השיקולים שעל בית משפט הדן בערעור לשקול בבואו לדון בשאלה אם יש להתיר קבלת ראיות נוספות הן בעיקר שלושה: 1. אם היה באפשרותו של המבקש להשיג את הראיות הנוספות במהלך הדיון בערכאה הקודמת. 2. האינטרס בדבר שמירה על סופיות הדיון. 3. טיבן של הראיות הנוספות והסיכוי שהגשתן תביא לשינוי התוצאה שאליה הגיעה הערכאה הקודמת . להלן פסק דין בנושא ראיות נוספות בערעור: פסק-דין כב' השופטת י' שיצר: 1. עיקרי העובדות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת ג' ציגלר) בת.פ. 1922/02 בו הורשע המערער ביום 20.5.04 ונגזרו עליו 6 חודשי עבודות שרות. כתב האישום מייחס למערער עבירה של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין. תמצית הנטען בכתב האישום הוא, כי המערער בתפקידו כיו"ר מועצת המנהלים של חברת הדר טבריה בע"מ (להלן: "הדר טבריה"), שהיתה בעלים רשום של מקרקעין באזור המועצה המקומית קדימה (להלן: "המועצה"), פנה לשמשון חברה לבטוח בע"מ (להלן: "שמשון"), על מנת לקבל ממנה הלוואה בסך 450,000 ש"ח. לצורך מתן בטחונות להלוואה, צריך היה הנאשם ליתן משכנתא ולשם כך הציג לשמשון ארבעה מגרשים, שידע כי הועברו לבעלות המועצה המקומית קדימה ללא תמורה וזאת במסגרת מערכת היחסים בין החברה למועצה, בהסכם מיום 27.12.90 (להלן: "ההסכם"). עוד נטען כי בעת שגובש ההסכם עבד המערער בהדר טבריה, היה מעורב בהכנתו ואף כתב אותו בכתב ידו. מאוחר יותר במהלך 1993 רכש את השליטה בהדר טבריה, מונה כמנהל וב- 94' כיו"ר מועצת המנהלים. עוד נטען כי העברת הזכויות במגרשים לא נרשמה על שם המועצה. המערער ידע על כך, העלים משמשון את עובדת העברת הבעלות למועצה, ועל סמך המצג השקרי שלו, נרשמה הערת אזהרה לטובת שמשון ב- 26.7.94 וב- 27.7.94 קיבל לידיו את סכום ההלוואה ממנה הופחתו תשלומי פרמיה לביטוח חיים ולשכר טרחת עו"ד, כך שקיבל לידיו 420,593 ש"ח. 2. ההליכים בבית משפט קמא ועיקרי פסק הדין בבית משפט קמא כפר המערער וטען כי ב- 1990 לא הועסק בהדר טבריה, לא היה מעורב כלל בעריכת ההסכם, לא ידע כי המגרשים הועברו לבעלות המועצה, או שלא נרשמו על שמה. כאשר חתם על שטר המשכנתא בדק, ראה כי המגרשים חופשיים מהערות ולא ידע כי אינם שייכים להדר טבריה. בית משפט קמא דחה את גירסת המערער, האמין לעדותו של ראש המועצה מר לוי לאחר שבחן בעיון את העדויות והמסמכים שהוצגו לו. כמו כן קבע, כי גירסתו של המערער מפוקפקת ובלתי אמינה. במשטרה ניסה להתחמק ממתן תשובות, סרב למסור כתב יד להשוואה ותלה את התנהגותו המתחמקת בייעוץ משפטי שקיבל. בית משפט קמא קבע חד-משמעית כי המערער היה פעיל בקבלת ההלוואה משמשון. הקשר היה רק עם המערער וחתימתו מופיעה על הבקשה לרישום אזהרה - חתימה אותה ניסה להכחיש, אך בסופו של דבר הודה בה "בהסתייגות של חוסר ודאות". בית המשפט שוכנע כי אמנם המועצה לא שמרה על זכויותיה, לא מיהרה לרשום אותן אצל רשם המקרקעין, אולם "מי שהסתמך על כך וניצל את הרשלנות הזו היה הנאשם, שקיבל את כספי ההלוואה בתמורה לנכס שלא היה בבעלותו" (עמ' 68). 