לטענת התובעת לאחר שביקשה להסיר מעצמה את האחריות ללוח המשמרות, דרש ממנה המעסיק לעבוד במשמרות. התובעת הסבירה כי הדבר אינו אפשרי מבחינתה מאחר והיא מטפלת באימה החולה ויש בדרישה משום הרעה בתנאי עבודתה. להלן פסק דין בנושא האם עבודה במשמרות מהווה הרעה מוחשית בתנאי עבודה: פסק דין התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כמדריכת חדר כושר ומאמנת אישית במועדון בריאות וכושר שמפעילה הנתבעת בהרצליה (להלן - המועדון). המחלוקת בין הצדדים בשאלת זכאותה של התובעת לתשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. במסגרת דיוני ההוכחות, העידו בפנינו התובעת, מר רוני ממן - מנהל המועדון בהרצליה, מר אוהד קרמר - מנהל חדר הכושר במועדון ומר אלכס וינרסקי אשר היה מנהל חדר הכושר בין השנים 2003 - 2005. העובדות העולות מהעדויות והראיות שבפנינו הן כדלקמן: התובעת החלה עבודתה בנתבעת ביום 1.11.00 כמדריכת חדר כושר וכמאמנת אישית. בנתבעת קיימת מדיניות, לפיה מספר המשמרות אשר עושה כל אחד מהמדריכים נקבע בהתאם לאימונים האישיים שהוא מעביר. ככל שמעביר המדריך יותר אימונים אישיים, כך הוא מחוייב בפחות משמרות בחודש. לעניין זה צורף 'דירוג משמרות על פי אימונים אישיים' (נספח ב' לכתב ההגנה). 3. אין מחלוקת כי בשלב מסויים, הפסיקה התובעת לעבוד במשמרות. הנתבעת טענה כי התובעת היא שביקשה להפסיק לעבוד במשמרות והוסכם עימה כי במקום עבודה במשמרות, תהיה אחראית על הכנת סידור המשמרות של מדריכי חדר הכושר. לטענת התובעת לא היה סידור לפיו היא אחראית על סידור המשמרות במקום עבודה במשמרות. 4. עוד אין מחלוקת כי בשלב מסויים, בסמוך לסיום יחסי העבודה, ביקשה התובעת שלא להיות אחראית עוד על נושא סידור המשמרות של המדריכים. הנתבעת הסכימה לכך וביקשה כי התובעת תחזור לעבוד במשמרות. התובעת סירבה. עיקר טענות התובעת: 5. לטענת התובעת לאחר שביקשה להסיר מעצמה את האחריות ללוח המשמרות, דרשה ממנה הנתבעת לעבוד במשמרות. התובעת הסבירה כי הדבר אינו אפשרי מבחינתה מאחר והיא מטפלת באימה החולה ויש בדרישה משום הרעה בתנאי עבודתה. מאחר והנתבעת עמדה על דרישתה, הרי שהלכה למעשה הופסקה עבודתה. בנסיבות אלו, יש לראות את סיום יחסי העבודה כפיטורים ו/או כהתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים. בנוסף טוענת התובעת כי חלות בעניינה הוראת סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג 1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים) ויש לראות בה כמתפטרת לרגל מצב בריאותו של בן משפחה ולחילופין יש לראותה כמתפטרת מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה כאמור בסעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים. עיקר טענות הנתבעת: 6. הנתבעת טוענת כי תנאי העבודה המקוריים של התובעת, בהתאם למדיניות הנתבעת ובהתאם לחוזה העבודה (נספח א' לכתב ההגנה) כוללים עבודה במשמרות לצד אימונים אישיים, כאשר ככל שמספר האימונים האישיים גדול יותר, כך פוחת מספר המשמרות. במשך תקופה מסויימת ולבקשת התובעת, הסכימה הנתבעת לאפשר לתובעת שלא לעבוד במשמרות, אך במקום זאת, הוטל עליה תפקיד הכנת לוח המשמרות. ואמנם, כל עוד היתה התובעת אחראית על לוח המשמרות, לא עבדה במשמרות בעצמה. ואולם, בשלב מסויים ביקשה התובעת שלא להיות עוד אחראית על לוח המשמרות ועל כן התבקשה לשוב ולעבוד במתכונת העבודה המקורית. התובעת לא היתה מעוניינת בעבודת הכנת לוח המשמרות אך גם לא היתה מוכנה לעבוד במשמרות. בכך, יש לראות בתובעת כמי שהתפטרה מעבודתה. דיון והכרעה: 7. לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת העדויות והראיות שבפנינו, קובעים אנו כדלקמן: א. ראשית דבר, נציין כי על פי ההלכה הפסוקה