להלן החלטה בנושא מעצר על סחר בהרואין: החלטה 1. בפני בקשה להחזקת המשיב במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] תשנ"א - 1996 [להלן: "החוק"]. 2. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע שתי עבירות של סחר בסם מסוג הרואין. העבירה הראשונה מיום 5.3.08 בשעה 10:40. נטען כי סחר בצוותא חדא עם אבי תורג'מן בכך שמכר לסוכן 2 יחידות סם הירואין. העבירה השניה מיום 12.3.08 בשעה 10:50. נטען כי בצוותא חדא עם ציון אלחדד מכר לסוכן סם מסוכן מסוג הירואין. 3. ברקע הדברים מבצע שערכה המבקשת בבאר שבע באמצעות סוכן משטרתי סמוי, מבצע שלאחריו נעצרו עשרות אנשים החשודים בסחר בסמים. 4. נטען בבקשה כי כנגד המשיב קיימות ראיות לכאורה כי ביצע את העבירות המיוחסות לו שהינן ובין היתר: א. עדות הסוכן ב. דו"ח פעולה של מפעיל הסוכן ודו"ח תנועת בדוקאי. ג. מסדר זיהוי תמונות ד. דוחות חקירה ופעולה ומזכרים של שוטרים ה. מוצג הסם ודו"ח מז"פ מטא"ר ו. הכחשת המשיב 5. נטען בבקשה כי כנגד המשיב קמה חזקת מסוכנות מכוח סע' 21(א)(1)(ג)(3) לחוק בשל כך שמדובר בסחר בסמים מסוכנים, חזקה אשר נטל הפרכתה רובץ על כתפיו של המשיב. 6. מנגד נטען כי המשיב הינו לכול היותר מתווך בעסקת סם ומכאן שאין ראיות לכאורה לאישום כנגד המשיב. ראיות לכאורה 7. אין חולק כי תנאי מהותי למתן צו מעצר עד תום ההליכים, שבלעדיו אין, הוא שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה וטיבן של ראיות אלו הוא כזה שיש סיכוי סביר לכך, שאותן ראיות תהפוכנה בסוף ההליך הפלילי לראיות רגילות אשר יבססו את אשמת המשיב מעל לכל ספק סביר. בשלב זה של הדיון נבחן הכוח הפוטנציאלי ההוכחתי של הראיה (לענין זה: בש"פ 8087/95 זאדה נ. מ"י , פ"ד נ(2), 133, 146). 8. עיינתי בתיק החקירה. הבסיס לשני האישומים הינו עדות הסוכן ועדות המפעיל שהינם שוטרים. 9. לגבי האירוע מיום 5.3.08. מתאר הסוכן את הפגישה עם המפעיל והתדרוך לקראת הביצוע של הפעולה. הסוכן מתאר כי בחפשו את היעד פגש בחור בן כ - 50 אשר שאל אותו מה הוא מחפש, חומר או כדורי קלונקס. הסוכן מתאר שמסר לנ"ל 100 ₪. הנ"ל פנה לאחר (במעיל חום - אבי תורג'מן) ואמר לו שיתן לסוכן שתי מנות וכן ביקש מהאחר 20 ₪ כי הוא הביא קליינט. אותו אחר קיבל את ה - 100 ₪ מהנ"ל ונתן לסוכן שתי מנות. האחר מסר לסוכן ששמו אבי ונתן לו את מספר הטלפון שלו. בהמשך בוצע מסדר תמונות ובו זיהה את המשיב כבחור שסייע לו לקנות מהאחר (אבי תורגמן) את הסם. המפעיל דיווח על האירוע באופן דומה לסוכן. 10. לגבי האירוע מיום 12.3.08, מציין הסוכן בעדותו כי הונחה לבצע עסקת סמים עם המשיב אותו הכיר מעסקה קודמת מיום 5.3.08. הסוכן הלך לשוק העירוני וחיפש את המשיב. כאשר פגשו ביקש שיסייע לו לרכוש סם. המשיב הוליך את הסוכן לאחר (ציון אלחדד). המשיב אף ציין בפני האחר כי זהו קליינט שהוא מביא לו. אותו ציון אף שוחח עם הסוכן ומסר לו מספר טלפון. אותו ציון ביקש מהסוכן 100 ₪ ומסר לסוכן מנת סם. מאוחר יותר מציין הסוכן כי נערך מסדר תמונות ממוחשב והוא זיהה את ציון אלחדד. המפעיל חזר על דבריו של הסוכן. 