המערער הגיש בקשה לתיקון סעיף שכר הטירחה בפסק דין תוך שטען כי יש לבטל את ההוצאות שהושתו עליו ולפסוק הוצאות לטובתו. להלן פסק דין בנושא בקשה לתיקון שכר טרחה בפסק דין: פסק דין השופטת נילי ארד 1. לפנינו ערעור על החלטת רשמת בית דין זה, השופטת לאה גליקסמן בה נדחתה בקשה שהגיש המערער לתיקון פסק דין שיצא מלפני בית דין זה בערעורים מאוחדים שנדונו לפניו (עע 407/05, עע 419/05). התובענות בבית הדין האזורי 2. המערער עבד בחברת "כרמל כימיקלים" מיוני 1976 עד לפרישתו לפנסיה מוקדמת בדצמבר 2000. ממועד זה ואילך שילמה מבטחים למערער פנסיה חודשית בשיעור 39.93% משכרו הקובע במועד הפרישה. 3. לאחר פרישתו לגמלאות, הגיש המערער שתי תביעות נגד קרן הפנסיה מבטחים (להלן: מבטחים). תביעה אחת בנוגע לאופן חישוב שיעור הפנסיה על בסיס "תקנות קרן פנסיה מקיפה לעמיתים ותיקים של מבטחים" (להלן: התביעה הראשונה) ותביעה אחרת לפיצוי על נזק שנגרם לו בגין מצג מוטעה שהציגה לו מבטחים (להלן: התביעה השנייה). 4. בית הדין האזורי בחיפה (השופטת אביטל רימון-קפלן ונציגי ציבור מר דוד לוקוב וגב' שושנה הורן; עב 959/02; עב 1282/03) דן בשתי התביעות במאוחד. התביעה הראשונה נדחתה, לאחר שטיעוני המערער בקשר לחישוב שיעור הגמלה המגיעה לו נדחו. התביעה השנייה התקבלה בחלקה, תוך שנקבע כי "מבטחים הפרה את חובתה לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע נזק מאדם שצריך לצפות כי ייגרם לו נזק, מקל וחומר הפרה את חובת הגילוי המוגברת החלה עליה כקרן פנסיה". עם זאת, מצא בית הדין בהתנהגותו של המערער אשם תורם שנאמד ב-50% מגובה הנזק. על כן חויבה מבטחים לשלם למערער מחצית מגובה הנזק הנתבע. הערעורים 5. המערער הגיש ערעור על דחיית תביעתו בנוגע לשיעור הפנסיה המגיע לו, כשעיקר טענתו בכך שהפנסיה החודשית המשולמת לו, נמוכה בשיעורה מן המגיע לו בפועל, בשל חישוב מוטעה של "התקופה הכוללת". מבטחים ערערה על חיובה בתשלום הנזק שנגרם למערער, אשר מצידו הגיש ערעור שכנגד על שיעור הנזק שנפסק לטובתו. בקשה לעיכוב ביצוע שהגישה מבטחים (בשא 683/05) נדחתה על ידי בית דין זה, תוך שנקבע כי "הוצאות הבקשה יובאו במסגרת פסיקת ההוצאות בערעור". פסק הדין בערעורים 6. בית הדין הארצי דן במאוחד בערעורי הצדדים, ופסק כך: נדחה ערעורו של המערער באשר לשיעור הפנסיה המשתלם לו על ידי מבטחים "מטעמיו של בית הדין האזורי ונוכח ההלכה הפסוקה בסוגיה זו, החלה בנסיבות המקרה"; התקבל ערעור מבטחים, תוך שנקבע כי נוכח התנהלותו של המערער "אין להטיל על מבטחים אחריות למסירת 'מידע חלקי' למערער או לנזק שנגרם לו כתוצאה מכך, ככל שנגרם". על כן, בוטל הפיצוי הנזיקי שהושת על מבטחים, והמערער חויב להשיב למבטחים את הסכום הפסוק בסך 56,000 ש"ח ששילמה לו על פי פסק דינו של בית הדין האזורי. בהתאם, נדחה הערעור שכנגד שהגיש המערער על שיעור הנזק