להלן החלטה בנושא מעצר על סחיטה ואיומים: החלטה זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של סחיטה ואיומים והדחה בחקירה, עבירות לפי סעיף 428 רישא, ו-245 (ב) לחוק העונשין תשל"ז- 1977. א. עובדות כתב האישום: המתלונן הוא קבלן בניין. במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, במחצית חודש נובמבר 2005 או בסמוך לכך, באתר בנייה בנוה זאב בבאר-שבע, התפתח ויכוח עסקי בין המתלונן לבין יגאל לוי - קבלן משנה שעבד עבורו בנוגע לחשבון ביניהם. 3. למחרת, בשעות הערב, בבר-שבע, המתלונן ויגאל לוי נפגשו על מנת ליישב את הויכוח העסקי. במפגש נכחו אנשים נוספים וביניהם הנאשם שנכח בו באקראי. ("הדגשה שלי") המתלונן ויגאל לוי הגיעו להסכמה ביניהם. הנאשם מסר את מספר הטלפון שלו ליגאל לוי ואמר לו שיפנה אליו במקרה שהמתלונן לא ישלם את הכסף שהבטיח לשלם. 4 . המתלונן שילם את הסך המוסכם לפועליו של יגאל לוי ובכך הסתיים הויכוח ביניהם, ויגאל לוי לא פנה שוב למתלונן. 5. כיומיים לאחר מכן, הנאשם התקשר למתלונן, הזדהה בשם אבו-שאפיק, טען בפני המתלונן בכזב שהוא חייב לו 30,000 ₪, כיון שפתר לו את הבעיה בנווה זאב ודרש מהמתלונן לשלם לו 5,000 ₪ על מנת שהנאשם ימחל לו על החוב. 6. המתלונן השיב לנאשם שהוא כלל אינו מכיר אותו, מעולם לא בקש ממנו לפתור את בעיותיו וסרב לשלם את הסכום שדרש הנאשם. 7. הנאשם הגיע ביחד עם אדם נוסף בג'יפ למקום שבו היה המתלונן ואמר למתלונן: "עכשיו אנחנו לוקחים אותך". המתלונן נותר על מקומו. בתגובה הנאשם הזעיק טלפונית אנשים נוספים, תוך שהוא אומר להם: "שני הרכבים שייכנסו אלי והרכב שיש בו נשק לא ייכנס לבאר-שבע וימתין בינתיים בחוץ" וזאת כדי להטיל אימה על המתלונן. דקות ספורות לאחר מכן הגיעו למקום שני כלי רכב נוספים ובהם שבעה אנשים שהוזעקו טלפונית על ידי הנאשם. המתלונן פנה אליהם ובקש לברר את הדברים בדרכי שלום. הנאשם השיב למתלונן שהוא השתתף בזריקת רימונים בעבר וזאת כדי להטיל אימה על המתלונן. 8. במעמד האמור לעיל, הודיע הנאשם למתלונן שמינה את עצמו כבורר לעניין, ואיים על המתלונן שאם לא ישלם את הסכום הנדרש, הוא יקח את רכבו של המתלונן (בשווי 70,000 ₪) שעמד במקום, יפגע באשתו וילדיו של המתלונן ובביתו. 9. לאור האיומים המתלונן הסכים לשלם סך 3,000 ₪ מתוך הסכום שנדרש עד לתאריך 30.11.05. הנאשם איים על המתלונן שאם לא ישלם את הכסף עד אותו מועד, או אם יתלונן במשטרה "אנחנו נראה לך מה זה, אנחנו לא דופקים חשבון לאף אחד". לאחר מכן הנאשם וחבריו עזבו את המקום. 10. הנאשם, בתאריך 30.11.05 בסמוך לשעה 14:00 התקשר למתלונן ושאל האם המתלונן הכין את הכסף. המתלונן אמר שהוא בעבודה, והנאשם השיב שזה לא מעניין אותו ותוך 20 דקות על המתלונן להיות בביתו. הנאשם המשיך להתקשר אל המתלונן, אך המתלונן לא ענה לו והגיש תלונה במשטרה. הנאשם התקשר שוב למתלונן ואיים עליו שיתן לו את הכסף עוד באותו לילה, ואם לא "אני אלמד אותך לקח, אני אחנך אותך, אני אחרוש את כל באר שבע ואושיב אותך, אתה תשאר כל החיים שלך תשלם לי". כל זאת כדי להניע את המתלונן לשלם לו את הכסף. ב. ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה. יחד עם זאת, טען לכרסום בתשתית הראייתית הואיל ולטענתו עיקר הראיות מבוססות על עדותו של המתלונן וחברו של המתלונן בשם חליל בן מגבול. תמצית טענותיו של הסנגור המלומד כדלקמן: - המתלונן שקרן פתולוגי ועובד עם השב"כ וגר בשכונה מפוארת בבאר שבע. - התלונה הוגשה בשיהוי של 15 יום מיום האירוע המיוחס. - מאשר שהמשיב השתתף ביחד עם אחרים במפגש בו היו נוכחים המתלונן והקבלן משנה בשם יגאל לוי שעבד עבור המתלונן. אולם, השתתפותו של המשיב היתה על רקע בוררות חוב אזרחי בין המתלונן לבין קבלן המשנה - יגאל לוי בו ניסה המשיב ואחרים לגשר בין הצדדים ובסוף המפגש הגיעו לסיכום לפיו המתלונן ישלם ליגאל לוי את כספו המגיע לו (שכר העבודה של הפועלים מטעם יגאל לוי). עוד הוסכם כי המתלונן ישלם למשיב סך של 3,000 ₪. - בהמשך לסיכום בין המשיב למתלונן התנהלו שיחות טלפון שבועיים לאחר המפגש, במסגרתם ביקש המשיב מהמתלונן למלא אחר התחייבותו. - בנוגע להקלטת השיחות בין המשיב למתלונן - עולה בבירור קינטור מצד המתלונן והכנסת מילים בפה המשיב כמו "אתה מאיים עלי"," אתה רוצה כסף "בחאווה". עוד לא נעשתה שום אלימות פיזית כנגד המתלונן ולא נגרם כל נזק. - גרסת המשיב נתמכת בדבריהם של עדי התביעה אבו עסאה סמי ויגאל לוי. - עברו הפלילי של המשיב אינו מכביד. הרשעותיו האחרונות הן משנת 92,95,98, כאשר כלל אין בעברו עבירות בתחום האלימות. לאור כל האמור לעיל עותר ב"כ המשיב להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר - מעצר בית מלא בבית אביו ובפיקוחם המלא והמתמיד של אביו ואחיו מוחמד וכאמל וכן דודו עטייש אל פריג'את וכן פיקוחו של השיח אבו ג'אמע סאלח בעל תעודת נאמן ציבור ממשטרת ישראל. וכן בכל תנאי נוסף שיורה עליו בית המשפט. מנגד, עותרת ב"כ המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נוכח החשש ששחרור המשיב יסכן את בטחון הציבור בשים לב לעבירה בה הואשם - סחיטה ואיומים, לאור יום, וזאת ללא כל היכרות מוקדמת או סכסוך בין המשיב למתלונן, כשהמשיב מנצל שיחה לה היה עד באקראי על מנת לסחוט את המתלונן. עוד טוענת המבקשת כי הסכנה מהמשיב גוברת בשים לב לכך שמהראיות בתיק עולה שהמשיב תכנן את הסחיטה מראש, ועמדו לרשותו אנשים נוספים אותם הזעיק על מנת להעצים את האימה שהטיל על המתלונן. כמו כן נוכח העובדה שלמשיב מיוחסת עבירה של הדחה בחקירה, וכן נוכח עברו הפלילי. לאור כל האמור לעיל, טוענת המבקשת כי אין בחלופה שהוצגה כדי להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה. לאחר שעיינתי בחומר החקירה שהונח בפניי, הגעתי למסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת כנגד המשיב. המשיב הודה בחקירתו כי שוחח עם המתלונן בטלפון בעניין הדרישה הכספית מהמתלונן, אולם טען כי לא איים עליו. אלא, שמתמללי השיחות הטלפוניות בין המשיב למתלונן, מתבקשת לכאורה מסקנה שונה. כך לדוגמא בקלטת האודיו ע.