11. ב"כ המשיב טען כי אין ראיות לכאורה לעסקת הסחר הנטענת, לכל היותר מדובר בתיווך בסחר בסמים ולא סחר בסמים. ב"כ המשיב פירט את פרטי העסקה ומבקש שבית המשפט יקבע כי אין ראיות לסחר בסמים. 12. אציין כי המשיב הכחיש בחקירותיו את המיוחס לו. 13. סעיף 14 לפקודת הסמים קובע: "לא יתווך אדם- בין בתמורה ובין שלא בתמורה- בפעולה אסורה לפי סעיף 13. בספרו של כב' השופט י' קדמי, על פקודת הסמים המסוכנים, תשנ"ז-1997, עמ' 166 מתאר את "אופיו" של המתווך: "המתווך המובהק הינו "איש ביניים", שפעילותו מתמקדת ב"הפגשת צדדים" לעסקה; ועל כן, תנאי בסיסי לראייתו כ"מתווך" גרידא הוא: "שבשום שלב לא עבר הסם של המוכרים לבעלותו או לשליטתו". 14. שקלתי את הדברים. לגבי האישום הראשון, אירוע מיום 5.3.08, המשיב החזיק לכאורה את אותם 100 ₪ שנתן לו הסוכן ומסרם לאבי תורגמן. יש חולשה מסויימת לראיות לכאורה לסחר בסם. בכל אופן, יש ראיות לכאורה לתיווך בסם, תיווך פעיל. 15. לגבי האישום השני, הראיות לכאורה הקיימות תומכות באישום של תיווך בסחר בסמים. ישנה חולשה מסוימת בראיות לגבי עבירת הסחר. 16. לפיכך וככול שנדרש בית המשפט לקבוע האם יש ראיות לכאורה לאשמת המשיב הרי שיש קושי לגבי הסחר בסם ולעומת זאת יש ראיות לכאורה לתיווך בסם. אציין כי עדות הסוכן ועדות המפעיל די בהם בכדי להוות ראיות לכאורה לאשמו של המשיב. כך או כך, מתקיימת עילת מעצר כנגד המשיב בהתאם לסע' 21(א)(1)(ג)(3) לחוק. חלופה 17. בהתאם לסע' 21(ב) לחוק מחוייב בית המשפט לשקול את השאלה האם ניתן להשיג את מטרת מעצרו של המשיב בדרך שתפגע פחות בחירותו. ברי כי אם אין כל סיכוי מלכתחילה על קביעת חלופה למעצרו של המשיב הרי אין טעם לשולחו לתסקיר שירות המבחן. תישאל השאלה האם להפעיל סמכות זו נוכח נסיבותיו האישיות של המשיב. 18. אשר לסמכות ביהמ"ש להורות על עריכת תסקיר והפעלת שיקול הדעת, מפנה אני לדברי כב' השופטת ארבל בבש"פ 553/08 סמיר בוקאעי נ' מדינת ישראל וכלשונה: "במצב דברים זה, בו מעשיו של העורר וכלל הנסיבות מלמדים על מסוכנותו וקיים חשש ממשי לטעמי לשיבוש ההליכים אם ישוחרר, מקובלת עליי עמדת בית המשפט המחוזי כי אין מקום לקבלת תסקיר מעצר. בעניין אחר הבהרתי כבר כי: "לבית המשפט מוקנית הסמכות להורות על עריכת תסקיר מעצר, אך סמכות לחוד והפעלתה לחוד. קודם להפעלתה כאמור, על בית המשפט להשתכנע, ולו לכאורה, כי העבירות בהן מואשם העורר, נסיבות ביצוען וכלל נסיבותיו האישיות של העורר מצדיקות הפעלתה של סמכות זו (בש"פ 1744/98 בשארה חנה סיידי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 19.3.1998)). בוודאי שלא נכון להורות על תסקיר כאשר המסוכנות, על פני הדברים, ברורה וזועקת ולמעשה, מייתרת כל בחינה נוספת כאמור" (בש"פ 3086/05 אבו הדובה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 14.4.05). כן ראו: בש"פ 2931/06 ו' ג' נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 23.4.06)). הדברים יפים וישימים גם לענייננו". 