שנפסק לטובתו. משנדחו הערעור והערעור שכנגד שהגיש המערער, ומשהתקבל ערעורה של מבטחים, חויב המערער בתשלום הוצאות משפט למבטחים, מן הטעמים שפורטו בפסק הדין והם אלה: "דרך המלך בתביעות גמלאי כנגד קרן הפנסיה היא שלא להטיל הוצאות על הגמלאי-המבוטח בדחיית התביעה או הערעור שהגיש. במקרה שלפנינו רואים אנו להיענות למבוקשה של מבטחים להשתת הוצאות משפט על המערער. משך ההתדיינות כולה, בבית הדין האזורי ובערעור לפנינו, הרבה המערער להגיש בקשות מבקשות שונות, אשר חלקן בלבד מצא ביטויו בפסק דין זה. כתוצאה מהגשת הבקשות התמשכו ההליכים שלא לצורך, ומבטחים נאלצה להשקיע משאבים בהכנת תגובות לבקשות אלה. על כן, ונוכח תוצאת פסק הדין, הרינו מחייבים את המערער בתשלום שכר טרחת עורך דין למבטחים בסך 5,000 ש"ח. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל." (להלן: פסק הדין בערעורים). החלטת הרשמת בבקשה לתיקון פסק דין 8. המערער הגיש "בקשה לתיקון" פסק הדין בערעורים "בהקשר לשכר הטירחה" ".... באופן שיציין, כי שכר הטירחה בגובה 5000 ש"ח הוטל אך ורק בגין פסק הדין בעע 407/05, וזאת לאור העובדה שהוצאות מבטחים במתן מענה לבקשות המבקש נקשרו אך ורק לתיק הנ"ל, שכן בתיק עע 419/05 לא הוגשו מטעם המבקש בקשות כלשהן, ולאור הקביעה ש'דרך המלך' הינה שלא להטיל הוצאות על גמלאי בדחיית תביעה או ערעור שהגיש". הבקשה לתיקון פסק הדין בערעורים, נדחתה בהחלטת הרשמת אשר קבעה, כי "בית הדין סיים את מלאכתו עם מתן פסק הדין בערעורים ביום 21.6.2006. משכך, אין מקום להידרש לבקשתו של מר שמואל לם לתיקון פסק הדין" (להלן: החלטת הרשמת). החלטה זו היא מושא דיוננו בהליך זה. הערעור על החלטת הרשמת 9. המערער הגיש "בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשמת לאה גליקסמן בעניין הבקשה לתיקון סעיף שכר הטירחה" תוך שטען כי יש לבטל את ההוצאות שהושתו עליו ולפסוק הוצאות לטובתו (עאח 33/06) (להלן: הערעור). בנוגע לפסיקת ההוצאות טען המערער כך: יש לתקן את פסק הדין ולהשית על מבטחים הוצאות משפט לטובתו, מן הטעם "שפסק הדין לא לקח בחשבון את העובדה שהמערער זכאי להוצאות" בגין ההחלטה הדוחה בקשת מבטחים לעיכוב ביצוע; מדובר בהשמטה מקרית שהינה בגדר טעות אשר לבית דין זה יש "סמכות טבועה לביצוע תיקון חריג הנתונה לערכאת שיפוט". בעניין שיעור ההוצאות שהושתו עליו, טען המערער כי יש "לבטל לחלוטין את השתת ההוצאות" מכיוון שככלל לא יושתו הוצאות על גמלאי שנדחו תביעתו או ערעורו כנגד קרן פנסיה ו"דרך המלך" שבכלל זה "מיושמת הלכה למעשה, בפסקי דין של בתי הדין לעבודה, ללא כל סייגים; לא בהקשר למשך ההתדיינות, לא בהקשר למספר הבקשות שמגיש ה'גימלאי', (בתביעתו או ערעורו) ... אף לא למהותן, לא בהקשר לשאלה באם נתקבלו או נדחו, וכמובן - גם לא נוכח תוצאת פסק הדין' ". עוד טען, כי נגרם לו עוול ו"אי צדק