שימוש אסור ברשימת לקוחות

לטענת החברה הציע עובד ללקוחות החברה שירות מטעמה של חברת בר, תוך שימוש אסור ברשימת הלקוחות. לאור האמור, הגישה החברה תביעה לבית הדין האזורי בירושלים, בה עתרה למתן צו מניעה זמני וקבוע להגבלת עיסוק. להלן פסק דין בנושא שימוש אסור ברשימת לקוחות: פסק דין השופט עמירם רבינוביץ 1. לפנינו שני ערעורים : האחד, על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (עב 1271/98 ; השופטת אורנית אגסי ונציגי הציבור הגב' יעל רייכמן ומר אהרון עמית), בו נקבע כי לא נגרמו כל נזקים כספיים למערערת (להלן : החברה) בתקופה בה היה בתוקפו צו מניעה המגביל את עיסוקם של המשיבים בתחום בו עוסקת החברה (ע"ע 744/06). הערעור השני הוא על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (עב 1557/98 ; השופט (בדימוס) ארי תיבון ונציגי הציבור מר אייל ומר מזרחי), בו נדחתה תביעת המשיב 1 (להלן : בריזמן) נגד החברה לתשלום פיצויי פיטורים (ע"ע 433/07). הרקע העובדתי הרלוונטי לפסיקת הדין בשני הערעורים הוא זה : 2. בריזמן עבד בחברה כמנהל שירות משך כשש שנים החל משנת 1991 ועד ליום 31.1.1998, מועד בו עזב את מקום עבודתו ביוזמתו. תחום עיסוקה של החברה הוא במתן שירות למדפסות, בייצור יחידות "טונר" למדפסות ובאספקת חלפים. 3. במסגרת עבודתו בוטח בריזמן בשלושה ביטוחי מנהלים שונים בחברת הפניקס הישראלי. 4. בשנת 1997 או בשנת 1998 (המועד שנוי במחלוקת בין הצדדים) החל בריזמן לעבוד במשיבה 4 - חברת בר מערכות לייזר בע"מ (להלן : חברת בר). התחומים בהם עוסקת חברת בר דומים לתחום עיסוקה של החברה. 5. עובר לעזיבתו ביום 2.12.1997 כתב מנהל החברה, מר אלי מידן (להלן : מידן) מכתב לבריזמן (להלן : המכתב), בו נכתבו הדברים הבאים : "בהמשך לשיחתנו בדבר פרישתך מחב' INT הננו לאשר כי הוסכם בין הנהלת החברה ובינך על הפסקת עבודתך בחב' INT. פרישתך מן החברה היא מוסכמת ומשקפת את רצון שני הצדדים...מוסכם כי עד לפרישתך מאיתנו תמשיך למלא את חובותיך בחברה על הצד הטוב ביותר, תקפיד שלא לערב עובדים אחרים באופן שאינו חיובי בכל הנוגע לסידורי הפרישה, וכי תשמור על אי פגיעה בחברה שבה מצאת פרנסתך בעת שתצא לדרכך החדשה, לא תפנה ללקוחות החברה ולא תעביר מידע על פעילותה לאחרים. אריה ואנכי נאפשר לך לפדות את כספי הפיצוים שצברנו בעבורך, וכן נשחרר את ביטוח המנהלים שלך ואת קרן ההשתלמות שנפתחה לך השנה לפי ההסכם האחרון בינינו. שנינו נסייע לך ככל שנוכל בדרכך החדשה ונשמח על כל שיתוף פעולה שיהיה לטובת כולנו". 6. לטענת החברה, על אף האמור במכתב במהלך תקופת עבודתו אצלה הציע בריזמן ללקוחות החברה שירות מטעמה של חברת בר, תוך שימוש אסור ברשימת הלקוחות. עוד טענה החברה כי בריזמן הוציא ממחסניה חלקי חילוף והעבירם לחברת בר, וכי המשיבים עשו שימוש בסודותיה המסחריים תוך ניהול תחרות בלתי הוגנת. 