מענק פרישה לרופא מומחה

להלן פסק דין בנושא מענק פרישה לרופא מומחה לפסיכיאטריה: פסק דין השופט עמירם רבינוביץ פתח דבר 1. ערעור זה הוא על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (עב 005977/04 השופט טוינה משה) אשר דחה את תביעת המערער למענק פרישה המורכב מהשלמת פיצויי פיטורים ומענק בגין אי ניצול ימי מחלה בסכום כולל של 97,190 ש"ח (להלן - המענק). הרקע העובדתי 2. העובדות כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי: (המערער = התובע; המשיבה = הנתבעת) "א. המערער הוא רופא מומחה לפסיכיאטריה. ב. בין השנים 1989 - 2002 שימש המערער כמנהל מרפאה לבריאות הנפש שהפעילה המשיבה באשדוד. ג. במסגרת עבודתו כמנהל מרפאה, היה המערער אחראי על עבודתם של שלושה רופאים נוספים. ד. שכר הרופאים במרפאה אותה ניהל המערער, לרבות שכרו של המערער עצמו, היה מבוסס על הסדרים קיבוציים, להם הגיעה המשיבה מול נציגי הרופאים. ה. במסגרת הסדרים אלה, רופאים מקצועיים, דוגמת המערער והרופאים שעבדו תחתיו, קיבלו תגמול תמורת "חולים חדשים מעל הנורמה" ו-"מיועדים". ו. "חולה חדש" הוא חולה המבקר אצל הרופא המקצועי, לראשונה או חולה המבקר אצל הרופא המקצועי דוגמת המערער שהוא מומחה לפסיכיאטריה, לאחר חודש לפחות ממועד ביקורו הקודם. בהתאם להסכם, בכל ענף רפואי נקבעה מכסה של "חולים חדשים מעל הנורמה", אשר על הרופא המקצועי לבדוק בשעה. בתחום הפסיכיאטריה המכסה היא של 1.5 חולים בשעה. כמפורט בהסכם, עבור כל ביקור של "חולה חדש" מעבר למכסה שנקבעה בהסכם - זכאי הרופא לתמורה בשיעור שנקבע באותו הסכם. דהיינו, באותם מקרים בהם התובע קיבל ביום עבודה מסוים כמות של "חולים חדשים" הגדולה ממכפלת שעות עבודתו ב-1.5 - הוא יקבל גמול בשכר, תחת הכותרת "חולים חדשים מעל הנורמה". ז. רופא מומחה המזמין מראש מטופל, לשעה האחרונה של משמרת העבודה שלו - מקבל גמול מיוחד, תחת הכותרת "מיועדים". בתחום הפסיכיאטרי על מנת לקבל תשלום עבור "חולה מיועד" על הרופא להזמין שני חולים לשלושת רבעי השעה האחרונה של יום העבודה. הרופא המומחה זכאי לגמול המיוחד תחת הכותרת "מיועדים" - בין אם החולה מופיע לביקור בפני הרופא המומחה, ובין אם לאו, ובלבד שהוזמן מראש. ח. התשלום עבור "חולים חדשים מעל הנורמה" ו-מיועדים", מבוסס על דיווח שמעביר הרופא המקצועי. דיווח זה נעשה על בסיס יומי במסגרתו על הרופא לפרט את פרטי החולים, שבדק בכל יום עבודה. על גבי אותו טופס, אמור הרופא לציין אם מדובר במטופל רגיל או ב"חולה מיועד" או "חולה חדש". על בסיס הרישום בטופס, משולם לרופא שכר על בסיס העקרונות האמורים לעיל. ט. במקביל לדיווח המצויין לעיל המשמש בסיס לתשלום השכר לרופא עבור "חולים חדשים מעל הנורמה" ו-"מיועדים" - על הרופא לערוך רישום בתיק הרפואי של החולה, ובו פרטי הביקור. י. בין השנים 1996 ל-2002, שילמה המשיבה למערער כתמורה עבור "חולים חדשים מעל הנורמה", סכום כולל של 196,367 ש"ח. בן אותם שנים שילמה המשיבה למערער