בהליך בקשה להכרזה על פשיטת רגל בו מבקש החייב את הגנת החברה מפני נושיו אין חובה על ב"כ הכנ"ר "לרדוף" אחר החייב כדי שימציא מסמכים במועד וישלם תשלומים חודשיים במועד. עצם הצורך להגיע לבית משפט כדי לבקש מהחייב לבצע פעולות שהיה עליו חובה לבצען כדי לזכות בהגנת פקודת פשיטת הרגל די בו כדי להעיד על חוסר תום ליבו של החייב בהליכי פשיטת הרגל. ##להלן פסק דין בנושא אי העברת מסמכים של חייב בהליך פשיטת רגל:## עובדות המקרה 1. החייב, יליד 78', הגיש בקשה למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו פושט רגל (להלן: פוש"ר) בגין חובות מוצהרים בסך של כ-500,000 ₪ ל- 29 נושים. ביום 28/2/06 ניתן צו לכינוס נכסי החייב ונפסק כי עליו לשלם לקופת הכינוס סך של 500 ₪ בחודש. נגד החייב הוגשו 8 תביעות חוב בסך כולל של 1,238,919 ₪, מתוכם נתבעו 138,927 ₪ בדין קדימה על ידי מס הכנסה והמל"ל. לדברי החייב נפתחו נגדו 29 תיקי הוצל"פ, לא נערכה חקירת יכולת ותיקיו לא אוחדו. התקיימו שתי אסיפות נושים בעניינו, אך איש מהנושים לא התייצב לאסיפות אלה, והחייב, אשר התייצב, לא הציע הצעה להסדר חובותיו. 2. בתצהיר התומך בבקשה פירט החייב את הנסיבות בהן הסתבך בחובות. א. החייב הצהיר כי בהיותו כבן 20 רשם אביו על שמו חברה שעסקה בפינוי אשפה בשם "הגליל שירותי תברואה בע"מ" (להלן: חברה א'). זו פעלה בעיקר עם מועצות מקומיות אשר חדלו מלשלם לה, ומכאן החובות. החייב מסר כי הוא לא היה מעורב בחברה א' וגם לא חתם כערב לחובותיה. ב. לאחר שחברה א' קרסה, הקים אביו חברה שנייה אשר ניהלה סופרמרקט, ושמה "ד.ק.ל טבריה הסעות מסחר ושיווק בע"מ" (להלן: חברה ב'), רשם את החייב כבעלים של 100% ממניותיה, ודרש מהחייב לחתום כערב לספקיה. הסופרמרקט לא הצליח, החובות תפחו, והוצא נגדו צו סגירה מאחר שהבניין בו נמצא אז היה בעל יעוד חקלאי ולא מסחרי. ג. בסעיף 3.1 בעמ' 2 לתצהירו הצהיר החייב כי מעולם לא חתם על ערבויות, וזאת בניגוד לאמור בסעיף 6.1 לתצהיר, בו מסר כי חתם כערב לספקי הסחורות כגון אוסם, קוקה קולה, עלית וכו'. ד. לדברי החייב אין בידו דו"חות כספיים של שתי החברות הנ"ל, ומאז לא עבד כעצמאי. עקב שני הכשלונות הנ"ל, עבד תקופות קצרות בעבודות מזדמנות. 3. ביום 28/11/06 הגיש הכנ"ר בקשה להורות על ביטול צו הכינוס, לאחר שהחייב לא שילם את התשלומים החודשיים, למעט שניים, וזאת למרות שנשלחה לחייב התראה בדבר פיגוריו וכן הודעה כי עליו להגיש דו"חות הכנסות והוצאות. בקשת הכנ"ר נקבעה לדיון ליום 21/12/06. החייב לא התייצב לדיון שהתקיים בעניינו, ולבקשת הכנ"ר, אשר חזר וביקש לבטל את צו הכינוס עקב פיגורי החייב, אשר לא שילם חמישה תשלומים לקופה, וצבר חוב פיגורים של 2,500 ₪, בוטל צו הכינוס. 