7. לאור האמור, הגישה החברה ביום 24.2.1998 תביעה לבית הדין האזורי בירושלים, בה עתרה למתן צו מניעה זמני וקבוע שיגביל את עיסוקם של המשיבים. בנוסף טענה החברה, כי בעקבות המעשים המיוחסים למשיבים נגרמו לה נזקים אותם העריכה במועד הגשת התביעה בסכום של 81,000 ש"ח. ביום 11.3.1998 התקבלה תביעתה של חברה למתן צו מניעה זמני, תוך שנקבע, כי על המשיבים להימנע מלעשות "שימוש כלשהוא במידע אודות לקוחותיה של החברה לרבות באשר לציוד המדפסות שברשותם של הלקוחות להצעות מחירים וכן ליצור קשר עם לקוחות אלה - כפי שהיו במאגר המבקשת [החברה - ע.ר.] עד 31.1.98 - מגבלה זו בתוקפה לגבי אזור ירושלים רבתי בלבד...צו זה יעמוד בתוקפו כל עוד לא ניתן צו אחר המבטלו ובלבד שלא ישאר בתקפו מעבר ל - 18 חודש מיום נתינתו". 8. זמן קצר לאחר מתן צו המניעה הזמני הגיש בריזמן תביעה לבית הדין האזורי, בה טען כי לאור ההתחייבויות שנטלה על עצמה החברה במכתב, מוטלת עליה החובה לשחרר את הכספים הצבורים על שמו בפניקס, לרבות הכספים המשוכים על חשבון פיצויי פיטורים. כמו כן טען בריזמן, כי על החברה לשלם לו עמלות, פידיון חופשה שנתית, וכן פיצוי על הנזק שנגרם לו בגין אי שחרור הכספים שבביטוחי המנהלים. 9. ביום 10.11.1998 הגישה החברה לבית הדין האזורי בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, בה נטען, כי המשיבים הפרו את ההוראות הקבועות בצו המניעה הזמני ופנו בתקופה בה נאסר עליהם לפנות ללקוחות החברה ללקוחות אלה. החלטתו של בית הדין האזורי בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט ניתנה לאחר שתם תוקפו של צו מניעה, ולפיכך לא ניתן היה לאכוף את המשך ביצועו. לאור האמור, דחה בית הדין האזורי את הבקשה, אך השית על המשיבים הוצאות משפט בסכום של 30,000 ש"ח. 10. בד בבד עם ניהול ההליכים לפי פקודת בזיון בית משפט, המשיך בית האזורי את שמיעת הראיות בכל הנוגע לצו המניעה הקבוע, וכן בקשר לנזקים הכספיים שנגרמו לחברה, לטענתה, עקב מעשיהם של המשיבים. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי, כי תוקפו של צו המניעה הזמני יוארך בתקופה נוספת של 24 חודש, לאמור צו המניעה כנגד המשיבים יעמוד על תקופה של 42 חודש. לעניין הנזק הכספי פסק בית הדין האזורי כי על המשיבים לשלם לחברה סכום בגובה 40,000 (פסק דין זה יקרא להלן : פסק הדין בעניין הגבלת העיסוק). 11. באותו היום ניתן גם פסק דינו של בית הדין האזורי בתביעתו של בריזמן לשחרור כל הכספים הצבורים על שמו בביטוחי המנהלים. בפסק דינו בעניין זה קבע בית הדין האזורי, כי בריזמן הפר את ההתחייבויות שנטל על עצמו במכתב, לרבות ההתחייבות שלא להתחרות בחברה, ולכן אין מקום כי החברה תמלא את התחייבויותיה, היינו תשחרר לזכות בריזמן את כל הכספים שעל שמו בביטוחי המנהלים. תביעתו של בריזמן לתשלום עמלות נדחתה, ואילו תביעתו לתשלום פדיון חופשה שנתית התקבלה בחלקה (פסק דין זה יקרא להלן : פסק הדין בעניין פיצויי הפיטורים). 