להלן פסק דין בנושא ערעור נגד אכיפת יחסי עבודה: פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. הערעור שבפנינו הינו על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת עופרה ורבנר ונציגי הציבור מר כספי ומר תומר; עב 002373/02) אשר קיבל את תביעתו של המערער בכך שקבע כי על המשיבה (להלן גם - ההסתדרות) להחזיר את המערער לעבודתו ולשלם לו את שכרו עבור הימים בהם לא עבד תוך קיזוז הסכום שקיבל לרגל סיום עבודתו. 2. השתלשלות ההליכים והרקע העובדתי א. המערער עבד בהסתדרות במשך מספר שנים עד לשנת 1977. לאחר הפסקה בת חמש שנים חזר לעבוד בהסתדרות ברציפות מיום 1.11.82 בשורה של תפקידים. ב. בחודש יוני 1998 המערער נבחר לשמש בתפקיד של יו"ר מרחב העמקים הצפוני בהסתדרות, בקדנציה שנמשכה ארבע שנים. בסיום הקדנציה נתקיימו בחירות חדשות, והמערער החליט לא להעמיד עצמו כמועמד בבחירות החדשות. לתפקיד מונה יו"ר חדש. המערער פנה במכתב מיום 5.6.02 לגזבר ההסתדרות על מנת שיודיע לו מה יהא תפקידו לאחר סיום כהונתו כנבחר, מאחר והוא רואה עצמו כעובד לכל דבר ועניין לאחר סיום כהונתו כנבחר. לאחר פגישות ותכתובת עניפה השיבה ההסתדרות כי אין באפשרותה להמשיך ולהעסיקו כעובד מן המניין במרחב, מאחר ונבחר אשר סיים את כהונתו, מסיים עבודתו בהסתדרות. בעקבות כך, פנה המערער לבית הדין האזורי בבקשה לצו מניעה זמני המורה להסתדרות להחזירו לעבודה עד לפרישתו לגמלאות. בדיון שהתקיים בבקשה מיום 8.8.02 הוסכם כי: "באם יקבע על ידי בית הדין בהליך העיקרי כי המבקש - התובע הינו עובד והיה עובד גם בתקופת היותו נבחר וכי המשיבה - הנתבעת היתה מחוייבת להמשיך ולהעסיקו כעובד גם לאחר תום תקופת כהונתו שהסתיימה בחודש 6/02, אזי תשלם המשיבה - הנתבעת למבקש את השכר עבור התקופה, מאז סיום כהונתו כנבחר, כפי שיקבע על ידי בית הדין." ג. בית הדין האזורי לאחר שניתח היטב את הוראות חוקת העבודה של עובדי ההסתדרות ואת העדויות שהובאו בפניו קבע, כי משנסתיימה תקופת כהונתו של המערער כ"עובד נבחר" היה המערער אמור לשוב ולהיות משובץ בתפקיד מתאים אחר בהסתדרות; אי החזרתו לעבודה נעשתה על רקע השתייכותו לסיעת העבודה ולא לסיעת "עם אחד". הסעד הנכון והצודק במקרה זה הוא החזרתו לעבודה בהסתדרות בתפקיד מתאים במרחב העמקים הצפוני. באשר לסעד שניתן למערער, קבע בית הדין האזורי קבע כדלקמן: "58. הנתבעת תודיע לתובע בתוך 15 יום מקבלת פסק דין זה היכן הוא אמור להתייצב לעבודה ומה יהא התפקיד אותו הוא ימלא כעובד וכן תערוך התחשבנות עם התובע בנוגע לשכר אותו היה מקבל מאז תום כהונתו כנבחר ועד מועד חזרתו לעבודה, על בסיס שכרו כעובד באותו תפקיד שאייש עובר להיבחרו כיו"ר עמקים צפוני ומהסכום המגיע לתובע יופחת הסכום שקיבל כפיצויי פיטורין ו/או עבור זכויות נוספות הקשורות בתום יחסי עובד ומעביד. בגדר השכר שילקח בחשבון, לא ילקחו מרכיבים המהווים החזר הוצאות (כגון רכב, אש"ל וכד'), אולם הנתבעת תשלים הפרשות לקרנות השונות להן היתה צריכה להפריש עבור התובע