משווע" המצדיק "תיקון חריג בפסק הדין"; וכי חיובו בתשלום הוצאות הינו "פרס למשיבה על שהפרה חובתה כלפי המערער, וכלפי כב' ביה"ד - לסייע בחשיפת האמת ועשיית משפט צדק". הוסיף המערער, כי "בקשותיו (עילת החיוב בהוצאות), נועדו לסייע להוצאת צדקתו לאור. אלו הוגשו בתום לב, כדין, והן לא היו בבחינת בקשות סרק או 'בקשות מבקשות שונות' כמצוין בפסק הדין"; לחלופין "השתת הוצאות מכוונת אך ורק לפסק הדין בעע 407/05, שכן ריבוי הבקשות ה'בלתי לגיטימי' מתקשר לפסק הדין הנ"ל". במסגרת בקשתו לתיקון פסק דין, ובערעורו על החלטת הרשמת טען המערער כי פסק הדין שניתן בעניינו אינו "עולה בקנה אחד עם הוראות תקנה 108" לתקנות בית הדין לעבודה ו"הלין על פירוש שגוי לממצאים שנקבעו בערכאה דלמטה". הבקשות הנוספות 10. בקשה שהגיש המערער "למתן ארכה בענין 21 הימים הקבועים בסעיף 81 לחוק בתי המשפט, (נוסח משולב), התשמ"ד - 1984, לצורך תיקון 'טעות' בפסק דין, כמשמעותה בסע' הנ"ל", נדחתה בהחלטה בה נקבע, כי משהוגש ערעור על החלטת הרשמת, "אין מקום להיענות לבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984". או אז הגיש "בקשה לתיקון פסק הדין מיום 21.6.06 הנתמכת בהלכה הפסוקה, שכמוה כהוראות הדין" (בשא 571/06), תוך שהעלה טענות נגד הקביעות והמסקנות שבפסק הדין בערעורים בנוגע לחישוב התקופה הכוללת של חברותו בקרנות פנסיה; עוד טען כי על מבטחים רובצת האחריות למצג השווא והטעיית המערער בעניין חישוב שיעור הפנסיה; כי "תיקון פסק הדין ימנע אי צדק שפסק הדין עושה עם המערער, בבטלו את הפיצוי שנפסק לו על ידי הערכאה דלמטה"; וכי פסק הדין בערעורים סותר ממצאים שנקבעו בבית הדין האזורי. בנוסף, הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין "בהקשר להשבת פיצויי הנזיקין" ו"בהקשר לתשלום הוצאות משפט שנפסקו", תוך שחזר וכיוון טענותיו נגד הקביעות העובדתיות בפסק הדין בערעורים (בש"א 570/06). מבטחים ביקשה לדחות בקשה זו משלא הוגשה עתירה לבג"צ על פסק הדין בערעורים, שהפך לחלוט. על כל אלה, נוספו ארבע בקשות, בהן חזר המערער והעלה טענות שנדונו בפסק הדין בערעורים, במסגרת ההכרעה במחלוקת גופה. כך, ובין היתר, חזר המערער על טענותיו לפיהן פסק הדין שגוי, במיוחד בכל הנוגע לחישוב ה'תקופה הכוללת' של חברותו בקרנות פנסיה, לצורך חישוב שיעור הפנסיה, וכי מבטחים הציגה מצג שווא בעניינו. במסגרת זו, טען המערער, ב"בקשה לתקן את הלקח שגזר כב' נשיא ס' אדלר בפסק דינו ב- עע 419/05" כי לא הובהרו ולא נבדקו כראוי זכויותיו הפנסיוניות ושיעור הפנסיה. בנוסף, המציא כתבי בי-דין הקשורים לבקשות שונות, במסגרת הליכים שונים המתנהלים בבית המשפט העליון. טעוני מבטחים בערעור על החלטת הרשמת 11.