הטרדה מינית בעבודה - דיון בדלתיים סגורות

בית הדין לעבודה ציין כי האינטרס הציבורי מחייב פרסום הליכים שעניינם הטרדה מינית בעבודה. זאת, כיון שפרסום הליכים שעניינם הטרדה מינית מעביר מסר חד משמעי, הן למוטרדות מינית והן למטרידים מינית במקום העבודה, כי גם מטריד המכהן במשרה בכירה, בעל השפעה וקשרים בחברה הישראלית, אינו חסין מפרסום ההליך המוגש נגדו. פרסום כזה עשוי לסייע למתלוננות אחרות להתמודד עם הקושי הרב הכרוך בחשיפתה של הטרדה מינית ולמצות את הדין עם המטריד. להלן החלטה בנושא הטרדה מינית בעבודה - דיון בדלתיים סגורות: החלטה (מתוקנת) 1. עניינה של החלטה זו - פרסום ההליכים בין הצדדים. הרקע להחלטה 2. המבקשת, העובדת באלמונית, עתרה למתן צו מניעה זמני אשר ימנע את העברתה מתפקיד לתפקיד. בכתב התביעה, טענה המבקשת להתנכלות וכן כי סבלה מהטרדה מינית מצד משיב 1. לטענת המבקשת, היא נוידה למקום עבודה מרוחק ולתפקיד זוטר כתוצאה מהתנכלות שליוותה הטרדה מינית ממושכת. 3. בית הדין האזורי דחה את הבקשה לסעד זמני בעניין העברה מתפקיד לתפקיד. בית הדין קבע כי טענות המבקשת בדבר תקיפה ובדבר הטרדה מינית אינן רלוונטיות לבקשה לסעד זמני, לנוכח העובדה כי פרשת ההטרדה המינית הסתיימה, לכל הפחות, כשנתיים טרם נתקבלה ההחלטה על ניוד המבקשת מתפקיד לתפקיד. ההחלטה נתקבלה על ידי מחליפו של משיב 1, שבינו לבין הנטען בנושא "ההטרדה המינית" אין ולא כלום. כמו כן, נדחתה הבקשה בשל שיהוי. 4. הדיון בבית הדין האזורי התקיים בדלתיים סגורות. 5. המבקשת הגישה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי, ובמסגרת הדיון בבקשה זו התעוררה שאלת פרסום ההליכים. טענות הצדדים לעניין פרסום ההליכים 6. משיב 1 עתר שהדיון יתקיים בדלתיים סגורות כדי למנוע פגיעה בשמו הטוב. 7. משיב 2 עמד על כך שהדיון בפני בית הדין הארצי יתקיים בדלתיים סגורות, בשל הרצון למזער את הנזקים שגורמת המבקשת לשמו הטוב. 8. המבקשת טענה כי יש לפרסם את ההליכים מנימוקים אלה: 8.1. האינטרס הציבורי מחייב פרסום הליכים שעניינם הטרדה מינית. זאת, כיון שפרסום הליכים שעניינם הטרדה מינית מעביר מסר חד משמעי, הן למוטרדות מינית והן למטרידים מינית במקום העבודה, כי גם מטריד המכהן במשרה בכירה, בעל השפעה וקשרים בחברה הישראלית, אינו חסין מפרסום ההליך המוגש נגדו. פרסום כזה עשוי לסייע למתלוננות אחרות להתמודד עם הקושי הרב הכרוך בחשיפתה של הטרדה מינית ולמצות את הדין עם המטריד. 8.2. פרסום פרטי זהותו של משיב 1 עשוי להביא לגילוי תקיפות מיניות נוספות של המשיב ולחיזוק הראיות נגדו. בנוסף, פרסום שמו של המשיב 1 עשוי להזהיר את הצבור להישמר לנפשו. 8.3. העקרון המנחה שנקבע בחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד - 1984 הוא עקרון פומביות הדיון, ויש לפרש את החריגים שנקבעו בסעיף 68 לחוק בתי המשפט בצמצום. 