12. על פסק הדין בעניין הגבלת העיסוק הגישו הן החברה והן המשיבים ערעורים לבית דין זה (ע"ע 7/03, ע"ע 1389/02). במהלך הדיון בערעורים הגיעו הצדדים להסכמה, במסגרתה ניתנה לבית הדין הסמכות לקבוע את משכו של צו המניעה שניתן נגד המשיבים. בנוסף הוסכם, כי בכל הנוגע לטענות בקשר לנזקים הכספיים שנגרמו לחברה, יוחזר הדיון לבית הדין האזורי למותב חדש. בפסק הדין שניתן בהליכים שלעיל קבע בית דין זה כי "התקופה בה חלות מגבלות העיסוק של המשיבים לערעור החברה, תהיה למשך 6 חודשים מיום 11.3.1998". הדיון הוחזר לבית הדין האזורי "על מנת שידון בתביעת חברת INT אינטרגריקו (ישראל) בע"מ לגבי נזקים שנגרמו לה לטענתה, בתקופה האמורה". בית הדין האזורי הונחה להתבסס בפסיקת הדין "על מסכת הראיות שנפרשה בפניו ועל ראיות נוספות שיובאו על ידי הצדדים, לרבות בשאלות מי הם הלקוחות, מה המידע וכו". 13. לאחר מתן פסק הדין הגישה החברה בקשה לתיקון פסק הדין, באופן שיקבע כי בית הדין האזורי יבחן את הנזק הנטען "מיום שהתחיל להיגרם ועד 11.3.98 בצירוף 6 החדשים שהוסיף בית הדין הנכבד דהיינו עד 11.9.98". 14. בהחלטת בית דין זה מיום 28.4.2003 התקבלה הבקשה במובן אחד בלבד והוא הוספת המילים "עד תום" בפסקה השנייה לפסק הדין. פסק הדין המתוקן, איפוא, קבע את ההוראה הבאה : "אנו מחזירים את הדיון למותב אחר של בית הדין האזורי על מנת שידון בתביעת חברת INT אינטרגריקו (ישראל) בע"מ לגבי נזקים שנגרמו לה לטענתה עד תום התקופה האמורה". בסיפא של אותה החלטה נכתב כי : "אין בית דין זה נזקק לשאר טענות הצדדים בבקשה, משסיים מלאכתו בפרשה זו". 15. בית הדין האזורי, אליו הוחזר הדיון בשאלת הנזקים הכספיים שנגרמו לחברה קיים מספר ישיבות הוכחות. במאמר מוסגר יצויין, כי לאחר השבת העניין לבית הדין האזורי העמידה החברה את תביעתה על הנזקים שנגרמו לה על סכום של 500,000 ש"ח. מתצהירו של מר אלי מידן, מנהל החברה, עולה כי ראשי הנזק הנתבעים הם : פיצוי על אבדן הכנסות וירידה בהיקף המכירות, פיצוי על פגיעה במוניטין, פיצוי על אבדן הזמן שהושקע בהתחקות אחר מעשי המשיבים, לרבות הוצאות לחוקרים פרטיים, פיצוי על גניבת ציוד (תוכנת ניהול לקוחות, חלקי שרות למדפסות ויחידות טונר) ופיצוי על הוצאות משפטיות. 16. בית הדין האזורי לאחר ששמע טענות הצדים, דחה את טענת החברה, כי נגרמו לה נזקים כספיים בתקופה בה היה צו המניעה בתוקפו. פסיקתו של בית הדין האזורי נומקה בנימוקים אלה : התקופה במהלכה יש לבחון את הנזקים שנגרמו לחברה היא מרץ - ספטמבר 1998. בנוסף, ומכיוון שצו המניעה הגביל את פעילות המשיבים רק באזור ירושלים, יש לבחון את הנזקים שנגרמו באזור ירושלים בלבד. החברה בתצהיר שהוגש מטעמה לא פירטה את הנזקים שנגרמו לה באזור ירושלים ובתצהירה ערכה חישוב הכולל אזורים נוספים בארץ ; החברה לא ערכה חישוב של הנזקים לתקופה מרץ - ספטמבר 1998 אלא כללה בחישוביה תקופות לא רלוונטיות כגון הרבעון האחרון של שנת 1997 ; במהלך החקירה