לו היה ממשיך לעבוד אצלה מיד עם סיום כהונתו בשנת 2002 (וככל שהקרנות תסרבנה לקבל תשלום רטרואקטיבי, תשלם הנתבעת את חלק המעביד בהפרשה לקרנות ישירות לידי התובע). ככל שיגיע לתובע הפרש, ישולם הפרש זה לתובע בתוך 30 יום. ככל שהסכומים שקיבל התובע יעלו על שווי משכורותיו עבור השנתיים האחרונות, יחזיר התובע לנתבע את ההפרש בתוך 30 יום מקבלת תחשיב הנתבעת. במידה והצדדים לא יגיעו ביניהם להסכמה בעניין זה יוכלו הצדדים לפנות לבית הדין בתוך 60 יום מקבלת פסק דין זה וימונה חשב שכר/רואה חשבון לצורך עריכת החישובים, אשר הצדדים ישאו בשווה בעלות שכרו. על הצדדים להציג תחשיביהם בעת פניה כזו לבית הדין, על מנת שתובהר נקודת המחלוקת ביניהם שתועבר לחשב." ד. באת כוח המערער ביקשה להבהיר את פסק הדין לאור המחלוקות שנתגלעו בין המערער לבין ההסתדרות בקשר ליישומו של פסק הדין, ובית הדין האזורי בהחלטתו מיום 26.9.04 קבע, כי לאור המחלוקות יש למנות חשב שכר שיכריע במחלוקת הכספית שבין הצדדים. ואכן, בהחלטתו מיום 21.11.04 מונה רואה החשבון מר ברקסמאייר כרואה חשבון, שיערוך את התחשיב על פי האמור בפסק הדין. (להלן: המומחה). ה. המומחה מסר לבית הדין האזורי את חוות דעתו, ומסקנתו היתה כי אם ייקבע, כי החישוב הוא עד אוגוסט 2004, על המערער להחזיר להסתדרות סך של 284,832 ש"ח. היה ויקבע כי החישוב הוא עד חודש דצמבר 2004, כי אז עליו להחזיר סך של 242,622 ש"ח. היה ויקבע כי המערער אינו צריך להחזיר את פדיון החופשה יש להפחית סך של 40,859 ש"ח מן הסכום הנ"ל. בעקבות פניות באי כוח הצדדים, בית הדין האזורי ביקש השלמות מן המומחה. בחוות דעתו המשלימה קבע המומחה, כי סכום ההחזר הוא 274,195 ש"ח בניכוי ימי חופשה שמגיעים לו בכפוף לכך שהפדיון מוחזר וכן השלמת ההפרשות לקרנות. ו. בהתאם לחוות הדעת של המומחה, בית הדין האזורי קבע בפסק הדין המשלים, כי על המערער להחזיר להסתדרות סך של 274,195 ש"ח. באשר לכל טענותיו הנוספות של המערער בקשר לנזק בחישוב הפנסיה נקבע, כי הן חורגות ממסגרת פסק הדין והתובענה ומעבר לדרוש הוסיף בית הדין האזורי כי: "ככלל הננו מפנים את התובע לע"ע 1631/04 מדינת ישראל - משרד החקלאות נ. אפרים תקוויתי ואח' לפסק דינו של השופט צור אשר ניתן בהסכמת יתר חברי המותב לרבות הנשיא אדלר והשופטת וירט לבנה ועל פיו: 'בהקשר זה לא למותר לציין כי אין כל כלל לפיו במקרה של החזרה לעבודה יש לפסוק משכורת לכל תקופת אי העבודה. סעד של החזרה לעבודה יכול להיות מלווה בפסיקת פיצוי כספי על פיטורין שלא כדין. במקרה שכזה יש מקום לפסוק פיצוי ראוי, בנסיבות כל ענין, שיש בו, מצד אחד משום פיצוי הולם על מעשה הפיטורין שלא כדין ומצד שני, משום הרתעת המעסיק מפני פיטורין שכאלה. בכל מקרה, אין מקום ליצור חפיפה מתחייבת בין גובה הפיצוי הכספי לבין תקופת אי העבודה.' בעניננו, בנסיבות הענין החלטנו כי יש ליתן לתובע פיצוי בנוסף לסעד של אכיפה שמשמעותו תשלום שכרו עבור התקופה בה לא עבד בנוסף להפרשות לקרנות או תמורתן בכפוף לכך שהתובע