4. החייב הגיש בקשה לבטל את פסק הדין בעניינו, בטענה שהקשר נותק בינו לבין בא-כוחו אשר ייצג אותו בעת הגשת הבקשה למתן צו כינוס. לדבריו, בשלב מסויים, במהלך התנהלותו של התיק, היה בטיפולו של עו"ד חאדר קבלאווי, אשר נידון למאסר בפועל והתרשל בטיפול. החייב פנה לעו"ד אחר, עו"ד עודד סער, אשר בדק וגילה כי ניתנה החלטה בהעדרו. לטענתו, שילם, אם כי באיחור, את כל התשלומים אשר הוטלו עליו במסגרת תיק הפש"ר והשלים את פיגוריו. הכנ"ר בדק את טענת החייב ומצא כי במהלך חודש נובמבר 06', שילם החייב שלושה תשלומים חודשיים בבת אחת, ובמהלך חודש דצמבר 06' שילם שלושה תשלומים חודשיים נוספים. לפיכך, במועד פסק הדין לא היה החייב נתון בפיגור. עם זאת לא דיווח לכנ"ר על הכנסותיו והוצאותיו. לפיכך השאיר הכנ"ר את הבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט. בנסיבות העניין, בוטל פסק הדין בעניינו של החייב, והתיק נקבע להמשך דיון. 5. בחוות דעת שהגיש הכנ"ר ביום 14/5/07, התנגד לבקשת החייב להכריזו פוש"ר, בטענה כי החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הסתבך בחובותיו בתום לב. א. החייב מסר בחקירתו כי חברה א' פעלה מספר חודשים בלבד ואין חובות מפעילותה זו. חברה ב' פעלה שנה אחת בסך הכל, ואחיו רביע (כיום: "אביב") עבד בסופר יחד עם אישתו דאז, גרושתו דהיום. הכנ"ר ציין כי בחקירתו התייחס החייב לגרושת אחיו כאל מי שהיתה "שותפה איתי בעסק שנפל חברת ד.ק.ל", אך לא המציא דו"חות כספיים לחברות א' וב', בטענה כי לא ניהל את החברות וכי "אולי זרקו את הניירות". ב. הנושים אוסם, טמפו, אגודת הכורמים והחברה הדרומית לשיווק צירפו לתביעות החוב שהגישו כתבי ערבות, הנחזים להיות חתומים על ידי החייב, כאשר מספר הזהות של החייב מפורט בהם. החייב מסר בחקירה כי לא חתם על כתבי ערבות אלה, ומשנשאל מי חתם השיב "אולי הסוכן", "כנראה אבי". הכנ"ר ציין כי אחד מכתבי הערבות נחתם בחודש נובמבר 03' כחודשיים לפני פטירת אביו המנוח של החייב, ביום 30/1/04, אשר חלה במחלה קשה כשנה לפני כן. החייב ידע כנראה, בעת שחתם על הערבויות, כי לא יהיה באפשרותו לעמוד בהתחייבויותיו, ועשה כן ביודעין או מתוך חוסר אכפתיות לתוצאות מעשיו. הכנ"ר התרשם כי החייב לקח חלק פעיל בניהולה של חברה ב', חרף הכחשותיו, וזאת נוכח חתימתו על כתבי הערבות לספקים, ופעילותו בעסק שעה שאביו היה חולה במחלה קשה משך כשנה. ג. ללא דו"חות כספיים ביחס לפעולותיהן של החברות, אין לכנ"ר אפשרות להתחקות אחר הנסיבות בהן נוצרו החובות, תום ליבו של החייב ומצבו הכלכלי האמיתי. מס הכנסה קבע לחייב שומות שלא בהסכם לאחר השגה עבור השנים 01'-00', ושומות על פי מיטב השפיטה עבור השנים 04'-02'. חובותיו של החייב לרשויות המס נוצרו בחוסר תום לב, ונוכח הסכום הגבוה הנדרש מהחייב בדין קדימה, לא יפיקו נושיו כל תועלת מהכרזתו פושט רגל. ד. החייב מסר בחקירה כי הוגש נגדו כתב אישום על ידי