הנגדית של מנהל החברה התגלו חשבוניות כפולות ואי סדרים חשבונאיים ולכן לא ניתן לאמוד את הנזק הנטען ; כרטיסי הלקוחות והמאזנים לא אומתו על ידי רואה חשבון, ולכן אין ליתן להם משקל מכריע, לא הוכח כי תוכנת ניהול הלקוחות אכן נגנבה על ידי המשיבים, ובכל מקרה לא צורפה חשבונית המעידה על עלותה של אותה תוכנה ; מעיון בחומר הראיות עולה כי רשימת הלקוחות של החברה לשנת 1998 אינה דומה לרשימת הלקוחות של חברת בר, וכי בשנה זו אין ברשימת הלקוחות של חברת בר ולו לקוח אחד שקיבל שירות מהחברה ; לא הוכח כל נזק שנגרם למוניטין של החברה ; המשיבים אכן נטלו ציוד מהחברה, אך לא הוכחה עלותו של הציוד שנלקח ובכל מקרה המדובר בציוד שנלקח בשנת 1997 - תקופה לא נדרש בית הדין להעריך את הנזק הנטען (פסק דינו של בית הדין האזורי יקרא להלן : פסק הדין בעניין הנזקים הכספיים). טענות הצדדים והכרעה בערעור על פסק הדין בעניין פיצויי הפיטורים 17. טענתו העיקרית של בריזמן בערעור, שהגיש על פסק הדין בעניין פיצויי הפיטורים היא, כי מהקביעות שנקבעו בפסק דינו האחרון של בית הדין האזורי עולה, כי בניגוד לאמור בפסק הדין בעניין פיצויי הפיטורים לא הפר בריזמן את ההתחייבויות שנטל על עצמו במכתב. בהקשר זה טען בריזמן, כי החברה הגישה תביעת סרק נגד המשיבים שהתנהלה כעשור, ובסופו של יום התברר כי אין בה ממש וזו נדחתה תוך הטחת ביקורת בחברה. בנסיבות אלה, טען בריזמן יש לשלם לו את פיצויי פיטורים בסכום של 89,663 ש"ח. בשולי הדברים ערער בריזמן על הקביעה כי אין הוא זכאי להפרשי עמלות. 18. החברה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי וטענה טענות אלה : זכאותו של בריזמן לשחרור הכספים הצבורים על שמו ברכיב פיצויי פיטורים נובעת מהמכתב, שכן אין חולק כי בריזמן התפטר מהחברה ; התחייבותה של החברה לשחרור הכספים שבביטוחי המנהלים הותנתה במילוי ההתחייבויות שנטל על עצמו בריזמן במכתב. מכיוון שבריזמן הפר את ההתחייבויות שנטל על עצמו אין הוא זכאי לשחרור הכספים שבביטוחי המנהלים ; הקביעות שנקבעו בפסק הדין בעניין הנזקים הכספיים מוגבלות לתקופה שנבחנה בפסק דין זה (מרץ - ספטמבר 1998), ואין בהן כדי לקעקע את הקביעות שנקבעו בפסק הדין בעניין פיצויי הפיטורים; בית הדין האזורי לא נדרש וממילא לא דן כלל בפסק הדין בנושא הנזקים הכספיים בעניין פרשנותו של המכתב , ובשאלה האם הפר בריזמן את המכתב. 19. לאחר ששמענו טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין ערעורו של בריזמן להידחות. בריזמן תלה את יהבו בפסק הדין בעניין הנזקים הכספיים, ואולם עניינו של פסק הדין הוא בבחינת הנזקים הכספיים שנגרמו לחברה בתקופה מרץ - ספטמבר 1998 בלבד. בהקשר זה אכן קבע בית הדין האזורי ממצאים נגד החברה, ואולם תקופה זו אינה רלוונטית, עת באים אנו לבחון את זכאותו של בריזמן לשחרור הכספים הצבורים על שמו בביטוחי המנהלים, שכן נקודת הזמן המשמעותית לבחינת זכאותו היא חודש