מציאת סמים ברכב

בית המשפט ציין כי הימצאותם של הסמים ברכב מקימה, מכוח הלכה פסוקה ותיקה ועמה מכוח השכל הישר והניסיון חיים, את החזקה המחילה ידיעה קונסטרוקטיבית על החשוד. עליו הנטל להראות ספק סביר, כי לא ידע מכל וכל על הסמים. ספק סביר משמע ספק שאינו הזוי ועל פניו אינו נראה בהמצאה ללא יסוד. להלן החלטה בנושא מציאת סמים ברכב: החלטה 1. ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט מ' גינות) מתאריך 4.5.06 בתיק ב"ש 1935/06. 2. לבית המשפט קמא הוגש כתב אישום נגד העורר וחברו (שעניינו מתברר בפני בתיק ב"ש 2327/06). בכתב האישום מואשמים העורר וחברו בהחזקת סם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל 20.62 גרם נטו, שלא לצריכה עצמית. חברו של העורר מואשם אף בהחזקת סכין שלא למטרה כשרה. 3. סיפור המעשה, כעולה מחומר הראיות שנאסף בחקירה, הוא, שבתאריך 24.4.06, בשעה 00:45 בלילה, נסעו העורר וחברו במכוניתו הפרטית של חברו של העורר, וחברו של העורר היה אף זה שנהג בה. ליד תחנת הדלק שבמחלף זכרון יעקב עצרו שוטרים את המכונית לבדיקה, ומצאו בדלת השמאלית הקדמית סכין (וליתר דיוק - פגיון) שחברו של העורר החזיק בו. בעת שהמכונית נעצרה על ידי השוטרים, אחד מהשוטרים התרשם כי העורר מנסה להסתיר דבר מה מתחת למושבו, ומתנהג בצורה מחשידה (וראה דו"ח הפעולה שערך השוטר ולנטין גליוך). השוטרים החליטו לעכב את העורר ואת חברו, ובשעה שהעורר הוסע לתחנת המשטרה בניידת המשטרה, אחד מהשוטרים נסע עם חברו של העורר במכונית לתחנת המשטרה. לאחר שהחבורה הגיעה למשטרת זכרון יעקב בוצע חיפוש במכונית, ומתחת למושב הנוסע שליד הנהג (עליו ישב העורר) נמצאה שקית ובה חומר חשוד. בדיעבד התברר כי מדובר בסם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל הנזכר. 4. מחומר הראיות מתברר, שהעורר וחברו נסעו מתל אביב לבית הוריו של חברו של העורר בגליל, על מנת לבקר את הורי חברו של העורר. ואולם, העורר לא פגש בהורי חברו אלא נותר להמתין לחברו מחוץ לבית עד שחברו סיים את הביקור ושב למכונית (פרק זמן בן כ- 10 דקות). העורר מכחיש כל קשר לסם המסוכן שנמצא במכונית, ובהודעותיו בחקירה טען כי אינו יודע כיצד הגיע הסם למכונית. אף חברו של העורר מכחיש קשר כלשהו לסמים שנמצאו במכונית. סנגורו של העורר אף תוהה, שמא קיימת אפשרות שהסמים הושתלו במכונית על ידי השוטרים. 5. העורר הוא אדם מכור לסמים מסוכנים, ולטענתו עבר תהליך גמילה, ולחובתו עבר פלילי עשיר ביותר, הכולל הרשעות במספר עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירות רכוש ואלימות ועבירות שעניינן הפרעה לשוטר ולעובדי ציבור. העורר אף ריצה עונשי מאסר שונים בעבר. 6. לצד כתב האישום הוגשה לבית המשפט קמא בקשה להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו. בית המשפט קמא, בהחלטתו מתאריך 4.5.06, קבע כי נגד העורר וחברו קיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום, וכן מצא בית המשפט קמא, כי קיימת עילה למעצרם. ככל שהדברים אמורים בעורר שלפני, קבע בית המשפט קמא, כי לעורר "עבר פלילי עשיר, נרקומן והמסוכנות הנשקפת ממנו ברורה". על כן קיבל בית המשפט קמא את בקשת המשיבה, והורה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו. מכאן הערר שלפני. 