תמורה עבור "מיועדים" בסכום כולל של 225,551 ש"ח. יא. התשלום תמורת "חולים חדשים מעל הנורמה" ו-"מיועדים" שולם למערער על בסיס דיווח שהעביר המערער למשיבה, טפסים שהמערער היה מודע למטרתם. יב. המערער אישר בעדותו כי הוא לא ערך תרשומת של שמות המטופלים ליום מסויים. הטפסים עצמם אשר המערער העביר למשיבה ועל בסיסם שולם לו גמול עבור "חולים חדשים מעל הנורמה" ו-"מיועדים" - לא נערכו באותו יום אליו מתייחס הדיווח. כך מאשר המערער כי מילוי הטפסים נעשה מאוחר יותר, ובמקרים חריגים הטופס מולא אפילו שבועיים לאחר התהליך אליו מתייחס הדיווח. בפועל, אין המערער טוען כי אותם טפסים אשר קודם לכן אישר כי הם משמשים כבסיס לתשלום עבור "חולים חדשים מעל הנורמה" או "מיועדים" - משקפים את שמות החולים אשר נבדקו על ידו בתאריך הדיווח. כך טוען המערער, כי אותן רשימות הן רשימות המוזמנים, להבדיל מרשימת הנבדקים. יג. ... משעשתה המשיבה בדיקה במאמץ לוודא התאמה בין הרשימות שהעביר המערער על בסיסן שולם לו השכר עבור "חולים חדשים מעל הנורמה" ו-"מיועדים" - לתיקים הרפואיים, של אותם חולים, היא מצאה כי אין כל קשר בין הדיווח של המערער על בסיסו שולם השכר, לבין הרישום בתיק הרפואי של המטופל. כך נמצא בבדיקות השונות, מתאם של 7% בלבד בין הדיווחים של המערער על חולים שבדק, לבין רישום בתיק הרפואי של אותם חולים. יד. הפועל היוצא מהאמור לעיל הוא כי במשך שנים שילמה המשיבה למערער כספים על חשבון "חולים חדשים מעל הנורמה", ו-"מיועדים" על בסיס דיווח שאיננו נכון. כך לדוגמא תמורה שקיבל המערער במסגרת "חולים חדשים מעל הנורמה" משולמת על בסיס מספר החולים החדשים שהופיעו ונבדקו על ידי הרופא המומחה ביום מסוים. בעניינינו כאמור, לא דיווח התובע כלל אף לשיטתו - על החולים שקיבל בפועל ביום מסוים. כך גם התשלום עבור חולים "מיועדים" נעשה בהתאם לדיווח יומי, שמעביר הרופא המומחה למשיבה על חולים שהוזמנו לאותו יום. בענייננו סיפר המערער, כי הדיווח שהעביר כביכול של חולים המוזמנים ליום מסוים - נערך עד שבועיים לאחר יום הדיווח. טו. להשלמת התמונה יש להוסיף כי מציאות דומה על תשלום שכר על בסיס דיווחים שאינם אמת נמצאה ביחס לרופאים שעבדו בכפיפות למערער במרפאה לבריאות הנפש באשדוד. רופאים אשר נגדם נקטה המשיבה בהליכי משמעת במסגרתם נדרשו הם להחזיר למשיבה כספים בסדר גודל של עשרות אלפי שקלים. במסגרת אותם הליכים סיפרו אותם רופאים כי הדיווחים שהעבירו למשיבה על בסיסם שילמה המשיבה תשלום עבור "חולים חדשים מעל הנורמה" ו-"מיועדים" היו דיווחים פיקטיביים. כך העבירו אותם רופאים דו"ח ובו רשימה של חולים אשר נבדקו על ידם באותו חודש וזו הושלמה "על פי כרטיסיה פיקטיבית" מתוכה הוספו שמות מטופלים. טז. במהלך השנים 1998 - 1999, הבחין ד"ר גרינברג המשמש בתפקיד בקר רפואי של מחוז המרכז במשיבה, כי הרופאים במרפאה הפסיכיאטרית באשדוד, נמצאים באופן עקבי בין מקבלי התמורה הגבוהה ביותר במחוז בקבלת גמול עבור "חולים חדשים מעל הנורמה". יז. במהלך שנת 2000, ביקש ד"ר גרינברג יחד עם ד"ר בנג'מין הממונה על תחום הפסיכיאטריה במחוז המרכז, לבדוק את התנהלות המרפאה באשדוד; ובפרט את דיווחי הרופאים המשמשים בסיס לתשלום שכר תחת הכותרת "חולים חדשים מעל הנורמה ו"מיועדים". יח. ... המערער נמנע מלשתף פעולה עם אותה ביקורת שמטרתה לבדוק את מערך הדיווחים שהוא הבסיס לתשלום השכר במרפאה הפסיכיאטרית באשדוד". 