מע"מ לפני כארבע שנים, ובגזר הדין חוייב בקנס, אותו לא שילם. החייב לא המציא העתקים מכתב האישום ומפסק הדין, ואף לא הצהיר על החוב הנ"ל. הוא מסר כי ייתכן שגם מס הכנסה הגיש נגדו כתב אישום. ה. ב-15/1/04 הוגש לביצוע בהוצאה לפועל בתל-אביב שטר חוב על סך 11,800 ₪, החתום לכאורה על ידי החייב, אשר הכחיש כי זו חתימתו, למרות שהיא נחזית ככזו. ו. החייב שינה את שם משפחתו ב- 1/4/04, מעיסאת לנאיף. ז. החייב עובד כיום בסופרמרקט בחיפה כשומר, שליח ומשגיח, כאשר בעלי העסק הם הגב' ענת עיסאת, בת זוגו של אחיו ואביה מר מרעי תיאסיר. ח. החייב מסר כי ב-28/5/07 עתיד להתקיים הליך פלילי נגדו בבית המשפט המחוזי בנצרת, בקשר לקטטה עם אחיה של עביר, בת זוגו של אחיו, על רקע הסתבכותה של עביר בחובות. האח טוען כי נדקר בידי החייב, טענה המוכחשת על ידו. ט. החייב לא הגיש דו"חות הכנסות והוצאות, על אף שנדרש לעשות כן בצו הכינוס. בחקירתו טען כי מחדלו נובע מאשמתו של בא-כוחו הקודם, אך גם לאחר החקירה לא טרח להגישם, ובכך מסתיר החייב את יכולת ההשתכרות האמיתית שלו ומנצל לרעה את הליך הפש"ר. י. החייב לא פירט בבקשתו שמות של ערבים לחובותיו. בחקירתו התברר כי שניים ערבו לחשבונו בבנק מרכנתיל בסניף עילבון ונתבעו על ידי הבנק. יא. לדברי החייב, אביו נפטר ביום 30/1/04 ולא השאיר כל צוואה, כאשר כל נכסיו היו בית מגורים שהיה בבעלות הוריו, אחיו וגרושתו דהיום. 6. בדיון שהתקיים בעניינו הופיע עו"ד עודד סער, במקום עו"ד עודד זנדבנק אשר ייצגו לפני כן, והם ביקשו להגיב לחוות דעתו של הכנ"ר בכתב. החייב הודיע כי אין לו מה לומר וכל טענותיו ייכתבו בתגובתו. לפיכך, הותר לחייב להגיב לאמור בחוות הדעת בתוך 30 יום. החייב לא הגיב לחוות הדעת עד עצם היום הזה, על אף שבית המשפט האריך את המועדים לכך, והודיעו כי אם לא יגיב ייחשב כמי שמסכים לאמור בחוות דעתו של הכנ"ר. ביום 22/5/08 ביקש עו"ד סער להשתחרר מייצוגו בטענה כי החייב נעלם ולא השאיר עקבות. מספרי הטלפון הנייד שהיו ברשותו אינם פעילים ולא ניתן ליצור עמו קשר. בא כוח החייב לא נתן כל הסבר לכך שלא הגיב לחוות הדעת ביולי 07', במועד שנקבע לכך, ולכך שלא ביקש להשתחרר מייצוג החייב כבר אז. 7. הכנ"ר הודיע כי החייב לא סילק את פיגוריו לקופת הכינוס, לא שילם תשלום כלשהוא משך 12 חודשים וכי פיגוריו לקופה עומדים על 6,000 ₪. דיון 8. סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם - 1980 (להלן: הפקודה) קובע: "(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה: (1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42; (2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;...". הליכי פשיטת הרגל נועדו לאפשר כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך היעילה ביותר, וכן ליתן לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו הזדמנות לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר. (ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4), 197, 205-206; ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1), 45, 55; ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב(1), 23, 28; וכן ראה א' פרוקצ'יה, פשיטת רגל על פי בקשת חייב, הפרקליט ל' (תשל"ו) 271, 272). יחד עם זאת, יש לבחון האם זכאי החייב להגנת הפקודה, דהיינו, האם התנהגותו עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם אינה מלמדת על חוסר תום לב. (לוין וגרוניס, פשיטת רגל, מהד' שנייה, עמ' 169). הנטל להוכיח כי לא הסתבך בחובותיו בחוסר תום לב מוטל על החייב. בית המשפט בודק האם סיכן החייב את כספי הנושים בחוסר אכפתיות, במעשי מרמה, במצגי שווא; האם הסתיר נכסיו מנושיו או הבריחם (ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר, פ"ד מה(3), 61); האם נגועה התנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות (ע"א 6416/01 בנבנישתי הנ"ל); עוד בוחן בית המשפט כיצד פעל החייב כדי למנוע התדרדרותו הכלכלית, אם בכלל. (ע"א 5178/92 אליהו נ' הכנ"ר, פ"ד מט(1) 435; ראו גם ע"א 4892/91 הנ"ל, בעמ' 58; פש"ר (חי') 513/03 קרן עמית ואח' נ' הכנ"ר, תק-מח 2004(3) 2871; פש"ר (חי') 71/03 עלי דקה נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד(1) 281; פש"ר (חי') 178/03 זילברמן נ' הכנ"ר, תק-מח 2005(2), 7839; פש"ר (חיפה) 343/00 איגר נ' הכנ"ר, דינים - מחוזי לג(7), 321). מן הכלל אל הפרט 9. בנסיבות העניין, התרשמתי כי החייב לא עמד בנטל הרובץ עליו להוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב. א. לכאורה היה החייב פעיל בחברה ב', כעולה מדבריו בחקירתו, כי אשת אחיו היתה שותפתו, וכעולה מחתימתו על ערבויות לספקים, גם בתקופה בה היה אביו חולה מאוד. החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו, משלא המציא דוחות של העסקים אשר היו בבעלותו, על אף שלא היה לו כל קושי לעשות כן. אפילו נוהל העסק בתחילתו על ידי אביו, גילה החייב בהתנהגותו המאוחרת כי ניהל את חברה ב', ולא נתן כל הסבר לאי הגשת הדוחות המתייחסים לחברה זו. בהעדר דוחות כספיים, נמנעה מהכנ"ר האפשרות לבחון את הנסיבות בהן נוצרו החובות, תום ליבו של החייב ומצבו הכלכלי האמיתי. בעניינים דומים נפסק: " החייב לא המציא דוחות כספיים של החברה אותה ניהל, ומטעם זה לא ניתן לבחון את סיבות הסתבכותו הכלכלית. כבר מטעם זה דין הבקשה להידחות. חייב שאינו ממציא מסמכים ודו"חות כספיים של חברה שנוהלה על ידו, אינו יכול להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הסתבכותו נבעה מפעילות כלכלית בתום לב". (ראה פש"ר 577/01 סבורנו ארמונד