8.4. משיב 1 לא הוכיח כי ייגרם לו נזק חמור עקב פרסום ההליך, וממילא היה כבר פרסום קודם לעניין ההטרדה המינית, כך שאם נגרם נזק חמור, הוא כבר נגרם. 8.5. הזכות לקיום דיון בדלתיים סגורות לפי סעיף 10א לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988 שמורה לתובע או למתלונן כדי להגן עליו ולהקל עליו בהתמודדות עם החשיפה והפרסום של ההטרדה המינית, ולא לספק לנתבע או לנילון הגנה שאינה בדין. פרסום הליכים שעניינם הטרדה מינית - השיקולים והמדיניות הראויה 9. סעיף 10 לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח - 1998 (להלן - חוק למניעת הטרדה מינית) מחיל על דיון בהליך אזרחי את סעיפים 10, 10א, 12 ו- 13 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988 (להלן - חוק שוויון הזדמנויות). 10. סעיף 10א לחוק שוויון הזדמנויות קובע כי: (א) בהליך לפי חוק זה בשל פגיעה שמקורה אחד העניינים המנויים בסעיף 7(א), או בשל הפלייה מחמת נטייה מינית כאמור בסעיף 2(א), רשאי בית הדין לעבודה לדון בדלתיים סגורות; ביקש תובע או מתלונן לדון בדלתיים סגורות, ייעתר בית הדין לבקשה, זולת אם החליט אחרת מטעמים מיוחדים שיירשמו. (ב) החליט בית הדין לעבודה על עריכת דיון בדלתיים סגורות, רשאי הוא להרשות לאדם או לסוגי בני אדם להיות נוכחים בעת הדיון בדלתיים סגורות, כולו או מקצתו. (ג) לא יפרסם אדם דבר על דיון שהתנהל בדלתיים סגורות, אלא ברשות בית הדין לעבודה. (ד) .... 11. מטרתה העיקרית של הוראת החוק הנ"ל היא הגנה על העובד/ת המתלונן/ת על הטרדה מינית ושמירה על כבודם. מטרת ההוראה היא להבטיח לעובד/ת המתלונן/ת כי זכותו/ה לפרטיות וכבודו/ה לא ייפגעו כתוצאה מהגשת התביעה, כל עוד מתנהל ההליך המשפטי ובטרם נקבעו עובדות המקרה על ידי הערכאה השיפוטית. זאת, על מנת שהעובד/ת לא י/תחשוש מהגשת תביעה בעילה של הטרדה מינית, לאור הסיכון של פגיעה בכבודו/ה ובזכותו/ה לפרטיות. מתן אפשרות לפרסום ראיות ועדויות במהלך ההתדיינות, עוד בטרם נקבעו בפסק הדין ממצאים עובדתיים, עלול להניא עובדים/ות אחרים/ות מלהגיש תביעות בעילה של הטרדה מינית. 12. יחד עם זאת, אין פירוש הדבר שבהחלטה על איסור פרסום יתחשב בית הדין רק באינטרס של העובד/ת המתלונן/ת. על פי הפסיקה, יש להתחשב גם בזכויותיו/ה של מי שמואשם/ת בהטרדה מינית. לעניין זה אמר בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע נו/293 - 3 פלונית נ' חברה אלמונית בע"מ ואח', (עבודה ארצי כרך ל(2) 302): "זאת ואף זאת, יש להתחשב גם בזכויות המשיב 2 (המואשם בהטרדה מינית) במשפט כזה, שכן גם לו קיימת הזכות לפרטיות ולהגנה מפני טענות שאינן מבוססות. פרסום עדותה של המתלוננת לפני שנקבעו עובדות המקרה יפגע במשיב, ואם ייקבע בפסק הדין שלא היה ממש בטענות המתלוננת, הפרסום במהלך המשפט עשוי לגרום לו עוול. על כן, גם מנקודת מבטו של המואשם בהטרדה מינית יש חשיבות לאיסור פרסום העדויות והראיות בזמן שהמשפט מתקיים ולפני מתן פסק הדין. סעיף 5 לפסק דינו של הנשיא אדלר; ההדגשה הוספה. 