3. בחודש נובמבר 2002, סמוך לאחר פרישתו לגמלאות, הודיעה המשיבה למערער, כי הוא זכאי למענק בסכום כולל של 97,190 ש"ח. 4 משלא שילמה המשיבה את המענק, הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה. בתביעה ביקש המערער לחייב את המשיבה בתשלום המענק, לו הוא זכאי, בהתאם להודעתה מנובמבר 2002. 5 לטענת המשיבה אין המערער זכאי למענק לאור הפרת חובותיו כעובד כלפיה, הפרה המקבלת ביטוי בסירובו של המערער לשתף פעולה בבירור חשדות שעלו אצל המשיבה לפיהם קיבל המערער לאורך שנים שכר שלא כדין על יסוד מצג שווא שהציג לפניה. הפרה המקבלת ביטוי נוסף בעצם קבלת הכספים שלא כדין. לחילופין טענה המשיבה לזכותה לקיזוז של הכספים שקיבל המערער לאורך שנים, שלא כדין - מכספי המענק לו הוא זכאי בהתאם להודעה מנובמבר 2002. 6. קביעות בית הדין האזורי בפסק דינו א. למערער שולם שכר עבור "חולים חדשים מעל הנורמה" ו"מיועדים" שלא בהתאם לנהלים, אשר המערער היה מודע להם. ב. התשלום נעשה במשך שנים על בסיס דיווח שהעביר המערער עצמו, ואשר אינו מתייחס לחולים שהופיעו בפניו ביום הדיווח, שהוא התנאי לתשלום רכיב זה (ההדגשה לא במקור - ע.ר.) אלא על פי דיווח לגבי חולים שהוזמנו ולא בהתאם לנהלים. ג. המערער כמנהל המרפאה היה חייב לדאוג לקיום נהלי המשיבה על בסיסם משולם שכר הרופאים במרפאה לרבות שכרו שלו עצמו. ד. הסתבר, כי הרופאים אשר היו כפופים למערער דווחו דיווחים פיקטיביים. ה. יש לדחות את טענת המערער, לפיה לא נהג שלא בתום לב, כאשר לא דיווח בטפסי הדיווח, בהם מופיעים שמות החולים המוזמנים אליו, את אלה שלא ביקרו אצלו. על פי עדותו שלו, הוא זה שבחר לא למלא את הטור הריק בטופס, בו יש לציין, האם החולה המוזמן ביקר במרפאה או לא, ואת התנהגות זו יש לראות כחסרת תום לב. ו. המשיבה שלמה למערער את שכרו על סמך דיווחים לגבי חולים מוזמנים להבדיל מחולים מבקרים בפועל, מתוך אמון בו, כמנהל מרפאה, כי אכן הדיווחים שמסר למשיבה על גבי הטפסים, מתייחסים לחולים שבקרו אצלו, ולא לחולים שהוזמנו אליו. ז. יש לדחות את טענת המערער, לפיה מילא את הטפסים באופן שמילא בעצת עובד המנהלה מר זקן. טענה זו העלה המערער רק בדיון בבית הדין האזורי, ולא במועדים בהם נדרש להגיב על ממצאי הבדיקה שגלתה אי התאמה בין דיווחיו לצורך קבלת התשלום, לבין מספר המבקרים בפועל במרפאתו בתקופת הדיווח, דבר זה מעיד על עדות כבושה, ולכן אין לקבלה. מר זקן לא הוזמן לעדות, מבלי שניתן הסבר לאי הזמנתו לעדות. כמו כן, המשיבה העבירה למערער במהלך תקופת העבודה, מסמך לגבי רענון