יחזיר את פיצויי הפטורין שקיבל. סעד זה מפצה את התובע באופן מידתי, לדעתנו, על פיטוריו שלא כדין. לא בהכרח שהסעד מביא לתוצאה על פיה כביכול עבד התובע בפועל בתקופה בה לא עבד, וזאת לענין הנפקות בהשלמת ההפרשות לקרנות באופן רטרואקטיבי והאפשרות לעשות כן." 5. המערער הגיש ערעור עוד בטרם ניתן פסק הדין המשלים וביקש כי הערעור יידון בטרם תימסר חוות הדעת של המומחה, אולם מאחר וחוות הדעת היתה כבר מוכנה החליטה רשמת בית הדין הארצי, השופטת לאה גליקסמן, כי הערעור יידון לאחר קבלת פסק הדין המשלים, וכך נעשה. 6. בדיון שהתקיים בפנינו הצענו לבאי כוח הצדדים לסיים את הסכסוך בהסכמה, גם לאור הודעתו של המערער, כי הוא מוכן לפרוש לגמלאות בתנאים שיסוכמו ביניהם. באי כוח הצדדים ניהלו משא ומתן על סמך העקרונות שנרשמו בהחלטתנו בסיומו של הדיון, אולם מהודעותיהם בדבר תוצאות ניהול המשא ומתן והודעת בא כוח ההסתדרות מיום 25.5.06 נתבקשנו ליתן פסק דין. יש להצטער על כך שהצדדים לא השכילו להגיע להסכמה בעניינו של המערער, במיוחד לאור גילו של המערער המתקרב לגיל פרישה, ולאור הסכמתו לפרוש כבר עתה. 7. המערער מלין בערעור על קביעותיו של בית הדין האזורי בדבר דרך ההתחשבנות הכספית וגובה ההחזר הכספי שעליו להחזיר להסתדרות. זאת, בעיקר לאור הקביעה, כי השכר של המערער עת יוחזר לעבודתו יהא בהתאם לשכרו עובר למעברו למעמד של נבחר. עוד מלין המערער באשר לתפקיד אליו הוחזר, ועל כך כי אינו זכאי לדרגת פרישה גבוהה יותר מן הדרגה שהיה זכאי לה עת חזר למעמד של עובד. כמו כן, טוען המערער כי על בית הדין האזורי לבחון את שאלת נזקיו וכי על ההסתדרות לקזז את פדיון החופשה שהמערער היה זכאי לו עבור תקופת העבר. לסיכום נטען, כי על בית הדין האזורי היה לקבל את טענותיו בדבר זכאותו למענק יובל, הפרשות לקרנות ובעניין חיובו בתשלום לרואה החשבון ועל גובה ההוצאות שנפסק לזכותו. 4. דיון והכרעה א. נקדים ונאמר, כי מסקנתו של בית הדין האזורי בדבר אכיפת יחסי עובד ומעביד בנסיבות שהוכחו בפניו הינה נכונה ומעוגנת היטב בחומר הראיות. כמו כן, פרשנות בית הדין האזורי את הוראות החוקה לעובדי מוסדות ההסתדרות מקובלת אף עלינו. ב. באשר להכרעה בשאלה הכספית: (1) בית הדין האזורי הותיר בשלב הראשון את התחשבנות השכר בידי הצדדים. אולם, משלא עלה בידם להגיע להסכם, מינה בהסכמתם, את המומחה. המומחה חישב את התחשבנות השכר לאחר שקיבל את חישובו של כל אחד מן הצדדים, וערך עמם פגישה להבהרה וקבלת הסברים על ההתחשבנות. לאחר קבלת חוות הדעת הראשונה של המומחה נתבקשו הבהרות ותיקונים נוספים. בית הדין האזורי קבע בהחלטתו מיום 19.5.05. את הנחיותיו לגבי אופן חישוב פדיון החופשה השנתית של המערער. בהתחשב בהחלטה זו נתן המומחה חוות דעת מתוקנת. בהתאם לחוות דעתו זו, ניתן פסק הדין. (2) ועתה נבחן את טענותיו של המערער על דרך עריכת החישוב. (א) פדיון החופשה השנתית: בית הדין האזורי בהחלטתו מיום 19.5.05 קבע את העקרון הבא: המערער יחזיר את פדיון החופשה שקיבל לתקופה שעד 