בית המשפט פסק כי עבירות המין הן מן החמורות בספר החוקים של מדינת ישראל. בית המשפט העליון חזר ועמד על הצורך להחמיר בעונשם של עברייני מין ופסק כי המסר המתבקש מהחמרה זו הוא, כי החברה לא תסכין עם פגיעה חמורה בגופן ובנפשן של קורבנות עבירות מין ואלימות ותוקיע מעשים אלה, בין היתר, באמצעות עונשים חמורים אשר יבודדו את עבריין המין לתקופה ארוכה מחיים בחברה, כאדם חופשי. להלן גזר דין בנושא החמרה בענישה עבירות מין: גזר דין 1. ביום 9.4.08 הורשע הנאשם, לאחר שמיעת ההוכחות, בעבירות מין שנעברו כלפי שתי מתלוננות שונות, בהזדמנויות נפרדות. פירוט העובדות נשוא כתב האישום הובא בהרחבה בהכרעת הדין ולהלן יובא התיאור בתמצית. 2. ההרשעה: האישום הראשון מתייחס לאירוע שארע ביום 15/4/07. באותו מקרה פגש הנאשם את המתלוננת א', עובדת זרה שהיתה בחופשה מעבודתה ואת חברה, עמם לא היתה לו היכרות קודמת, בפארק סמוך למקום מגוריו. הנאשם הזמינם להתלוות אליו לביתו והם נענו להזמנה. השניים שהו בבית הנאשם מספר שעות במהלכן נהג בהם מנהג הכנסת אורחים. לאחר שהמתלוננת וחברה עזבו את בית הנאשם ולאחר שהמתלוננת נפרדה מחברה ושמה פעמיה לתחנת האוטובוס, הבחינה כי מכשיר הטלפון הסלולרי שלה אינו ברשותה. היא העריכה כי הוא הושאר, מבלי משים, בבית הנאשם ומשכך חזרה לביתו. היא קראה לנאשם, מחוץ לבית ושאלה אותו אם מצא את הטלפון. הנאשם הכחיש שהטלפון ברשותו ואולם הציע לה להכנס לביתו כדי לחפשו. בעת שהמתלוננת איתרה את הטלפון האובד בסלון הבית, הדף אותה הנאשם לחדר השינה שלו, דחף אותה לעבר המיטה, אחז בידיה בכח, הסיר מעליה חלק מבגדיה וניסה להחדיר את לשונו לפיה. בהמשך, החדיר את אצבעותיו לאבר מינה ונישק את אבר מינה. כל זאת עשה הנאשם תוך שימוש בכוח, חרף התנגדותה העיקשת של המתלוננת ולמרות שאמרה לו שהיא במחזור, הנאשם לא נעתר לתחנוניה לחדול ממעשיו ולאפשר יציאתה מבעד הדלת דרכה נכנסה. בסופו של דבר, לאחר זמן רב, שחרר הנאשם את המתלוננת, ככל הנראה מחשש שהמשטרה תגיע לביתו במסגרת הניסיון לאתר את המתלוננת, באמצעות איכון מכשיר הטלפון שלה. רגעי האימה שעברו על המתלוננת, תועדו בהקלטות. שיחותיה עם חברה פ' ועם מוקדנית המשטרה, שיצרה עימה קשר לבקשתו של אותו פ'. ההקלטה בזמן אמת, זימנה לנו אפשרות נדירה להתרשם, במו אוזנינו, מחומרת הארועים וממצבה הקשה של המתלוננת, בעת התרחשותם. בשל האירועים נשוא האישום הראשון הורשע הנאשם בעבירות של אינוס לפי סעיף 345 (א)(1) לחוק העונשין תשל"ז (להלן- "חוק העונשין") ובמעשים מגונים תוך שימוש בכוח, עבירות לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין. האישום השני עניינו בעבירות שנעברו ביום 29.2.2002 נגד המתלוננת ס', שהיתה כבת 17 שנים ביום המקרה. המתלוננת גרה בבית חברה, דאז, בשכנות לנאשם. הנאשם ניצל את העדרותו של החבר מהבית ובתואנת שווא גרם למתלוננת לפתוח לו את הדלת. הנאשם נכנס הביתה סגר אחריו את הדלת, אחז במתלוננת, חיבקה והשליכה לרצפה