להלן החלטה בנושא הארכת מועד להישפט עקב מעבר דירה: החלטה 1. בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין קנס מינהלי שהוטל על המבקש ביום 14.11.04, בגין העסקת עובד זר שלא כדין, בניגוד להוראות חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א- 1991. לאחר שלא התקבלה מטעם מי מהצדדים כל הודעה בהתאם להחלטה מיום 6.3.07 - נתנת בזאת החלטה בבקשה על יסוד טיעוני הצדדים בכתב וכל החומר שבתיק. 2. העובדות הצריכות לבקשה: א. ביום 14.11.04 הוטל על המבקש מכוח חוק העבירות המנהליות, התשמ"ו - 1985 (להלן:"חוק העבירות המנהליות") קנס מנהלי קצוב בסך של 5,000ש"ח, בגין העובדה שביום 07.04.03 העסיק עובד זר שלא כדין. ב. הודעת הקנס נמסרה למבקש, אשר חתם על גבי אישור המסירה ביום 01.12.04. ג. ביום 30.10.06 עוקל רכבו של המבקש בשל אי תשלום החוב, אשר בצירוף תוספת פיגורים הגיע לסך של 133,719 ש"ח. ד. ביום 01.11.06 הוגשה הבקשה דנן. 3. על פי הנטען בבקשה, הבקשה להישפט הוגשה באיחור בשל בעיה טכנית שנוצרה עקב מעבר דירה בזמן בו התקבלו הקנסות. לטענת המבקש, הודעות הקנס לא הגיעו למקום מגוריו הנוכחי שכתובתו רח' זכרון שרה 12, ראשל"צ, כי אם למקום מגורים אחר שברח' רמבם 51, ראשל"צ. לגופו של עניין טען המבקש, כי העובדים הזרים הועסקו דרך חברות כח אדם. עוד טען המבקש כי הוא אב לארבעה ילדים וכי הרכב שעוקל ביום 30.10.06 משמש אותו לפרנסתו העיקרית. על כן, ביקש המבקש להישפט בגין הקנס הכספי הגבוה שהוטל עליו וכן לעכב את הליכי העיקול וכל הליך אחר עד לקבלת החלטה בתיק דנן. 4. לטענת המשיבה, הודעת הקנס נשלחה למבקש ביום 01.12.04, נמסרה לידיו והוא אף חתם על גבי אישור המסירה. משהומצאה ההודעה למבקש כדין ביום 01.12.04 הרי שעל פי סעיף 8 לחוק העבירות המנהליות, היה על המבקש לבקש להישפט תוך 30 יום מיום המצאה, היינו, עד ליום 01.01.05. המבקש לא הגיש בקשה כאמור במועד הקבוע לכך, ורק ביום 01.11.06, כשנה ועשרה חודשים לאחר שחלף המועד להגשתה, פנה לבית הדין בבקשה להישפט. המשיבה טוענת כי לאחר שחלפו 30 הימים במסגרתם ניתנה למבקש הזכות להגיש למשיבה בקשה להישפט, אין הוא יכול עוד להגיש בקשה להישפט וכל שניתן לעשות הוא להגיש לבית הדין בקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט. לטענתה, חוק עבירות מנהליות מקנה לבית הדין סמכות לאפשר לנקנס להישפט בגין קנס מנהלי שהוטל עליו מנימוקים שיירשמו, כאשר עולה מהבקשה "טעם מיוחד" המסביר את האיחור והשהות שבהגשת הבקשה להישפט. הארכת מועד להגשת בקשה להישפט, ללא שניתנו טעמים מיוחדים, תגרום לעידוד התדיינויות ותסכל את תכליתו של חוק העבירות המינהליות שנועד, בין היתר, לשפר דרכי אכיפה ולהקל על רשויות אכיפת החוק ועל בתי המשפט. על אף שלבית הדין הסמכות להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט, הבקשה דנן אינה מגלה טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד, המבקש לא העלה ולא הוכיח נבצרות פיזית להגשת הבקשה במועדה, ולא העלה כל טעם מיוחד המסביר את השיהוי בו נקט ואת האיחור הרב בהגשת הבקשה. כמו כן, טענת המבקש לפיה קיבל את העובדים הבלתי חוקיים מחברת כח אדם, גם אם נכונה היא, אין בה כדי לפטור את המבקש מאחריותו, שכן על פי חוק עובדים זרים, עבירה של העסקת עובד זר הינה עבירה הן של חברת כח האדם והן של המעסיק הישיר. המבקש השתהה זמן רב מאוד בהגשת הבקשות, מבלי שהעלה ומבלי שהוכיח כל טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הבקשה להישפט כנדרש על פי דין, ומשכך, ולאור תכלית החקיקה של חוק העבירות המנהליות, אין להאריך את המועד להישפט ויש לדחות את הבקשה. הדין החל ויישומו לגבי המבקש 5. סעיף 8(ג) לחוק העבירות המנהליות התשמ"ו-1986 (להלן: חוק העבירות המנהליות), קובע: "הנקנס רשאי להודיע בכתב למי שהטיל את הקנס, כי ברצונו להישפט על העבירה. ההודעה תומצא תוך שלושים ימים לאחר שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס המנהלי". סעיף 35 לחוק העבירות המנהליות, שכותרתו "המצאת מסמכים" קובע: "(א) הודעה או מסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי חוק זה, המצאתו תהיה באחת מאלה: ... (2) במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני-אדם, עם אישור מסירה; התאריך שבאישור המסירה ייראה כתאריך ההמצאה...". 