הלכה פסוקה היא כי מוסדות מוכרים שאינם רשמיים אימצו את כללי התקנון כנוהג. התובעת מסתמכת בטענתה זו על פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה (דב"ע לא/23 - 3 חנה מנציק - המרכז לחינוך העצמאי פד"ע ג' 337 (27.11.1974); דב"ע לה/5-3 נורית פריד - מכון בית יעקב למורות פד"ע ו 113, 16.4.1972).12. ואולם בפסקי הדין אלה לא נדונה במפורש שאלת תחולתו של התקנון על עובדי מוסד חינוכי מוכר שאינו רשמי. להלן פסק דין בנושא מוסד חינוכי מוכר לא רשמי - זכויות עובדים: פסק דין 1. התובעת טוענת כי חלים על הנתבעת תקנון עובדי ההוראה וההסכמים הקיבוציים בתחום ההוראה, וכי היא זכאית לפיצוי בשל פיטורים שלא כדין. 2. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו, כעולה מן התיק: א. הנתבעת מפעילה רשת גני ילדים ומעונות יום. ב. הנתבעת היא מוסד חינוכי מוכר שאינו רשמי ומקבלת תקציבים ממשרד החינוך. ג. התובעת עבדה אצל הנתבעת כגננת מ-1.9.1980 ועד 30.6.2003. ד. בשנת הלימודים תשס"ג (2003-2002) שהתה התובעת בשנת שבתון. ה. עבודת התובעת הסתיימה בסוף שנת השבתון בשל מצב בריאות לקוי. ו. לתובעת שולמו פיצויי פיטורים ונחתם כתב שחרור ופיטורין (נספח ב' לכתב ההגנה). ז. לזכות התובעת עומדים 248 ימי מחלה שלא נוצלו. 3. ואלה טענות התובעת: א. מוסד מוכר שאינו רשמי מחויב בתנאי השכר החלים במוסדות החינוך הרשמיים מכח תקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), התשי"ג - 1953. ב. לעניין יציאה וחזרה משבתון חל על הנתבעת תקנון שירות עובדי הוראה (להלן - התקנון) וההסכמים הקיבוציים מתחום ההוראה בדרך של התנהגות ונוהג. ג. התובעת פוטרה שלא כדין ושלא בהתאם לתקנון או הנוהג , הקובע כי אין לפטר עובדת השבה מתקופת שבתון. לפיכך, התובעת זכאית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובלא תשלום הודעה מוקדמת. ד. התובעת זכאית לתשלום בגין ימי מחלה. התובעת פוטרה שעה שעמדו לרשותה 248 ימי מחלה צבורים, שהיתה זכאית לנצל או לפדות. התובעת זכאית לתשלום בגין ימים אלה. ה. התובעת זכאית לפיצוי הלנת שכר בגין הסכומים האמורים. 4. מנגד טוענת הנתבעת כי: א. תקנון שירות עובדי הוראה וההסכמים קיבוציים החלים על עובדי הוראה, אינם חלים על הנתבעת. ב. לא הוכח נוהג של יציאה לשבתון, ומשכך לא הוכח נוהג של אי פיטורים לאחר שנת שבתון. ג. התובעת פוטרה כדין, עקב מצב בריאות לקוי. מדובר למעשה בהתפטרות מטעמי בריאות. ד. התובעת אינה זכאית לתשלום בגין ימי מחלה. התובעת בוטחה ביטוח דמי מחלה בקרן מקפת. לפיכך, פטורה הנתבעת מתשלום דמי מחלה. ה. התובעת מושתקת מלתבוע את הנתבעת, שכן חתמה על כתב ויתור. 