פגיעה בתנאי שכר מנהלת בית ספר

נטען כי בעקבות סגירתו של בית הספר לחינוך מיוחד והמעבר לניהול בית ספר יסודי בחינוך הרגיל, התחייב משרד החינוך בפני מנהלת בית הספר כי לא ייפגעו תנאי שכרה וזכויותיה הסוציאליות והמדובר בהתחייבות אשר מצאה ביטויה אף בהחלטת ועדה פריטטית שהתכנסה בעניינה ובהוראות ביצוע אשר ניתנו בעקבות החלטת הוועדה. להלן פסק דין בנושא פגיעה בתנאי שכר מנהלת בית ספר: פסק דין השופטת נילי ארד 1. בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת ורדה סאמט ונציג ציבור מר שלמה פרלוב; עב 2798/02) דחה את תביעתה של המערערת לתשלום בגין מכסת שעות ניהול, גמול ניהול, גמול החינוך המיוחד, זכויות בגין הליך החיטוב ושעות גיל. כנגד פסיקתו זו הגישה המערערת ערעורה לפנינו. עיקרי העובדות הצריכות לענייננו 2. המערערת הייתה מנהלת בית ספר לחינוך מיוחד "אביבים" בנתניה (להלן: בית הספר לחינוך מיוחד) משנת 1971 ועד לסגירתו בשנת 1983. בשנתיים שלאחר מכן עבדה בהדרכה ובהוראה בחינוך המיוחד ומשכורתה שולמה לה לפי דרגת מנהל בית ספר מיוחד. לאחר שזכתה במכרז, מונתה המערערת לשמש בתפקיד מנהלת בית הספר היסודי ממלכתי "הלל צור" בנתניה, שהיה באותה עת בשלבי צמיחה והקמה ראשוניים (להלן: בית הספר היסודי). במכתב מיום 11.7.85 הודע למערערת על החלטתה של הועדה הפריטטית מיום 5.6.85 אשר דנה בהשתלבותה כמנהלת בית הספר היסודי ובזכויותיה, וזו לשון ההחלטה: "1. הגב' מ. ארביב, בהיותה מנהלת נפלטת תקבל לניהול ביה"ס בנתניה בי"ס "ה.צור". 2. נפח משרתה יקבע כפי שיוחלט לגבי כלל המנהלים העובדים מעל למשרה. 3. גמול הניהול וגמול ח. מיוחד שקיבלה עד כה לא יפגעו גם לאחר קבלת ניהול בי"ס קטן" (להלן: החלטת הוועדה). במסגרת תכתובת בעניינה של המערערת הובהר, כי משכורתה תורכב מ- 22 שעות ניהול ו- 14 שעות הוראה. זאת, בהתאם לפנייתו של מר רוט, מפקח בית הספר היסודי באותה עת, אל מר יוסף לנג שהיה ממלא מקום מנהל מחוז המרכז במשרד החינוך במכתבו מיום 24.11.85 (להלן: תוספת שש שעות ניהול). במהלך ספטמבר 1995 החלה רפורמת חיטוב בבית הספר היסודי במסגרתה הועברו כיתות ז' - ח' מבית הספר לחטיבות ביניים נפרדות (להלן: רפורמת החיטוב). על רקע זה, נדרש בית הדין האזורי לדיון בתביעתה של המערערת. 3. המחלוקת מושא הדיון בתביעתה של המערערת הוגדרה כך בפסק דינו של בית הדין האזורי: "שאלת פרשנות החלטת הוועדה מיום 5.6.85 והשלכותיה לעניין זכויותיה רכיבי שכרה של התובעת ובכללם, היקף משרתה, שעות הניהול, גמול הניהול, וגמול החינוך המיוחד" וזכאות המערערת "לזכויות מכח הליך החיטוב, להפחתת "שעות גיל" מבסיס משרתה" וזכאות משרד החינוך לקיזוז סכומים ששולמו לה ביתר. פסק דינו של בית הדין האזורי 4. בהסתמך על טיעוני הצדדים, וכלל חומר הראיות דחה בית הדין האזורי את תביעת המערערת על כל רכיביה. עיקר טעמיו לכך מפורטים להלן. 5. אשר לפרשנות החלטתה של הוועדה הפריטטית, עליה נסמכה המערערת בתביעתה למכסת שעות ניהול, גמול ניהול וגמול חינוך מיוחד, קבע בית הדין כי "למעשה מתוקף החלטת הוועדה חלה "הקפאה" של זכויות התובעת ככל שנוגעות לגמול הניהול וגמול החינוך