7. בפתח הדיון טען ב"כ העורר טענה המתייחסת לסמכות תובע משטרתי להגיש נגדו את כתב האישום. על קצה המזלג הטענה היא, כי מכיוון שמדובר בהחזקת סם מסוכן מסוג קוקאין שלא לצריכה עצמית, במשקל נטו העולה על 20 גרם, לא הייתה סמכות לתובע משטרתי להגיש את כתב האישום, והסמכות הייתה נתונה לפרקליט מפרקליטות המחוז בלבד. הטענה נסמכת על הוראות סעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 וצו סדר הדין הפלילי (כמות הסם בעבירות סמים שבהן מועבר חומר החקירה לתובע מוסמך), תשס"א - 2001. תודגש העובדה, כי הוצג בפני מסמך, חתום על ידי פרקליטה מפרקליטות המחוז, וממכתב זה עולה, כי ההחלטה להעמיד את העורר לדין הייתה החלטת הפרקליטה, אך מכוח סמכות שהואצלה לה, הורתה הפרקליטה כי הטיפול בהגשת כתב האישום, ובהליכים שיתקיימו בעקבות הגשתו, יועברו לתביעה המשטרתית. 8. על מסכת דברים דומה התקיים דיון בבית המשפט העליון בבש"פ 10834/05 נתנאל שמייב נ' מדינת ישראל (פורסם ב"דינים ועוד .."), שם קבע בית המשפט (מפי כב' השופט א' רובינשטיין): "ואולם - חוששני - שגגה נפלה מלפני הסנגור המלומד, הנובעת מעירוב מושגים כפי שיפורט להלן, ואין מנוס מאי היעתרות לטענה. כדרך שכתבה חברתי השופטת פרוקצ'יה ב" 7438/01 אליעזר כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 345, בא המחוקק בתיקון דנא לשנות בחלוקת האחריות הפונקציונלית בין הפרקליטות לתביעה המשטרתית; כפי שביארה, בעוד שבעבירות פשע מסוימות מועבר התיק ישירות, בעקבות התיקון, לתביעה המשטרתית הנה "... בפשעים אחרים הותיר המחוקק לעת זו את הפיצול הקיים בין סמכות ההעמדה לדין או סגירת התיק הנתונה לפרקליט מוסמך, לבין הטיפול השוטף לאחר מתן החלטת העמדה לדין, הנתון לתביעה המשטרתית..." (עמ' 355). פרקליט המדינה הוסמך איפוא בעבירות פשע מסוימות להורות כי חומר החקירה יועבר ישירות לתביעה המשטרתית להחלטה באשר להמשך, ואילו בעבירות אחרות, חמורות יותר, נותרה החובה על המשטרה להעביר את חומר החקירה לפרקליט מחוז כדי שיקבל את ההחלטה בדבר העמדה לדין; במקרים כאלה, רשאי הוא, כשהמדובר בתיקים שבסמכות עניינית של בית משפט שלום, להעביר את המשך הטיפול - הגשת האישום והייצוג - לתביעה המשטרתית. לפנינו איפוא פיצול תפקודי (עמ' 357). בנידון דידן השגגה שבטענה היא איפוא, כי בא כוחו של העורר לא הבחין בין הסמכות להחליט על העמדה לדין ובין הטיפול השוטף בכתב האישום ובייצוג. במקרה דנן הצהירה התביעה בעל פה וגם בכתב כי ההחלטה על העמדת העורר לדין נתקבלה ביום 31.10.05 על-ידי פרקליט במחוז חיפה שהואצלה לו סמכות לשם כך, והוא שהורה לתביעה המשטרתית להגיש את כתב האישום; ואם כן קוימו הוראות הדין. אכן, אילו היה מדובר בכמות הרואין פחותה מ- 20 גרם לא היה צורך באישור פרקליטות המחוז; משהיתה הכמות מעל 24 גרם, קם צורך כזה וגם מולא כאמור, ועל כן אין מקום לקבלת הטענה; התיק הוגש בסמכות." דברים אלה חלים במלואם על העניין שלפני, ולפיכך הנני דוחה את טענת הסנגור כי כתב האישום הוגש שלא בסמכות. 