משחק אסור כהגדתו בסעיף 224 לחוק הינו "משחק שבו עשוי אדם לזכות בכסף, בשווה כסף או בטובת הנאה לפי תוצאות המשחק, והתוצאות תלויות בגורל יותר מאשר בהבנה או ביכולת". משחק הבינגו, כאשר הוא אינו משוחק בתנאים האמורים בסע' 230 לחוק העונשין, הינו משחק אסור (בג"צ 696/80 צדוק נ' מפקד משטרת מחוז הנגב ואח', פ"ד לה (2) 281; עע"ם 4436/02 תשעים כדורים - מסעדה, מועדון, חברים נ' עירית חיפה, פ"ד נח (3) 782; עת"מ (חיפה) 385/01 טופורק איתן נ' עיריית קרית מוצקין, דינים מחוזי לג (1) 327). בערעור להלן העוררת עצמה אינה חולקת באשר לסיווגו של משחק הבינגו כמשחק אסור. גם על-פי חוות הדעת שהגישה העמותה, של פרופ' נחום ביגר, נקבע על ידו באופן מפורש - בהמשך לחוות דעת קודמת, שניתנה על ידו - כי ככול שמדובר במשחק הבינגו מסקנתו היא שמדובר במשחק אסור, ומסקנתו לא השתנתה. להלן פסק דין בנושא האם בינגו חוקי: פסק דין 1. הערר שבפני הוא על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט ד' פיש) בתיק ב"ש 1828/07 מיום 14/5/07, לפיה נדחתה בקשת העוררת להחזרת שני פריטים שנתפסו על-ידי המשיבה במהלך חיפוש. רקע והנסיבות הצריכות לעניין: 2. ביום 9/2/07 במהלך חיפוש שערכה המשיבה באולמי "בת גל" בחיפה, תפסה המשיבה מקלדת ממוחשבת, המשמשת להצגת מספרים וכן 2 ארגזי כרטיסי משחק בינגו - כרטיסי טרויה (להלן: התפוסים). לטענת המשיבה מדובר בפריטים המשמשים את העוררת בהפעלת משחקים אסורים. בעקבות כך פתחה המשיבה בתיק חקירה כנגד העוררת בגין ניהול מקום המשמש להימורים ומשחקים אסורים לפי סע' 226 ו- 227 לחוק העונשין, תשל"ז 1977 (להלן: החוק). 3. במסגרת תיק ב"ש 1828/07 ביקשה העוררת להחזיר לידיה את התפוסים בטענה כי אלה משמשים אותה בארגון המשחק ב.ס.ט (בינגו, סל, טריוויה), שאינו משחק אסור, וזאת במסגרת ערבי התרמה למעוטי אמצעים, אותם היא מקיימת באולמי "בת גל" פעמים בשבוע (ביום חמישי ובמוצ"ש). עוד ציינה העוררת בבקשה כי מדובר במשחק שהוא לשם סיפוק עניין ושעשוע, וכי לפיכך, תפסה המשיבה את הפריטים שלא כדין. על כן ביקשה העוררת החזרת התפוסים לידיה. 4. טענת המשיבה בבית משפט קמא הייתה, כי יתכן והתפוסים ישמשו מוצגים לצורך הגשת כתב אישום כנגד העוררת בגין קיום משחקים אסורים. בית המשפט קבע, לאחר עיון בתיק החקירה ולאור הפסיקה הקיימת, ש"קיים יסוד סביר להניח כי התקיימה עבירה בפריטים שנתפסו, וכי במידה ופריטים אלו יוחזרו הם ישמשו לאותה הפעילות". לפיכך, הורה בית המשפט כי אין להחזיר את התפוסים נשוא הבקשה. על החלטה זו הערר שבפני. טענות הצדדים בערר: 5. בדיון בפני הופיע מר ברוך יוסף, יו"ר העוררת, וזאת לאחר שעו"ד רויטגרונד שוחרר מייצוג, עפ"י בקשתו. העוררת טוענת כי בית משפט קמא ביסס החלטתו על שני נימוקים. האחד, כי משחק הב.ס.