המיוחד". על רקע זה נדרש בית הדין לדיון ברכיבי תביעה אלה: התביעה לתשלום בגין גמול ניהול - מתוקף החלטתה של הוועדה הפריטטית שולם למערערת גמול ניהול לפי שיעור גמול ניהול בחינוך המיוחד, למרות ששימשה כמנהלת בית ספר יסודי. בהתאם, שולם למערערת גמול ניהול בגין מכסה של 11 כיתות חינוך מיוחד, גמול שהיה גבוה מזה לו הייתה זכאית כמנהלת בית ספר יסודי קטן. במהלך השנים גדל בית הספר היסודי ובעת הגשת התביעה היו בו 18 כיתות. גמול הניהול ששולם לה באותו מועד, לפי מכסה של 13 כיתות בחינוך המיוחד, היה גבוה בשיעורו מגמול ניהול שהייתה זכאית לו עבור ניהול 18 כיתות בחינוך הרגיל. משלא הוכחה כל פגיעה בזכויותיה לתשלום גמול ניהול, נדחתה תביעתה ברכיב זה. התביעה לגמול חינוך מיוחד - בית הדין דחה את טענת המערערת לפיה היה על משרד החינוך להמשיך ולשלם לה גמול חינוך מיוחד בהתאם להיקף המשרה בעת סיום עבודתה כמנהלת בית ספר לחינוך מיוחד, וכפי שגמול זה עודכן מעת לעת. זאת, הן מן הטעם שבעת הגשת התביעה לא הייתה המערערת מנהלת מוסד של חינוך מיוחד וגם לא עבדה בפועל בחינוך המיוחד; והן מכיוון שהחלטת הועדה הקפיאה את זכויותיה ככל שהמדובר בגמול ניהול ובגמול חינוך מיוחד. בנסיבות אלה, נקבע כי המערערת זכאית ל"תשלום גמול החינוך המיוחד לפי השיעור שהיה קבוע במועד מתן ההחלטה ובהסתמך על שכרה המשולב בלבד, ואין כל הצדק לעדכן את שכרה בהתאם לשכרם של מנהלי מסגרות חינוך בחינוך המיוחד". 6. נדחתה תביעתה של המערערת להיקף משרה בשיעור 144.41% בהתבסס על היקף משרתה בעת סיום עבודתה כמנהלת בית ספר לחינוך מיוחד. בית הדין קבע, כי אין היא זכאית להיקף משרה העולה על שיעור של משרה מלאה, שכן לפי תקנון עובדי הוראה, אישור לעבודה במשרה העולה בהיקפה על משרה מלאה ניתן מידי שנה. משכך הוא, אין המערערת זכאית להיקף משרה כפי שהיה לה בעת שהייתה מנהלת בית ספר בחינוך המיוחד. 7. נדחו טענות המערערת בדבר חישוב מכסת שעות ניהול. בנדון זה, לא הייתה מחלוקת כי מכסת ניהול מחושבת בהתאמה למספר כיתות בית הספר, באופן שעבור כתה אחת בבית ספר, זכאי המנהל לשתי שעות ניהול. בהתאם, בעת ששימשה כמנהלת בית ספר בחינוך המיוחד, בן 11 כיתות, עמדה מכסת שעות הניהול שלה על 22 שעות ניהול. לאחר סגירת בית הספר לחינוך מיוחד, ועם המעבר לניהול בית הספר היסודי בן 8 כיתות, הייתה המערערת זכאית למכסת 16 שעות ניהול. במצב דברים זה, נקבע הסדר זמני, לפיו ניתנה למערערת תוספת שש שעות ניהול. בנדון זה, קיבל בית הדין האזורי את עמדת המדינה לפיה, תוספת שש השעות הייתה הסדר זמני בלבד. זאת, מן הטעם שהוועדה בהחלטתה "לא התייחסה כלל לנושא הבטחת מכסת שעות הניהול" שיש להתיר למערערת עם מעברה לניהול בית ספר רגיל ו"בפרט, לא ניתנה במסגרתה כל הבטחה לתובעת לשמר את מסגרת 22 שעות הניהול להם היתה זכאית התובעת ערב סגירת בית הספר המיוחד". עוד ציין בית הדין האזורי כי "משגדל והתרחב בית הספר היסודי במספר הכיתות שבו, לא היה עוד צורך להבטיח כי לתובעת ישולם שכר בגין 22 שעות ניהול, שעה [ש]ממילא שולם לה שכר בגין מכסת ניהול הגבוהה מזה, ואפילו בגין המכסה המקסימלית 30 שעות ניהול". 