דצמבר 1997 - המועד בו נכתב המכתב בו, כאמור, התחייבה החברה להעביר את הכספים שבביטוחי המנהלים לבריזמן. במועד זה יש לבחון, האם הפר בריזמן את ההתחייבויות שנטל על עצמו במכתב. יודגש, כי בית הדין האזורי לא התייחס לפרק זמן זה בפסק דינו מאחר שכאמור ראה עצמו מחויב לבחון רק את התקופה מרץ - ספטמבר 1998. בנסיבות אלה, גם אם קבע בית הדין האזורי ממצאים נגד החברה, הרי שממצאים אלה נכונים רק לגבי התקופה מרץ - ספטמבר 1998, ואין הם משליכים על זכאותו של בריזמן לשחרור הכספים הצבורים על שמו בביטוחי המנהלים. 20. בהקשר זה יש לציין גם, כי לצד פסק הדין בעניין הנזקים הכספיים עומדים בפנינו גם פסקי הדין של בית הדין האזורי שנתנו בשאלת הגבלת העיסוק ובשאלת ביזיון בית המשפט. הקביעות שבפסקי דין אלה נותרו בעינן למעט שינוי מסויים (קיצור תוקף צו המניעה מ - 42 חודש לשישה חודשים). בפסקי דין אלה שעיקריהם הובאו לעיל נקבעו קביעות נגד המשיבים כולם ובריזמן בפרט, ולפיהן פנה בריזמן בסוף שנת 1997 ללקוחות החברה וניסה לשכנעם לעבור לחברת בר. קביעות אלה שעמדו בבסיס פסק הדין בעניין פיצויי הפיטורים ושלא נדונו כלל על ידי בית הדין האזורי בפסק הדין בעניין הנזקים הכספיים שרירות וקיימות גם היום, ומהן עולה כי אכן בריזמן הפר את ההתחייבויות שנטל על עצמו במכתב. 21. בנסיבות אלה, דין הערעור בכל הנוגע לזכאותו של בריזמן לשחרור הכספים הצבורים על שמו ברכיב פיצויי פיטורים בביטוחי המנהלים להידחות. לא מצאנו גם כל נימוק לחייב את החברה בתשלום הפרשי שכר בגובה 727 ש"ח, שכן בריזמן לא הביא ולו ראשית ראייה לחיובה של החברה בתשלום הסכום האמור, ולכן ערעור בריזמן בעניין זה נדחה אף הוא. 22. בשולי הדברים נציין כי בכתב הערעור ביקש בריזמן כי יפסקו לזכותו פיצויי פיטורים כחוק, בעוד שאין חולק כי הוא התפטר ממקום עבודתו, וזכאותו לפיצויי פיטורים נובעת אך ורק מהמכתב בו התחייבה החברה לשחרר לזכותו את הכספים הצבורים על שמו ברכיב פיצויי פיטורים. טענות הצדדים והכרעה בערעור על פסק הדין בעניין הנזקים הכספיים 23. טענות החברה בערעור שהגישה על פסק הדין בעניין הנזקים הכספיים היו אלה : בית הדין האזורי פרש באופן שגוי את פסק דינו של בית הדין הארצי ובחן את הנזק רק לתקופה מרץ - ספטמבר 1998 בעוד היה עליו לבחון את הנזק החל מחודש יולי 1997 ; בית הדין האזורי התעלם מראיות שונות שהוגשו במסגרת ההליכים הקודמים שנוהלו בין הצדדים ; בניגוד לקביעת בית הדין האזורי המסמכים שצורפו לתצהירו של מידן אומתו על ידי רואה חשבון ; מהחומר שהונח בפני בית הדין האזורי מתבקשת המסקנה כי בשנים 1997 - 1998 חלה ירידה משמעותית בהיקף המכירות של החברה וזאת כתוצאה ממעשי המשיבים ; מן הראוי היה ליתן משקל לעדותו של מר מרזל, שהצהיר כי פיתוח התוכנה עבור החברה היה כרוך בהשקעת משאבים רבים ; קביעותיו של בית הדין האזורי, לרבות הקביעה כי יש ליתן אמון בעדויותיהם של בריזמן והמשיב 2 אינן עולות בקנה אחד עם קביעות שנקבעו בהליכים קודמים בין הצדדים ; לא היה מקום לפסוק הוצאות משפט לזכות המשיבים בשיעור שנפסק. 