3. הבקשה להבאת ראיות נוספות לערעור שהוגש בפנינו, צורפה בקשה להבאת ראיות נוספות, שעליהן מבוקש להשתית חלק מטענות הערעור. הראיות הללו הן: א. חוות דעת גרפולוגית, כדי להוכיח שכתב היד על ההסכם אינו של המערער. ב. הבאת העד יאיר ובמן להעיד כי המערער לא היה נוכח בפגישה בדצמבר 1990. ג. הבאת עו"ד היכל להעיד האם יעץ למערער בשלב חקירתו במשטרה לשמור על זכות השתיקה בכל הקשור לפגישה מדצמבר 1990. עוד במהלך הדיון בפנינו, דחינו את הבקשה להבאת ראיות נוספות בערעור ונותר לנו לנמק את מסקנותינו. יש לציין כי נימוקיו וטיעוניו של ב"כ המערער שונים ומשונים. בין היתר, מעלה הוא טענה כי חוות דעת גרפולוגית לא הוגשה לבית משפט קמא היות ומרשו סבר כי המז"פ לא יוכל להכין חוות דעת גרפולוגית אובייקטיבית, בהיותו קשור למשטרה, היינו בעל נגיעה מובהקת ואינטרס להרשיעו וכי לא היו לו אמצעים להכין חוות דעת פרטית מטעמו ואילו עתה הסניגור מוכן לממן זאת מכיסו. אשר לעדות יאיר ובמן, עורך דינו הקודם שיצג אותו בפני בית משפט קמא, סבר שאין טעם להביאו, היות ובמשטרה אמר שאינו זוכר אם המערער היה בפגישה ואולם בחקירה טובה בבית משפט התוצאות יכולות להיות שונות. אשר לעדותו של עו"ד היכל, נטען כי אף היא לא הובאה היות ובא כוחו הקודם של המערער, סבר שאין היא נחוצה. השיקולים שעל בית משפט הדן בערעור לשקול בבואו לדון בשאלה אם יש להתיר קבלת ראיות נוספות הן בעיקר שלושה: א. אם היה באפשרותו של המבקש להשיג את הראיות הנוספות במהלך הדיון בערכאה הקודמת. ב. האינטרס בדבר שמירה על סופיות הדיון. ג. טיבן של הראיות הנוספות והסיכוי שהגשתן תביא לשינוי התוצאה שאליה הגיעה הערכאה הקודמת . (ראו למשל, ע"פ 334/86 סבאח נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(3) 857 בעמ' 870-871; ע"פ 635/88, 3/89 10, מדינת ישראל נ' י' אדרי ואח'; י' אדרי ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 227 בעמ' 240). ב"כ המערער למעשה ער לשני השיקולים הראשונים, ובדיון לפנינו הודה שלא מדובר בראיות חדשות שנתגלו לאחרונה. הוא שם את יהבו על השיקול השלישי, כאשר הוא סבור שהראיות הנוספות עשויות להביא לשינוי התוצאה, מאחר ויש להן חשיבות מרכזית. מסקנתי היא, כי הבקשה ונימוקיה אינם נכנסים לגדר החריגים. חוסר אמון בבדיקה גרפולוגית של מז"פ ודאי לא יכולה לפתוח פתח לסבב חדש של ראיות בשלב הערעור, מה גם שהמערער סרב במפורש במשטרה למסור כתבי יד לבדיקה, וממכלול הראיות ונימוקי בית משפט לא נראה לנו כי פסק הדין מושתת על חוות דעת גרפולוגית דווקא, ויש די ראיות אחרות לביסוס המסקנות. העובדה שהתחלפו עורכי דין והפרקליט הנוכחי חולק על שיקול דעתו של הפרקליט הקודם באשר להבאת עדים לעדות, ודאי אינה מהווה סיבה לאפשר הבאת עדים אלה, אשר על נקלה ניתן היה להביאם בפני בית משפט קמא. זאת ועוד; כלל לא ברור במה עדותו של ובמן היא בעלת כוח ראייתי מהותי, שכן העד נחקר במשטרה, כך שאין כל חידוש, או הפתעה