נ' הכנ"ר, (לא פורסם)). וכן: ".. העובדה שלא עלה בידי החייב להציג דו"חות כספיים מצביעה לכאורה כי לא ניהל דו"חות כספיים וספרים כחוק. שאם לא כן, לא היתה צריכה להיות בעיה ממשית להציג ספרים ודו"חות". (ראה פש"ר (חיפה) 230/01 אגא עלי נ' הכנ"ר, תק-מח 2002(1), 419). ב. כאמור לעיל, קבע מס הכנסה לחייב שומות שלא בהסכם לאחר השגה עבור השנים 00'-01', ושומות על פי מיטב השפיטה עבור השנים 02'-04'. חובותיו של החייב לרשויות המס נוצרו בחוסר תום לב, ונוכח הסכום הגבוה הנדרש מהחייב בדין קדימה, לא יפיקו נושיו כל תועלת מהכרזתו פושט רגל. אין זה מחדלו היחיד של החייב. מדברי החייב בחקירתו עולה כי מע"מ הגיש נגדו כתב אישום לפני כארבע שנים, וכי לא שילם את הקנס אשר נגזר עליו. עוד מסר כי ייתכן שגם מס הכנסה הגיש נגדו כתב אישום. החייב לא המציא, כאמור, העתקים מכתב האישום ומפסק הדין, ואף לא הצהיר על החוב הנ"ל. מדובר בהפרת חוק שיטתית בענין שאינו טכני אלא מהותי. וכך נפסק: "בנסיבות המקרה שבפני עולה כי החייב נמנע מלמלא את חובותיו לשלטונות המס, לא הגיש דו"חות וכתוצאה מכך הוצאו לו שומות בסכומים נכבדים. החייב לא שילם את המס המתחייב. בדרך כלל כאשר נישום נמנע מהגשת דו"חות במועד הדבר מעלה חשד שמא ברצונו להסתיר הכנסות ולהמנע מתשלום מס אמת. יתירה מזו, עיכוב רב בהגשת הדו"חות לשלטונות המס מונע מהשלטונות לבצע מעקב ראוי על הדיווחים ומונע מהם בירור ההכנסות האמיתיות של הנישום. לפיכך, יש חומרה רבה בביצוע עבירות המס. גם כאשר בודקים את התנהגות חייב המבקש צו להכרזתו כפושט רגל יש ליתן ביטוי למחדליו כלפי שלטונות המס. אי הגשת הדו"חות מעלה חשדות כבדים שהחייב לא הצהיר גם בפני בית המשפט של פשיטת הרגל, על מלוא הכנסותיו ונכסיו. זאת ועוד הליך פשיטת הרגל לא נועד לשמש "מקלט" לחייבי מס אשר נמנעו מלמלא חובותיהם להגשת דו"חות ותשלומי מס". (פש"ר (חי') 85/03 טבה משה נ' הכנ"ר תק-מח 2004(1), 2978, 2980). אמנם, התועלת לנושים אינה הסוגייה העיקרית בבקשות חייבים, אך מקום שברור כי החוב נוצר בחוסר תום לב, עניין התועלת לנושים עשוי לסייע לחייב המעוניין להיות פושט רגל, ובענייננו, ברור כי הנושים לא יזכו לכל דיווידנד מהחייב. "בתי המשפט פסקו, כי חוב המוצהר בין השאר כתוצאה מעבירות מס, הוא חוב שנוצר בחוסר תום לב. כאשר חוב נוצר עקב ביצוע עבירה פלילית, לא יכול המבקש לטעון כי חוב זה נוצר בתום לב. בנסיבות אלו, לא יהא מקום להכריזו פושט רגל בעתיד, וזאת אף אם ישלם תשלומים חודשיים... וכיוצ"ב. בהתאם אין גם טעם לקיים את ההליך". (תיק פש"ר (חיפה) 116/02 עלי חברמה נ' הכונ"ר (לא פורסם)). אכן, כל מקרה ייבחן לגופו ולא בכל מקרה בו חייב אשר לא המציא דוחות כספיים עתיקי יומין, ימצא עצמו עומד בפני שוקת שבורה. (ראו רע"א 2282/03 גרינברג נ' הכנ"ר, פ"ד נח(2), 810), אך