24. המשיבים טענו כי פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס משפטית ועובדתית, וכי אין כל מקום להתערב בממצאים העובדתיים אליהם הגיע בית הדין האזורי. 25. נקודת המוצא, לאורה יש לבחון את פסיקת בית הדין האזורי, היא פסק הדין שניתן בהליך שנוהל בפני בית דין זה בו עוגנו הסכמות הצדדים, לפיהן יוחזר הדיון לבית הדין האזורי לשם בחינת עניין הנזקים הכספיים. בפסק הדין צוין מפורשות כי על בית הדין האזורי לבחון את הנזק הנטען בתקופה בה היה צו המניעה בתוקף, היינו החל מחודש מרץ 1998 ועד לחודש ספטמבר 1998. עם מתן פסק הדין הגישה החברה בקשה לתיקון פסק דין במסגרתה בקשה כי יקבע כי על בית הדין האזורי לבחון את הנזק החל מהיום בו החל להיגרם ועד לתום התקופה. בקשתה של החברה התקבלה באופן חלקי באופן שנקבע כי על בית הדין האזורי לבחון הנזק שנגרם עד תום התקופה. שאר בקשותיה של החברה נדחו מפורשות בהחלטה בבקשה לתיקון פסק דין. מכאן, כי טענת החברה, לפיה היה על בית הדין האזורי לבחון את הנזק שנגרם לחברה החל מהמועד בו החל להיגרם, היינו החל מחודש יולי 1997 אין לה בסיס בפסק הדין שיצא מלפני בית דין זה שקבע את המסגרת הדיונית אליה היה מחוייב בית הדין האזורי. 26. אשר לטענה כי בית הדין האזורי התעלם מראיות שהוגשו במסגרת ההליכים הקודמים בין הצדדים, וכי לא נתן משקל מספיק לקביעות שנקבעו על ידי המותב הקודם שדן באותו עניין - תהא התשובה, כי בית הדין האזורי אליו הוחזר עניינם של הצדדים להליך זה אינו מחויב לקביעות שנקבעו על ידי מותבים אחרים בהליכים שהתנהלו בין הצדדים, מה גם שעניינם של ההליכים הקודמים לא דן במישרין בעניין הנזקים הכספיים, אלא בשאלה האם יש ליתן צו המגביל את עיסוקם של המשיבים. אכן, בפסקי הדין הקודמים, שנתנו בעניינם של הצדדים להליך בפנינו, נקבעו קביעות שונות שאינן תומכות בעמדת המשיבים, ואולם קביעות אלה יפות בעיקר לשאלה האם אכן נטלו המשיבים מן החברה סודות מסחריים. גם אם נצא מנקודת הנחה, כי נקבע בהליכים הקודמים שנוהלו בין הצדדים, כי המשיבים פעלו שלא כדין ונטלו מן החברה סודות מסחריים, אין בכך די כדי להוכיח כי עקב נטילת הסודות המסחריים נגרם לחברה נזק כספי, כטענתה. בחינת עניין הנזקים הכספיים הוחזר לבית הדין האזורי בפסק דינו של בית דין זה, ומשמעותה של השבת העניין לבית הדין האזורי היא, כי על החברה מוטל הנטל להוכיח את שיעור הנזקים שנגרמו לה, כתוצאה ממעשים שלא כדין של המשיבים. כלומר לקביעות של בית הדין האזורי בהליכים קודמים ביחס למעשים שלא כדין של המשיבים, תהא משמעות, אך ורק אם כתוצאה מהן נגרם לחברה נזק. 27. בהקשר זה נציין, כי עיינו בחומר הראיות שעמד בפני בית הדין האזורי, ואף אנו סבורים כי לא עלה בידי החברה להוכיח את שיעור הנזק שנגרם לה בתקופה מרץ - ספטמבר 