ק 365/05. המשיב: "איפה אתה עכשיו? אני רוצה לבוא אליך". המתלונן: "זאת אומרת מאיים... הנה אתה רואה, אתה עכשיו מאיים עלי. המשיב: "אני לא מאיים עליך, אתה חמור". המתלונן: "מה" ? המשיב: "באלוהים, אני אוציא אותך מתחת לאדמה... אני אלמד אותך לקח, אני אחנך אותך, באלוהים, אפילו אם אתה יושב מול השב"כ ושהשיחה תגיע אליהם ואפילו יעבור אותם, אתה יודע מה זה השב"כ שלך ? אפילו אם אתה יושב באמצע שלהם"... בנוסף לאמור לעיל עיון בהודעת המשיב מיום 5.12.05, עולה ממנה בין הייתר כדלקמן: לשאלת החוקר: "האם אי פעם איימת על איאד בכל צורה שהיא" ? השיב: "לא. אף פעם לא איימתי עליו (עמ' 6, שורות 9, 10, 11). בהמשך, בעמוד 8, לאחר שהושמעו למשיב הקלטות המתעדות את השיחות שניהל עם המתלונן אודות דברי האיומים השיב: "אני לא התכוונתי לעשות לו כלום. רק רציתי להפחיד אותו כדי שיביא לי את ה - 3,000 ₪ ואני אתן אותם ליגאל. זה מה שאיאד הבטיח (שורות 10, 11, 12). בהמשך השיב: "אני אמרתי זה מעצבים שלי כדי שישלם את הכסף ואני לא רוצה להזיק לו. ואפילו גם לא לעשות לו כלום" (שורות 20, 21). בהמשך לאחר שאישר את כלל השיחות שהשמיע לו החוקר הסביר המשיב כי אמר את הדברים כי "ניסינו לעזור לאדם (יגאל לוי) הנמצא במצב קשה שלא היה לו דלק לרכב ואשתו אמרה שאין לה לקנות חלב ... וראיתי שאיאד דפק אותם בעבודה וכאילו שהאדם לא ביצע עבורו עבודה. רצינו להוציא מאיאד 3,000 ₪ ולתת ליהודי ולא רציתי להבטיח ליהודי עד שאני אקבל את הכסף ואני אלך אליו" (עמ' 10, שורות 10-28). כידוע, לפי ההלכה המנחה בעת הדיון במעצר עד תום ההליכים, אין בית המשפט מקיים קדם משפט פלילי ואינו בוחן את אמינות הראיות ומשקלן, אלא הוא בודק אם קיימות ראיות לכאורה גולמיות בעלות "פוטנציאל ראייתי" אשר יש בכוחן להניח תשתית עובדתית מרשיעה, זאת לאחר חקירות וקביעות של אמינות ומשקל. בעניין זה ההלכה נקבע בבש"פ 8087/95 זאדה נגד מדינת ישראל. אין במובא לעיל, כדי לפתור אותנו מלבחון את מכלול הראיות, לרבות אלה ששוללות את גירסת התביעה, ראה בעניין זה את דבריו של כב' הנשיא ברק, בבש"פ 8087/95 זאדה נגד מדינת ישראל. "נקודת המבט של השופט, המכריע בשאלת המעצר עד תום ההליכים, היא כוללת עליו לעיין חומר החקירה כולו, לרבות חומר החקירה התומך בעמדת הנאשם. אין עליו לצמצם עצמו לחומר הראיות המפליל בלבד. עליו לפרוס לפניו את מלוא התשתית הראייתית כפי שזו מופיעה בחומר החקירה, לרבות ראיות ההגנה, אם על יסוד חומר החקירה הכולל - כפי שהוא נתפס בשלב המעצר עד תום ההליכים - אין סיכוי סביר להוכחות האשמה בסיום המשפט, אין