9. ב"כ העורר טען כי הגם שיש ראיות לכאורה נגד העורר, הרי שחל כרסום בעוצמתן, והראיות הלכאוריות אינן מצדיקות מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בהקשר זה הזכיר ב"כ העורר טענת העורר כי אינו יודע מקור הסם שנמצא במכונית, והרי הוא היה לכאורה נוסע תמים במכונית לא לו. אין אני מקבל טענה זו. עברתי על חומר הראיות, לפיו כל אחד מנוסעי המכונית מכחיש קשר לסם שנמצא, והנני סבור כי לא נפלה כל שגגה בקביעת בית המשפט קמא, כי קיימות ראיות לכאורה, שיש בהן להוכיח העובדות הנטענות נגדו בכתב האישום. כאמור, העורר הוא אדם מכור לסמים מסוכנים, ובעברו מספר הרשעות בהחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, ואף מטרת נסיעתו עם חברו לבית הורי החבר, אליו העורר כלל לא נכנס, מעורר תמיהה. כמו כן אזכיר, כי אחד השוטרים שם לבו להתנהגותו מעוררת החשד של העורר בשעת המעצר, עת הבחין כאילו העורר מנסה להסתיר דבר מה מתחת למושבו במכונית, הוא המקום בו בסופו של דבר נמצאו הסמים המסוכנים. בנסיבות שכאלה, בדין סמך בית המשפט קמא את קביעתו, בין היתר, על החלטת בית המשפט העליון בבש"פ 679/05 זיידן אבו בולב נ' מדינת ישראל (פורסם ב"דינים ועוד ..."), שם נקבע (מפי כב' השופט א' רובינשטיין): "הימצאותם של הסמים ברכב מקימה, מכוח הלכה פסוקה ותיקה ועמה מכוח השכל הישר והנסיון חיים, את החזקה המחילה ידיעה קונסטרוקטיבית על החשוד. עליו הנטל להראות ספק סביר, כי לא ידע מכל וכל על הסמים. ספק סביר משמע ספק שאינו הזוי ועל פניו אינו נראה בהמצאה ללא יסוד. שרשרת ארוכה של פסיקה נדרשה לחזקה זו. צוין כי "כאשר מספר אנשים מצויים במכונית, והמשטרה מגלה באותה מכונית כמות של סם, הרי ניתן להסיק מכך שכל נוסעי המכונית החזיקו בסם בצוותא, ומתוך ידיעה והסכמה, אלא אם כן מצליחה הסנגוריה לעורר ספק סביר לעניין ממצא זה" (" 459/95) אבו רמדאן נ' מדינת ישראל פ"ד נ(3) 775, 779-778, השופט בך); הגדרות החזקה על פי סעיף 34), תשל"ז - 1977, וסעיפים 7) , התשל"ג - 1973, חלות הן על שליטה (בפועל) והן על "החזקה" קונסטרוקטיבית (" 550/99) פדלון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, השופט זועבי); " 2726/02 מדינת ישראל נ' אבורשד הנזכר לעיל; " 3018/04 תאפל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, השופט לוי) והפסיקה הנזכרת שם; בש"פ 1810/04 כראג'ה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, השופט חשין); " 3921/04 הרוש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, השופטת פרוקצ'יה)." 10. ככל שהדברים אמורים בעילת המעצר, כי אז אין ספק שמי שלכאורה מחזיק ברשותו כמות כה גדולה של סם מסוכן מעיד על מסוכנות רבה לציבור, מסוכנות המקימה עילה למעצרו עד לתום ההליכים, ואין צורך להעזר בחזקה הסטטוטורית הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996 (להלן - "חוק המעצרים"), הפועלת אף היא את פעולתה בעניין שלפני. 