בכח, תוך שהוא רוכן מעליה נישק אותה, הסיר את תחתוניה וניסה להחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה וכן לנשק את איבר מינה. כל זאת עשה הנאשם חרף התנגדותה הנמרצת. הנאשם חדל ממעשיו לאחר ששמע נביחות של כלבים. לאחר שקם מעליה ניסה להכניס לחולצתה שטר כסף ואולם המתלוננת מנעה זאת ממנו. בגין מעשים אלה הרשענו את הנאשם בעבירה של ניסיון לאונס לפי סעיף 345(א)(ג) + 25 לחוק העונשין ובמעשים מגונים ,תוך שימוש בכוח, עבירות לפי סעיף 348 (ג1) לחוק העונשין. 3. הדיונים בבית המשפט הנאשם כפר במיוחס לו בשני האישומים, לאורך הדיון כולו. משכך אולצו המתלוננות להופיע לבית המשפט ולעמוד בחקירה נגדית נמרצת של ב"כ הנאשם, במהלכה נעשה נסיון בוטה להטיל בהן רפש תוך הפרחת רמזים על התנהלותם המוסרית הלקוייה, אף שלא היתה לכך כל אחיזה במציאות. הגם שאין לזקוף לחובת נאשם את עצם הכחשתו ואת עמידתו על ברור האשמה המיוחסת לו על דרך של שמיעת ההוכחות, אין להתעלם, בעניננו, מאופן ניהול ההגנה. הנאשם עשה כל שלעיל ידו להפריע לניהול המשפט התקין, לגרום להתמשכותו ולהתייצבותן החוזרת של המתלוננות בבית המשפט, לצורך מתן עדותן ועל כך עמדנו בהרחבה בהכרעת הדין. 4. עברו הפלילי של הנאשם במסגרת הראיות לעונש הוגש לנו גליון המרשם הפלילי של הנאשם. כמסתבר, לנאשם שהוא כבן 50, עבר פלילי מכביד ומגוון הכולל 27 הרשעות בעבירות רכוש, אלימות וסמים וכן הרשעה, משנת 1986, בביצוע מעשה מגונה בכוח. בשל מגוון מעשיו הפליליים הוטלו עליו עונשים, החל ממבחן והתחייבות עבור בקנסות ובמאסרים על תנאי וכלה במאסרים בפועל. כל אלה לא הפסיקו את רצף פעילותו העבריינית. כיום גם תלויים ועומדים נגדו 9 חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים שנגזרו עליו ביום 25.03.02, בבית המשפט השלום בקריות בת.פ. 2543/01. עונש זה הוא בר הפעלה לנוכח הרשעתו בעבירה הכלולה באישום השני, שנעברה ביום 29/08/02, שהיא עבירה שיש עימה אלימות נגד גופו של אדם, הנכנסת בגדרו של התנאי. 5. חוות דעת והערכת מסוכנות ביום 1.6.08 הוגשה לנו חוות דעת והערכת מסוכנות - בהתאם לסעיף 6 לחוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו- 2006, של הקרימינולוגית הקלינית גב' תמי עשת סבג, מהמרכז להערכת מסוכנות בבאר יעקב, (להלן- "הערכת מסוכנות"). בפרק ההתרשמות וההערכה נכתבו הדברים הבאים: "מהבדיקה הנוכחית ומהמידע שלפני עולה שמדובר באדם בעל הפרעת אישיות אנטיסוציאלית. לא אמין. בעל רקע של שימוש בסמים. לאורך חייו לא שמר על רצף תעסוקתי והעדיף להיתמך על ידי בני משפחה או גורמי רווחה וביטוח לאומי, בעל עבר פלילי מגוון. בבדיקה הנוכחית שיתף פעולה באופן חלקי ביותר. לא יזם מסירת אינפורמציה וענה על השאלות באופן קונקרטי ודל. הרושם שנוצר היה של הסתרת מידע וניסיון להציג את עצמו באור חיובי מכפי שהוא. הכחיש את עבירות המין בגינן הורשע, טען לעלילה נגדו, אך לא הצליח להסביר באופן משכנע מדוע הוגשו נגדו תלונות