להלן החלטה בנושא שחרור ממעצר בשל אירוע משפחתי - חתונה: החלטה 1. ההליך בתמצית: עניינה של העתירה והבקשה שבפני במבקש העצור עד תום ההליכים שפנה בבקשה לאפשר לו להשתתף בחתונת אחותו העתידה להתקיים, במזל טוב, ביום א' הקרוב, 14/9/08. בקשתו סורבה ומכאן הדיון שבפני. כפי שיובהר - בלב הדיון מחלוקת בין המשטרה לשב"ס בכל הנוגע לגורם האמור לדון ולהחליט בבקשה. להלן תובהר הסוגיה והשתלשלות ההליך. 2. הרקע העובדתי: מר אלקיים (יכונה להלן: "העותר") נעצר עד לתום ההליכים בבית המשפט השלום בחיפה לאחר שהוגש כנגדו כתב אישום בעבירות רכוש (ת"פ 1599/08 ב"ש מעצר 3382/08 של בית משפט השלום בחיפה). בהמשך הודה העותר בעבירות של התפרצות לרכב וגניבה מתוכו. ביום 9/9/08 טענו הצדדים לעונש ומועד שימוע גזר הדין נקבע ליום 28/9/08. אחותו של העותר עתידה להינשא ביום א' הקרוב, 14/9/08. העותר פנה לגורמי שב"ס בבקשה לאשר את יציאתו לחתונה העתידה להתקיים באולם שמחות בצומת קרית אתא. קצין האסירים של בית מעצר קישון השיב לפניה במכתב, כי מאחר והעותר עצור עד לתום ההליכים הוצאתו לחופשה אינה בסמכות שב"ס. העותר פנה לבית משפט השלום בבקשה לעיון חוזר ובה ביקש להשתחרר ממעצרו לצורך החתונה. בקשתו נדחתה (תיק מ"ת 3382/08 החלטה מיום 21/8/08). בית משפט השלום קבע, כי בקשה מסוג זה אמורה להידון במסגרת עתירת אסיר, תוך שהוא מפנה להחלטות בית המשפט העליון בבש"פ 6226/04 ובש"פ 5874/02. לגופו של ענין, הוסיף בית משפט השלום וציין, כי גם אם היה שוקל את הוצאת העותר לחופשה לצורך החתונה לא ניתן היה להסתפק בסדרי הפיקוח שהוצעו על ידו. על החלטת בית משפט השלום הוגש ערר במסלול הפלילי לבית המשפט המחוזי בחיפה, ב"ש 3561/08. במקביל, הגיש העותר גם עתירת אסיר שעניינה זהה, עע"א 615/08. בהחלטה מיום 8/9/08 הוריתי לאחד את הדיון בשני ההליכים. ביום 9/9/08 טענו הצדדים בפני. 3. המחלוקות הטעונות הכרעה: למעשה התמקד הדיון בפני במחלוקת שבין שב"ס והמשטרה בכל הנוגע לגוף המוסמך לדון ולהחליט בבקשתו של העותר. שב"ס סבור כי בשלב המעצר הסמכות לאשר חופשות לעצורים מסורה למשטרת ישראל. בהתאם גם לא דן שב"ס בבקשתו של העותר לגופה ודחה אותה על הסף מהטעם שאין בסמכותו לאשר את הבקשה. נציג המשטרה סבור כי הסמכות והאחריות לדון בבקשת העותר מסורה לגורמי שב"ס. לגופו של עניין, מתנגדת המשטרה להוצאת העותר לחופשה לצורך השתתפות בחתונת אחותו מאחר ולטענתה יש בכך כדי לסכן את שלום הציבור. נימוקי הצדדים פורטו בפרוטוקול הדיון ולא אחזור ואפרטם. העותר אינו רואה עצמו כצד למחלוקת שבין המשטרה ושב"ס, אם כי סבור הוא ששב"ס הוא הגורם המוסמך. כל טיעונו התמקד בהעדר מסוכנות באופן שבו יש לאפשר את יציאתו לחתונת אחותו. אדון להלן במחלוקות כסדרן. 