מכתב האישום עולה כי המערער נהג ברכבו כשהוא תחת השפעת מתדון, התרשל בנהיגתו, איבד שליטה על הרכב, סטה לכיוון הימני ופגע בתמרור. כתוצאה מהתאונה נגרם נזק לרכב ולתמרור. בבדיקת דם שנערכה למערער נמצא בדמו מתדון בריכוז NG-MI314 . להלן פסק דין בנושא נהיגה בהשפעת סמים: פסק דין א.כללי לפניי ערעור פלילי על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בחדרה (להלן, "בימ"ש קמא"). פסק הדין ניתן ביום 6/4/08 על ידי כב' השופט א. גופמן בתיק תד 1694/03. הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין בלבד. ב. העובדות שצריכות לעניין מכתב האישום שהוגש לבימ"ש קמא עולה כי המערער נהג ברכבו ביום 4/5/03 בכביש שבין אור עקיבא לקיסריה כשהוא תחת השפעת מתדון, התרשל בנהיגתו, איבד שליטה על הרכב, סטה לכיוון הימני ופגע בתמרור. כתוצאה מהתאונה נגרם נזק לרכב ולתמרור. בבדיקת דם שנערכה למערער נמצא בדמו מתדון בריכוז NG-MI314 . העבירות שיוחסו למערער בגין אישומים אלו כללו: סטייה מנתיב נסיעה, עבירה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א -1961. (להלן, "התקנות"), נהיגה רשלנית עבירה לפי סעיפים 62(2) + 38 (2) לפקודת התעבורה, [נוסח חדש], התשכ"א- 1961, (להלן, "הפקודה"), התנהגות שגרמה נזק לרכוש, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות ונהיגה תחת השפעת סמים, עבירה לפי סעיף 62 (3) (4) לפקודה. לאחר ניהול הוכחות, בהם המערער לא היה מיוצג והופיע בעצמו, זיכה בימ"ש קמא אותו מהעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים והרשיעו ביתר העבירות. בפני בימ"ש קמא העידו השוטר שערך את דו"ח הפעולה וטופס המאפיינים וכן הבוחן שהגיש דו"ח ביחס לזירת התאונה. מטעם ההגנה העיד הנאשם ומסר שהוא סטה עקב כך שרכב בא מולו ומאחר ובכביש אין שוליים הוא סטה הצידה. הוא טען שהתמרור היה "שכוב" עם יציקתו. כמו כן העידה הרופאה ד"ר חלד לודמילה ביחס להשפעת המתדון על הנהיגה. בימ"ש קמא קבע שהמדינה הרימה את נטל ההוכחה ביחס לעבירה של נהיגה ברשלנות שכן הנאשם סטה ופגע בתמרור שהיה מוצב בצד הדרך ועל הנהג שסוטה לשולי הכביש וגורם לתאונה לתת טעם מה גרם לסטייה זו, אחרת ייחשב הדבר לנהיגה ברשלנות. בימ"ש קמא דחה את גרסתו של המערער לפיה רכב בא מולו וקבע שגרסה זו אינה אמינה שכן, נפלו בה סתירות רבות, הועלתה בשלב מאוחר והממצאים בזירת התאונה, לא התאימו לגרסת המערער לפיה הוא התנגש בסלע שהיה בצד הכביש. כאמור, גרסתו של המערער נדחתה, לכן הגיע בימ"ש קמא למסקנה שהמערער אכן התרשל בנהיגתו והרשיעו בעבירות שהובאו לעיל. כאמור ביחס לעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים, זיכה בימ"ש קמא את המערער ואיני מוצא מקום להאריך בעניין זה ואציין רק, שהטעם לזיכוי הנו, שהתביעה לא הוכיחה את השפעת הסמים על נהיגת המערער שכן לא די בהמצאות סמים בדם הנהג אלא שיש להוכיח את השפעת הסמים על הנהיגה. בסופו של יום גזר בימ"ש קמא על המערער קנס על סך 1,000 ₪ ופסילה על תנאי, כמפורט בגזר הדין. ג. טענות הצדדים המערער הלין בהודעת הערעור וגם בפניי על מספר נקודות שאלו עיקרן: ראשית, בימ"ש קמא לא קיבל את סיכומיו הכתובים שהוגשו בשתי הזדמנויות, דבר שפגע קשות בהגנתו. שנית, בימ"ש קמא נעתר לבקשת המשיבה לתקן את כתב האישום ולבסוף טוען המערער כנגד ממצאי המהימנות של בימ"ש קמא ומלין על כך שלא קיבל את גרסתו. ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. בעניין הסיכומים נטען שבימ"ש שמע סיכומים בעל פה והמערער אף סיכם באריכות מכאן ובצדק דחה בימ"ש קמא את קבלת הסיכומים שבכתב. לעניין, תיקון כתב האישום, הרי שבימ"ש היה מוסמך לאשר זאת ובסופו של יום המערער זוכה מאישום זה. עוד נטען כי לא נפל כל פגם שמצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. ד. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בחנתי את טענות הצדדים ואת פסק דינו של בימ"ש קמא, הגעתי לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות. עוד יש לומר כי, דין טענותיו של המערער להידחות אחת לאחת. בעניין הסיכומים ברי שלא היה כל מקום להגישם לבימ"ש קמא משנשמעו סיכומים בע"פ ואף לצרפם שלא כדין לערעור, מבלי לבקש רשות לכך. עיון בתיק בימ"ש קמא מלמד אותנו כי בתום שמיעת הראיות קבע ביהמ"ש ביום 22/10/07 מועד מיוחד לשמיעת הסיכומים וזו החלטתו: "אני קובע את התיק לסיכומים בע"פ ליום 7.1.08 ..." ואכן בדיון הקבוע סיכם המערער בעל פה בהרחבה (ראו, עמ' 23-22 לפרוטוקול הדיון). בסוף הסיכומים נקבע במפורש מועד למתן הכרעת הדין. מכאן שלא היה כל מקום להגשת הסיכומים בכתב, גם בהתחשב בעובדה שהמערער ייצג את עצמו. דברים אלו אמורים ביחס לפעם הראשונה בה הוגשו הסיכומים בתאריך 12/2/08 וביחס אליה החליט בימ"ש קמא להחזירם למערער וביתר שאת לעניין הסיכומים שנשאו את הכותרת: "תגובה להחלטה מיום 17/2/08". לסיכום, צדק בימ"ש קמא בהחלטותיו שלא לקבל את הסיכומים. באשר לטענה של תיקון הכתב האישום, הרי שהדיון בה מתייתר לאור העובדה שבסופו של יום בימ"ש קמא זיכה את המערער מאותה עבירה, מה גם שלא נפל כל פגם בתיקון כתב האישום, הואיל ותיקון זה לא פגע בהגנת המערער והא- ראיה, הזיכוי מאותה עבירה. התוצאה אליה הגיע בימ"ש קמא ועל פיה הרשיע את המערער התבססה על ממצאי מהימנות ועובדה שהתשתית שלהם היא עדויות השוטרים וכן דחיית גרסתו של המערער כבלתי אמינה. הלכה ידועה הנה ש"...התערבות ערכאת הערעור בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית אינה דבר שבשגרה. היא תצטמצם אף יותר כאשר המדובר בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית על יסוד התרשמותה הישירה ובלתי אמצעית מן העדים (ראו לעניין זה ע"פ 9352/99 מורד יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632).". ע"פ 1353/07מחאמיד נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (2008). ראו גם, ע"פ 5266/05 זלנצקי נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (2007). לא שוכנעתי שהמקרה דנן מהווה חריג לכלל האמור, נהפוך הוא נימוקיו של בימ"ש מלבד היותם מבוססים על התרשמותו הבלתי אמצעית ומשתלבים עם מארג הראיות שהיו בפניו, הרי שהם גם סבירים, הגיוניים ומקובלים עלי ומכאן שאני מחליט לדחות את הערעור. ה. סוף דבר אני דוחה את הערעור. אם המערער טרם שילם את הקנס, התשלום הראשון יהיה ביום 1/8/08 ובכל ראשון לחודש בחודשים שלאחר מכן.משפט תעבורהנהיגה תחת השפעת סמיםסמים