19. אסקור את הפסיקה הנוגעת לאפשרות חלופת מעצר בעבירות של סחר בסמים. בבש"פ 11439/04 פואד אלקויד נ' מדינת ישראל, היה מדובר בסחר בסם מסוכן. בית המשפט השלום קבע כי אין מדובר בעורר שהינו "סוחר סמים" במובן המחייב נקיטת אמצעים חמורים של מעצר עד לתום ההליכים. הערר שהגישה המדינה לבית המשפט המחוזי התקבל. בערר על החלטה זו קבע כב' השופט גרוניס: "המסקנה המתבקשת הינה, כי צדק בית המשפט המחוזי משהורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. המדיניות הנוהגת והמקובלת הינה כי בדרך כלל יש להורות על מעצר עד לתום ההליכים של נאשם המואשם בביצוע עבירות של סחר בסמים וזאת על מנת להגן על שלום הציבור. בית המשפט יחרוג מכלל זה במקרים בהם קיימות נסיבות חריגות אשר מצדיקות את שחרורו של הנאשם לחלופת המעצר (ראו למשל בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' רחאל ג'מאל ואח', פ"ד מט(3) 164; בש"פ 2512/96 מדינת ישראל נ' חליל בן מוסא נסאסרה ואח', פ"ד נ(2) 101). נסיבות המקרה דנא אינן מצדיקות סטייה מן המדיניות המקובלת בעבירות סמים. אמנם לעורר אין עבר פלילי והינו בעל משפחה, אך אין בכך כדי להפחית מחומרת העבירה בה הוא מואשם, במיוחד על רקע דבריו מהם עלה כי הוא מעורב בעסקי סמים". 20. בבש"פ 3619/06 תומר פיינר נ' מדינת ישראל , קבע כב' השופט ג'ובראן נסיבות חריגות לצורך החלופה וכלשונו: "מבלי לגרוע מחומרתן של העבירות המיוחסות לעורר, נדמה, שמתקיימות בעניינו אותן הנסיבות החריגות, אשר יצדיקו את שחרורו לחלופת מעצר. מדובר בעורר שגילו צעיר וללא כל עבר פלילי. שירות המבחן, אשר בחן את עניינו של העורר ואת החלופה המוצעת על-ידו התרשם, כי יש בה כדי לאיין את מסוכנותו. גם בית-משפט השלום, אשר חקר את המפקחים על העורר, התרשם מנכונותם לשמור על כך, שהעורר לא יפר את תנאי הערובה. בנסיבות אלו, שוכנעתי, כי יש בחלופת המעצר שהוצעה בעניינו של העורר כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו (וראו בש"פ 1197/06 מועאד אבו עיאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 3980/06 שריף חמוד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)". 21. בבש"פ 10267/07 מיקי פטריק נ' מדינת ישראל , הורה בית המשפט העליון (כב' השופט מלצר) על שחרור עורר לחלופה אולם בין יתר הנסיבות המיוחדות ציין שם בית המשפט את היות העורר בחור צעיר ללא הרשעות קודמות, דבר שכפי שציין כב' השופט מלצר היטה את הכף לשחרורו של העורר. 