חייב שאינו מגיש דוחות וראיות אחרות להוכחת הנסיבות בהן הסתבך, אינו מרים את הנטל הוטל עליו להוכיח כי הסתבך בחובות בתום לב. ( פש"ר (חי') 192/03 כנפי נ' הכנ"ר, תק-מח, 2005 (1), 3555, 3557). בעניין דומה קבע כב' הש' ריבלין ברע"א 2292/02 מריסת פואז נ' הכנ"ר, (לא פורסם) ניתן ביום 16.4.02: " הסתבכותו של המבקש נעוצה במידה רבה בהתנהגותו שלו שהתבטאה בהפרת חוק גסה - הימנעותו מלהגיש דוחות ומלשלם את התשלומים שהיה חייב בהם לרשויות המס". (ראה סעיף 4). החייב לא המציא אסתמכתאות לתמיכה בגרסתו. "מי שלא ממציא מסמכים שנדרש להמציאם, אינו נושא בנטל שמוטל עליו להוכיח את תום ליבו ביצירת חובותיו". (פש"ר 344/00 חלבי כרמי נ' הכנ"ר (לא פורסם)). ג. מתביעות החוב, אשר לא נסתרו, עולה כי החייב חתם על ערבויות לחברה ב', שעה שלא יכול לעמוד בהן, ללא כל אחריות. כבר נפסק כי חתימה על ערבות בעת שאדם מסובך בחובות, ביודעו כי לא יהא בידיו לפורעה, מהווה התנהגות חסרת אחריות המגיעה כדי חוסר תום לב. "סבורני כי כאשר אדם חותם על ערבות על סכום כאמור, ביודעו כי כושר השתכרותו אינו מאפשר לו לשלמו וכי גם רכוש שיש בו כדי להבטיח את תשלום הסכום הנערב אין בידו, הרי שיש בהתנהגותו זו משום התנהגות חסרת אחריות המגיעה כדי חוסר תום לב". (פש"ר (חיפה) 409/03 בוגנים נ' הכנ"ר, תק-מח 2004(2), 1520, 1523; וכן ראה פש"ר (חיפה) 230/01 אגא עלי נגד הכנ"ר, תק-מח 2002 (1), 419; פש"ר (חיפה) 497/05 זיקרי נ' הכנ"ר, תק- מח 2005(3), 11584; ע"א 5165/05 קוניה נ' הכנ"ר ואח', תק-על 2005 (2), 4383). ד. החייב לא שילם את הקנס שהושת עליו לאחר שהורשע בעבירות המס. חוב שנוצר כתוצאה מאי תשלום קנס מלמד על זלזול מוחלט של החייב ברשויות האכיפה. "עצם ההרשעה בפלילים אינה שוללת את האפשרות להכריז על החייב פושט רגל. ואולם חוב שנוצר כתוצאה מביצוע העבירות אינו יכול להיחשב כחוב שנוצר בתום לב". (פש"ר (חיפה) 376/01 מזרחי נ' הכנ"ר (לא פורסם)). 10. התנהלותו של החייב בהליך פשיטת הרגל. לא זו בלבד שהחייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את האופן בו נוצרו חובותיו, גם התנהלותו במהלך התקופה בה ניתן צו לכינוס נכסיו מלמדת על חוסר תום לב. חייב שלא שיתף פעולה עם הכנ"ר, לא הציג מסמכים להם נדרש, לא גילה בחקירה או בדו"חות שהגיש לכנ"ר את כל נכסיו וחובותיו, או את כל הכנסותיו והוצאותיו, נמנע מלהתייצב לחקירה, מסר גרסה כוזבת בדבר האופן בו הסתבך וכיוצא בזה, נחשב כמי שהתנהל בחוסר תום לב בהליכי פשיטת הרגל. כן נקבע כי חייב שהמשיך לצבור חובות, חי ברמת חיים שאינה תואמת את מצבו הכלכלי, על חשבון נושיו, נמנע מלשלם את התשלומים החודשיים שהוטלו עליו במסגרת צו הכינוס, נמנע מלהשתלב במעגל העבודה, מהפעלת כישוריו ויכולתו כדי להגדיל את הכנסותיו ולשלם מקצת חובותיו