11. מכאן בא אני לדון בשאלה, האם יש מקום לשקול לשחרר את העורר לחלופת מעצר. בעניין זה טען הסנגור כי שגה בית המשפט קמא בכך שלא שקל עניין זה, שהרי לאחר חקיקת חוק המעצרים, חובה על בית משפט לשקול האם ניתן לשחרר אדם לחלופת מעצר. אף טענה זו אין אני מקבל. שאלת האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר לא נעלמה מעיני בית המשפט קמא, שהרי הוא פסל אפשרות זאת לאור עברו הפלילי ומסוכנותו של העורר. בכך שבית המשפט שקל, האם ראוי לשקול שחרור העורר לחלופת מעצר, אפשרות אותה פסל מהנימוקים שהעלה, יצא בית המשפט ידי חובתו. מסכים אני עם קביעות בית המשפט בעניין זה, וכמו בית המשפט קמא אף אני סבור שלא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר בחלופת מעצר. כאשר מדובר במי שנמצא מחזיק בסם מסוכן שלא לצריכה עצמית, רק במקרים נדירים ישוחרר החשוד לחלופת מעצר. הטעם לכך הוא, כי מי שמשמש כחוליה בשרשרת העוסקת בהפצת הסמים המסוכנים, יכול להמשיך ולמלא את חלקו בשרשרת ההפצה גם בעת היותו נתון בחלופת המעצר. בבש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' רחאל ג'מאל (פורסם ב"דינים ועוד ..."), נקבע (מפי כב' השופט י' זמיר): "בנסיבות מיוחדות אין להוציא מכלל חשבון את האפשרות שנאשם בסחר סמים, ואפילו מדובר בסם קשה ובכמות גדולה, ישוחרר מן המעצר בתנאים מגבילים. אך זה יהיה מקרה נדיר ביותר. גודל הסכנה הנשקף מן המסחר בסם מצמצם מאד את האפשרות, בלשונו של סעיף 21א(ב)(1) לחוק, כי "ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה". החשש שסוחר סמים ימשיך בעיסוקו גם בתנאים הקרויים מעצר בית קיים ועומד. המשטרה אינה מסוגלת, בשל עומס המטלות ומגבלות המשאבים, לפקח על קיום תנאי השחרור, בכל מקרה של שחרור, באופן צמוד וממושך. ואפילו היא מסוגלת לפקח על קיום התנאים, עדיין קיימת אפשרות לסוחר סמים להמשיך בעיסוקו באמצעות שליחים ותקשורת כשאין הוא יוצא מפתח ביתו. חלופת מעצר בנויה גם על אמון. אכן, לא פעם אין לבית המשפט יסוד לומר כי נאשם מסוים אינו ראוי לאמון. אך במקרה הרגיל, כיוון שנאשם בעבירת סמים חשוד בסטיה חמורה מן הנורמות המקובלות, וכיוון שנשקפת ממנו סכנה גדולה, קשה להניח שהוא ראוי לאמון במידה שתצדיק את השחרור מן המעצר." ובבש"פ 1203/04 סאמר עלאק נ' מדינת ישראל (פורסם ב"דינים ועוד ...") נקבע (מפי כב' השופט ס' ג'ובראן): "ההלכה היא כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, ניתן יהיה לשלול חזקת מסוכנות זאת ולהצדיק חלופת מעצר, ככל שמדובר בסחר בסמים (ראה " 5635/03 ) אברג'יל נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(2), 6)." ככל שהדברים אמורים במקרה שלפני, הנני סבור כי לא קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות שחרור העורר לחלופת מעצר שכן מסוכנותו רבה, ולא ניתן יהיה להבטיח את שלום הציבור מפני מסוכנות זו בחלופת מעצר. 12. אשר על כל האמור לעיל, הנני דוחה את הערר, והנני מורה כי החלטת בית המשפט קמא תקוים, והעורר ייעצר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו בתיק פ' 1664/06 של בית משפט השלום בחדרה.החזקת סמיםרכבסמים