בסיס להיווצרותה של עילת מעצר." יחד עם זאת, ולאחר שקבעתי שקיימות ראיות לכאורה גם בתמלילים, אכן קיימות אמירות לפיהן ניתן ללמוד לכאורה שאכן המתלונן הבטיח לשלם למשיב סכום כלשהו תמורת התערבותו בגישור בינו לבין קבלן המשנה יגאל לוי. גרסת המשיב איננה משוללת כל יסוד וזאת ניתן ללמוד לכאורה מעדותו של עד התביעה יגאל לוי. לעניין זה ראה עדות יגאל לוי מיום 4.12.05 עמ' 8, לשאלת החוקר: "מתי הבנת בעצם שיוסף אבו סבית נהיה בורר בעניין שלך עם איאד" ? השיב: "ביום חמישי בערב כשיוסף התערב בשיחה עם איאד בפעם הראשונה". שאלה: "האם הבנת שיוסף הפך להיות בורר בעניין שלכם, מי אתה חושב צריך לשלם לו על טירחתו"? השיב: "אתה שואל אותי שאלות קשות. אני לא יודע מה לענות עליה. הבנתי שאיאד הביא אותו כדי שיחליט בעניין. יוסף גם התנהג כמו אחד שבא להחליט... " עוד בהמשך ראה : שאלה: "עלה לך בראש ביום חמישי כשהכרת שיוסף בעצם בורר בעניינכם שאולי יוסף ואיאד עושים עליך קומבינה ואז איאד בעצם אולי בורר חד צדדי מטעמו ושאולי הם רוצים לדפוק אותך כלכלית ביחד" ? השיב : "לא. יוסף נראה לי די אמין. הוא גם השאיר לי פתק עם הטלפון שלו והוא גם אמר לי שאם יש לי בעיות עם הכסף של איאד אז שאני אתקשר אליו"... איאד הוא זה שהביא את יוסף... יוסף לא איים עלי ולא ביקש ממני כסף עבור הבוררות". תמוה הדבר שלאחר תשובותיו אלה של העד נחקר העד מיד תחת אזהרה ע"י המשטרה בחשד שזה הוא אשר שלח את המשיב (יוסף) לאיים ואף לירות על רכבו של המתלונן. כמובן, העד הכחיש מכל וכל והזכיר לחוקר שאיננו מכיר כלל את המשיב ומי שהביא את המשיב וערב אותו בסכסוך האזרחי לא אחר מאשר המתלונן (איאד). עוד מעיון בחומר הראיות עולה כי חלק מגרסת המשיב נתמכת גם לכאורה על ידי עד התביעה הנוסף מר אבו עסא סאמי. ראה עדות מר אבו עסא מיום 3.12.05 עמ' 2 "רצינו לעשות סולחה בין היהודי (יגאל לוי) לבין איאד ויחד איתנו היה יוסף ... אני הבנתי שאיאד (המתלונן) נתן ליגאל עבודה ויגאל לא סיים את העבודה ורוצה כסף.... יוסף (המשיב) עשה בינהם הסכם שכל שבוע איאד ייתן ליגאל כסף בכל שלב שיסיים עבודה ואיאד ישלם את יתרת הכסף ליגאל בסיום כלל העבודה... יוסף היה בתמונה והביא אותם להסכם אחר כך הבנתי מיוסף שאיאד הבטיח לו 3,000 ₪. אני לא יודע עבור עבודה או שזה בגלל שפתר את הבעיה ועשה סולחה. אני לא הייתי נוכח שאיאד אמר את זה ליוסף". ראה גם דברי העד: "מה שהבנתי שאיאד אמור לתת ליוסף כסף ב- 30 לחודש שעבר ( בעמ' 4 שורות 18-19). מצאתי לנכון להצביע על הדברים הנ"ל הואיל והמתלונן בחמש אימרות שמסר ציין שלא מוכר לו כלל המשיב. אמירות שלא מתיישבות לכאורה עם גירסת עדי התביעה, בנוגע להכרות בינו לבין המשיב ורק באמירתו השישית, מיום 06.12.05, נאות לשאלות החוקר כי יתכן והמשיב הוא אותו אדם שהתלווה אליו יחד עם אבו עסא סמי, כאשר נסעו לפגוש את יגאל לוי לצורך בירור המחלוקת