להלן פסק דין בנושא יחסי עובד מעביד מטפל זר סיעודי: פסק דין השופט עמירם רבינוביץ 1. שתיים הן השאלות העומדות להכרעתנו בערעור זה : האחת, האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המערער למשיב ; והשנייה, האם זכאי המשיב לפיצויי פיטורים, לתמורת הודעה מוקדמת, לפדיון חופשה שנתית ולתשלום דמי הבראה. בית הדין האזורי בנצרת (עב 1717/05, עב 2197/05 ; השופטת עידית איצקוביץ ונציג העובדים מר ניסים ונונו) השיב על שתי השאלות בחיוב, ומכאן הערעור בפנינו. הרקע העובדתי 2. המשיב, אזרח הפיליפינים, עבד בשירותה של המנוחה, הגב' שושנה בירגר ז"ל (להלן - המנוחה), כמטפל סיעודי החל מחודש מאי 1998 ועד ליום 11.10.2005, מועד בו הסתיימו יחסי העבודה לאלתר וללא הודעה מוקדמת, בשל אשפוזה של המנוחה בבית אבות. 3. המערער הוא בנה של המנוחה ומתגורר בסמוך לה. בנוסף למערער היו למנוחה שתי בנות נוספות שלא התגוררו בסמוך לה. בין המערער לאחיותיו סכסוכים כספיים הנוגעים, בין השאר, לרכוש שהועבר מהמנוחה למערער, לטענת האחיות, שלא כדין. 4. תנאי העבודה של המשיב הוסדרו באמצעות חוזה עבודה שנחתם על ידי המנוחה והמשיב ביום 22.3.1999 (להלן - חוזה העבודה). במסגרת חוזה העבודה הוסכם, כי המנוחה תשלם למערער מדי חודש בחודשו סכום השווה ל - 700$ וכן 100 ש"ח "דמי כיס". עוד הוסכם, כי המערער יהיה זכאי מדי שנה לחופשה בת 15 יום. יוער, כי מחומר הראיות עולה כי בפועל שילמה המנוחה למערער עד לשנת 2002 סכום השווה ל - 600$ לחודש וכן 100 ש"ח כ"דמי כיס" מדי שבוע. 5. אין חולק, כי עד לשנת 2002 הייתה המנוחה כשירה לטפל בענייניה, והיא שקבעה את תנאי עבודתו של המשיב. בתקופה זו לא התגורר המשיב בביתה של המנוחה, כי אם בדירה הסמוכה לה. זאת ועוד. בתקופה זו לא שהה המערער בארץ אלא התגורר בחו"ל. 6. בחודש אוקטובר 2002 חלה החמרה במצבה הבריאותי של המנוחה. תחילה לקתה בשבר בירך שחייב ניתוח ואשפוז, ולאחר שחרורה מבית החולים לקתה באירוע מוחי. ההידרדרות במצבה של המנוחה חייבה השגחה צמודה סביב שעות היממה. על רקע אלה, נשללה מן המשיב האפשרות לצאת לחופשה בימי א' וניתן לו פיצוי בגובה 50$ לחודש עבור נכונותו להישאר בביתה של המנוחה גם בימי א'. החל משנת 2004 שונו פעם נוספת תנאי העבודה של המשיב והוחלט ליתן לו סכום השווה ל - 700$ ללא כל תוספות. מן הראוי לציין כי, לטענת המשיב, במהלך חודש ינואר 2005 ניסה המערער להפחית את שכרו ב-100$ אך ניסיון זה לא צלח נוכח התנגדותו. 7. ביום 11.10.2005 אושפזה המנוחה בבית אבות "נוף טבעון". אשפוזה של המנוחה נעשה לאלתר וללא מתן הודעה מוקדמת למשיב בדבר הכוונה לעשות כן. כפי שעולה מעדות המשיב בבית הדין האזורי הגיעו בבוקרו של היום האמור המערער ורעייתו לביתה של המנוחה והודיעו לו, כי בכוונתם לפנותה כעת באמצעות אמבולנס לבית האבות. המשיב התלווה למנוחה לבית האבות ולאחר מכן חזר לביתה. בשלב מאוחר יותר עזב המשיב את בית המנוחה. ההליכים בבית הדין האזורי 8. בחודש יוני 2005 עוד טרם הסתיימה העסקתו, הגיש המשיב תביעה כנגד המנוחה לבית הדין האזורי (להלן - התביעה הראשונה) . בתביעה הראשונה טען המשיב כי עמד לרשות המנוחה 24 שעות ביממה, ולכן זכאי הוא לתוספת של 30% על השכר אותו הרויח. עוד טען המשיב, כי נשללה ממנו הזכות ליום מנוחה שבועי; כי לא שולמו לו כלל במהלך תקופת העסקתו דמי הבראה, וכי לא יצא לימי חופשה. יצויין, כי לאחר הגשת התביעה הראשונה ביקש המשיב לצרף את המערער כנתבע נוסף ובקשה זו התקבלה ביום 16.10.2005. באותו היום הגיש המשיב תביעה שנייה כנגד המנוחה והמערער בה תבע פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת . 9. במהלך הדיון בבית הדין האזורי, ולאור המצב הרפואי בו הייתה נתונה המנוחה, הסכים המשיב למחוק אותה מכתב התביעה. להשלמת התמונה יצויין, כי זמן קצר לאחר מכן, ביום 15.6.2006 הלכה המנוחה לעולמה. 10. בית הדין האזורי החליט לקבל את תביעת המשיב באופן חלקי, תוך שהוא קובע הדברים הבאים : א. לא ניתן למצוא בפסיקת בתי הדין לעבודה תשובה אחידה לשאלה, האם מתקיימים יחסי עבודה בין קרובו של מטופל סיעודי למטפל הסיעודי. יחד עם זה, ישום סימני ההיכר שנקבעו בפסיקה לצורך קביעת יחסי עבודה מביא למסקנה, כי המערער היה מעסיקו של המשיב. מסקנה זו נלמדת מהעובדה שהחל משנת 2003 היה מעורב המערער בקביעת תנאי עבודתו של המשיב, ואף ניסה להפחית את שכרו בשל קשיים כלכליים בהם היה שרוי. לא זו אף זו, כפי שעולה מחומר הראיות המערער הוא שנשא בתשלום שכרו של המשיב החל מהמועד בו חלה ההידרדרות במצבה של המנוחה, והוא זה שהביא את יחסי העבודה לידי סיום בהעברתה של המנוחה לבית אבות. ב. על התובע תשלום שעות נוספות להוכיח מתכונת עבודה קבועה. מעדותו של המשיב עולה, כי המשיב היה אדון לזמנו ומכל מקום לא עלה בידיו להוכיח מתכונת שעות קבועה המצדיקה תשלום גמול שעות נוספות. ג. המשיב קיבל 50$ עבור ימי המנוחה בהן נדרש להישאר בביתה של המנוחה, ולכן אין הוא זכאי לסכומים נוספים בשל עבודה ביום המנוחה השבועי. ד. מעדות המשיב עולה, כי בשנתיים האחרונות להעסקתו לא יצא כלל לימי חופשה. לפיכך, זכאי המשיב לפדיון 39 ימי חופשה. ה. יש לדחות טענת המערער, כאילו שכרו של המשיב כלל בתוכו תשלום בגין דמי הבראה, שכן לא הוכח, כי היה סיכום על כך, וכן הכללת דמי ההבראה בשכר שקיבל המשיב מביאה לתוצאה, לפיה השתכר המשיב פחות משכר מינימום. ו. בנסיבות המקרה, אשפוזה של המנוחה בבית האבות מהווה הלכה למעשה פיטורים, ולכן זכאי המשיב לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת. טענות הצדדים בערעור 11. במוקד ערעורו של המערער עומדת השגתו על קביעת בית הדין האזורי, לפיה התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. בהקשר זה טען המערער את הטענות הבאות : הפעלת המבחנים הקבועים בפסיקה לצורך זיהוי המעביד מובילים למסקנה, כי לא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים; כפי שעולה מחומר הראיות המנוחה היא שבאה בדברים עם המשיב בנוגע להעסקתו אצלה והיא קבעה את תנאי עבודתו ופקחה עליו; חובת תשלום השכר הייתה מוטלת משך כל תקופת ההעסקה על המנוחה; מעורבותו של המערער בהעסקת המשיב היא פעולה המתבקשת באורח טבעי ביחסים שבין בן לאימו הקשישה, ואין היא הופכת את המערער למעסיקו של המשיב; המשיב לא קיים ולו חובה אחת המוטלת על מעסיקיהם של עובדים זרים מכוח חוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991. 