ט הינו משחק אסור; השני, כי עם החזרת התפוסים, קיים חשש כי אלו ישמשו לאותה פעילות אסורה. לעניין הנימוק הראשון, טוענת העוררת כי בית משפט קמא לא נתן דעתו לכך שמדובר במשחק שאינו אסור וכי זו דעת הפסיקה. יוער כבר בשלב זה, כי העוררת לא הפנתה כלל לפסקי דין המבססים טענה זו ועיון בפסיקה הרלוונטית אף מעלה את המסקנה ההפוכה. לעניין החזרת התפוסים לידיה, טענה העוררת כי התפוסים עצמם אינם נדרשים למשיבה כלל, ודי בצילום שלהם לצרכים עתידיים של המשיבה, אם יהיו כאלה. אעיר כי התשובה האמורה אין בה כדי למנוע המשך השימוש באותם תפוסים למשחקים אסורים, ככל שאכן מדובר במשחק אסור. עוד ציינה העוררת כי מדובר בעמותה, אשר תורמת את כספה ורווחיה לטובת הציבור והפסקת פעילותה, בשל תפיסת הפריטים הביאה לכך שתקופה ארוכה נזקקים אינם זוכים לתמיכתה. העוררת טענה עוד, כי בכל מקרה היא עומדת בתנאי סעיף 230 לחוק, כי מדובר במשחק שאינו אסור, כי המשחק נערך בפרהסיה, במקום המחזיק בידו ברשיון עסק, וכי מדובר בחוג אנשים סגור, הנאסף לשם הפקת הנאה מהמשחק. לאור כך, טענה העוררת כי אין מדובר במשחק אסור. במהלך הדיון בפני, התייחסה העוררת להבדל בין משחק הבינגו, שאין חולק כי הוא משחק אסור, לבין משחק הב.ס.ט, שמשחק הבינגו מהווה אך שלב אחד מתוך שלושה בו, וכי הבדל זה שבין המשחקים, על התנאים השונים בהפעלתו, הופך את משחק הב.ס.ט, לטענתה, למשחק שאינו אסור. לעניין זה אף הגישה העוררת חוות דעת מומחה מטעמה, פרופ' נחום ביגר, מבית המספר למוסמכים במינהל עסקים, באוניברסיטת חיפה, לפיה החלק הארי לצורך זכייה במשחק הב.ס.ט, אינו כרוך במזל, אלא בידע ויכולת. בנוגע למסמך זה, אבהיר, שיכול שיהווה חוות דעת מומחה, לגבי החלקים הנוגעים לחישובי התוחלת לסכום הזכייה וליחס שבין סיכויי הזכייה מכוח גורל לסיכויי הזכייה מכוח ידע/ יכולת. המומחה אינו משפטן, וממילא שאלת תחולתו של סע' 224 לחוק על המקרה, הינה שאלה משפטית, הנתונה להכרעת בית המשפט. מסקנות המומחה, ככל שהן נוגעות לניתוח המשפטי של השאלה אם משחק הב.ס.ט מהווה משחק אסור, אינן בגדר חוות דעת מומחה, ואין בית המשפט - מעצם מהות תפקידו וסמכותו - נדרש לה. 6. לטענת המשיבה, משחק הב.ס.ט. הינו משחק אסור לפי סע' 224 לחוק, באשר חלקו של שלב הבינגו הוא שלב דומיננטי, ותוצאות המשחק תלויות בגורל יותר מאשר בהבנה או יכולת. זאת ועוד, בשלב הטריוויה נשאלות שאלות המצריכות ידע בסיסי ביותר, כך שהדבר, מעורר לטענתה חשד כי משחק הטריוויה הינו כסות בלבד למשחק הבינגו. עוד טוענת המשיבה כי משחק הב.ס.ט אינו עומד בחריג הקבוע בסע' 230 לחוק ולפיכך, אין הוא בגדר משחק שאינו אסור, כפי שמבקשת העוררת לטעון. דיון: 7. משחק אסור כהגדתו בסעיף 224 לחוק הינו "משחק שבו עשוי אדם לזכות בכסף, בשווה כסף או בטובת הנאה לפי תוצאות המשחק, והתוצאות תלויות בגורל יותר מאשר בהבנה או ביכולת". אין חולק כי משחק הבינגו, כאשר הוא אינו משוחק בתנאים האמורים בסע' 230 לחוק, הינו משחק אסור (בג"צ 696/80 צדוק נ' מפקד משטרת מחוז הנגב ואח', פ"ד לה (2) 281; עע"ם 4436/02 תשעים