13. כנגד השיקולים של שמירה על כבוד המעורבים בהליך וזכותם לפרטיות עומדים שיקולים אלה: 13.1. שמירה על עקרון פומביות הדיון, עקרון שהוא מרכיב חיוני ובסיסי במשטר דמוקרטי, ומהווה מימוש של זכות הציבור לדעת. 13.2. העלאת הנושא של הטרדה מינית למודעות הציבור ובכלל זה, עידוד קורבנות הטרדה מינית בכלל וקורבנות המטריד הספציפי להגיש תלונות ותביעות; קביעת כללים מנחים לעובדים/עובדות ומעבידים בנוגע למותר ולאסור במערכות יחסים במקום העבודה. 14. בדב"ע נו/293 - 3 הנ"ל נקבע כי הפתרון הראוי המאזן בין מכלול השיקולים הנ"ל הוא איסור פרסום בתקופת ניהול המשפט והיתר פרסום לאחר מתן פסק הדין. בכך ניתנת הגנה למתלונן/ת ולמואשם/ת מפני פרסום עובדות לא נכונות מצד אחד, ומושגת המטרה של הבאת פסקי דין בתביעות שעילתן הטרדה מינית לידיעת הציבור, מצד שני. בעניין זה נאמר: בבואנו לאזן את עקרונות המשפט הפומבי, ההגנה על העובדת, והמדיניות למניעת הטרדה מינית במקום העבודה, ננסה למצוא פתרון שיפגע פחות ככל האפשר בזכויות אלה. בכך טמון יתרון הפתרון של איסור פרסום בתקופת ניהול המשפט והיתר פרסום לאחר מתן פסק הדין של בית הדין האזורי. בכך ניתנת הגנה לעובדת (וגם למואשם בהטרדה) נגד פרסום עובדות שאינן נכונות, וכן מושגת המטרה שהציבור ידע על פסקי דין בנושא הטרדה מינית. על פי השיטה המוצעת, הפגיעה בזכות הציבור לדעת מצטמצמת באופן זה מ"פגיעה" מוחלטת של חוסר ידיעה מוחלט, לפגיעה יחסית של חוסר הידיעה בתקופת המשפט. פגיעה בציבור על ידי דחיית המידע על המשפט עד לפרסום פסק הדין קטנה בהשוואה לנזק שייגרם למתלוננת על ידי הפרסום בעת המשפט. מניעת מידע על העדויות לפני מתן פסק הדין תמנע את הדיווחים הסנסציוניים והבלתי מוכחים בכלי התקשורת, דיווחים שהציבור אינו לומד מהם דבר מהותי כלשהוא. לעומת זאת, פרסום פסק הדין הסופי יספק לציבור את מלוא המידע הדרוש כדי לחנך אותו ולהשפיע על התנהגותו". שם, סעיף 7 לפסק הדין, ההדגשה הוספה. 15. נראה לי, שבהעדר נימוקים מיוחדים במקרה ספציפי, המדיניות הראויה היא קיום דיון בדלתיים סגורות והטלת איסור פרסום על התובענות, לרבות כתבי בית דין, עדויות וראיות, בתקופה בה מתנהל ההליך ועד למתן פסק הדין הסופי. עם זאת, במקרים הראויים, יש מקום לפרסם גם החלטות בהליכי ביניים, אם יש להחלטות אלה חשיבות עקרונית - תקדימית כזו, שלא ראוי לעכב את פרסומן עד למתן פסק הדין הסופי. לדעתי, יש לפעול בהתאם למדיניות זו, בין אם הבקשה לאיסור פרסום מוגשת על ידי המתלונ/ת או על ידי המואשם/ת בהטרדה מינית. בהקשר זה, יש לציין כי להבדיל מהליך פלילי, בו כתב אישום מוגש לאחר חקירה והפעלת שיקול דעת של גורמים מקצועיים בלתי תלויים (המשטרה והפרקליטות), ורק באותם מקרים בהם נראה לגורמים אלה כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירה, הרי תביעה אזרחית בגין הטרדה מינית מוגשת על ידי המתלונן/ת לפי שיקול דעתו/ה, ועד למתן פסק הדין לא נבדקות הטענות על ידי גורם בלתי