13.6.02 בכפוף לכך שימי החופשה אשר צבר עד אותו מועד יועמדו לזכותו בצירוף לימי החופשה הנצברים לזכותו מאז 13.6.02, וכי ההסתדרות תאפשר לו לממש את ימי החופשה על מנת שלא ירדו לטמיון בגלל המכסה המקסימלית של הצבירה. בית הדין האזורי ביקש מן ההסתדרות להודיע למערער את עמדתה. מעיקרי הטיעון של ההסתדרות עלה, כי ההסתדרות הסכימה לזכות את המערער במלוא ימי החופשה, אולם הפחיתה את ימי החופשה המרוכזת - והודיעה כי המערער נמנע מיציאה לחופשה עקב העדרות במשך ימים רבים מפאת מחלה. בדיון בפנינו הסכימה ההסתדרות, כי הסכום של פדיון החופשה ינוכה מסכום ההחזר, ואותם ימים לא יועמדו במצורף לימי החופשה העומדים לזכות למערער מתקופה שהיה אמור לשוב לעבודה. אלה יחושבו מן ההתחלה כתקופה חדשה. הננו סבורים, כי זהו הפתרון הרצוי ולכן מסכום ההשבה שהמערער נדרש לשלם להסתדרות ינוכה סכום פדיון החופשה שהוא סך של 40,859 ש"ח. (ב) המערער טוען כי היה זכאי לקידום בדרגות. בית הדין האזורי קבע, כי המערער לא הוכיח את זכותו לקידום בדרגה, מאחר ואין מדובר בקידום אוטומטי. לכך יש להוסיף כי בהתאם לחוקת - העבודה יש להמשיך ולשלם לעובד מושאל את משכורתו הרגילה על רכיביה, אולם אין בכך כדי להקנות בתקופה זו זכות העלאה בדרגה שאינה אוטומטית. לכך יש להוסיף, כי היתה באותן שנים מדיניות של הקפאת שכר וקידום בדרגות בהסתדרות. מקובלת עלינו מסקנתו של בית הדין האזורי כי המערער לא הוכיח זכות לקידום בדרגה במהלך אותה תקופה ואף לא הוכיח נוהג כי עובד החוזר מתקופת השאלה זכאי לתוספת שכר או קידום בדרגה. (ג) בית הדין האזורי דחה גם את טענתו של המערער כי לא קיבל את מענק היובל במלואה, וקבע כי בהתאם לתלוש השכר מספטמבר 1997 עולה, כי המערער קיבל את מענק היובל במלואו, וכי לא ברור מדוע טוען הוא כי הסכום שקיבל אינו נכון. מסקנתו של בית הדין האזורי, כי המערער לא הוכיח שההסתדרות טעתה בחישוב מענק היובל באותה שנה, מקובלת עלינו. (ד) באשר לטענה כי מועד ההתחשבנות צריך היה להיות אוקטובר 2004 מאחר והמערער החל לעבוד בחודש נובמבר 2004, בא כוח ההסתדרות טען כי המערער קיבל שכר עבור סוף חודש אוקטובר 2004, הגם שלא עבד בפועל, ולכן התחשבנות עד חודש ספטמבר 2004 היא הנכונה. אכן, מתלושי השכר עולה כי המערער קיבל הפרשים רטרואקטיביים לשכרו עבור חודש אוקטובר 2004, ולכן צדק בית הדין האזורי כשקבע כי התחשבנות תערך עד סוף חודש ספטמבר 2004. (4) טענה נוספת מפי המערער היא בקשר לויתקו כעובד בהסתדרות. בית הדין האזורי לא דן לטענתו בשאלה זו. מפסק הדין אכן עולה כי שאלת צירוף הוותק של המערער מתקופת עבודתו הראשונה לא נדונה בהליך בבית הדין האזורי. אולם, כטענת בא כוח ההסתדרות, בהתאם לסעיף 15ג' לפרק המשכורות בחוקת העבודה, משחזר המערער לעבוד בהסתדרות לאחר חמש שנים של העדרות מן העבודה, הוא אינו זכאי לגרירת הוותק. כמו כן, ההסתדרות הכירה למערער בותק לצורכי שכר בלבד וזאת לפנים משורת הדין. כך שכל טענותיו בקשר לגרירת הוותק דינן להידחות. (5) בית הדין