כדורים - מסעדה, מועדון, חברים נ' עירית חיפה, פ"ד נח (3) 782; עת"מ (חיפה) 385/01 טופורק איתן נ' עיריית קרית מוצקין, דינים מחוזי לג (1) 327). העוררת עצמה אינה חולקת באשר לסיווגו של משחק הבינגו כמשחק אסור. גם על-פי חוות הדעת שהגישה העמותה, של פרופ' נחום ביגר, נקבע על ידו באופן מפורש - בהמשך לחוות דעת קודמת, שניתנה על ידו - כי ככול שמדובר במשחק הבינגו מסקנתו היא שמדובר במשחק אסור, ומסקנתו לא השתנתה. המחלוקת מתמקדת בשאלה אם משחק הב.ס.ט.,שהבינגו הוא חלק ממנו ומהווה רק אחד השלבים בו, אינו משחק אסור. טענת העוררת היא, שמאחר שמשחק הב.ס.ט. מורכב למעשה משלושה שלבים, וכאשר שני השלבים האחרים מבוססים על יכולת וידע, כך שבסך כל המשחק, התוצאה אינה תלויה בגורל אלא על הבנה או יכולת, ולכן שלב הבינגו המבוסס על גורל הוא משני, בלבד, אזי אין לראות במשחק הב.ס.ט. משחק אסור. 8. קודם שנעבור לבחון את מהותו של משחק הב.ס.ט. על שלביו, ואופן עריכתו ומקום ביצועו, ראוי לחזור ולהזכיר את המטרה והתכלית החקיקתית העומדת בייסוד האיסור למשחקים אסורים, כפי שאלה פורטו על ידי כבוד השופט גרוניס בפס"ד 90 הכדורים (עע"ם 4436/02 תשעים כדורים, לעיל), לצד התנאים המחריגים, אשר בהצטברם, יוציאו את המשחק, מכלל היותו אסור. 8.1 בית המשפט ציין, כי התכלית החקיקתית מורכבת ממספר מטרות: ההכרה היא שאדם צריך להתפרנס מעבודתו, ממשלח ידו או מעיסוק לגיטימי אחר, ולא על דרך התעשרות קלה התלויה בגורל; חשש מהתמכרות ל"עיסוק" זה, תחת שיעבוד לפרנסתו, על כל ההשלכות שעשויות להיות לתופעה כגון זו על בני משפחתו של המתמכר ועל החברה בכלל. החשיבות והרצון להגשים מטרות אלה קיבל ביטוי נוסף עם תיקון החוק והחמרת העונשים בגין ביצוע העבירות הקבועות בסעיף 225 עד 228 לחוק העונשין (ראה ספר חוקים תשס"ג-1874, 58). 8.2 את סעיף 224 לחוק העונשין, המגדיר מהו "משחק אסור" יש לקרוא יחד עם סעיף 230 לחוק העונשין הקובע שלושה תנאים מצטברים, לאי תחולתו של האיסור לגבי משחק הגרלה או הימור, ואלה הם: (1) עריכתם מכוונת לחוג אנשים מסוים; (2) אינם חורגים מגדר שעשוע או בידור; (3) אינם נערכים במקום משחקים אסורים או במקום לעריכת הגרלות או הימורים; על בסיס עקרונות אלה, פירש בית המשפט את התנאים המצטברים בסעיף 230 לחוק העונשין, באופן שיהיה בהם כדי להגשים את התכלית האמורה. לגבי "חצרים", שהוא התנאי השלישי, שרגילים לערוך שם משחקים אסורים, הבהיר בית המשפט שדי בכך שמשחק אסור נערך באותו מקום לעיתים קרובות יחסית, ואין זה משנה אם הנאשם מחזיק בהם אם לאו או אם החזיק באותם חצרים בחלק מן התקופה. מקום שבו התקיים משחק אסור לפחות פעמיים לפחות תקופה של חצי שנה, יחשב כחצרים שרגילים לערוך בהם משחקים אסורים. זו החזקה הנוצרת, והטוען אחרת עליו נטל הראיה. חזקה כזו אין מן הנמנע כי תחול גם לגבי בית מגורים, שהרי מדובר בחזקה שאינה חלוטה וניתנת לסתירה. התנאי השני - חוג אנשים מסוים - מכאן שאפילו מדובר במועדון סגור כביכול, הרי שסגירות כזו אינה קיימת כאשר סדרי הקבלה אינם מבוססים על תנאים מוקדמים ממשיים, וכשאין מכנה משותף כלשהו בין המצטרפים למועדון. ומן הצד השני, לא מדובר במשחק פרטי במקום חד פעמי בין ידידים (דוגמא שהצעת החוק ביקשה להוציא אותו מתחולת האיסור האמור). עוד הבהיר שם בית המשפט שהשימוש במילים: "חוג אנשים מסוים" מצביע על כוונה לצמצמם את מסגרת האנשים אליהם מתייחס החריג, וכמו כן יש היגיון להגביל את החוג בכך, למשל (על דרך ההשוואה למצב המשפטי באנגליה) שהמצטרף לאותו חוג ביקש את הצטרפותו לא פחות מ- 48 שעות לפני תחילת המשחק. ההנחה, הסביר שם בית המשפט היא, שכאשר מדובר בקבוצת אנשים שיש לה מכנה משותף מעבר לעניין במשחק ובהימור, יקטן החשש להתמכרות והשתתפות במשחק אינו העיקר. הוא הדין כאשר מדובר באנשים שיש להם תחביב משותף. לא כן באותו מקרה שם דובר על חוג אנשים שמספרו הגיע ל- 3,500 איש. לא הייתה מניעה שהמספר ילך ויגדל, ועצם העובדה שמדובר ב"מועדון", אינו הופך את החברים כנכנסים תחת הדיבור "חוג אנשים מסוים". התנאי הנוסף שהמשחק אינו חורג מגדר שעשוע או בידור. ואולם, כאשר עריכת המשחקים הינה בתדירות גבוהה וקיימת השתתפות תדירה של אותם אנשים, יש בדבר כדי להצביע שהשעשוע והבידור אינם עיקר מטרת המשחק. היות הגוף המארגן, גם דואג לנצרכים, אינו תנאי רלוונטי, לצורך המחלוקת הנדונה. 9. כדי לעמוד על טענת העוררת, קרי, אם היה מקום לתפיסת הפריטים התפוסים, ואם אכן מדובר ב"משחק אסור" לפי הוראות חוק העונשין, כך שתפוסים משמשים לצורך ביצוע עבירה, יש צורך לתאר את שלבי המשחק. שלבי משחק הב.ס.ט. תוארו בפסיקה קודמת בנושא (ראה לדוג': עת"מ (חיפה) 2108/04 מועדון י.ז. ריץ בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-מח 2004 (2) 2290; עת"מ (ת"א) 1645/03 הואנג מסעדות נ' משטרת ישראל, תק-מח 2004 (1) 2041) והן בחוות דעת המומחה מטעמה של העוררת. לפי התאורים שהובאו, מדובר במשחק תלת שלבי. השלב הראשון הוא משחק בינגו. בשלב זה רוכשים כלל המשתתפים כרטיסי משחק בינגו, ומתנהל משחק בינגו, על פי החוקים המוכרים לאותו משחק. תשעת הזוכים הראשונים בשלב זה, זוכים לעבור לשלב השני של המשחק. השלב השני הוא שלב קליעה לסל. תשעת הזוכים משלב הבינגו, מחולקים לשלוש קבוצות, בנות שלושה משתתפים כל אחת. כל קבוצה ממנה נציג אחד מטעמה, שעליו לנסות לקלוע מירב קליעות בזמן קצוב של 90 שניות. הקבוצה שצוברת את מירב הקליעות בשלב זה, זוכה לעלות לשלב השלישי. השלב השלישי הוא שלב משחק טריוויה. כל אחד משלושת המשתתפים, מהקבוצה שניצחה בשלב השני, נשאלים 10 שאלות טריוויה, שהן שאלות רבות ברירה. המשתתף שעונה על מספר השאלות הרב ביותר זוכה במקום הראשון וזה שלאחריו במקום השני. הפרס הכספי לשני זוכים אלה נקבע על פי הסכום שהצטבר באותו יום בקופה ממכירת הכרטיסים למשחק. 