5. בטרם נפנה לדון טענות הצדדים נציין, כי במהלך ישיבת ההוכחות הודיעה התובעת כי היא מוותרת על תביעתה להפרשי שכר בסך של 436 (ע' 11 ש' 20-21). כאמור טוענת התובעת כי על פי התקנון אין לפטר עובדת השבה משבתון. התובעת לא הצביעה על הוראה כלשהי בתקנון הקובעת זאת. כך גם לגבי תביעתה לפדיון ימי מחלה. התובעת לא טרחה להבהיר על פי איזו הוראה היא זכאית לפדיון ימי מחלה, ומה שיעור הפדיון. די בכך כדי לדחות את תביעותיה אלה של התובעת. גם הטענה כי חלים על הנתבעת ההסכמים הקיבוציים בתחום ההוראה לא זכתה להתייחסות מפורטת ומנומקת בסיכומי התובעת. מכל מקום דין טענה זו להידחות שכן לאור האמור בסעיף התחולה בהסכם הקיבוצי לעובדי ההוראה, הוראות ההסכם הקיבוצי אינן חלות על עובדי הוראה המועסקים במוסדות חינוך פרטיים מוכרים. הלכה היא, כי בית הדין לא יתערב בתוכנו של הסכם קיבוצי ולא יחיל את ההסכם הקיבוצי על מוסדות חינוך פרטיים, שעה שהצדדים להסכם לא התכוונו לעשות כן (עב (י-ם) 2140/02 אליאס ג'ילדה ואיליא קטן - בי"ס אלפריר והאח נויל סקר, לא פורסם, 28/2/2007). 6. מעמדה של הנתבעת ותנאי העבודה בה הנתבעת הינה מוסד מוכר כמשמעו בסעיף 11 לחוק חינוך ממלכתי התשי"ג - 1953, ופעילותה מוסדרת בתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות חינוך מוכרים) התשי"ג - 1953, המפרטות את תנאי ההכרה במוסדות לא רשמיים, הפיקוח, הניהול, הנהגת תכנית היסוד בהם ותמיכת המדינה בתקציביהם. התובעת החלה את עבודתה אצל הנתבעת ב-1.9.1980. בפני בית הדין הוצגו שני מסמכים מיום 30.8.1981 ומיום 31.8.1982 (נ/1). מסמכים אלה הם הזמנה לתובעת לעבוד אצל הנתבעת לפי התנאים הנהוגים בגני בית יעקב. אין פירוט במסמכים מהם התנאים הנהוגים. התובעת טוענת, כי על הנתבעת חלים תקנון שירות עובדי ההוראה והסכמים קיבוציים מתחום ההוראה, אם ישירות ואם כנוהג. 7. חלות תקנון שרות עובדי ההוראה בדרך של נוהג התובעת טוענת, כי הלכה פסוקה היא מימים ימימה כי מוסדות מוכרים שאינם רשמיים אימצו את כללי התקנון כנוהג. התובעת מסתמכת בטענתה זו על פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה (דב"ע לא/23 - 3 חנה מנציק - המרכז לחינוך העצמאי פד"ע ג' 337 (27.11.1974); דב"ע לה/5-3 נורית פריד - מכון בית יעקב למורות פד"ע ו 113, 16.4.1972).12. ואולם בפסקי הדין אלה לא נדונה במפורש שאלת תחולתו של התקנון על עובדי מוסד חינוכי מוכר שאינו רשמי. כל שנקבע בהם הוא כי הודעה על פיטורי מורה במשרת הוראה, תומצא לו עד 31 במאי, ואם לא ניתנה הודעה כאמור, יש לשלם למורה את שכרו עבור שנת לימודים נוספת. כלל זה אמנם מעוגן בתקנון, אולם תחולתו של כלל זה רחבה ביותר, בעיקר מטעמים סוציאליים, שהרי אם יודע למורה במועד מאוחר יותר על פיטוריו, יקשה עליו למצוא משרת הוראה אחרת, כאשר משרות אלה כבר מאויישות. אין להסיק ממנה על תחולת התקנון כולו על עובדי מוסד חינוכי מוכר שאינו רשמי. יש לזכור כי התקנון הוכן במשרד החינוך והתרבות, ואין הוא פרי משא