4. הסמכות לדון בעניין בקשתו של העותר: א. הרקע למחלוקת שבין שב"ס והמשטרה: בטרם אתייחס למצב המשפטי ראוי להבהיר את הקושי המעשי שבמחלוקת שבין המשטרה לשב"ס בכל הנוגע לגורם המוסמך להחליט בבקשות מסוג זה. בעבר הייתה קיימת הפרדה בין עצורים לאסירים בכל הנוגע לאופן החזקתם במעצר. בעוד שאסירים היו בכל הזמנים נתונים למשמורת שב"ס הוחזקו עצורים, בין אם לצרכי חקירה ובין אם עצורים עד לתום ההליכים, בבתי מעצר שבפיקוח המשטרה. בשנים האחרונות בוצע בהדרגה מהלך ארגוני ששינה את סדרי החזקתם של עצורים. כיום מוחזקים כל העצורים ע"י שב"ס במתקני כליאה של שב"ס. גם חשוד הנעצר ע"י קצין משטרה ל 24 שעות, בטרם הבאתו בפני שופט, נחקר במשטרה ואולם כאשר מסתיימת חקירתו וניתן לו הזמן למנוחה/שינה הוא מועבר לאחד ממתקני שב"ס. יצוין כי גם העברת העצורים מבית המעצר לבית המשפט הועברה לאחריות שב"ס ויחידת שב"ס מפעילה גם את מתקן המעצר שבבית המשפט עצמו, מתקן שהופעל בעבר ע"י יחידה משטרתית. מכאן ששב"ס מוצא עצמו אחראי על מעצרם של עצורים מסוגים שונים, חלקם לימים ספורים וחלקם לתקופות ממושכות, לרבות עצורים עד לתום ההליכים. בכל הנוגע לעצורים, מתעוררת בעיה תפקודית עליה מצביע שב"ס בטיעונו בפני. סיווגו של אסיר לצורך חופשות נעשה רק לאחר שנגזר דינו והוא הופך להיות מעצור לאסיר. כאשר מצוי עצור בחזקת שב"ס, ובעיקר עצור לתקופה קצרה (וכאמור מוחזקים במשמורת שב"ס גם עצורים למספר שעות) אין לשב"ס כל ידע או כלים להעריך מסוכנות. צרכי החקירה של העצור ממילא נקבעים ע"י הגורם החוקר, משטרת ישראל, ולשב"ס אין כל נגיעה להליכים אלו. מכאן סבור שב"ס כי כל החלטה בעניין הוצאת עצור לחופשה צריכה להתקבל ע"י המשטרה. הבהרתי להלן את הבעיה התפקודית המתעוררת ושבעניינה המחלוקת שנדונה בפני. אוסיף בעניין זה, כי ככל שקיימת מחלוקת בין משטרה לשב"ס בנוגע לחלוקת האחריות והפעלת סמכויותיהם, ראוי היה כי מחלוקת זו תובא ביוזמת שני הגורמים הממלכתיים הנ"ל לבירור ולהכרעה במסגרת המשרד לביטחון פנים, ששני הגופים כפופים לו, או במסגרת בירור אצל היועץ המשפטי לממשלה. נראה כי על פניו אין זה ראוי לנסות ולהסדיר את המחלוקת בבית המשפט, ובמיוחד על גבו של עותר שאין לו עניין במחלוקת המוסדית. עוד אציין, כי ראוי, לאור המחלוקת הנ"ל ובשים לב לשינויים שנעשו בנוגע לאופן החזקתם של עצורים, שכאמור הועברו מהמשטרה לשב"ס, שהגורמים המוסמכים אצל היועמ"ש יבחנו את השלכות שינוי סדרי המעצר וישקלו אם יש מקום ליזום שינויי חקיקה במסגרת פקודת בתי הסוהר או במסגרת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996. מכאן אסקור את הוראות החוק החלות על ההליך שבפני. ב. ההליך המשפטי הנכון: סעיף 7 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 קובע כדלקמן: "עצור יוחזק במקום מעצר, באחריות משטרת ישראל או שירות בתי הסוהר, שהשר לבטחון פנים הכריז עליו כמקום מעצר; הכרזה לפי סעיף זה תפורסם ברשומות." כאמור, הוחלט