נהלי עבודה, רישום ודיווח של עבודת רופאים מקצועיים במרפאותיה, אך המערער התעלם מהם. ח. הבדיקות שביצעה המשיבה מוכיחות על חוסר התאמה מובהק בין הדיווח שהעביר המערער למשיבה על פיו שולם שכרו עבור "החולים החדשים" לבין החולים שהתייצבו אצל המערער ביום המדווח בפועל. ט. הסכום שקיבל המערער בגין הדיווחים על "חולים חדשים" בסך של 196,367 הוא סכום קצוב שלא נסתר, שהמשיבה זכאית לקזז, והוא עולה על סכום התביעה שהגיש המערער. הערעור 7. המערער טען בערעור את הטענות הבאות, שאלה תמציתן. א. אין מחלוקת שהמערער זכאי למענק אותו הוא תובע בתביעתו. ב. המשיבה מאידך לא הרימה את נטל הראיה להוכיח, כי הכספים שאותם היא מבקשת לקזז את המענק, אכן שולמו למערער שלא כדין. המשיבה לא הביאה כל עדויות או ראיות המוכיחות סכום זה ועליה מוטל הנטל בעניין זה. בדיקות מדגמיות אינן ראיה, מדובר לכל היותר באומדנא ולא בסכום קצוב. הנטל המוטל על המשיבה להוכיח את הסכום הוא נטל מוגבר בהיותה גוף דו מהותי. ג. המשיבה לא ציינה בהודעת הקיזוז את סכום הקיזוז. ד. עד ליום 12.11.02 לא נעשתה כל פניה למערער להחזיר את התשלומים אשר קיבל. התנהגות זו מצביעה על שיהוי וגם על הסכמה לאופן הדיווח. ה. המשיבה לא הייתה זכאית לקזז את הסכום שקיזזה ללא העמדת המערער לדין משמעתי. 8. המשיבה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי, כשהיא מדגישה את סירובו של המערער במשך שנתיים להשיב על שאלת הממונים עליו האם העביר למערך השכר של המשיבה דיווחים על חולים שכלל לא נבדקו על ידו; ואת הנתון לפיו מבוסס פסק הדין של בית הדין האזורי על ממצאים עובדתיים בהם לא תתערב ערכאת הערעור. הכרעה 9. פסק דינו של בית הדין האזורי ראוי להתאשר מטעמיו. א. בית הדין האזורי צדק בקביעתו, כי תנאי מוקדם לתשלום עבור חולים חדשים מעל לנורמה הוא דיווח יומי של הרופא על מספר החולים אותם בדק באותו יום. קביעה זו מעוגנת במוסכמות, בהסכם נספח א' לתצהיר נרקיס, בנהלים וביתר הראיות. המערער לא דיווח מעולם על מספר החולים שבקרו אצלו, אלא אך ורק על חולים שהוזמנו אליו. את העמודה בטופס הדיווח בו היה צריך למלא, האם חולה מוזמן ביקר או לא ביקר אצלו השאיר ריקה מדעת, אע"פ שידע שהוא צריך למלא אותה כתנאי לקבלת התשלום. במעשה או במחדל זה גרם המערער בעצמו לכך שלא התקיים התנאי היסודי בהסכם המזכה אותו בקבלת התשלום עבור חולים חדשים מעל לנורמה. משלא נתמלא התנאי לתשלום, לא היה זכאי לו המערער. ב. קבלת התשלום על ידי המערער על בסיס דיווח, שלא היה צריך לזכות אותו בתשלום כלשהו מהווה קבלת כספים שלא כדין. נוצר איפוא חוב קצוב של המערער למשיבה בגובה התשלום עבור חולים חדשים מעל הנורמה, ששולם למערער מבלי שהיה זכאי לו. חוב זה גבוה מסכום המענק שחבה המשיבה למערער, והוא נובע מיחסי עובד ומעביד בין המערער למשיבה כשם שסכום המענק נובע מאותם יחסים. בנסיבות אלה ניתן החוב לקיזוז על פי סעיף 53 לחוק החוזים, (חלק כללי) התשל"ג-1973 (להלן - חוק החוזים) בין