האזורי קבע כי אין לכלול את מענק היובל כרכיב להפרשות לקופת גמל, קרן ההשתלמות ו"מטמון". קביעתו זו נכונה על פי החוזרים שהוצגו על ידי ההסתדרות, והתצהיר מטעם מנהל מחלקת השכר התומך בכך. המערער לא הביא כל טעם מדוע אין לקבל את הוראות החוזרים ותצהירה של הגב' יפה אלבז ממחלקת השכר ואף לא הביא ראשית של ראיה לכך שיש לכלול את מענק היובל כרכיב להפרשת לקרנות השונות. (6) באשר לטענה כי אופן התשלום לקרנות בגין תקופת ההעדרות של המערער גרם לו נזק הרי שדין טענה זו להידחות. בית הדין האזורי קבע כי טענה זו חורגת מן התובענה ואכן היא לא היתה חלק מכתב התביעה של המערער. ההסתדרות הפרישה את הסכום לקרנות והקרנות קיבלו אותן. אם נגרם נזק כלשהו כתוצאה מן ההפרשה בדיעבד, הרי שהוא לא חלק מן התביעה. מעבר לכך, בית הדין האזורי קבע נכונה, כי די בפיצוי שנפסק למערער בדמות השבה מלאה של השכר על כל רכיביו עבור תקופת העדרותו מן העבודה. קביעתו זו מקובלת עלינו, ואין מקום לדון עוד בטענתו זו של המערער. (7) טענה נוספת שהועלתה על ידי המערער בהודעת הערעור ולא בעקרי הטעון היתה, כי היה על ההסתדרות להפריש עבור המערער לקופת הגמול "זהר" בתקופה שהיה במעמד של נבחר. בענין זה סבורים אנו, כי בית הדין האזורי פסק נכונה כי הרכיב היחידי ממנו הופרשו כספים לקופת הגמל "זהר" היה אחזקת רכב. אולם, משהיה המערער נבחר, קיבל רכב צמוד, ולכן לא קבל אחזקת רכב. עוד קבע בית הדין האזורי כי המערער לא הוכיח ולא הראה על אילו רכיבים שקיבל כנבחר היה מקום להפריש לקופת הגמל. (8) לסיכום - למערער טענות רבות באשר לדרך ההתחשבנות הכספית בינו לבין ההסתדרות. אולם מן התמונה הכוללת עולה כי המומחה ערך חישוב נכון ואין כל טעם של ממש לסטות הימנו. העקרונות שנקבעו על ידי בית הדין האזורי נכונים כאשר מדובר באכיפת יחסי עובד ומעביד לאחר תקופה של כשנתיים עם פיצוי על מלוא הזכויות והשכר רטרואקטיבית לאחר שנתיים. אשר על כן, לאור האמור לעיל, ומטעמיו של בית הדין האזורי דין הערעור להידחות למעט שני תיקונים בחישוב: האחד - יש להפחית את פדיון החופשה השנתית מסכום ההחזר ואת סכומי הפרשות המעביד לקופת הגמל לתקופה של שלושה חודשים - יולי 2002 ועד ספטמבר 2002 - החודשים שעבורם ההסתדרות לא העבירה את הפרשותיה לקופת הגמל. 5. סוף דבר - הערעור נדחה בכך, שעל המערער לשלם להסתדרות סך של 274,145 ש"ח בניכוי סך של 40,859 ש"ח ובניכוי סכום ההפרשה של חלק המעסיק לקופת הגמל עבור שלושה חודשים מחודש יולי 2002 ועד לחודש ספטמבר 2002 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין המשלים על ידי בית הדין האזורי (6.12.05), עד למועד התשלום בפועל. לא מצאנו כי יש מקום להתערב בסכום ההוצאות שנפסק לטובת המערער בבית הדין האזורי בהתאם לכלל כי ערכאת הערעור תתערב בגובה ההוצאות שנפסק על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים. אנו סבורים כי זה איננו המקרה המצריך חריגה מן הכלל, כאמור. לאור תוצאות הערעור - אין צו להוצאות. יחסי עבודהערעור