דומות על ידי נשים שונות, ללא קשר ביניהן ובזמנים שונים, לא גילה אמפטיה כלפי קורבנותיו ולא דאגה מההשלכות השליליות של מעשיו, גם על עבירות אחרות שביצע במהלך חייו אינו לוקח אחריות, לרוב משליך האחריות על הסביבה (הזנחה הורית, אח עבריין וכד'). התרשמות זו מתחזקת לנוכח התנהלותו בחקירות במשטרה ובדיונים בביהמ"ש, כפי שמתואר בהכרעת הדין. נראה שביצע את העבירות על רקע אישיותו, כפי שתוארה החלטה אימפולסיבית וניצול הזדמנות, אולם בשל הכחשתו של הנבדק קשה להתחקות אחר התהליכים הנפשיים שייתכן שהובילו אותו לביצוע העבירה. עמדתו ביחס למעשים בהם הורשע אינה מאפשרת לשלול מצבי סיכון בעתיד". לאור כל הנתונים שפורטו בחוות הדעת קבעה המומחית כי רמת מסוכנתו המינית של הנאשם הינה בינונית-גבוהה. 6. טיעוני המאשימה לענש ב"כ המאשימה בקשה לגזור על הנאשם עונשי מאסר לתקופה ממושכת, בגין כל אחד מהאישומים בהם הורשע וכן להפעיל את המאסר המותנה והכל באופן מצטבר. לטענתה, ענישה כבדה מתחייבת מחומרת המעשים ומההנחיות המחמירות של הפסיקה, מהעובדה שאין מדובר במעידה חד פעמית, מאי נטילת אחריות למעשיו, מהנזק הנפשי שנגרם לכל אחת מן המתלוננות ומנכונותו של הנאשם לפגוע בשמן הטוב של המתלוננות, ללא בסיס. עוד היא מבקשת להביא בחשבון את עברו הפלילי העשיר של הנאשם וליתן משקל מכריע להערכת המסוכנות שנערכה לו, ממנה עולה כי הנאשם הוא בעל דפוס אנטיסוציאלי, המגלם פוטנציאל סיכוני גבוה לציבור הנשים באשר הן. בתמיכה לטיעוניה הציגה בפנינו פסיקה מגוונת המצביעה על מגמה של החמרה משמעותית בעונשם של עברייני מין. לצד עונש המאסר בקשה התובעת לחייב את הנאשם בפיצוי שתי המתלוננות. 7. טיעוני הנאשם ב"כ הנאשם (שלא ייצג את הנאשם במהלך שמיעת ההוכחות), ביקש שלא להחמיר עם הנאשם ולהסתפק בעונש מתון, מתוך התחשבות בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, כפי שעלו מהערכת המסוכנות. הגם שלא המעיט מחומרתן של העבירות גרס הסניגור ביחס לאישום הראשון : "שאין מדובר ברף העליון בעבירת האינוס, בבחינת חומרת המעשים, גם המעשה עצמו לא בוצע בצורה אלימה במיוחד בברוטליות, תוך שימוש בנשק, תוך הותרת חבלות פיזיות למתלוננת". ביחס לאישום השני, ביקש ב"כ הנאשם להביא בחשבון את פרק הזמן הארוך שעבר מאז בצוע העבירה ואת עובדת סגירתו של התיק בשלב הראשון. כמו כן ביקש ליתן משקל לעובדה שהנאשם ביקש את סליחתה של המתלוננת וכי היא סלחה לו ואף ביקשה לבטל את תלונתה. לסיכום דבריו הציג בפניינו אסופת פסיקה ממנה עולה ענישה מתונה יותר מכפי שטענה לה התובעת. 