פטור מחגורת בטיחות

פטור מחגורת בטיחות נקבע בתקנה 83ג לתקנות התעבורה. תקנות 83ג(2) ו-(3) קובעות: "(2) הנוהג והנוסע ברכב שרשות הרישוי פטרה מהחובה להתקין בו חגורות בטיחות מסיבות טכניות המונעות התקנתן או השימוש בהן והפטור נרשם ברשיון הרכב; (3) אדם שרשות הרישוי פטרה אותו, בכתב, מן החובה לחגור חגורת בטיחות על סמך אישור אחד מאלה: (א) מהרופא המוסמך כהגדרתו בתקנה 193(ב), כי אינו מסוגל מטעמים רפואיים לחגור חגורת בטיחות; (ב) מרופאו, כי הוא פגוע בגפיו העליונות והמלצת הרופא היא לפטור אותו מלחגור חגורת בטיחות; (ג) כי מלאו לו ארבע עשרה שנים ומשקל גופו אינו עולה על 35 ק"ג וגובהו אינו עולה על 150 ס"מ. בפסק הדין להלן לטענת בא-כוח המערערת, פטורה המערערת מהחובה לחגור חגורת בטיחות, מאחר ועל-פי הגדרת הרכב, לא מדובר ברכב פרטי, אלא רכב שונה באופן מהותי, בעל הגדרה משלו. הייעוד שונה מייעוד רכב פרטי רגיל, ועל-כן המחוקק הוציא רכב זה מרשימת הרכבים, שנהגיהם חבים בחגירת חגורת בטיחות בעת נהיגה בהם. להלן פסק דין בנושא פטור מחגורת בטיחות: פסק-דין 1. לפנַי ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום לתעבורה בתל-אביב (כב' השופט דרורי), ב-תיק 045844/04 מיום 2.3.2005. נקבע, כי ברכב בו נהגה המערערת קיימת חובה לחגור חגורת-בטיחות, וּמשלא חגרה, הורשעה בנהיגה ללא חגורת-בטיחות. 2. בנימוקי הערעור, מעלה בא-כוח המערערת שאלה עקרונית, לפיה, האם חבה המערערת בחובת חגירת חגורת-בטיחות בעת נהיגה ברִכבּה, כשרכב זה, על-פי הגדרתו ברישיון-הרֶכֶב, הינו: "פרטי רכב שדה סגור" (כך על-פי רישיון-הרֶכֶב, אשר צורף להודעת הערעור). לטענת בא-כוח המערערת, פּטוּרה המערערת מחובה זו, מאחר ועל-פי הגדרת הרֶכֶב, לא מדובר ברכב פרטי, אלא רכב שונה באופן מהותי, בעל הגדרה משלו. הייעוד שונה מייעוד רכב פרטי רגיל, ועל-כן המחוקק הוציא רכב זה מרשימת הרֶכֶבים, שנהגיהם חבים בחגירת חגורת-בטיחות בעת נהיגה בהם. 3. בא-כוח המערערת מציין, כי בית-המשפט קמא טעה, משקבע כי מטרת תקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), הינה לחייב כל נוסע ברכב להיות חגוּר בחגורת-בטיחות, אם זו קיימת ברכב. זאת מאחר ועל-פי לשון התקנה, מחוייב בכך רק מי שנוסע בכלי-רכב הנמנה על הסוגים המצויינים בתקנה 364(א) לתקנות התעבורה. מכאן, לטענתו, יש ללמוד, כי נהג, ברכב שאינו נמנה על הסוגים המפורטים בתקנה 364(א) הנ"ל, אינו חייב בחגירת חגורת-בטיחות. טענה נוספת - גם אם ניתן לפרשׁ התקנה במספר פירושים, יש לפרשׁה באופן המקל עם המערערת, על-פי סעיף 34כא לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וּבית-משפט קמא טעה משלא עשה כן. 4. עוד טען בא-כוח המערערת, כי בית-משפט קמא טעה משלא הבחין בין ההגדרות של "רכב נוסעים פרטי" ל"פרטי רכב שדה סגור". כמו-כן טעה בית-משפט קמא, משציין כי עצם העובדה שיצרן הרֶכֶב התקין ברכב חגורות-בטיחות, מקימה חובה על הנוסעים ברכב לחגור חגורות-בטיחות, מה גם שהתביעה לא הביאה כל ראָיה כי החגורות הותקנו על-ידי היצרן. טעות נוספת בבית-משפט קמא, כך לטענת בא-כוח המערערת, כשקבע כי משמותקנות כריות-אוויר ברכב נשוא הדיון, חובה לחגור חגורת-בטיחות. לא הובאה ראיה לקיומן של כריות-אוויר ברכב. יש לציין, כי תקנה 364(א) תוקנה ביום 24.5.2005, ואחרי המילים "הרכבים המפורטים ב364(א)", הוּספוּ המילים: "גם כל רכב שמותקנות בו חגורות-בטיחות". מכאן שהיום, השאלה אינה מתעוררת. 5. לטענת באת-כוח המשיבה, אין הגדרה בחוק לרכב שדה. המילים: "רכב פרטי שדה סגור", הן המילים המתארות את הרֶכֶב; אך סוג הרֶכֶב הוא "רכב נוסעים פרטי", כפי שמופיע בתקנות התעבורה. בהיוֹת הרֶכֶב רכב נוסעים פרטי, חבה המערערת בחגירת חגורת-בטיחות. 