ביניהם. יתרה מכך גם מתמליל השיחות ניתן ללמוד על הכרות קודמת ועל מעורבות ונוכחות המשיב בפגישות שהתקיימו בין המתלונן לבין יגאל לוי. עוד ניתן ללמוד על כך מעדותו של עד התביעה הנוסף, חברו של המתלונן אבו מקבול חליל, (ראה עדותו מיום 5.12.05 עמוד 2, שורות 1 עד 4). מקריאת כתב האישום נראה לכאורה שמדובר בעבירות חמורות ביותר, של נסיון לסחוט כספים מהמתלונן, חלק ממסכת איומים וסחיטות מצד המשיב שמצאה ביטוי בתמלילי השיחות בין המשיב למתלונן. מהאמור לעיל לא ניתן לומר שנוכחותו של המשיב במפגש שהתקיים בין המתלונן לבין יגאל לוי, היתה באקראי כפי שנוסח בכתב האישום בעובדה מס' 3, כך גם ביחס לאמור בסעיף 6, לעובדות כתב האישום. גם האמור בסעיף 4 לכתב האישום, דהיינו שהמתלונן שילם את הסך המוסכם לפועליו של יגאל לוי, איננו נתמך על ידי יגאל לוי, ראה לעניין זה עדותו מיום 07.12.05. אולם כפי שאמרתי עיון בכלל הודעותיו של המתלונן מלמדות על תמיהות כשבצידן של כל אלה קיים השיהוי הרב בהגשת התלונה. יחד עם זאת, אין בטענות ההגנה כדי לקעקע את התשתית הראייתית שהניחה המבקשת. עילת המעצר: כבר נקבע בפסיקה כי ככלל "גלומה בעבירה של סחיטה באיומים, מעצם טבעה ואופיה, מסוכנותו של הנאשם, אף-על-פי שהמחוקק לא מנה אותה בין העבירות שחזקה כי מתקיימת לגביהן עילת המסוכנות, כאמור בסעיף 21(א) (1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1966" (דברי השופט טירקל בבש"פ 7683/99 חנניב נ' מדינת ישראל, תק-על 641 (3) (99). בעבירה של סחיטה באיומים, אולי יותר מאשר בעבירות אחרות, נודעת חשיבות לעבר הפלילי, ככל שיש לאדם עבר פלילי כבד וממושך בעבירות הכרוכות באלימות, כך יש לחשוש ממנו יותר כשהוא פועל כדי לסחוט באיומים וכך גם גדלה הסכנה הצפויה ממנו. עבירה של סחיטה באיומים נימנת על סוג העבירות שאדם יכול להמשיך ולבצע אותן גם כשהוא ספון בתוך ביתו. אם שמו ועברו מטילים אימה ודי לו בטלפון ושליחים כדי להטיל אימה על בעלי עסקים ואולי גם על עדים (ראה בש"פ 4107/95). יחד עם זאת, מעולם לא נקבע כי דינם של נאשמים בתחום זה הוא למעצר בלבד, בכל מקרה יש לדון לגופו ועל פי נסיבותיו. כמו כן אנו מצווים על פי מצוות המחוקק כי עלינו לבחון חלופת מעצר והאם יכולה היא לאיין את המסוכנות. המשיב יליד 1970 ולחובתו שלוש הרשעות קודמות, הראשונה משנת 1994 בגין עבירה של הפרעה לשוטר משנת 1992. השניה משנת 1998 בגין עבירות רכוש משנת 1996, השלישית מיום 04.07.00 בגין השגת נכסים שהושגו בפשע משנת 1998. בעניינו של המשיב הוצגה בפניי חלופה לפיה לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בבית אביו ותחת פיקוחם המלא והמתמיד של אביו ואחיו מוחמד וכאמל וכן דודו עטייש אל פריג'את וכן פיקוחו של השיח סאלח אבו ג'אמע, בעל תעודת נאמן ציבור ממשטרת ישראל. על אף התרשמותי החיובית מהערבים שהוצגו כחלופה עבור המשיב, מצאתי לנכון