משיקולים מנהליים כי עצורים יוחזקו במתקנים שבאחריות שב"ס. אין חולק כי העותר שבפני שוהה בבית מעצר קישון שהוא בית כלא המנוהל ע"י שב"ס. פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971 (להלן: "פקודת בתי הסוהר") מגדירה בסעיף 1 "אסיר" - הנתון כדין במשמורת בית סוהר. על פי הגדרה זו מי שנעצר כחוק ונתון במשמורת בבית הסוהר הוא "אסיר" כמשמעו בפקודת בתי הסוהר. מכאן שהעותר, ועצורים במעמדו, הם אסירים כהגדרתם בפקודת בתי הסוהר. סעיף 62א. לפקודת בתי הסוהר קובע כדלקמן: "(א) אסיר רשאי להגיש לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו הוא מוחזק (להלן בסימן זה - בית המשפט) עתירה נגד רשויות המדינה ואנשים הממלאים תפקידים על-פי דין בכל ענין הנוגע למאסרו או למעצרו (להלן בסימן זה - עתירה) ." (ההדגשה הוספה. ר.ש.) ניתן אם כן לראות, כי ההליך הנכון לבקשה מסוג זה, שהיא בעניין הנוגע למעצרו של העותר, הוא הליך של עתירת אסיר. העתירה יכולה להיות מופנית כנגד כל גורם בין רשויות המדינה, שיש לו מעמד בכל הנוגע למעצרו של העותר. במקרה שבפני, ומאחר וגם למשטרה תפקיד על פי דין בנוגע למעצרו, ניתן להגיש את העתירה הן כנגד שב"ס והן כנגד המשטרה, ביחד, בהיותם הגורמים המעורבים בקבלת החלטות בנוגע למעצרו. אבהיר כי ער אני להחלטות סותרות שניתנו בעניין ההליך השיפוטי הנכון לבחינת החלטות מסוג זה. עמד על כך בית המשפט העליון בהחלטתו בעניין בש"פ 5874/02, אריאל אטיה נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5), 865. עם זאת, נראה כי הזרם המרכזי בפסיקה רואה את ההליך המנהלי כהליך הנכון לבחון החלטות בעניין יציאת עצורים לחופשה, וזאת במסגרת של עתירת אסיר. ג. הגורם המנהלי המוסמך לקבלת החלטה סעיף 76 לפקודת בתי הסוהר קובע כדלקמן: "(א) שירות בתי הסוהר (להלן - השירות) יעסוק בניהול בתי הסוהר, באבטחת אסירים ובכל הכרוך בכך." מכאן שהגורם המוסמך לקבלת החלטות בעניין הוצאת אסיר או עצור לחופשה הוא שירות בתי הסוהר. הפקודה אינה מבחינה בין סוגי אסירים, דהיינו בין אסיר שפוט לעצור ובין עצור עד לתום ההליכים ועצור לתקופה קצרה לצרכי חקירה. הסמכות בעניינם של כל אלו המסווגים על פי הוראות פקודת בתי הסוהר כאסירים, מסורה לשירות בתי הסוהר. מכאן גם שבבקשה ליציאה לחתונת אחותו של המבקש הגורם המוסמך להחליט הוא שירות בתי הסוהר. ד. הפעלת הסמכות ואופן קבלת ההחלטה אופן הפעלת הסמכות לקבלת החלטה על הוצאה לחופשה של עצור מחייב את שב"ס להביא בחשבון במסגרת שיקוליו את העובדה שמדובר בעצור, על כל המשתמע מכך. הבהיר זאת בית המשפט העליון בהחלטתו בעניין בש"פ 5874/02 אריאל אטיה נ' מדינת ישראל פ"ד נו(5), 865, שם נאמר: "ככלל, אין זה סביר שאדם יהיה משוחרר לחופשה אם נקבע על ידי בית המשפט שנשקפת ממנו מסוכנות המחייבת את מעצרו עד לתום ההליכים. עם זאת, יש