22. בבש"פ 8224/07 ערן סעדה נ' מדינת ישראל , באופן חריג בנסיבות של בחור צעיר ללא עבר פלילי, אשר זה לו המעצר הראשון, אשר התוודע על ביצוע המעשים אשר ללא הודאתו ספק אם היו נודעים ואם היה מובא לדין בגינם כאשר לא הצטיירה תמונה של סוחר סמים טיפוסי, הורתה כב' השופטת חיות על חלופת מעצר. 23. בבש"פ 3177/06 ירון מנור נ' מדינת ישראל ראתה כב' השופטת ארבל כחריג נסיבות לחלופה במקרה של העורר שהיה בן 48 נשוי ואב לשלושה ילדים, בבעלותו חברה המעסיקה עובדים, בוגר יחידה מובחרת בצה"ל שתואר על ידי מפקדיו כחייל למופת, ללא כל עבר פלילי והמיוחס לו נעשה בפרק זמן מצומצם. נטען כי מדובר בנסיבות של שימוש בסמים על רקע תגובות פוסט טראומטיות לאירועים מהשירות הצבאי מהם סבל. 24. בבש"פ 11197/04 דניאל סוקולוב נ' מדינת ישראל היה מדובר בצעיר בן 18 וחודשיים שיוחס לו סחר בשני אירועים בהיקף של 100 גרם סם קנביס. שירות המבחן המליץ על חלופה. לעורר היתה בעברו הרשעה אחת של גניבה. בית המשפט השלום המחוזי וכן העליון לא ראו לנכון לקבל החלופה שהיתה בפיקוח האם והסבתא. כב' השופט גרוניס קבע כי אין בעניינו של עורר זה כל נסיבות מיוחדות לשחרורו לחלופה. 25. לא למותר להוסיף ולאזכר את קביעת בית המשפט העליון לדוגמא בבש"פ 1747/07, אבו כף נגד מדינת ישראל, מיום 12/03/07, לפיהם: "ככל שמדובר בסחר בסמים, רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, ניתן יהא להפיג את חזקת המסוכנות ולהצדיק חלופת מעצר". 26. נובע מהאמור כי ההלכה הפסוקה הגבילה מאוד את המקרים בהם ניתן להפיג את חזקת המסוכנות בחלופת מעצר כשמדובר בסחר בסמים. מדובר בעיקר במקרים בהם מעורבים בעברות אלו צעירים ללא עבר פלילי, נורמטיביים, בעלי משפחות ובעיקר צעירות, בעלי עסק המעסיק ומפרנס עובדים, מקרים בהם מדובר ב"מפגש" הראשון עם תא המעצר, מקרים בהם ה"נפילה" של הנאשמים היתה לזמן קצר וכהנה נסיבות. 27. כיוון שסוף מעשה במחשבה תחילה, הדבר משליך גם על השאלה האם להורות על קבלת תסקיר שירות המבחן שיסייע בבחינת החלופה. 28. אסקור את נסיבותיו האישיות של המשיב. למשיב עבר פלילי הכולל 22 הרשעות בגין ביצוע עבירות רכוש, אלימות, סמים, סחר בסם תיווך בסם והפרת הוראה חוקית. המשיב ריצה מספר מאסרים. כנגד המשיב תלוי ועומד מאסר על תנאי בן 12 חודשים בת"פ 2875/05 בבית המשפט השלום בבאר שבע. ההרשעה האחרונה של המשיב הינה מיום 1.2.07. 29. המשיב מעיד על עצמו כי הוא משתמש בסמים. המשיב אינו עובד. אין מדובר באיש צעיר, המשיב הינו יליד 1959. 30. אני מביא בחשבון כי הראיות לכאורה הינן לתיווך בסם, עבירה קלה מעט מסחר בסם. 31. בחנתי ושקלתי היטב את הנסיבות כאשר לנגד עיני עמדה הוראת המחוקק בסע' 21(ב)(1) לחוק שלעיל ובמסגרתו בחנתי את האפשרות לחלופה למעצרו של המשיב ולפגיעה פחותה בחירותו ואשר תשיג את מטרות המעצר. איני סבור כי ישנה חלופה אשר תנטרל את הסכנה הנשקפת מן המשיב ולפיכך אין מקום להורות על קבלת תסקיר שירות המבחן. 32. יחד עם האמור אציין כי בתום הדיון בעניינו של המשיב ביקש הוא להציג חלופה למעצרו. מסרתי לב"כ המשיב כי אהיה מוכן לשמוע הצעה שתוצע לאחר שימוע ההחלטה. 33. לפיכך בטרם אורה סופית על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים התלויים ועומדים נגדו, אאפשר לב"כ המשיב להציג חלופה. סמיםמעצר