6. בבקשתו טען המבקש כי האיחור בהגשת הבקשה מקורו בבעיה טכנית שנוצרה עקב מעבר דירה, ובשל כך שהודעות הקנס הגיעו במקום למקום מגוריו ברח' זכרון שרה 12 בראשל"צ, למקום מגורים אחר ברח' רמב"ם 51 בראשל"צ. עם זאת, המשיבה צירפה לתגובתה את העתק הודעת הקנס המקורית אשר נשלחה לכתובת המבקש שברח' רמב"ם 51 בראשל"צ, כאשר על אישור המסירה מופיעה חתימתו של המבקש. לאור חתימת המבקש על גבי אישור המסירה, אף אם החליף המבקש באותה תקופה את מענו, אין אני יכולה לקבל את גרסתו לפיה לא קיבל כלל את הודעות הקנס, ואני קובעת כי לכל הפחות הומצאה לו הודעת הקנס המקורית, וזאת ביום 01.12.04. 7. במועד המצאת הודעת הקנס, עמדה למבקש על פי הוראות חוק עבירות מנהליות, האפשרות לשלם את הקנס, להגיש בקשה להישפט תוך 30 יום ממועד קבלת הודעת הקנס או לפנות לתובע המוסמך בבקשה לביטול הקנס תוך 30 יום ממועד קבלת הודעת הקנס. המבקש לא שילם את הקנס, לא הגיש בקשה להישפט ואף לא הגיש בקשה לביטול הודעת הקנס לתובע המוסמך, במועדים הקבועים בחוק. למעשה, פנה המבקש לבית הדין בבקשה להארכת המועד להישפט רק ביום 01.11.06, כשנה ועשרה חודשים לאחר שחלף המועד להגשת בקשה כאמור על פי החוק. 8. סעיף 13(ב) לחוק מקנה סמכות לבית הדין לדון בבקשה להישפט, אף אם הוגשה באיחור. הסעיף קובע כי- "בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, לקיים את המשפט גם אם הודעת מקבל ההודעה לפי סעיפים 8 או 9 כי ברצונו להישפט ניתנה באיחור". הלכה פסוקה היא כי - "בתי המשפט נוטים להיענות לבקשות להארכת מועד מקום שנדרשת הוכחתו של "טעם מיוחד", כאשר האיחור נגרם בעטיין של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, ואולם כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, נקבע כי אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ" (ראה ב"ש 1638/85 ע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נגד עומר גלבוע - חברה לבנין ועבודות עפר בע"מ (פירוק), פ"ד מ (1) 57,62). בית הדין הארצי קבע בעניין סיוון תכשיטים בע"מ כי - "אמת המידה אשר ראוי שתנחה את בתי הדין בבואם להכריע בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, היא זו של "טעם מוצדק או סביר לאיחור". וממשיך שם בית הדין ומפרט את השיקולים השונים שעל בית-הדין לשקול בבואו להחליט האם להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט: "על-מנת להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, על בית-הדין לדון בעניין על-פי כלל נסיבותיו המיוחדות ולהשתכנע כי קיימת סיבה סבירה - הצדק ראוי - להגשת הבקשה באיחור או כי קיים טעם אשר בגינו מוצדק לאפשר את הגשת הבקשה חרף האיחור בהגשתה. אין ספק, כי מדובר בטעמים בעלי משקל משמעותי, שהרי אין הכוונה כי ייפתח פתח בו כל דיכפין ייטה וייכנס. נשוב ונדגיש, "המסלול המינהלי" הינו דרך המלך - בבחינת הכלל העולה מתכליתו של חוק העבירות המנהליות ואילו "המסלול הפלילי" ומתן ארכה להגשת בקשה להישפט הינם בבחינת היוצא מן הכלל". (עפ"א (ארצי) 14/05 סיוון תכשיטים בע"מ נ. מדינת ישראל, ניתן ביום 12.3.06). 9. בענייננו, הוכח כי הודעת הקנס המקורית הומצאה למבקש ביום 01.12.04. המבקש התעכב במשך כשנה ועשרה חודשים עד להגשת הבקשה להישפט בפני בית הדין, ככל הנראה, כתגובה על עיקול רכבו ביום שלפני הגשת הבקשה. המבקש לא הציג כל נימוק לשיהוי, למעט טענתו כי הודעות הקנס לא הגיעו אליו בשל מעבר דירה, טענה אשר כאמור נסתרת באישור המסירה שצירפה המשיבה, עליו חתום המבקש. יש לציין כי טיעוניו של המבקש לגופה של העבירה, אין להם מקום בשלב זה של הדיון וממילא, העסקת עובדים זרים על ידי חברת כח אדם אינה פוטרת את המעסיק הישיר מאחריותו. משלא הראה המבקש סיבה ראויה או הצדק ראוי לאיחור בהגשת הבקשה להישפט, בפרט כשעסקינן בשיהוי מופלג בן כשנה ועשרה חודשים, דין הבקשה - להדחות. 10. בשים לב לקשיים אותם פירט המבקש בבקשתו להישפט ולעכב את העיקול שהוטל על רכבו, ובשים לב לגובה הקנס המקורי (5,000 ש"ח) אשר הגיע לסך של 133,719 ש"ח, במועד הגשת הבקשה, מוצע למבקש לפנות למרכז לגביית קנסות בבקשה לבטל או הפחתה של תוספת הפיגורים, ו/או פריסת תשלום החוב בהסדר תשלומים. סוף דבר 11. הבקשה נדחית. הארכת מועדמקרקעין