10. טענת העוררת היא כי אין מקום להפריד את המשחק לשלביו, אלא לראותו כמשחק אחד, אשר זכייה בו מחייבת להיות בין תשעת המשתתפים הראשונים אשר זוכים בשלב הבינגו, וכן להשתייך לקבוצה המצליחה לקלוע מירב קליעות לסל ולבסוף לענות על שאלות הטריוויה. לפיכך, זכייה במשחק מחייבת בעיקר יכולת וידע. ואולם, מתיאור המשחק כפי שהובא, נראה כי השלב המשמעותי של המשחק המתקרא ב.ס.ט הוא שלב הבינגו, וכי עיקרו מתבסס על גורל. הגם שמבקשת העוררת לטעון כי שלב הבינגו הוא כעין שלב מיון לשלבים המתקדמים של המשחק, הרי שרכישת כרטיסי ההשתתפות למשחק היא רכישה למעשה של טבלאות מספרים לצורך משחק הבינגו. זהו השלב בו כלל המשתתפים מנסים את מזלם, כשאין גם חולק, כאמור, כי זכייה בשלב זה מבוססת כולה על גורל. אין עוד חולק, כי רוב רובם של המשתתפים אינם זוכים, כבר בשלב זה, לאפשרות להמשיך לשלבים הבאים של המשחק, וזאת כאמור, על בסיס גורל בלבד. גם אם זוכי משחק הבינגו, אינם מקבלים מיד בתום חלק זה של המשחק את סכום הזכייה, הרי שהם זוכים באפשרות להמשיך לשני החלקים האחרים של המשחק. באופן זה, משתתפים אשר מזלם לא שפר עליהם באותו משחק, כך שהם לא נמנו על תשעת הזוכים במשחק הבינגו, אינם ממשיכים במשחק, ובכך יש כדי להעניק, בלשון החוק, לתשעת המשתתפים הזוכים, "טובת הנאה לפי תוצאות המשחק". זאת ועוד, כפי שעולה מתיאור החלק השני של המשחק - שלב הקליעה לסל - לא מן הנמנע כי גם חלק זה מבוסס על גורל, לפחות בעבור ששה (6) מתוך תשעת המשתתפים בשלב זה. לפי כללי המשחק, חלוקת המשתתפים בשלב זה לשלוש קבוצות הינה שרירותית, כאשר רק נציג אחד מכל קבוצה מפגין את כישוריו ויכולותיו בקליעה לסל. שני המשתתפים האחרים בכל אחת מהקבוצות, תולים יהבם בנציג, ועלייתם לשלב הבא - שאלות הטריוויה - אינה תלויה כלל בכישוריהם או יכולתם, אלא בסיווגם האקראי לאחת מהקבוצות, וביכולתו, הבלתי מוכחת בשלב זה, של הנציג האקראי להשיג את מרב הקליעות. יוצא אפוא כי לא זו בלבד שתוצאת השלב הראשון של המשחק מבוססת כולה על גורל, אלא שנדמה כי גם תוצאת השלב השני, ולו בעבור ששה מתוך תשעת המשתתפים, הינה אקראית ומבוססת גם היא על גורל. 11. זאת ועוד, ותוך חזרה והדגשה של תכליות החוק והחומרה שהמחוקק מייחס למשחקי מזל, לא רק כגורם מחנך, אלא בעיקר בשל הנזק האישי והכלל חברתי שיש על מי שלוקח חלק במשחקים אלה באופן תדיר ועקבי, נראה כי דרך ההתאגדות של העוררת, לרבות "הוספה" מלאכותית בשלבי המשחק, אינם באים אלא ככסות וכניסיון לעקוף את הוראות החוק. בחינה מהותית של משחק הב.ס.ט מעלה, כי לב ליבו של משחק הב.ס.ט הוא משחק הבינגו. ראשית, מבחינת כללי המשחק, אין חולק כי ללא זכייה במשחק הבינגו לא ניתן להתקדם לשלבים הבאים. שנית, ועיקר לענייננו, ללא שלב זה, ספק אם היה למשתתפים כל עניין במשחק וספק לפיכך, אם היו נרכשים כרטיסי השתתפות. טול את שלב הבינגו ממשחק הב.ס.