ומתעוררות נסיבות או מתקיימים אירועים יוצאי-דופן המצדיקים מתן חופשה לעצור. ההחלטה אם לאפשר חופשה לעצור מסורה לשיקול דעת הממונה על החזקת העצור - שירות בתי הסוהר. כדי שהחלטה כזו לא תעמוד בסתירה להוראת המעצר של בית המשפט, היא תאופשר רק כאשר ניתן לקיים את החופשה המבוקשת בליווי צמוד של שב"ס או משטרה בתנאים מגבילים שנקבעו לכך בנוהלי שב"ס לענין חופשות אסירים. נוהלי שב"ס מסדירים על פי אמות המידה שנקבעו בהם את העילות המצדיקות חופשה קצרה לרגל ארועים משפחתיים, את סוג הארוע ואת הקירבה המשפחתית המקימה עילה לחופשה וכן את דרכי האבטחה של יציאתו של העצור. ענין זה מסור לשיקול דעת שב"ס והוא מבטיח שהחופשות האמורות תוענקנה באופן מצומצם ושוויוני לכל אסיר ועצור אם נוצרו נסיבות מיוחדות המצדיקות את מתן החופשה. " ראה גם: רע"ב 7869/06 איגור קוטובסקי נ' מדינת ישראל (2006); סמכות שב"ס להחליט בעניינו של עצור אינה פוטרת אותו מלהביא בחשבון את החלטות בית המשפט אשר הורה על מעצרו, על נימוקי החלטתו. בנוסף, עליו להביא בחשבון את עמדת משטרת ישראל בכל הנוגע לבקשת העצור לצאת לחופשה. ככל שמדובר במעצר, כאשר לשב"ס אין את המידע המלא בנוגע לעצור, ובמיוחד כאשר העצור עדיין נתון בחקירה, ממילא ינתן משקל רב יותר לעמדת המשטרה ולמידע שיועבר ע"י המשטרה לשב"ס, ואולם הסמכות להחליט את ההחלטה הסופית נתונה לשב"ס. על שב"ס, כרשות מנהלית, לשקול את כל השיקולים הרלוונטיים בטרם ייתן החלטתו. 5. סיכום סוגיית הסמכות וההליך הנכון בסיכומו של דבר, סבור אני כי במצב המשפטי הקיים, שב"ס הוא הגורם המוסמך לקבל החלטות בעניינו של עצור, לרבות עצור לתקופה קצרה, ולא כל שכן עצור עד לתום ההליכים, ככל שהן נוגעות לתנאי מעצרו, לרבות לעניין בקשתו לצאת לחופשה או להשתתף בחתונה בלווי של סוהרי שב"ס. על שב"ס להביא בחשבון במסגרת שיקוליו, בין היתר, את עמדת משטרת ישראל. ככל שמדובר בעצור שלשב"ס אין נתונים לגביו, כך ינתן משקל רב יותר לעמדת משטרת ישראל במסגרת שיקולי שב"ס ואולם הסמכות וההחלטה מסורים לשב"ס. ההליך הנכון לביקורת שיפוטית על החלטת שב"ס הוא במסגרת המנהלית, בדרך של הגשת עתירת אסיר. 6. בקשת העותר לגופו של עניין עתירת העותר הוגשה ביום 8/9/08. הערר על החלטת בית משפט השלום אשר דחה את בקשתו הוגש באותו היום. יצוין כי החלטת בית משפט השלום ניתנה כבר ביום 21/8/08. לא הובהר בדיון בפני מדוע המתינה ב"כ העותר בהגשת העתירה והערר פרק זמן כה ממושך, עד לשישה ימים לפני מועד החתונה. שב"ס הבהיר כי ככל שהדבר נוגע להוצאת עותר בלווי לחתונה, מתנגד שב"ס לבקשה. בהתאם לפקודת הנציבות לא יוצא אסיר (ולעניין זה גם עצור) לאירוע משפחתי המתקיים באולם שמחות ברוב עם ועדה. זאת מחמת החשש לפגיעה בסוהרים המלווים. החלטת שב"ס בעניין זה מעוגנת בפקודות והתקבלה משיקולים סבירים ואיני מוצא מקום להתערב