12. המערער הוסיף וטען גם כנגד חיובו בתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה. 13. המשיב תמך, בעיקרו של דבר, בפסק דינו של בית הדין האזורי והוסיף וטען טענות אלה: החל משנת 2003 היה המערער "מעביד במשותף" של המשיב; המערער הוא שקבע את תנאי עבודתו של המשיב, והוא שנשא בתשלום שכרו והוא שפיטרו; המערער ציווה על המשיב לעזוב את הבית ולפיכך יש לראות את המערער כמי שפוטר על ידי המשיב. הכרעה 14. ההכרעה בשאלה, האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין צדדים כלשהם אינה תמיד קלה. הכרעה זו היא פרי ניתוח של הממצאים העובדתיים העומדים בפני בית הדין. יש שממצאים אלה יטו את הכף לעבר הקביעה כי התקיימו יחסי עבודה ויש כי ממצאים אלה יטו את הכף לעבר שלילת יחסים אלה. גם במקרים הדומים למקרה העומד בפנינו, כאשר עולה השאלה האם התקיימו יחסי עבודה בין בן משפחתו של מטופל סיעודי למטפל הסיעודי לא ניתן לקבוע מראש הלכה כללית בדבר קיומם או אי קיומם של יחסי עבודה. ההכרעה בכל תיק ותיק היא נגזרת של הערכה כוללת של הממצאים העובדתיים העומדים בפני בית הדין. יתכנו מקרים בהם ממצאים אלה יובילו למסקנה, כי מעורבותו של קרוב המשפחה אינה חורגת מפעולות המתבקשות באופן טבעי ממערכת יחסים בין בני משפחה ויתכנו מקרים אשר יובילו למסקנה, כי גם בין קרוב המשפחה למטפל הסיעודי התקיימו יחסי עבודה. יחד עם זה, מן הראוי להדגיש, כי נקודת המוצא במקרים מעין אלה היא כי המטופל, עימו בדרך כלל נקשר חוזה העבודה הוא מעבידו של המטפל, ולכן תביעה למימוש זכויות הנובעות מתקופת עבודתו של המטפל ומסיומה יש להגיש כנגד המטופל או העזבון במידה שהמטופל הלך לעולמו. יוער, כי במקרה שלפנינו נמחקה המנוחה מכתב התביעה וכפועל יוצא מכך לא היה עזבונה צד להליכים. 15. בבחינת סוגיית קיומם של יחסי עבודה בענף הסיעוד, יש ליתן את הדעת, בין היתר, למאפייניו של ענף מיוחד זה, בו במקרים רבים אין ביכולתו של המטופל לטפל בענייניו השוטפים, ולכן נדרשת עזרתו של בן המשפחה. אכן, לעיתים קרובות בהעדר יכולת של המטופל לדאוג לענייניו מוצא עצמו בן משפחתו של המטופל אחראי על הטיפול בהם. ואולם הפיקוח על ענייני המטופל שהינה פעולה מתבקשת עת עסקינן בבני משפחה אינה מקימה, דרך כלל, יחסי עובד ומעביד בין בן משפחתו של המטופל למטפל. בהקשר זה מן הראוי לציין, כי הטלת חובות מתחום משפט העבודה על בן המשפחה הבא לסייע לקרובו הנזקק לטיפול עלולה ליצור תמריץ שלילי לאותו בן משפחה הנכון ליטול על עצמו את האחריות הכרוכה בטיפול באותו קרוב משפחה - דבר שאינו רצוי. זאת ועוד. סימני ההיכר הקלאסיים לבחינת קיומם של יחסי עבודה אינם ישימים בענף יחודי זה, וזאת לאור מאפייניו. סבורים אנו, כי לצורך הכרעה בשאלה שבמחלוקת עלינו לבחון, בין השאר, את מצבו של המטופל מחד ואת מידת מעורבותו של קרוב המשפחה בהעסקת המטפל מאידך. 