ט. ונטלת ממנו את נשמת אפו ואולי אף את הכדאיות העסקית שבניהולו, שאם לא כן, לא מן הנמנע היה להמשיך ולערוך את המשחק על בסיס שלביו האחרים, במיוחד כאשר אלה - על פי מהותם - שלבים נפרדים הם. ניסיון העוררת להציג באמצעות חוות המומחה מטעמה, כי סיכויי הזכייה, בעבור הזוכה, לאחר שלושת השלבים כולם, נסמכים יותר על יכולת וידע ופחות על גורל, אינו יכול לעמוד. על-פי כללי המשחק, רק השלב הראשון רלוונטי להשתתפותם של כלל רוכשי הכרטיסים ומיד עם המעבר לשלב השני והשלישי של המשחק, חדל המשחק להיות אטרקטיבי למי שאינו נמנה על תשעת המשתתפים הזוכים. חישוב התוחלת אינו יכול להתמקד ביחיד הזוכה, אלא בכלל המשתתפים, הרוכשים כרטיסי בתחילת משחק הבינגו. מרבית המשתתפים ככולם, כאמור, אינם יכולים להפגין, למעשה, את יכולותיהם בקליעה לסל וממילא שלא את ידיעותיהם במסגרת שאלות הטריוויה. מרבית המשתתפים, מסיימים השתתפותם בסוף משחק הבינגו, ולמעשה מכאן ואילך מתחיל מעין משחק נוסף - קליעה לסל וטריוויה - בין תשעה אנשים בלבד. יוצא אפוא, כי מבחינת כלל המשתתפים, אלו שאינם נמנים על תשעת הזוכים, אין כל משמעות להמשכם של שני שלבי המשחק הנוספים, ותוצאת המשחק מבחינתם נתונה כולה בידי הגורל. מכאן מתחייבת המסקנה שמשחק הבינגו, כמשחק אסור, מקרין על כלל משחק הב.ס.ט., ובנסיבות אלה הופכו גם הוא לאסור. 12. טענה נוספת של העוררת הייתה, כי אופן ניהולו של המשחק, מחיל עליה את החריגים לפי סעיף 230 לחוק. בדיון שבפני אמר יו"ר העוררת, כי הקמת העמותה, הייתה לצורך התאמת המשחק לדרישות החוק, וזאת לאחר שנקבע כי מועדון קודם שהופעל על-ידו, לא תאם את דרישות החוק (ראה ב"ש 6775/03 גרדה בע"מ נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 19/4/04) והשתלשלותו). לא מן הנמנע אפוא, כי אופן ההתארגנות כמו גם השלב השני (קליעה לסל) והשלישי (שאלות הטריוויה) נוספו על משחק הבינגו, כדי לנסות ולהכשיר את משחק הבינגו, לאחר שהבהיר בית המשפט כי באופן שבו מתנהל המשחק, מדובר במשחק אסור, וזאת כדי להצליח להסיט את נקודת הכובד מזכייה בעיקר על-פי גורל לזכייה המתיימרת להתבסס על יכולת וידע (באופן דומה הוסף שלב טריוויה למשחק בינגו אצל מפעיל דומה של משחק בעת"מ (ת"א) 1645/03). לאור האמור לעיל, מאחר שבסיסו של משחק הב.ס.ט וכובד המשקל בו נוטה לכיוון משחק הבינגו, אשר הזכייה בו מבוססת על גורל יותר מאשר על הבנה או יכולת, מהווה משחק הב.ס.ט על האופן בו הוא משוחק במסגרת הערבים אותם מארגנת העוררת, משחק אסור. 13. לעניין תחולת החריגים, ותוך הפנייה לפרשנות בפס"ד תשעים כדורים, לאור העובדה כי משתתפי המשחק אינו חוג אנשים מסוים וכי זכייה במשחק משמעה זכייה בסכומי כסף נכבדים, כך שהיא חורגת מגדר שעשוע או בידור, לא עמדה העוררת בנטל הראייה הנדרש לצורך ערר זה, כדי להיכלל בגדרם של התנאים המצטברים בסעיף 230 לחוק, ואשר יש בהם לשלול את הפליליות מפעילות העוררת. 