1998. מעיון בתצהירו של מידן עולה כי על הירידה הנטענת בהכנסות לומדת החברה מהשוואה בין השנים 1992 - 1996 לשנים 1997 - 1998. כמו כן ישנם גרפים המשווים את מכירות החברה בחצי הראשון של השנים 1997 ו - 1998 אל מול החצי השני. אולם, כאמור, על מנת להוכיח את טענתה בדבר נזקים היה על החברה להציג נתונים עבור התקופה מרץ - ספטמבר 1998 - היא התקופה מושא הנזק על פי פסיקתו של בית דין זה. נתונים אלה לא הוצגו בפני בית הדין האזורי, ותחתם הוגשו נתונים כלליים העוסקים באובדן מכירות שנתי, ולכן צדק בית הדין האזורי כאשר פסק כי לא ניתן לפסוק כי לחברה נגרם נזק בתקופה הרלוונטית, היינו מרץ - ספטמבר 1998. לא למותר לציין, כפי שציין גם בית הדין האזורי כי בחקירתו הנגדית של מידן עלה כי קיים אי סדר בחשבוניות שהפיקה החברה שהיוו הבסיס לחישוביה. בנסיבות אלה, גם אם נקבל את טענת החברה, לפיה כל המסמכים שהוצגו בתצהירה אומתו על ידי רואה חשבון, אין בכך לסייע לה משלא הוכח כל נזק בתקופה הרלוונטית. 28. עוד נציין, כי בתצהירו פירט מידן רשימה של 15 לקוחות שעברו לטענתו לחברת בר. בתצהיר מופיע גם פירוט של ההפסדים שנגרמו לחברה כתוצאה ממעבר הלקוחות. למרות האמור לעיל, בחקירתו הנגדית של מידן התברר כי חלק מהלקוחות לא עברו כלל לחברת בר (ראו עמוד 33 ואילך לפרוטוקול בית הדין האזורי). זאת ועוד, מעיון בחלקים בתצהיר העוסקים בכימות הנזק שנגרם כתוצאה מעזיבת לקוחות אלה עולה, כי גם בנוגע ללקוחות אלה לא השכילה החברה להתייחס לתקופה מרץ - ספטמבר 1998. 29. כאשר לא הוכח כל נזק ישיר שנגרם לחברה בתקופה הרלוונטית כגון אובדן מכירות או נזק כתוצאה מנטילת חלקי חילוף, לא ניתן לפסוק לזכות החברה הוצאות שהוציאה לצורך התחקות אחר אותו נזק נטען (שלא הוכח כאמור), כגון השקעת שעות עבודה על ידי מידן ועובדי החברה להשבת לקוחות או הוצאות שהוציאה החברה עבור חוקרים פרטיים. 30. אשר לראש הנזק שדן בנטילת תוכנה שפותחה, לטענת החברה, במיוחד עבורה - מעיון בתצהירו של מר אריה מרזל, מפתח התוכנה, לא ננקב הסכום ששולם עבור התוכנה, אלא צויין כי החברה שילמה סכום הנמוך משוויה האמיתי של התוכנה. כמו כן לא צורפה חשבונית המעידה על הסכום ששילמה החברה. בנסיבות אלה, לא ניתן לפסוק בראש נזק זה כל סכום לזכות החברה. 31. לא מצאנו גם מקום להתערב בסכום ההוצאות שהושת על החברה. הלכה פסוקה היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית שעניינן הוצאות משפט, אלא במקרים חריגים בלבד (דב"ע נא/9-6 חב' מייסון בע"מ ואח' - קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין, פד"ע כג 430, 432). במקרה דנא, לא מצאנו כי מתקיימות הנסיבות החריגות המצדיקות את התערבותנו, כערכאת הערעור. אחרית דבר הן הערעור על פסק הדין בעניין פיצויי הפיטורים והן הערעור על פסק הדין בעניין הנזקים הכספיים נדחים. לאור התוצאה, אין צו להוצאות בשני הערעורים. רשימת לקוחות (סוד מסחרי)לקוחות