לנושיו, ניצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל והתנהל בהם בחוסר תום לב. (ראה לעניין זה: ע"א 6416/01 הנ"ל, עמ' 205-206; ע"א 149/90 הנ"ל; ע"א 5178/92 הנ"ל; ע"א 4892/91 הנ"ל, בעמ' 58; פש"ר 513/03 הנ"ל; פש"ר 71/03 הנ"ל; פש"ר 230/01 הנ"ל; כן ראה פש"ר (נצ') 219/03 דאניאל נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד(7), 709). א. החייב לא שיתף פעולה עם הכנ"ר, נמנע משלם 12 תשלומים חודשיים לקופת הכינוס, וצבר חוב פיגורים בסך 6,000 ₪ לקופת הכינוס. אין זו הפעם הראשונה בה החייב אינו משלם את התשלומים החודשיים, ובעבר עשה כן עובר לדיון בבקשה לבטל את צו הכינוס, באיחור רב. התשלום החודשי אינו נטל שהחייב הפונה להליכי פשיטת הרגל נושא בו, כמי שכפאו שד, כדי לקבל הפטר בסופו של יום. הוא משקף את נכונותו של החייב, אשר נקלע בתום לב לחובות, להתפרק מנכסיו ומהכנסותיו ולשלם לפחות מקצת חובותיו לנושיו, כמיטב יכולתו, על בסיס כלל הכנסותיו. חסד נעשה עם החייב משלא נכפה עליו התשלום בפקודת מאסר, לאחר שביזה באופן שיטתי את החלטות בית המשפט. דומה הדבר לאדם המבקש לאחד את תיקיו בהוצאה לפועל. לא ישלם את הסכום שהושת עליו, יפוזר תיק האיחוד והחייב יחזור לעמוד מול כל אחד מנושיו בנפרד. למותר לציין כי החייב אף לא הגיש דוחות חודשיים לכנ"ר משך כל התקופה בה הוא מצוי בהליכי כינוס. אין צריך לומר שהתנהגות זו של החייב אינה מתיישבת עם דרישת תום הלב. למעשה, נהנה החייב מהגנת הפקודה, מבלי לקיים את רוב חיוביה, תוך הבעת זלזול בהחלטות ביהמ"ש, וניצול שיטתי לרעה של הליך הפש"ר. "בהליך בו מבקש החייב את הגנת החברה מפני נושיו אין חובה על ב"כ הכנ"ר "לרדוף" אחר החייב כדי שימציא מסמכים במועד וישלם תשלומים חודשיים במועד. עצם הצורך להגיע לבית משפט כדי לבקש מהחייב לבצע פעולות שהיה עליו חובה לבצען כדי לזכות בהגנת פקודת פשיטת הרגל די בו כדי להעיד על חוסר תום ליבו של החייב בהליכי פשיטת הרגל". (ראה פש"ר 294/01 עומר נ' הכנ"ר (לא פורסם)). ב. החייב לא הגיב לחוות הדעת בעניינו על אף שבית המשפט נתן לו ארכות גם בענין זה, תוך הבהרה כי בהעדר תגובה ינתן פסק דין על יסוד האמור בחוות דעת הכנ"ר, אשר לא נסתרה. העלמו של החייב וניתוק הקשר עם בא כוחו מלמד אף הוא על כך כי החייב אינו מוכן לכבד את חיוביו. החייב הודיע כי הוא צפוי לעמוד לדין פלילי בסוף חודש מאי 07', ויתכן כי העלמו קשור לעניין זה, אך משבחר שלא להודיע דבר לבית המשפט, על אף שלא היתה לו כל מניעה לעשות כן, מכיוון שסביר להניח שהיה מיוצג באותו ענין, אין לו להלין אלא על עצמו. 11. נוכח כל האמור לעיל, אני רואה לדחות את בקשת החייב להכריזו פושט רגל. הצו לכינוס נכסי החייב מבוטל בזה, וכך גם ההגבלות שהושתו עליו, לרבות הצו לעיכוב יציאתו של החייב את הארץ. מסמכיםפשיטת רגל