במה שניתן יהיה לדלות מפיו, במיוחד לא כיום לאחר שחלפו שנים כה רבות, מאז חקירתו במשטרה, ובמיוחד מאז הארועים עצמם, ומה שלא זכר כשנחקר במשטרה, לא סביר שיזכור כיום. כך גם לגבי עדותו של עו"ד היכל שאיננה מהותית ואפילו לא צורף תצהיר לגביה מעו"ד היכל עצמו, כך שאין כל ודאות ביחס לתוכנה. כמו כן, אין בה כדי להשליך אור חדש ואין בה כדי לשנות עובדות בסיסיות שעלו מכלל הראיות. שמיעת ערעור איננה מקצה שיפורים, ופתח לשמיעת וניהול התיק מחדש. מי שבוחר בקו הגנה מסוים מחוייב לו ונושא בתוצאות של בחירתו זו. 4. הערעור כאמור, חלק נכבד מהטענות בערעור מושתת על הראיות הנוספות שהגשתן נתבקשה ואותה דחינו כאמור. אתייחס לטענות העיקריות. הטענה המרכזית של המערער היא, כי כלל לא נכח בפגישה בדצמבר 1990 וממצא זה הוא שגוי. לכן, נתבקש לתת בטוחות לשמשון עבור הלוואה, בדק בין כל הקרקעות והמגרשים שהיו להדר טבריה, ומדובר בקרקעות רבות, פעל לפי הנתונים בטאבו וכלל לא ידע על העיסקה עם המועצה. ההסכם ת/6 לא מאזכר את מספרי החלקות ולאחר מאות עסקות שהיה מעורב בהן במשך השנים והמאמצים שעשתה הדר טבריה כדי לשרוד ולמכור נכסים, לא יכול היה להיות מודע דווקא לענין החלקות הנדונות. לא רק מוחו של אדם ממוצע, אלא מוחו של אדם אינטליגנטי ביותר לא היה זוכר אותה פגישה בודדת שמייחסים למערער משנת 1990, שבה נעשתה העברה למועצה. מדובר בעבירת מרמה שדורשת ידיעה ברורה ואם קיים ספק, הוא חייב לפעול לטובת המערער. בהקשר זה גם מדגיש המערער שהעדר רישום הוא שגרם לתקלה ואפילו היועצים המשפטיים של שמשון והשמאי לא הצליחו לעלות על עקבות הטעות. עוד הוא מציין, כי הממצא שהמערער נכח בפגישה, נקבע על סמך עדותו של עזרא לוי בלבד. אנשים נוספים שנכחו בפגישה (הגזברית והמזכירה של ראש המועצה) לא הובאו לעדות. עזרא לוי העיד לאחר 12 שנה. הוא אינטרסנט, וגם נושא באחריות לאי רישום הערת האזהרה. על כן חדות זכרונו, עדותו הסדירה ופרטי הפרטים שזכר צריכים לעורר חשד ואין להסתמך על עדות זו בלבד. עוד מפנה ב"כ המערער לנקודות שונות בהן הוא מנסה להצביע על אמירות שונות של בית משפט קמא, שלדעתו אינן נכונות ועל פרשנויות שאינן עולות מחומר הראיות. כך למשל, הסיק מדבריו של המערער כי הוא מכיר את עזרא על רקע העבודה, בעוד שכוונתו היתה שהכיר אותו על רקע פעילות במפלגת העבודה. כמו כן הוא מפנה לכך שהמערער לא יכול היה להגיד שהוא היה מנכ"ל החברה היות והוא היה יו"ר מועצת המנהלים. עוד מפנה ב"כ המערער לשיהוי בהגשת ההליכים ובניהול התיק. לענין העונש - המערער מתייחס לקנס שהושת עליו בסך 7,500 ש"ח ומבקש לפרוס את הקנס לתשלומים רבים יותר. לטענתו, לא יוכל לעמוד בתשלום 1,000 ש"ח לחודש, היות והוא במצב בריאותי לא טוב וחי מקצבה של 1,500 ש"ח לחודש והוא מסובך בחובות של מליונים כבדים. 