מבטחים תמכה בהחלטת הרשמת מטעמיה, ובקשה לדחות את הערעור. על כך הוסיפה וטענה: אין מדובר בבקשה לתיקון טעות סופר או בטעות קולמוס, כהוראת סעיף 81 לחוק בתי המשפט, כי אם ב"בקשות לתיקון פסק הדין בסוגיות היורדות לשורשו של עניין"; המערער "חולק על קביעות מהותיות של כב' בית הדין בנוגע לפרשנות ההלכה הפסוקה לעניין קביעת שיעור קצבת הפנסיה לה הוא זכאי, גובה ההוצאות שנפסקו לחובתו וכן חולק הוא על קביעת בית הדין הנכבד לעניין חוסר תום ליבו של המבקש ובהתאם הטלת מלוא האחריות לנזקיו, ככל שקיימים". קביעות אלה "נתמכות בראיות" ומהוות קביעות עובדתיות; תוצאות פסק הדין במקרה דנן, אינן "תוצאות קשות של עוול שחוש הצדק אינו יכול להשלים עימן". אשר להוצאות המשפט שהושתו על המערער טענה מבטחים, כי במסגרת שיקוליו לקח בית הדין בחשבון "את מלוא ההליכים שהתנהלו בפניו, לרבות דחיית בקשתה של מבטחים לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה" וכי למבטחים נגרמו הוצאות רבות בניהול ההליכים. הכרעה 12. משהגענו עד הלום, נקדים אחרית לראשית ונאמר, כי הערעור על החלטת הרשמת חסר עילה משפטית ועל כן דינו להידחות. כמו כן נדחות טענות המערער בכתבי בי- דין שהגיש, כאמור לעיל. מושא החלטת הרשמת היה בקשת המערער לתיקון פסק הדין בערעורים "בהקשר לשכר הטירחה" שהושת עליו (להלן: הבקשה). צדקה הרשמת כאשר דחתה בקשה זו מן הטעם ש"בית הדין סיים את מלאכתו עם מתן פסק הדין בערעורים ביום 21.6.2006". נוסיף ונציין, כי הבקשה לתיקון פסק הדין אינה באה בגדר סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984, אשר נועד לאפשר לבית המשפט "לבטא בצורה מתוקנת את שבעליל התכוון וגמר בדעתו לומר מלכתחילה ... כשתכלית ההליך לתיקון פסק דין, ליתן תוקף לכוונתו המקורית של בית המשפט אשר נתן את פסק הדין" [עאח 36/06 גבריאל בן אלטבט - גרניט הגליל בע"מ ניתן ביום 20.12.06]. בקשתו של המערער מכוונת לשינוי מהותי של מערך זכויות וחובות הצדדים כפי שנקבעו בפסק הדין, ואין עניינה בתיקון "טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי" [סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט]. מרבית טענותיו מכוונות נגד קביעותיו ומסקנותיו של בית דין זה בפסק הדין בערעורים, ולאלה לא יידרש בית דין זה משסיים מלאכתו וקם ממושבו, כפי שקבעה בדין הרשמת. למעלה מן הנדרש יאמר, כי לא נפלה כל טעות בפסק הדין בערעורים, ולבטח אין מדובר בטעות קולמוס, או השמטה מקרית, בקביעת ההוצאות שהושתו על המערער. ביטוי לכך נמצא בפסק הדין גופו, בו פורטו הטעמים המצדיקים השתת הוצאות על המערער, ובהם ההליכים והבקשות שהוגשו ונדונו במהלך הערעורים ובקשר אליהם. סוף דבר 13. אשר על כן, אנו דוחים את הערעור על החלטת הרשמת. כמו כן דוחים אנו את הבקשות שהגיש המערער, ובהן הבקשה לתיקון פסק הדין, והבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בערעורים. מתוך התחשבות במערער ובנסיבותיו אין אנו עושים צו להוצאות בערעור זה.תיקון פסק דיןשכר טרחה