בעל דין אינו יכול לטעון כי פוטר ולחילופין כי התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים, כפי שעשתה התובעת. נציין כי במכתב מיום 26.10.05 (צורף לכתב התביעה) מדגישה התובעת כי מעולם לא התפטרה מעבודתה. ב. לגופו של עניין, סבורים אנו כי אין לראות במסכת העובדתית אשר התבררה בפנינו, כפיטורים או כהתפטרות בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים. הוכח בפנינו כי תנאי ההעסקה המקוריים של התובעת כללו עבודה במשמרות לצד עבודה באימונים אישיים. עובדה זו אושרה על ידי התובעת עצמה ואף נלמדת מחוזה ההעסקה. עוד הוכח בפנינו כי על מנת לתמרץ את המדריכים, הנהיגה הנתבעת נוהל לפיו ככל שמספר האימונים האישיים גדל, כך פחת מספר המשמרות. בעניין זה העיד מר אלכס וינרסקי. אין חולק כי החל ממועד מסויים הפסיקה התובעת לעבוד במשמרות. בהקשר זה היו חלוקים הצדדים בשאלה האם פטרה הנתבעת את התובעת מעבודה במשמרות בתנאי שתהיה אחראית על לוח המשמרות, או שלא היה כל תנאי מסוג זה. התובעת מכחישה כי היה הסדר לפיו כל עוד היא אחראית על לוח המשמרות, היא לא עובדת במשמרות. אולם, מעדויותיהם של מר ממן, מר קרמר ומר וינרסקי, עולה כי הפריביליגיה שלא לעבוד במשמרות, כיתר המדריכים, הותנתה בעבודת הכנת לוח המשמרות. מעדותו של מר ממן עולה כי כמנהל, לא יכל לאפשר לתובעת שלא לעשות משמרות, אולם כל עוד ביצעה התובעת את תפקיד הכנת לוח המשמרות, אפשר היה ללכת לקראתה בעניין זה. מר ממן הוסיף והעיד כי התובעת עובדת מספר שנים בנתבעת ומכירה את הנהלים, לפיהם כל המדריכים נדרשים לעבוד במשמרות בכפוף למספר האימונים האישיים. בעניין זה נעיר כי משעות האימונים של התובעת (נספח ג' לכתב ההגנה) עולה כי בשנת 2005 ביצעה בין 35 ל - 59 אימונים, כאשר בהתאם לנוהל אצל הנתבעת, עד 70 אימונים יש לעבוד בשלוש משמרות. מר קרמר העיד כי התובעת ביצעה את תפקיד הכנת לוח המשמרות בצורה יפה. עוד העיד כי התובעת לא עמדה במספר האימונים האישיים וכי ניתנה לה הפריבילגיה שלא לעבוד במשמרות, כנגד הכנת לוח המשמרות. מעדותו של מר וינרסקי ניתן היה להתרשם כי המדובר במטלה הכרוכה בעומס רב וכי מבחינתו העובדה שהתובעת לקחה על עצמה את הטיפול בכך, איפשרה לו כדבריו ראש שקט. מר וינרסקי העיד גם כי היה הסדר לפיו בתמורה לטיפול בלוח המשמרות, לא תבצע התובעת בעצמה משמרות. נוכח עדויות אלו, כמו גם הוראות חוזה ההעסקה וקיומו של נוהל עבודה כאמור לעיל, קובעים אנו כי יש להעדיף את גרסת הנתבעת לפיה, התובעת היתה פטורה ממשמרות כל עוד היתה אחראית על לוח המשמרות. התובעת לא סיפקה הסבר אחר להסכמת הנתבעת ולא סביר בעיננו כי הנתבעת פטרה התובעת מעבודה במשמרות בלא כלום. משכך, ומשאין מחלוקת כי התובעת היא שביקשה להפטר מתפקיד הכנת לוח המשמרות, תפקיד "תובעני ובלתי מפורגן" (כאמור במכתבה מיום 26.10.05), הרי שלא יכולה להיות לה כל טרוניה באשר לבקשת הנתבעת הימנה לחזור ולעבוד במשמרות. בוודאי שאין לראות בבקשה זו של הנתבעת כמעשה פיטורים. על כן, דין טענת התובעת כי פוטרה להדחות. ג. אף טענת התובעת כי חלה הרעה בתנאי עבודתה, דינה להדחות. כאמור, תנאי ההעסקה המקוריים כללו עבודה במשמרות, ועל כך אין מחלוקת. כפי שקבענו, התובעת היתה פטורה מעבודה במשמרות בתמורה להכנת לוח המשמרות. מאחר והתובעת היא שביקשה להסיר מעצמה את אותו תפקיד, היה זה לגיטימי לדרוש הימנה לשוב לעבודת משמרות. אין בכך כדי לשנות לרעה את תנאי העסקתה. משכך, אף אין לראות בתובעת כמי שהתפטרה מחמת הרעה בתנאי עבודתה. ד. כאמור, התובעת מוסיפה וטוענת כי יש לראות בה כמתפטרת לרגל מצבה הבריאותי של אימה. סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים קובע כך: "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן-משפחתו, ולאור המימצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות הענין היתה סיבה מספקת להתפטרות - רואים לעניין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים". תקנה 11(3) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 קובעת כי גם הורה הוא "בן משפחה" לענין סעיף 6 לחוק. התובעת העידה בפנינו כי איננה יכולה לעבוד במשמרות, מאחר והיא מטפלת באימה חולת הלב. לדבריה, משמרת הינה בין 5 ל - 6 שעות עבודה ונקבעת בהתאם למערכת, בעוד שאימון אישי נמשך שעת עבודה והינו בתיאום עם הלקוח. התובעת הוסיפה כי עבודת המשמרות דרשה זמן רב, אותו לא יכלה להקדיש מאחר והיא מטפלת באימה. נציין כי טענה זו לא מצאה ביטוי במכתב התובעת מיום 26.10.05 ובכתב התביעה. כל שנטען במכתב הוא שמדובר בתפקיד תובעני ובלתי מפורגן. עוד נציין כי בכתב התביעה לא נאמר דבר לעניין בקשת התובעת להסיר מעצמה את תפקיד הכנת לוח המשמרות. התובעת העידה כי הינה מתגוררת עם הוריה, אולם אביה אינו יכול לטפל באימה מאחר ואחיה נמצא במעצר בית ושני הוריה אחראים עליו. אשר למידת הטיפול, טענה התובעת כי כאשר יש לאימה דופק לא סדיר, היא צריכה לעשות לה בדיקת א.ק.ג ולדווח לניידת נטלי וכי אימה כבר נלקחה 4 פעמים למיון בנסיבות אלו והיא שהתה לצידה. התובעת צירפה לכתב התביעה מסמכים רפואיים המעידים על מצבה של אימה. אין במסמכים אלו כדי ללמדנו על מידת העזרה והליווי לו נזקקת האם. אמנם, עולה מהמסמכים הרפואיים כי האם נזקקת לטיפול תרופתי וכי בתקופה שבין 2003 ל - 2005 פנתה לחדר מיון ארבע פעמים, אולם אין בהם כדי ללמדנו כי מצבה של האם אינו מאפשר לתובעת לעבוד שלוש משמרות (לכל היותר) כאמור בחוזה ההעסקה. נוסיף כי לא הורם הנטל שהיה מוטל על התובעת באשר לטענה שהיא היחידה שיכולה לטפל באם, מה גם שמייד לאחר סיום העבודה יצאה התובעת לעשרה ימים לחו"ל. אכן, עסקינן בחוק שתכליתו סוציאלית. אלא שהתובעת לא השכילה לשכנענו כי מתקיימת בעניינה אחת מהעילות הקבועות בחוק. נציין כי נסיונותיה של התובעת לטעון לפיטורים ו/או להתפטרות, כמו גם העובדה שבכתב התביעה לא נמצאה השתלשלות העניינים, כפי שהתבררה בפנינו, הטילו ספק בנכונות גרסתה של התובעת. שוכנענו כי מצבה הבריאותי של האם היה חלק מהרקע לרצונה של התובעת לעזוב את עבודתה. ואולם, לא שוכנענו כי היה זה המניע היחיד ואף לא העיקרי לכך ובעיקר לא שוכנעו כי מצב בריאותה של האם אמנם לא איפשר לתובעת להמשיך בעבודתה. משכך, קובעים אנו כי דין טענת התובעת לחלותו של סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, להדחות. ה. בסיכומיה לראשונה טענה התובעת כי הופלתה לרעה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח - 1998. טענה זו הועלה בעלמא ולא הוכחה. משכך, דינה להדחות. ו. עוד טוענת התובעת לראשונה בסיכומיה, כי עם סיום שלב הראיות התברר כי התובעת זכאית לקבל בנוסף לפיצויי הפיטורים גם פיצוי מיוחד בגין אפליה בתעסוקה ובגין התנהגות בחוסר תום לב ופגיעה בכבוד האדם. משכך, ביקשה כי יותר לה לפצל את הסעדים ולהגיש תביעה נוספת. לא מצאנו להענות לבקשה זו. לא רק שהטענה הועלתה בסיום ההליך ובמסגרת הסיכומים, הרי שלא נמצא כל טעם לסטייה מהכלל אשר בבסיס תקנה 26 לתקנות בית הדין לעבודה לפיו יש למצות את הסכסוך בפעם אחת על מנת שלא יהא על בית הדין לדון מספר פעמים בסעדים שונים הנובעים כולם מאותה עילת תובענה, שעה שניתן היה לכלול את אותם סעדים במסגרת התביעה הראשונה וכן על מנת שלא להטריד את הנתבע בגין אותה עילה. סוף דבר - התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 1,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. הרעת תנאיםשעות עבודה ומנוחה