5. דיון ומסקנות ראשית, יש מקום להעיר על הסגנון הבוטה של הערעור ולדרך הטיעון שאינם מתאימים להתנסחות מקובלת בהליכי ערעור. ולא ארחיב מעבר לכך. ומכאן לגופו של ענין. בית משפט קמא שמע את העדים, התרשם מהם והשתית את פסק דינו על ממצאי אמון. הלכה מושרשת היא כי בדרך כלל לא יתערב בית משפט שלערעור בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית (ראו: ע"פ 20/49 האדי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ג, 13, 52; ע"פ 281/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(3) 673; ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632, 643). הטעם העיקרי להלכה זו נעוץ בכך שהערכאה הדיונית יכולה להתרשם באופן ישיר ובלתי אמצעי מ"התנהנגותם של העדים... ואותות האמת המתגלים במשך המשפט" כלשון סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971. (לטעמים נוספים העומדים בבסיס הלכה זו ראו: ע"פ 2439/93 זריאן נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(5) 265, 280; ע"פ 4912/91 תלמי ואח' נ' מדינת ישראל פ"ד מח(1) 581, 611; ע"פ 1258/03 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) בפיסקה 5 לפסק דינו של השופט י' טירקל). אינני מוצאת פגם בכך שבית משפט קמא קיבל את עדותו וגירסתו של העד המרכזי עזרא לוי יו"ר המועצה. עיון בעדותו מלמד כי הוא בקיא בכל מה שהתנהל במועצה. הוא היה מעורב היטב בעסקאות שהפכו את המקום לישוב משגשג ואף מתאר בעדותו כי הכיר את המערער עוד לפני אותה פגישה בה נערך ההסכם ת/6, כך שלא היה לו כל קושי לזכור אותו. זאת ועוד; לוי אף מספר על נסיונות מאוחרים של המערער להוציא את ההסכם מהמועצה, לאחר שרכש את המניות בהדר טבריה (עמ' 11 שורה 17 לפרוטוקול). מול דברים אלה יש לזכור, כי תגובתו המיידית של המערער לא היתה הכחשה טוטלית של נוכחותו בפגישה, או מעורבתו בהסכם ת/6, אלא בחירה בזכות השתיקה. לא מובן מדוע נזקק בכלל ליעוץ משפטי ולזכות השתיקה, אם לשיטתו הוא כלל לא היה מעורב בפרשה של ההסכם ת/6. אדם תמים, מטבע הדברים, יגיב באופן מיידי ויאמר שאין לו כל קשר לענין, לא נכח בפגישה ולא חתם על חוזה. בנסיבות אלה גם צדק בית משפט קמא שהוסיף והזכיר שהמערער סרב למסור דוגמאות חתימה לבדיקת חתימתו על ההסכם. כמו כן סרב לערוך עימות הן עם לוי והן עם עו"ד פלג שפעל מטעם שמשון, בענין ההלוואה והמשכנתא. יצויין, שבית משפט קמא השתית את ממצאי אי האמון בגירסת המערער, לא רק על עדותו של עזרא לוי, אלא גם על עדותו של עו"ד פלג, אשר המערער הכחיש במשטרה שהכיר אותו וכן הכחיש שחתם על הבקשה לרשם החברות לשעבד את המקרקעין (ת/3 עמ' 3). הוא אף טען שמישהו אחר יחד עם נציג שמשון ביצעו את הרישום בלשכת רישום המקרקעין בנתניה. לעומת זאת, עו"ד פלג תאר במפורש שיחות עם המערער, בין היתר ערך איתו בירורים וקיבל מהמערער תשובות חד-משמעיות שהמגרשים הנדונים נקיים. לא מדובר, איפוא, בממצאים בלתי מבוססים של בית משפט קמא, או באמירות כוללניות, או בהתרשמות סתמית. ממצאי האמון מבוססים היטב על תוכן העדויות במלואן, יחד עם המסמכים, תוך השוואה ביניהם והתייחסות לתמונה הכוללת העולה מהן, כאשר מחד יש עדויות