בה. ככל שהדבר נוגע להוצאת העותר לחופשה - הבהירה ב"כ שב"ס כי לגישתו של שב"ס אין הוא מוסמך להחליט בעניין זה והדבר מסור למשטרת ישראל. ואולם בנוסף הבהירה, כי אם יקבע כי שב"ס מוסמך להחליט, הרי ששב"ס ידחה את הבקשה. זאת מהטעם שהעותר טרם סווג ולא נקבעה מידת מסוכנותו ואין בידי שב"ס המידע הנדרש כדי לשקול את האפשרות להוציאו לחופשה, שלא בלווי סוהרים, ככל שהדבר נוגע למסוכנות הנשקפת ממנו לציבור ככלל ולבאי החתונה בפרט. גם לעניין זה עמדתו העקרונית של שב"ס מקובלת עלי ולא הייתי מתערב בה. אלא שבמקרה זה לא שקל שב"ס כלל את סוגיית הוצאת העותר לחופשה, זאת מאחר וסבר כי אינו מוסמך כלל להחליט בבקשה. אינני בטוח כי לא ניתן, גם היום, לקבל את כל המידע הרלוונטי ממשטרת ישראל ולאחר קבלת המידע לשקול את בקשתו של העותר לצאת לחופשה, תוך הבאה בחשבון כי המבקש הורשע בכתב אישום, הצדדים טענו לעונש, ועניינו ממתין כעת לגזר דין. בעניין זה על שב"ס להביא בחשבון גם את חשיבותו של האירוע, חתונת אחות שהיא בת משפחה בדרגה ראשונה, ואת כל יתר הנתונים שעליו לשקול במסגרת בקשה מסוג זה. כאמור, הסמכות להחליט מסורה לשב"ס ואין מקום שבית משפט ייתן החלטתו בעניין בטרם נשקלה הבקשה לגופה ע"י הרשות המנהלית המוסמכת. 7. סיכום וסעדים בסיכומו של דבר אני קובע כי שב"ס הוא הגורם המוסמך לקבלת החלטה בבקשתו של העותר וכי ההליך הנכון בו היה על העותר לנקוט הוא הגשת עתירת אסיר לבית משפט זה. בהתאם הערר שהוגש בב"ש 3561/08 נדחה בהיותו הליך לא נכון. לגופו של עניין אני מורה לשב"ס לבחון את בקשתו של העותר לצאת לחופשה של מספר שעות כדי להשתתף בחתונת אחותו הקבועה ליום 14/9/08 בשעות הערב. שב"ס יפנה בדחיפות למשטרת ישראל ולכל גורם הרלוונטי לקבלת מידע ועמדה, הנחוץ לשם קבלת החלטה בבקשת העותר לצאת בלווי מפקחים לחופשה של מספר שעות כדי להשתתף בחתונת אחותו. הסנגורית תעביר לשב"ס בדחיפות את פרטי המפקחים המוצעים והבטוחות שבדעתה להציע להבטחת חזרתו של העותר לכלא לאחר החתונה (אם יצא) עוד היום. שב"ס יבחן את הבקשה ולאחר שיקבל את כל המידע מהמשטרה יתן החלטתו, זאת עד לא יאוחר מיום חמישי 11/9/08 שעה 15:00, ויודיע החלטתו לעותר ולבאת כוחו, באופן שיאפשר להם לשקול עמדתם וצעדיהם לאחר שתתקבל החלטה ולפי הנדרש. לגופו של עניין איני מביע כל עמדה. בשולי החלטתי זו אחזור ואדגיש את הקושי שנוצר בהפעלת סמכויות שב"ס במקרים מסוג זה שבפני. זאת במיוחד מעת שהועברו למשמורת שב"ס כלל העצורים, לרבות אלו העצורים לצרכי חקירה. ראוי שהגורמים המוסמכים ברשות המבצעת יתנו דעתם לקשיים ולצורך בהסדרתם גם במסגרת שינוי הוראות פקודת בתי הסוהר. כל זאת כדי למנוע תקלות שעניינן קבלת החלטות ע"י שב"ס בעניינם של עצורים, כאשר לשב"ס המופקד על אותם עצורים אין את המידע המספיק בכל הנוגע לאותם עצורים. מעצרנישואין / חתונהשחרור ממעצר