14. בנסיבות אלה, בדין קבע בית משפט קמא כי התקיימה עבירה בתפוסים שנתפסו. יתר על כן, מאחר שטענת העוררת מבוססת על גירסתה כי אין מדובר בהפעלת משחק אסור, ממילא אין היא מוצאת מקום לסתור את טענת המשיבה כי עם החזרת התפוסים ימשיכו אלה לשמש לאותה פעילות, שנקבע כי היא אסורה. בנסיבות אלה, ממשיך להתקיים, כלשון סע' 32 (א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) כי קיים יסוד סביר כי במידה והתפוסים יוחזרו, הם ימשיכו לשמש לאותה פעילות. ויש לפיכך, לאשר את החלטת בית משפט קמא שלא להורות על החזרת הפריטים. 15. ביום 1/7/07 הוגשה תגובה מטעם העוררת לטיעוני המשיבה. יחד עם התגובה צורף דיסק d.v.d המבקש להציג את אופן הפעלת המשחק ע"י העוררת. לא ברור אם תגובה זו לרבות ה- d.v.d הודעה למשיבה ובכל מקרה אין זו הדרך להצגת ראיות נוספות. בנסיבות אלה לא מצא ביהמ"ש לנכון לצפות בדיסק. יו"ר העוררת רשאי לקבל את הדיסק חזרה. עוד יצויין כי מרבית הטענות שהועלו בתגובתה בכתב של העוררת לטענות המשיבה, שהוגשה ביום 1/7/07, אינן רלוונטיות לדיון בפני. הערר שבפני הינו בדבר החזרת תפוסים שהם מקלדת וכרטיסי בינגו, שכול שימושם ומטרתם החזקתם הוא לצורך משחק הבינגו. אלה לא משמשים את העוררת לצורך עריכת שלביו האחרים של המשחק. החלטת כב' השופטת בר-זיו אליה מפנה העוררת בתגובתה, נוגעת להחזרת תפוסים שהם ציוד מחשבים, עליהם חל סע' 32 (ב1) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), המחריג את הסמכות לתפיסת חפצים, הקבועה בסע' 32 (א) לחוק. בהבדל מתוכנה שיכול שתהא מיועדת ספציפית למטרה של משחק אסור, ואותה, אילו נתפסה, לא היה מקום להחזיר, הרי שהמחשב על-פי טיבו וטבעו, יכול לשמש גם למטרות חוקיות, ובמקרים כגון אלה, אין מקום לשלול קניינו של אדם. אין לפיכך, בתנאים שנקבעו בפסק דינה של כב' השופטת בר-זיו כדי להשליך על החזרת התפוסים הנדונים בענייננו, שאין כל ספק כי הם משמשים למשחק הבינגו לבדו. 16. עוד הוסיף יו"ר העוררת והפנה להצעת חוק פרטית מטעם חה"כ איוב קרא מיום 12/7/04, הצעת חוק פיקוח על מועדוני בינגו, התשס"ד-2004, שלדברי יו"ר העוררת היה מבין יוזמיה, לפיה תותר הפעלת מועדוני בינגו באישור, כשעל מועדון כזה לא יחולו הוראות סימן י"ב לפרק ח' לחוק העונשין (משחקים אסורים, הגרלות והימורים). הצעת חוק זו, אשר נולדה, על-פי דברי ההסבר, כתגובה לעע"מ 4436/02, מלמדת אף היא, כי במצב המשפטי הקיים, משחק הבינגו הינו משחק אסור, וכי נעשה נסיון, בין היתר על-ידי יו"ר העוררת, להביא לשינוי החוק. ואולם, במצב המשפטי הקיים לא יכולה העוררת להיבנות מהצעת החוק, אשר לא ידוע כלל באילו שלבים משלבי החקיקה היא מצויה, אם זו לא הוסרה בינתיים או נגנזה. מכול מקום, במקום שקיימת הוראת חוק אוסרת, ראוי כי בית המשפט יורה על האיסור כנדרש, בלשון ברורה וחד-משמעית. אין בכך איפוא כדי לשנות את המסקנה כי משחק הבינגו הינו משחק אסור וכי כל משחק אחר, אשר הבינגו מהווה בו את חלקו המהותי, אף הוא משחק אסור. אשר על כן הערר נדחה.הימוריםשאלות משפטיות