ברורות וסדורות המתיישבות זו עם זו, ומאידך נסיונות להתחמק בכל דרך אפשרית מתשובות ומעובדות, ובהדרגה יש נסיגות והסברים חלקיים בלבד. לכך יש להוסיף כי המערער הוא אדם משכיל, הציג עצמו כבוגר לימודי כלכלה, בעל תואר שני במינהל עסקים, עסק בשיקום חברות ומפעלים ותכנן תוכנית הבראה להדר טבריה, עוד טרם רכש אותה, כאמור, מיאיר ובמן. כל אלה מלמדים כי מדובר באדם שהיה בקיא ומעורה היטב בכל הנתונים הקשורים לעסקי הדר טבריה. זאת ועוד; בניגוד לטענות המערער, המסמך ת/19 - מידע על פרטי חברה (מרשם החברות), מלמד כי המערער הוא מנהל הדר טבריה באופן רשמי החל מיום 8.7.03. בהקשר זה אתייחס גם לטענת המערער, כי לא הובאו על ידי התביעה עדים נוספים שנכחו בפגישה בה נערך ת/6. גם טענה זו מצביעה על התנהלותו של המערער ואופן טיעונו. עדים שלשיטתו יכלו לתמוך בגירסתו, רשאי וצריך היה להזמין מטעמו, אך הוא לא עשה כן. לפיכך אין מקום לטרוניתו בשלב הערעור והוא אינו יכול להבנות ממנה. אשר לטענה שחתם על ערבות אישית להחזר ההלוואה, ומכאן ניתן להסיק על תום לבו ועל אי ידיעתו שהמגרשים נמכרו - אינני סבורה שניתן ללמוד מעצם החתימה על ערבות אישית לכאן או לכאן. אילו היתה הדר טבריה מצליחה לשרוד ולשקם את עסקיה, היתה אמורה להחזיר את ההלוואה ומשכשלה ואיתה המערער, ממילא אין ממי לגבות את החזר ההלוואה, כך שהמערער לא לקח על עצמו סיכונים בלתי סבירים. הפרשה כולה היתה קשורה לנסיונותיו הנואשים של המערער למנוע את קריסת הדר טבריה, על תוצאותיה הקשות עבורו. לענין השיהוי - מוטב היה שב"כ המערער לא היה מעלה טענה זו, שכן כתב האישום הוגש עוד ב- 98'. בשל אי איתורו של המערער נמחק כתב האישום והוגש שוב ב- 2002. מי שיודע שהליכים מתנהלים נגדו צריך להקפיד לעדכן את מענו כחוק. התחמקויות מאימת הדין אינן יכולות ליצור טיעון בערעור ולפעול לטובת המערער. 6. הענישה עונשו של המערער אינו כבד. הוטלו עליו 6 חודשי עבודות שרות, ואדם משכיל כמו המערער יכול לבצען בהתאם להמלצת הממונה על עבודות השרות. באשר לקנס - כשלעצמו אכן הקנס אינו כבד - 7,500 ש"ח, כאשר מדובר בעבירות כלכליות חמורות, אלא שלטענת המערער הוא לא יוכל לעמוד בתשלומים, ואף לא בתשלום של 1,000 ש"ח לחודש בשל מצבו הנוכחי והתדרדרותו הבריאותית והכלכלית. אין זה המקרה היחיד שנאשמים עוברים מהפכים בחיים ומצבם נהיה קשה, אך אין בכך כדי להוות עילה לאי תשלום הקנס, או לפריסה בלתי סבירה של תשלומו. הקנס הוא חלק בלתי נפרד מהעונש. שיעורי התשלומים במקרה דנן אף הם סבירים ומקובלים. היתה התחשבות במערער, תוך התייחסות לנתוניו האישיים. לפיכך אין מקום להתערבות נוספת בענין. לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערעור. יהודית שיצר,שופטת סגנית הנשיא ס' רוטלוי - אב"ד: אני מסכימה. ס' רוטלוי, סגנית נשיא - אב"ד השופט ד"ר ק' ורדי: אני מסכים. ד"ר ק' ורדי, שופט לפיכך הוחלט, כאמור בחוות דעתה של כב' השופטת י' שיצר לדחות את הערעור על שני חלקיו.הוספת ראיותערעורראיות