ומתן בין הצדדים (בע"ע 1123/00 בית ספר תיכון עירוני כי"ח - צויזנר דב"ע לו 438). נטל להוכיח את תחולתו מוטל על התובעת, ולא עלה בידי התובעת להרימו. עוד יש לציין, כי הוכחת נוהג "חייבת להיות חד משמעית וודאית" (דב"ע מח/40-3 חבקין - גחלת - גמול חיסכון לחינוך בע"מ פד"ע כ' 169, 175 מול האות ה') 8. לא זו בלבד שלא הוכחה כי הנתבעת החילה את הוראות התקנון על עובדיה בדרך של נוהג, אלא שלא הוכח גם קיומו של נוהג ספציפי של הימנעות מפיטורים לאחר שיבה שנת שבתון. כך אמר נציג הנתבעת, מר אריה שצרנסקי בעדותו לפנינו, לגבי עצם היציאה לשבתון (ע' 8 ש' 11): "אין אצלנו נוהג קבוע לשנת שבתון, רק בשלב מסויים לפי חוות דעת הפיקוח מצרפים גננות לקרן, לפי חוות דעת משרד החינוך, איננו חייבים לצרף גננות לקרן השתלמות, ואנו עושים את זה כצ'ופר, על מנת לגרום להם להתקדם ולהשתלב" יתר על כן, מורי הנתבעת החלו לצאת לשבתון זה לא מכבר, על כן ספק רק אם יכול להתגבש נוהג בעניין זה בתקופה כה קצרה. כך אמר נציג הנתבעת בחקירתו (ע' 19 ש' 13): "כל העניין של קרן שבתון זה דבר חדש. מחזור ראשון שחזר משנת שבתון, בשנת 02. לשנת הלמודים שמתחילה ב- 9/03, יתכן שנה לפני כן" מכאן ועד להוכחת נוהג כללי כטענת התובעת רחוקה הדרך. משלא הוכח קיומו של נוהג יציאה לשבתון לא ניתן לומר כי קיים נוהג אחר המבוסס עליו בעניין זה. כמו כן, לא ניתן ללמוד על נוהג אי פיטורים, כטענת התובעת, מהמקרה של גילה דורי, אשר פוטרה בשל אי התאמה פדגוגית (ע' 19 ש' 9), והוחזרה לעבודה באמצע השנה התחייבות כי העבודה תתנהל כסדרה (ע' 19 ש' 10). 9. גם חלות התקנון באופן אחר לא הוכח. הנתבעת אכן אימצה בפועל הוראות מסוימות של התקנון על עובדיה, למשל, מתן הודעה על הפסקת עבודה עד ליום 31.5 (ע' 19 ש' 27) ואפשרות לצאת לשנת שבתון בתשלום לאחר 7 שנות עבודה תוך עשיית שימוש בקרן ההשתלמות של משרד החינוך (ע' 18 משורה 8 ואילך). אולם אין בכך כדי להוכיח אימוץ מלא של התקנון, כטענת התובעת. אימוץ הוראות כלליות אלה אינה מלמדת כי הנתבעת החילה על עובדיה את התקנון כמסגרת הנורמטיבית מחייבת. כאמור לעיל, הוראות תקנות חינוך ממלכתי (מוסדות חינוך מוכרים) התשי"ג - 1953, מסדירים את התמיכה התקציבית של המדינה במוסדות חינוכיים מוכרים שאינם רשמיים. לא ניתן לדעתנו להסיק משימוש בקרן ההשתלמות של משרד החינוך לעובדי מוסדות אלו, דהיינו, מתמיכה תקציבית שמעניקה המדינה, על תחולת התקנון כולו. 10. אנו קובעים כי לא הוכח שהתקנון כולו הוחל על ידי הנתבעת. בשים לעובדה כי תקנון עובדי ההוראה קובע ומתווה את ההליך שיש לנקוט בו כדי לפטר עובד הוראה, לרבות זימון וועדה פריטטית לנושא זה, באמצעות האורגן המוסמך לעניין, קרי מנהל בית הספר. מטעמים השמורים עמה בחרה התובעת שלא לטעון דבר בעניין אי כינוס ועדה פריטטית בעניינה בטרם