8. נדחו טענותיה של המערערת לפיה נפגעו היקף משרתה ורכיבי שכרה, כתוצאה מרפורמת החיטוב. זאת, נוכח ההוראות שבתקנון שירות הוראה, לפיהן בסיס המשרה של המנהלים כתוצאה מרפורמת החיטוב נשאר על כנו; ומנהלים שביום הרפורמה היו מעל גיל 50 "לא תופחתנה ולא תוגדלנה שעות הניהול שלהם ולא תוגדלנה שעות ההוראה שלהם עקב הפחתת הכיתות". בעוד אשר מנהל שהוא מתחת לגיל 50 ביום הרפורמה "תופחתנה שעות הניהול שלו, ובאותו שיעור יוגדל מספר שעותיו בהוראה לפי מספר הכיתות המופחתות". יישומן של הוראות אלה על המערערת העלה, לפי שקבע בית הדין, כי "במועד ביצוע החיטוב בביה"ס היסודי לא מלאו לתובעת 50 שנה. משכך, ובשים לב לנהלי משרד החינוך בעניין זכויות מנהלים כתוצאה מהליך החיטוב, לא היתה התובעת זכאית לשמירת שעות הניהול שהיו לה בגין כיתות ז' -ח' ". על כן לא נמצא יסוד לטענת המערערת לפיה התנהלות משרד החינוך במסגרת רפורמת החיטוב פגעה בהיקף משרתה ורכיבי שכרה, ותביעתה ברכיב זה נדחתה. 9. נדחו גם טענותיה של המערערת בעניין הפחתת שעות גיל, משלא נסתרה טענת משרד החינוך לפיה כדין הופחתה שעת גיל אחת מבסיס משרתה של המערערת החל משנת 1995. הערעור 10. עיקרו של הערעור מכוון כנגד הפרשנות שנתן בית הדין להחלטת הוועדה ואלה טענותיה של המערערת: בעקבות סגירתו של בית הספר לחינוך מיוחד והמעבר לניהול בית ספר יסודי בחינוך הרגיל, התחייב בפניה משרד החינוך כי לא ייפגעו תנאי שכרה וזכויותיה הסוציאליות והמדובר ב"התחייבות אשר מצאה ביטויה אף בהחלטת ועדה פריטטית שהתכנסה בעניינה של המערערת ובהוראות ביצוע אשר ניתנו בעקבות החלטת הוועדה"; חישוב תנאי שכרה הינו "בניגוד לפרשנות הברורה, היחידה, של החלטת הוועדה" ובניגוד לנסיבות ששררו בעת מתן החלטת הוועדה והוראות הביצוע; החלטת הוועדה אינה הסדר זמני שתוקפו מוגבל לתקופת צמיחתו של בית הספר היסודי. מדובר בהסדר שתכליתו להימשך גם לאחר גדילתו של בית הספר ועל כן זכאית המערערת לעדכון גמול ניהול וגמול חינוך מיוחד; "...ולאחר שמשרד החינוך ביצע את ההחלטה והוראות הביצוע כלשונן במשך 10 שנים" מנוע הוא מלטעון כי מדובר בהסדר זמני ואין הוא רשאי לשנות את תנאי שכרה באופן חד צדדי; המערערת הסתמכה על התחייבותו השלטונית של משרד החינוך כי זכויותיה תישמרנה וכִלְכלה את צעדיה בהתאם; המערערת זכאית לזכויותיה המגיעות לה בגין רפורמת החיטוב. 11. המדינה ביקשה לדחות את הערעור, תוך שהיא תומכת בפסיקתו של בית הדין האזורי ובטעמיו. הוסיפה המדינה וטענה: יש לדחות את הערעור בהיותו מוסב על קביעותיו העובדתיות של בית הדין קמא, בהן אין כל הצדקה להתערב; בית הדין "בדק כל טענה מטענות המערערת ובחן את זכויות המערערת בהקשר לרכיבי שכרה, ערב הוועדה הפריטטית, והראה על סמך הראיות והעדויות שהוצגו לפניו כי לא נגרמה פגיעה כלשהי בזכויותיה של המערערת"; בדין נדחו תביעותיה למכסת שעות ניהול, גמול ניהול, גמול חינוך מיוחד וזכויות בגין רפורמת החיטוב; "משמעות החלטת הוועדה היא הקפאת זכויות המערערת" ו"למערערת לא הובטחו זכויות יתר, לא במסגרת החלטת הוועדה ולא במסגרת מכתב זה או אחר" אף לא במסגרת הבטחה שלטונית; הוספת שעות ניהול