16. בחינת כלל נסיבות המקרה, כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי מובילה אותנו למסקנה, כי במקרה הנוכחי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המערער למשיב. כפי שעולה מחומר הראיות החל משנת 2003 חלה הידרדרות במצבה של המנוחה בגינה לא הייתה מסוגלת לטפל בענייניה. המערער שהתגורר סמוך למנוחה נטל על עצמו את הטיפול בענייניה השוטפים, לרבות הפיקוח על המשיב. מעדות המשיב בבית הדין האזורי, אותה מצא בית הדין האזורי מהימנה, עולה כי המערער היה מעורב באופן פעיל בקביעת תנאי העבודה של המשיב, הוא שקבע שלא תתאפשר יציאתו של המשיב לחופשה ביום המנוחה השבועי (עמוד 4 לפרוטוקול בית הדין האזורי, שורות 3-4) והמשיב אף ראה בו כתובת לכל פנייה הקשורה ליחסי העבודה (עמוד 5 לפרוטוקול בית הדין האזורי, שורות 3-4). בנסיבות הליך זה, כאשר בשל מצבה הרפואי לא הייתה המנוחה כשירה לקבל החלטות אין בנתונים אלה כדי להטות את הכף לעבר קיומם של יחסי עבודה בין המערער למשיב. 17. יחד עם זאת, במהלך הדיון בבית הדין האזורי הוכח כי הפחתת שכרו של המשיב על ידי המערער לא נעשתה בשל סיבות הנעוצות במנוחה אלא בשל מצבו הכלכלי של המערער עצמו. בעניין זה העיד המשיב ועדותו נמצאה מהימנה על ידי בית הדין כי : "מר ישי החליט, הוא אמר לי שהוא הולך להוריד לי 100 דולר מהמשכורת כי הוא הפסיד 100 דולר בבורסה וגם לבת שלו היו בעיות משפטיות והוא צריך לממן לה" (ראו עמוד 3 לפרוטוקול בית הדין האזורי, שורות 26-28). הנה כי כן, במקרה שלפנינו הוכח כי מעורבותו של המערער בקביעת תנאי העבודה של המשיב חרגה מפיקוח על עבודתו של המשיב בטיפול אחר המנוחה, וכי קביעת תנאי עבודתו של המשיב נבעה ממניעים הנעוצים במערער עצמו ולא במנוחה. לא למותר לציין, כי המערער עצמו לא ביקש במהלך הדיון בבית הדין האזורי להוסיף את העזבון כנתבע נוסף וכן לא ביקש לשלוח לו הודעת צד ג'. לאור האמור לעיל ובנסיבות המיוחדות לערעור שבפנינו, מסקנת הדברים היא, איפוא שהחל משנת 2003 היה המערער מעבידו של המשיב, ולפיכך דין ערעורו בנקודה זו להידחות. כאמור, הכרעה זו יפה אך ורק למקרה שלפנינו, ואין בה כדי להשליך על מקרים אחרים בהן עולה שאלה דומה. 18. לא מצאנו גם מקום להתערב בקביעות בית הדין האזורי בכל הנוגע לזכאותו של המשיב לפיצויי פיטורים לתמורת הודעה מוקדמת, לפדיון חופשה שנתית ולתשלום דמי הבראה מהטעמים המפורטים בפסק דינו של בית הדין האזורי. אנו סבורים, כי המשמעות של אשפוז המנוחה בבית האבות היא פיטורים, שכן אין חולק כי כתוצאה מהאשפוז לא היה צורך עוד בשירותי המשיב. משכך, היה מקום לפסוק לזכות המשיב פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. בהקשר זה יש לדחות את טענת המערער, לפיה אין הוא [המערער - ע.ר.] חייב בתשלום פיצויי פיטורים בעד תקופת עבודת המשיב בשירות אימו - המעביד הקודם. כפי שעולה מסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 כל עוד עבד העובד באותו מקום עבודה חייב המעביד האחרון בתשלום פיצויי פיטורים בעד כל תקופת עבודתו. לאור האמור, לא נפלה טעות בהחלטת בית הדין האזורי לחייב את המערער בתשלום פיצויי פיטורים בעד כל שנות עבודתו ובתשלום תמורת הודעה מוקדמת. 19. סוף דבר - הערעור נדחה. המערער ישלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ש"ח. לא ישולם הסכום האמור תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין למערער ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד המצאת פסק הדין ועד התשלום בפועל. יחסי עובד מעביד