8. מהותן של עבירות מין והחומרה הנובעת מהן ענייננו, כאמור הוא בעבירות מין שבוצעו כלפי שתי מתלוננות. עבירות מין, ככלל, נתפסות כבעלות חומרה יתרה שכן כרוך בהן ניצול וביזוי מיני וזאת גם אם לא נגרמו חבלות גוף אחרות, וזאת כאשר פרטיותו, חירותו וכבודו של הקורבן נפגעים מעצם המעשה המיני האסור שבוצע בגופו, בעל כורחו. את גודל הפגיעה היטיב לתאר השופט חשין בדבריו הבאים: "נוסיף ונדע מעצמנו כי פלישה לגופהּ של אישה מפֵרה - ומפֵרה באורח גס - את האוטונומיה של האישה על גופה. די בכך שאישה אינה נותנת הסכמתה לבוא אליה, ואין כל צורך ברכיב של אלימות להפרת כבודה, אישיותה והאוטונומיה של רצונה החופשי. אדם בוגר שתקפו אותו בעודו ילד - והתקיפה היא תקיפה שיש עמה עלבון והשפלה - יזכור, יזכור היטב את מעשה התקיפה. אם כך בתקיפה, יקל בעינינו לשער מה יהא במעשה אינוס - מעשה הפוצע נפש, רומס כבוד, דורס בגסות רצון חופשי - שאישה תישא בנשמתה את הזיכרון הנורא עד-כלות. אכן, עיקר באינוס הוא בכך שהפלישה אל הגוף נעשית בלא הסכמתה החופשית של האישה ובלא לשאול לרצונה. יסוד השימוש בכוח, גם אם יש בו כדי להחמיר את המצב -לעתים, להחמיר במאוד - טפל הוא במערכת. לא בו עיקר. "מבחינת האשה, האימה והפחד הגלומים במצב האונס אינם נובעים בהכרח מעצם החדירה הפיסית, אלא ממקור עמוק יותר, מרמיסת זכויות האדם הבסיסיות שלה ומדרך ההתייחסות אליה כאל אובייקט מיני בלבד, כאל 'כלי' לסיפוק תשוקתו של הגבר. עצם מצב הכפייה, ההפחדה, חוסר-האונים, שלילת הפרטיות והפריצה הגסה של כושר בחירתה ועצמאותה כאדם מהווים במידה רבה את אימתה הגדולה ביותר של האשה ממעשה האונס שבוצע בה" (א' שחר "מיניותו של החוק: השיח המשפטי בנושא האונס" [35], בעמ' 181). בבחינת תכליתה של החקיקה, מרכז הכובד בעבירת האינוס הוא בפגיעה הקשה בזכותה הבלתי מתפשרת של האישה לגופה, גם אם אותה פגיעה לא נלוותה אליה כל אלימות שהיא". [ע"פ 115/00 אריק (מוריס) טייב נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 289 ,330]. עבירות המין הן מן החמורות בספר החוקים של מדינת ישראל. המחוקק התייחס בחומרה רבה לעבירות אלה כאשר קבע את העונש בצדה של העבירה לפי סעיף 345(א)(1) ל , ל-16 שנות מאסר. עוד הוסיף וקבע המחוקק, בסעיף 355 ל , כי אין להשית על נאשם עונש שיפחת מרבע העונש המרבי שנקבע לאותה עבירה. המחוקק לא הותיר לבית המשפט שיקול דעת להפחית מן העונש המזערי אלא "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בית המשפט העליון חזר ועמד על הצורך להחמיר בעונשם של עברייני מין. ב" 7657/00 7657/00 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (2002) נאמר, מפי כב' השופטת א' פרוקצ'יה, כי: "המסר המתבקש מהחמרה זו הוא, כי החברה לא תסכין עם פגיעה חמורה בגופן ובנפשן של קורבנות עבירות מין ואלימות ותוקיע מעשים אלה, בין היתר, באמצעות עונשים חמורים אשר יבודדו את עבריין המין לתקופה ארוכה מחיים בחברה, כאדם חופשי". 