אם רואים אותו כנובע מאותה עסקה ובין אם רואים אותם כנובע מעסקאות שונות כלשון סעיף 53 לחוק החוזים, באשר הן המענק והן החוב הם חיובים קצובים. ג. טענת המערער, כי על המשיבה מוטל הנטל להוכיח, מי מבין החולים המופיעים ברשימות המדווחים כמוזמנים לא ביקר במרפאתו לוקה בטעות מן היסוד, ויש בה משום חוסר תום לב. המערער שבידיו ורק בידיו היה המידע "בזמן אמת", דהיינו במועד הדיווח, מי ביקר באותו מועד במרפאתו ומי לא, בחר לא לדווח על כך. כשנתפס בקלקלתו, הוא מבקש בדיעבד מן המשיבה שתנבור בתיקים הרפואיים, כדי להקים לו את עילת תביעתו, שלא קמה בשל מעשה ומחדל שלו, בהעדר דיווח על החולים שביקרו במרפאתו, כמתחייב מן ההסכם והנהלים המעניקים את הזכות לתשלום. ד. הזכות להשבה במקרה זה נובעת לא רק בשל אי קיומו של התנאי המוקדם לתשלום, אלא גם משום ההטעיה שבהצגת המוזמנים למרפאה למראית עין כמבקרים בה, וגם מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט. ה. קיומו של החוב למשיבה מעוגן איפוא היטב בחומר הראיות ובהלכה המשפטית מכל הטעמים שהזכרנו, ואין צורך בדיון משמעתי כדי לקבוע את הזכות להשבתו. זכות זו אינה נובעת מתחום דיני המשמעת אלא מתחום דיני החוזים ודיני עשיית עושר ולא במשפט המצדיקים את ההשבה מכוחם של דינים אלה מבלי כל צורך בהליך משמעתי. ו. גם את טענת המערער, לפיה ישנה המשיבה על זכויותיה, ולא דרשה ממנו את החזר הכספים אלא רק בעת פרישתו, יש לדחות מכל וכל. המערער לא יכול להיתלות בטענת רשלנות או ניהול כושל של המשיבה בגילוי מאוחר של הוצאת הכספים ממנה שלא כדין על ידי המערער, כהגנה מפני תביעת ההשבה ומפני פעולת הקיזוז הנובעת ממנה. גילוי מאוחר או דרישה מאוחרת אינו מעיד בנסיבות הקיימות על הסכמה או ויתור. המערער היה מנהל מרפאה, וככזה אין לתמוה על כך, שהמשיבה נתנה בו אמון ולא צפתה שהמערער יפר נהלים בריש גלי תוך כדי הטעייתה. הבעת אמון זו, ודאי לא יכולה להכשיר את התנהגותו של המערער ולהוליד בדיעבד זכות לתשלום שלא הייתה קיימת. הניסיון להיבנות מגילוי מאוחר של המשיבה לדיווח המטעה של המערער, כעילה להכשרת קבלת כספים ששולמו למערער שלא כדין, יש בו לא מעט חוסר תום לב מצד המערער. לא למותר לציין, כי סוף מעשה מעיד על תחילתו. מרגע הגילוי דרשה המשיבה הסברים מהמערער על הפער בין דיווחוֹ לבין מספר המבקרים במרפאתו שנתגלה בבדיקותיה, אך המשיבה לא זכתה לתגובה הולמת של המערער על שאלות אלה. חסד עשתה המשיבה עם המערער שהסתפקה בקיזוז המענק, ולא דרשה את השבת כל הכספים הנובעים מדיווחו על חולים חדשים מעל הנורמה, וזאת אף מבלי להביא בחשבון את הדיווחים לגבי "החולים המיועדים", שאפשר שאכן דווחו כדין (סעיף 23 לתצהיר נרקיס). ז. סוף דבר - הערעור נדחה בעיקר מטעמיו של בית הדין האזורי. המערער ישלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ, שאם לא ישולמו תוך 30 יום יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.רפואהמענק פרישהמענקמומחהפרישה