תלוי. לכן, לדעתי, ככלל, למעט במקרים חריגים, יש לאסור פרסום תובענות שעילתן הטרדה מינית עד למתן פסק הדין, בו נקבעים הממצאים העובדתיים בנוגע להטרדה המינית הנטענת, ואין לתת פרסום לטענות ועובדות שלא הוכחו ולא נקבעו בנוגע אליהן ממצאים על ידי גורם מקצועי בלתי תלוי. 16. בהתייחס לטענות המבקשת אוסיף: 16.1. כמוסבר בהרחבה לעיל, המטרה של העברת מסר לציבור מושגת גם כאשר ההליך מתפרסם לאחר מתן פסק הדין. יתר על כן. יש בפרסום ההליך לאחר מתן פסק הדין משום מתן מידע נכון ואמין יותר לציבור הן בנוגע לעובדות המקרה הספציפי והן בנוגע לנורמות הראויות. 16.2. מקובל עלי, כי כאשר קיים חשד כי ההטרדה המינית מושא ההליך הנדון בבית הדין היא חוליה אחת בשרשרת הטרדות מיניות אותן ביצע הנילון, יש מקום לשקול לפרסם את ההליך, על מנת להביאו לידיעת עובדים/ות אחרים/ות שהוטרדו. מטבע הדברים, שהמתלונן/ת לא יוכלו להציג ראיות חותכות לטענה זו, אולם עניין זה צריך להעלות במפורש, ועל המתלונן/ת להצביע על מקור המידע המעלה חשד זה. במקרה הנדון, מעבר להעלאת טענה כי "פרסום זהותו של המבקש [=משיב 1] עשוי להביא לגילוי תקיפות מיניות נוספות של המבקש" לא נטען דבר בעניין זה. יתר על כן. לטענת המבקשת, במקרה הנדון עניין ההטרדה המינית החמורה כבר פורסם בעבר, כך שבכל מקרה שיקול זה אינו רלוונטי להליך הנוכחי. 16.3. איני מקבלת את טענת המבקשת כי על פי סעיף 10א לחוק שוויון ההזדמנויות רק למתלונן/ת יש זכות לבקש קיום דיון בדלתיים סגורות. הזכות לבקש קיום דיון בדלתיים סגורות מוקנית לכל הצדדים להליך, והעניין נתון לשיקול דעתו של בית הדין הדן בתביעה. אכן, לתובע/ת או למתלונן/ת יש יתרון על כל צד אחר להליך, והוא בא לידי ביטוי בכך שכדי לדחות את בקשתו נדרשים "טעמים מיוחדים שיירשמו". אולם, אין משמעותו של יתרון זה שרק לתובע/ת או למתלונן/ת זכות לדרוש קיום דיון בדלתיים סגורות. 17. ומן הכלל אל הפרט: 17.1. יישום המדיניות כאמור לעיל מביא לתוצאה כי אין מקום להתיר את פרסום ההליך בשלב זה. 17.2. כפי שעולה מהחלטת בית הדין קמא, ההליך מצוי בשלבים התחלתיים, ולפיכך טרם נקבעו על ידי בית הדין ממצאים עובדתיים מבוססים. 17.3. אין להחלטת בית הדין קמא היבטים עקרוניים תקדימיים המצדיקים פרסומה בשלב זה, ולא הובא נימוק אחר המצדיק פרסום ההליכים בשלב זה. 17.4. העובדה שהאירועים מושא ההליך פורסמו בעבר אין בה כדי להצדיק פרסום חוזר שלהם. כל פרסום בפני עצמו עלול לגרום למעורבים בעניין נזק משמעותי, והעובדה שנזק כזה כבר נגרם פעם אחת אינה מצדיקה לפגוע בזכותם למנוע פרסומים נוספים עד למתן פסק הדין. 18. לאור האמור, ניתן צו איסור פרסום על ההליכים בבית דין זה בכל הקשור להליכים בין הצדדים בבית דין זה בעניין החלטת הביניים בבית הדין האזורי. 19. לנוכח העובדה שבהחלטה זו אין פרטים מזהים על המעורבים בעניין, ולנוכח חשיבותה העקרונית, מותר פרסום החלטה זו, ללא שמות הצדדים. דיון בדלתיים סגורותדיוןהטרדההטרדה מינית