במסגרת המכתב הינה בגדר הסדר זמני ולא הוראת ביצוע של החלטת הוועדה או כזו שהוצאה מכוחה; ומכל מקום, שולמו למערערת תשלומים ביתר. דיון והכרעה 12. לאחר שעיינו בכלל החומר שהובא לפנינו בערעור זה, ושמענו את טענות הצדדים, נחה דעתנו כי דין הערעור להדחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בקביעותיו העובדתיות ובמסקנותיו המשפטיות ולא נמצא טעם משפטי המצדיק התערבותנו בו. על כן, ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב -1991. על כך נוסיף הערות אחדות כמפורט להלן. פרשנות החלטת הוועדה הפריטטית 13. החלטת הוועדה הפריטטית לא נועדה להקנות למערערת זכויות יתר או זכויות עודפות אלא להקפיא חלק בלבד מן הזכויות שהיו לה בעת סגירתו של בית הספר לחינוך מיוחד. החלטת הוועדה כוונה למטרה אחת ברורה, והיא, בלשון בית הדין האזורי: "לשמר את זכויותיה של התובעת ככל שנוגע לגמול ניהול וגמול החינוך המיוחד המשולמים לה בשכרה, בגין מעברה לבית ספר קטן", זכויות שקמו לה "כמנהלת נפלטת" וכעוסקת בהוראה והדרכה בתחום החינוך המיוחד. החלטת הוועדה איזנה בין אלה: תכליתם של גמול חינוך מיוחד וגמול ניהול כתוספות שכר המשולמות למנהל בחינוך המיוחד, והמותנות בעיסוק בפועל בתחום החינוך המיוחד; מניעת פגיעה בזכויות השכר של המערערת בשל המעבר מניהול בית ספר בחינוך המיוחד לניהול בית ספר יסודי קטן; שלילת מתן תוספות והטבות שכר מעבר לאלה המגיעות בפועל למערערת אשר אינה עוסקת בתחום החינוך המיוחד. נחה דעתנו כי הוועדה עשתה את האיזון הראוי בין השיקולים הנדרשים לעניין, וכי החלטתה מתיישבת עם עקרונות של תום לב וסבירות. ודוק. אין להרחיב על דרך הפרשנות את תחומי החלטתה של הוועדה הפריטטית מעבר למטרתה ולתכליתה. החלטת הוועדה לא נועדה להעניק למערערת זכות לתשלום רכיבי שכר שונים מאלה הקבועים בה מפורשות, או לתשלום רכיבי שכר המשתנים, מטבע הדברים, במעבר לתפקיד ניהולי של בית ספר יסודי רגיל. פרשנות לשיטתה של המערערת, עלולה להביא לתוצאה האבסורדית של תשלום רכיבי שכר שאינם מגיעים לה, ולתשלום גמול ניהול וגמול חינוך מיוחד בשיעורים שאינה זכאית להם, משחדלה לעבוד בפועל במסגרת החינוך המיוחד. 14. בהחלטת הוועדה אין התייחסות מיוחדת ומפורשת להקפאת רכיבים של מכסת שעות ניהול והיקף משרה כפי שהיו עובר לסגירת בית הספר לחינוך מיוחד. רכיבים אלה באים במסגרת החלטת הוועדה לפיה "נפח משרתה" של המערערת אשר "יקבע כפי שיוחלט לגבי כלל המנהלים העובדים". משכך הוא, בדין נדחו טענות המערערת לפיהן יש לקבוע את מכסת שעות הניהול והיקף המשרה למעלה ממשרה מלאה, כנגזרת מהשיעורים של רכיבים אלה כפי שהיו ערב סגירת בית הספר המיוחד; ובדין נדחו טענותיה בדבר הפגיעה בשכרה בגין המעבר משכר המשולם לה לפי בסיס משרה של 24 שעות ניהול בבית ספר חינוך מיוחד לבסיס משרה של 30 שעות ניהול בבית ספר יסודי רגיל. 15. סוף דבר - הערעור נדחה. בתוך 30 יום מהיום, תשלם המערערת למדינה - משרד החינוך, הוצאות משפט בערעור זה בסך 5,000 ש"ח. לא ישולם הסכום במועדו, ישא הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. דיני חינוךשכר עבודהבית ספרמנהל בית ספר