9. העונש הראוי הנאשם שבפנייננו הורשע בעבירות אינוס ומעשים מגונים במתלוננת א'. בהכרעת הדין פורטו בהרחבה נסיבות בצוען של העבירות. המתלוננת הוכנסה לבית הנאשם בתחבולה, היא הוחזקה שם בכוח, היא הושפלה ובוזתה והיתה נתונה בחוסר אונים ובחרדה גדולה. על מצבה הנפשי ניתן ללמוד הן מדבריה שלה, בעדותה בפנייננו, והן מעדותם של השוטרים שפגשו בה מייד לאחר שהצליחה להחלץ מן הנאשם והן מדברי החוקרים שפגשו בה בהמשך. לא זאת אף זאת, מעבר לכל וכפי שכבר נאמר, קלטת השמע של מוקד המשטרה ספקה לנו אפשרות להתרשם מהכאב, המצוקה והאימה שהיו מנת חלקה של המתלוננת שעה שהוחזקה בבית הנאשם, בניגוד לרצונה ובהיותה קרבן למעשים מיניים שפלים ומבזים. גם בעובדה שמעשה האינוס "הסתכם" בהחדרת אצבעות לאיבר המין אין כדי להקהות את חומרת העבירה. מעשה כזה מוגדר על-ידי המחוקק כאונס וכך יש לראות את הדברים, במיוחד בהתחשב במרכיב האלימות שבמעשה, לצד עבירת המין שבו. גם בפרשת האישום השני יש מידה לא מבוטלת של חומרה, הן בשל העובדה שהמתלוננת היתה קטינה בעת המעשה וגם עקב העובדה שהנאשם פלש לביתה, בתחבולה ותוך ניצול חוסר הישע שלה עקב העדרותו של חברה מן הבית. חומרה יתרה יש גם בעובדה כי הנאשם ביצע עבירות מין קשות בשתי מתלוננות, בשתי הזדמנויות שונות, במיוחד על רקע העובדה שכבר הורשע בעבר בעבירת מין. גם עברו המכביד של הנאשם ובכלל זה בעבירות אלימות מוסיף מימד של חומרה לעניין העונש שיש להשית עליו. לצערנו, לא מצאנו דבר היכול להאמר לזכותו של הנאשם, הנאשם שניתנה לו הזכות לאמר את דבריו לעניין העונש, בחר בשתיקה. לאורך כל ההליכים, במעמד הטיעונים לעונש ואף בפני עורכת הערכת המסוכנות, לא הביע חרטה ולא גילה אמפטיה לקורבנותיו. הוא היה מרוכז בעצמו והציג את עצמו כקורבן של החברה, של המתלוננות, המשטרה, עורך דינו ובית המשפט. הצטברותם של כל הנתונים האמורים: חומרתם של המעשים, ריבויים, עברו הפלילי המכביד והמסקנה בדבר מסוכנותו המינית העולה מהערכת המסוכנות - מצדיקים הטלת עונשים חמורים על הנאשם. לעניין העונש בגין העבירות נשוא האישום השני ראינו להקל בעונשו של הנאשם, במידת מה, בהתחשב בחלוף הזמן מאז בצוע העבירה, בפברואר 2002, וכן בהתחשב בכך שמלכתחילה נסגר תיק זה ונפתח מחדש, רק לאחר ביצוע העבירה נשוא פרט האישום הראשון. 10. נוכח כל האמור לעיל אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: א. בגין העבירות הכלולות באישום הראשון - 7 שנות מאסר, מתוכן 6 שנים לריצוי בפועל והיתרה תהא על תנאי, למשך שלוש שנים, לבל יעבור אחת מהעבירות הכלולות בפרק י' סימן ה' לחוק העונשין ועבירת אלימות כלפי גופו של אדם, מסוג פשע. ב. בגין העבירות הכלולות באישום השני - 3 שנות שנות מאסר, מתוכן, שנתיים לריצוי בפועל והיתרה תהא על תנאי למשך שלוש שנים, לבל יעבור אחת מהעבירות הכלולות בפרק י' סימן ה' לחוק העונשין ועבירת אלימות כלפי גופו של אדם, מסוג פשע. ג. אנו מורים על הפעלת המאסר המותנה למשך 9 חודשים, שנגזר על הנאשם בת.פ. 2543/02 של בימ"ש השלום בקריות. עונשי המאסר שנגזרו על הנאשם יהיו מצטברים ואליהם יצטבר עונש המאסר המותנה שהופעל וביחד ירצה הנאשם שמונה שנות מאסר ועוד תשעה חודשים, שימנו מיום מעצרו, 16.04.07 ד. אנו מחייבים את הנאשם לפצות את מתלוננת א' בסך 20,000 ₪ . ה. אנו מחייבים את הנאשם לפצות את המתלוננת ס' בסך 10,000 ₪ משפט פליליעבירות מין