6. לגופו של עניין דין הערעור להידחות. פּטוֹר מחגירת חגורת-בטיחות, נקבע בתקנה 83ג לתקנות התעבורה. למקרא הוראות התקנה במלואן - המערערת אינה נִמנית על פּטוּרים מחובת חגירת חגורת-בטיחות על-פי תקנה זו. תקנות 83ג(2) ו-(3) קובעות: "(2) הנוהג והנוסע ברכב שרשות הרישוי פטרה מהחובה להתקין בו חגורות בטיחות מסיבות טכניות המונעות התקנתן או השימוש בהן והפטור נרשם ברשיון הרכב; (3) אדם שרשות הרישוי פטרה אותו, בכתב, מן החובה לחגור חגורת בטיחות על סמך אישור אחד מאלה: (א) מהרופא המוסמך כהגדרתו בתקנה 193(ב), כי אינו מסוגל מטעמים רפואיים לחגור חגורת בטיחות; (ב) מרופאו, כי הוא פגוע בגפיו העליונות והמלצת הרופא היא לפטור אותו מלחגור חגורת בטיחות; (ג) כי מלאו לו ארבע עשרה שנים ומשקל גופו אינו עולה על 35 ק"ג וגובהו אינו עולה על 150 ס"מ. " פּטוֹר על-פי הוראת תקנה 83ג(2), לא רשום ברישיון-הרֶכֶב שהוצג לבית-המשפט, המערערת לא הציגה אישור על-פי תקנה 83ג(3) לעיל, ועל-כן, משאינה פּטוּרה מחובת חגירת חגורת-בטיחות על-פי תקנה 83ג, היא חייבת בחגירת חגורת-בטיחות. 7. למקרא תקנה 364א לתקנות התעבורה, מפורטים סוגי הרֶכֶב, שנת יצור הרֶכֶב וּמיקום החגורה, וּככל ששנת יצור הרֶכֶב עולה, כך שׁוּנה מיקום החגורה, עד שהחגורה מחוייבת בכל המושבים ששנת יצורם מ-2003 ואילך, על-פי סוּגם, כמפורט באותה תקנה. ואֵלֶּה סוגי הרֶכֶב המנוּיים בתקנה והמחוייבים בקיומה של חגורת-בטיחות בכל מושבי הרֶכֶב: רכב נוסעים פרטי, רכב נוסעים פרטי דו-שימושי, מונית ורכב סיור שאינם בנויים על מרכּב של רכב מסחרי אחוד, מונית ורכב סיור הבנויים של מרכּב של רכב מסחרי אחוד, רכב מסחרי אחוד המורשה להסעת נוסעים ורכב מסחרי בלתי-אחוד בעל תא-נהג כפול, אוטובוס זעיר, אוטובוס שניתן לגביו רישיון סיור כהגדרתו בתקנה 386. רכב פרטי, מוגדר בסעיף 1 לפקודת התעבורה, כרכב שאינו רכב ציבורי ואינו רכב מסחרי. עוד הוגדרו בפקודת התעבורה: רכב ציבורי, שהוא רכב המיועד לשמש להסעת נוסעים בשכר; רכב עבודה, שהינו רכב שציוד עבודה מורכב עליו באופן קבוע ואינו מיועד להובלת משא או להסעת נוסעים; רכב מסחרי, שהינו רכב המשמש או המיועד לשמש הובלת משא, בין בשכר, בין בקשר לעִסקוֹ או מסחרוֹ של בעל הרֶכֶב; רכב מנועי, שהינו רכב המוּנע מכוח מכאני, מכּל צורה שהיא, לרבות תלת-אופנוע ואופנוע עם רכב צידי או גרוּר, וּלמעט רכב הנגרר על-ידי רכב מנועי; מונית, שהינה רכב מנועי ציבורי המיועד להסיע עד 10 איש, מלבד הנהג, וצוייד ברישיון-רכב כמונית; אוטובוס ציבורי, שהינו רכב ציבורי שהוא אוטובוס; אוטובוס, שהינו רכב מנועי המיועד להסיע 8 אנשים או יותר, מלבד הנהג, ואשר צויין ברישיון-הרֶכֶב כ"אוטובוס". אֵלֶּה הגדרות פקודת התעבורה לעניין סוגי הרכבים השונים. כל הגדרה אחרת אליה מתייחס בא-כוח המערערת, הרשומה ברישיון-הרֶכֶב, לא מציינת את סוג הרֶכֶב אלא את תיאוּרוֹ. הרישא ברישיון-הרֶכֶב של המערערת, במילה "פרטי", מציינת את סוג הרֶכֶב, וּבהמשכוֹ תיאור הרֶכֶב. 8. אינני מקבלת טענת בא-כוח המערערת, כי ניתן לפרשׁ תקנה 364(א) למספר פירושים סבירים, וכי יש ליתן את הפירוש המקל עם המערערת ולא המחמיר עימה. התקנה ברורה, בהירה, וּמתיישבת עם תכלית לשון החוק, המטיל חובה, שניתן לומר כמעט באופן גורף, על הנוהגים והנוסעים ברכב לחגור חגורת-בטיחות. המטרה ברורה ואחת היא - להגן על הנהג והנוסעים בשעת הנסיעה ברכב. הגנה זו, היא צורך עליון להגן על בטיחוּתם של הנוסעים והנהגים. כל פּרשׁנות אחרת - אינה סבירה, אינה מתיישבת עם תכלית החוק ואינה ראויה. 9. לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.משפט תעבורהחגורת בטיחות