פיטוריה, ומכאן שלא סברה כי הוראות התקנון בעניין זה חלות עליה. ניתן היה לצפות ממי ששם יהבו על התקנון, שידרוש כי ינהגו על פיו בכל העניינים הנוגעים אליו. כאמור, לא הוכח שהתקנון כולו חל ולא הוכח אימוץ הנוהג בעניין איסור לפטר מורות השבות משנת שבתון. אנו דוחים את טענות התובעת בעניין תחולת התקנון ואת הטענה כי התובעת פוטרה שלא כדין בניגוד לנוהג בדבר איסור פיטורים של מורות השבות משנת שבתון, וזאת בהעדר ראיות לביסוס תביעתה. 11. גם לו הוכח כי האיסור לפטר מורות השבות משנת שבתון חל על הנתבעת מכח נוהג לא היה בכך, לדעתנו, כדי להועיל לתובעת. העקרון לפיו מקום עבודתו של עובד הוראה נשמר עם צאתו לשנת שבתון אינו עקרון ש"בל יעבור" אשר יש בו כדי למנוע הליכי פיטורי צמצום או רה אורגניזציה (בעב (ת"א - יפו) 912282/99 מורן שוש - נעמת תנועת נשים עובדות ומתנדבות (לא פורסם, 11.1.2006). התובעת פוטרה בשל מצבה הבריאותי וחוסר יכולתה לתפקד עקב כך, ועל כך לא היתה מחלוקת בין הצדדים. בנסיבות אלה ובהתחשב במצבה של התובעת, העובדה ששבה משנת שבתון לא היתה יכולה למנוע את פיטוריה. 12. האם זכאית התובעת לתשלום בגין ימי מחלה ? בין הצדדים נקבעה בעניין זה פלוגתא בהסכמה עוד בישיבה המקדמית כדלקמן: "3. האם זכאית התובעת לתשלום בגין ימי מחלה, כנתבע על ידה, או שמא נכונה טענת הנתבעת כי לא עומדת לה זכות כאמור" 13. התובעת שינתה חזית בכל הנוגע לסעד הנתבע לגבי ימי המחלה. בהודעתה מיום 19.4.2005 טענה, כי בתום שנת השבתון היתה זכאית לנצל את מלוא ימי המחלה שעמדו לרשותה ולחילופין לפדותם. בתצהירה טענה התובעת לעניין ימי המחלה כדלקמן (סעיף 12): "פוטרתי בהיותי חולה וכאשר עומדים לרשותי 248 ימי מחלה אשר צברתי במהלך שנות עבודתי. אשר על כן זכאית אני לתשלום בסך 53,600 ₪ לפי הפירוט להלן: שכר יומי: 256 ₪. 63,600 ₪ = 248 X 256 ₪" דא עקא, שבסיכומיה טענה התובעת כי אינה דורשת תשלום עבור ימי מחלה ואף אינה דורשת פדיון ימי מחלה וכך נאמר בסיכומי התובעת (ע' 5 סעיף 3(ו)): "יודגש, כי אין מדובר בתשלום ימי מחלה או בפדיון ימי מחלה, אלא בפיצוי בגין פיטורים שלא כדין תוך הפרת תנאי תקנון מקפת" טענות התובעת בדבר פיטוריה קודם שנוצלו כל ימי המחלה שצברה, בניגוד לתקנון קרן מקפת, באופן שלא אפשר לה לממש את זכויותיה בקרן לגמלת נכות לא בא זכרם בכתב התביעה או בתצהיר התובעת והם הוזכרו לראשונה, בסיכומים. המדובר בהרחבת חזית שאין להתירה וככזו אינה מצריכה התייחסות שלנו במסגרת פסק הדין. 14. משקבענו שאין לתובעת כל זכות מהנתבעת, לא מצאנו מקום לדון בטענות הצדדים לעניין כתב הויתור. 15. התובעת תשלם הוצאות הנתבעת עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ. כחוק הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד ליום התשלום המלא בפועל.זכויות עובדים