05 שנערך ע"י המתכנן, כי המבקשת הגישה לאישור המתכנן ספרינקלר העונה על דרישות התקן האירופאי ועל דרישות איגוד חברות הביטוח הבינ"ל, אך בפועל סיפקה המבקשת והתקינה באתר ספרינקלרים אחרים, פסולים ע"י המתכנן והתקן. כך אירע גם לגבי ברזי פרפר. דו"ח הפיקוח הנ"ל חשף אף ליקויים משמעותיים בביצוע ובחומרים המסופקים באתר. די בכך כדי להצדיק סילוק המבקשת מן האתר ומימוש הערבות. המשיבה הוסיפה וטענה כי אין קשר בין השהיית ביצוע העבודות ברח' ראול ולנברג 8 לבין פיטורי המבקשת. עבודות אלה הן בהיקף של 20% (שעה שלפי ההסכם ניתן לצמצם היקף העבודות עד כדי 25%) ולא זו בלבד אלא שלא מכבר חודשו העבודות בבניין זה. לשיטת המשיבה, לא ניסתה היא להביא לשינוי כלשהו בתוכן ההסכם, בניגוד לטענת המבקשת. המכתב עליו נדרשה המבקשת לחתום, היה, ברובו, חזרה על האמור בהסכם. המשיבה לא חפצה לשנות את מועדי התשלום. אלה היו ונותרו ב-20 לכל חודש, כקבוע בסעיף יב להסכם. על פי חשבון שערכה המשיבה, מגיע למבקשת תשלום של 292,500 ₪ והלכה למעשה שולם לה סך של כ-480,000 ₪. ההפרש לו זכאית המשיבה הינו כ-186,500 ₪ ובצירוף מע"מ: כ-217,000 ₪. לסכום זה הוסיפה המשיבה כ-100,000 ₪ בגין עלות מוערכת של תיקונים וליקויים שטרם תוקנו וטרם נתגלו. סה"כ זכאית המשיבה לחלט כ-317,000 ₪, וזה הסכום שביקשה לחלט מן הערבות, כעולה ממכתבה לבנק מיום 4.1.06 (נספח כא לבקשה). 3. בישיבה שקויימה נחקר המצהיר מטעם המשיבה על תצהירו. מצהיר המבקשת לא נחקר. בעיקרם של דברים, אישר מצהיר המשיבה, מר ליברמן, כי הערבות היא להבטחת מקדמה ולהבטחת ביצוע (ביחס של 15% ו-5%, בהתאמה, מסכום החוזה). הוא הסכים שהמבקשת הייתה זכאית לבקש הפחתת סכום הערבות עם ביצוע התשלומים ע"י המשיבה בגין העבודות, אך העיד כי המבקשת לא ביקשה לבצע הפחתה זו. 4. לא אכחד כי העיון בכתבי הטענות (על נספחיהם), מצביע על קיומה של מחלוקת חוזית רגילה בין בעלות הדין ביחס לביצוע העבודות. דין הוא שבמחלוקת חוזית מעין זו אין די בה על מנת להצדיק עיכוב פרעונה של ערבות בנקאית: ע"א 11123/03 ט.ש.ת חברה קבלנית לבנין בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון (טרם פורסם. ניתן ביום 2.10.05). אין להעלות מן הבקשה כל נסיבות שהן המלמדות על מרמה מצד המשיבה בדורשה את חילוט הערבות, או על קיום נסיבות מיוחדות, היינו "התנהגות חמורה במיוחד של הנערב, אף שאינה מגיעה כדי מרמה ... או התנהגות שרירותית מצד הנערב בבואו לדרוש את חילוט הערבות או התנהגות המונעת בעליל משיקולים זרים, הפעלת לחץ או נקמנות" (פרשת ט.ש.ת הנ"ל והאסמכתאות הנזכרות בה). המחלוקת החוזית דנן, אף אם עמוקה היא ומורכבת - אין היא מאפשרת עיכוב פרעון הערבות, במיוחד כאשר הפעלת החריגים לעקרון העצמאות של הערבות הבנקאית, צריכה להיעשות במשורה ובזהירות. 5. לפנים מן הנדרש, ייאמר כי יש לכאורה ממש בטענת המשיבה לפיה הבקשה לסעד זמני לא נועדה לשרת סעד עיקרי כלשהו הנזכר בתובענה ומכאן שאין תקומה לבקשת הסעד הזמני: א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, תשס"ג) 408; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין, עורך) 578. בע"א 3603/95 הממונה על הגבלים עסקיים נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ, פ"ד מט (5) 423, 426 מצינו לאמור: "כלל הוא שאין מקום ליתן צו זמני (או צו ביניים אחר) אלא בצמוד לתובענה אותה הוא בא לשרת: בג"צ 57/59 פדי יג 582; ע"א 183/59 פ"ד יד 613. המבחן שעלינו להעמיד לענין זה הוא המבחן כדלקמן: נניח שהתובע יזכה בתובענה, מה יהיה במקרה זה פעלו של הצו הזמני אשר ניתן? לפיכך אין בית המשפט נוטה, בדרך כלל, ליתן לתובע שתבע סעד הצהרתי סעד זמני של צו מניעה, שהרי עם מתן פסק הדין ישאר, בדרך כלל, הסעד הזמני כשהוא תלוי על בלימה." ראו גם עת"מ (י-ם) 1041/01, בש"א 7908/04 אל חטיב נ' המושל הצבאי לאיזור יו"ש ואח', דינים מחוזי כרך לד (9) 371; עת"מ 786/02Electronic Data Systems Corporation נ' מדינת ישראל, דינים מחוזי כרך לג (9) 78; בש"א (ת"א) 7740/02 פלפוט בע"מ נ' דדון, דינים מחוזי כרך לג (6) 808. הדבר משול לטעמי אף להגשת בקשה לסעד זמני בלא הגשת תובענה לסעד עיקרי. פשיטא שכזאת לא ייתכן. עם זאת, העדפתי שלא לייסד הכרעתי על טעם דיוני זה, שכן כאמור לעיל לגוף העניין אין המבקשת זכאית לסעד המבוקש. הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה 1 ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪. הסעד הארעי שניתן ביום 16.1.06 - בטל בזה.סעד זמני