בדיון שהתקיים ביום 12.12.05, לדחות את הדיון לצורך קבלת תסקיר מעצר של שירות המבחן אשר יבחן את רמת מסוכנותו של המשיב וכן את מסוגלות החלופה להציב גבולות להתנהגותו של המשיב. תסקיר כאמור הונח בפניי ממנו עולה כי מדובר במשיב בן 36, נשוי ואב לשנים עשר ילדים. מתגורר בשבט אלהואשלה במתחם מגורים משותף עם אביו ובני משפחתו המורחבת. מזה כשנה עובד "בשדה תימן " בעבודות שמירה ונקיון. שירות המבחן מציין עוד כי מהמידע שמסר המשיב והמידע הנוסף שהתקבל מתרשמים מאדם שבמהלך חמשת השנים האחרונות ועד למעצרו התאמץ לתפקד באורח תקין תוך דאגה לצרכי בני משפחתו. עוד עולה מהתסקיר כי שירות המבחן שוחח עם מעסיקו מר אלי פרץ, טייס ומנכ"ל חברת התעופה "עייט". והוא תאר את יחסי העבודה עם המשיב המבוססים על אמון וללא רבב והעריך אותו כעובד חיובי ואף הביע נכונות להמשיך ולהעסיקו. עוד עולה מהתסקיר כי לשם בחינת החלופה שהוצגה בפניי התייצבו הערבים בפני שירות המבחן. קצינת המבחן התרשמה מהתייחסותם הרצינית של הערבים לתפקידם כאחראים על החלופה ועל נכונותם למלא את מחויבויות התפקיד. הערבים ציינו כי הצעתם נסמכת על היכרותם את המשיב, מחוייבותו והכבוד שהוא רוחש לאביו והאמון בו שישמור על תנאי השיחרור. נוכח האמור לעיל, מעריך שירות המבחן כי החלופה ראויה בתנאים של מעצר בית מלא לרבות פיקוח ועל כן ממליצים לשחררו לחלופה שהוצעה, כולל ערבות כספית מתאימה. הערבים שהוצעו על ידי הסניגור התייצבו בפניי ונחקרו על ידי בית המשפט ונמצא שאין להם עבר פלילי. מדובר באנשים נורמטיבים אשר הותירו עלי רושם חיובי כאנשים רציניים ואחראיים המסוגלים להציב גבולות להתנהגותו של המשיב, בין היתר מדובר באחיו שאחד מהם לאחר שירות צבאי, אביו בעל דמות סמכותית, השיח סלאח אבו ג'מע בעל תעודת נאמן ציבור ממשטרת ישראל ודודו עטייש שהינו אחד מנכבדי השבט אליו נמנה המשיב. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים והתרשמתי מהחלופה שהוצגה בפניי באופן חיובי ונוכח המלצת שירות המבחן, שוכנעתי כי יש בחלופה כדי להשיג את מטרת המעצר ולאיין את מסוכנותו של המשיב . מסקנה זו גם מתבקשת נוכח המפורט לעיל במכלול הראיות וגם נוכח העדר עבר פלילי בתחום האלימות. אשר על כן הנני מורה על שיחרורו של המשיב בתנאי הערובה הבאים: א. המשיב ישהה במעצר בית מלא בבית אביו, בשבט אבו סבית וזאת תחת פיקוחם המלא והמתמיד של אביו, אחיו כאמל ומוחמד, דודו עטייש אל פריג'את, לסירוגין. ב. הפקדה במזומן או ערבות בנקאית על סך 20,000 ₪. ג. ערבות עצמית על סך 50,000 ₪. ד. כל אחד מהערבים יחתום ערבות צד ג' על סך 30,000 ₪, לרבות השיח סאלח אבו ג'אמע. ה. נאסר על המשיב ליצור כל קשר במישרין או בעקיפין עם מי מהמעורבים בפרשה עד תום ההליכים המשפטיים. ו. המשיב יתייצב להמשך הדיונים שיקבעו בעניינו בבית המשפט בליווי אחד הערבים. תיק החקירה מוחזר לפמ"ד. מעצרמשפט פליליסחיטה